תמיכה
בחדר המדרגות של הסקרנות

בחדר המדרגות של הסקרנות / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של עינת צרפתי, "השכנים"

בוגרים לגילם - תפארת סיגלה

בוגרים לגילם - תפארת סיגלה

ראיון עם בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל" על פרויקט הגמר שלה - ספר מאויר מאת עודד בורלא

תעלומת מתח בגן הילדים

תעלומת מתח בגן הילדים / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרם החדש של דויד גרוסמן וגלעד סליקטר, "בובה תותי"

בחדר המדרגות של הסקרנות ספרות

בחדר המדרגות של הסקרנות / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של עינת צרפתי, "השכנים"

צרפתי אינה שומרת סוד, חושפת הכול בפני הקוראים הצעירים, וכך מממשת את התשוקה החובקת כול לסקרנות. הדלת הנעולה מזמינה את הדמיון להתפרע, וצרפתי חוגגת את המהלך הזה.

בוגרים לגילם - תפארת סיגלה איור

בוגרים לגילם - תפארת סיגלה

ראיון עם בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל" על פרויקט הגמר שלה - ספר מאויר מאת עודד בורלא

האתגר העיקרי שלי היה קביעת כללים לעולם של הסיפור. בורלא מזכיר אלמנטים אבסורדים, כמו "בית מרקחת שבים" ו"אופניים של מים". אבל כשהשתמשתי רק באלמנטים האלו, העולם שנבנה לא הרגיש שלם. זה היה מעט מידי.

תעלומת מתח בגן הילדים ספרות

תעלומת מתח בגן הילדים / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרם החדש של דויד גרוסמן וגלעד סליקטר, "בובה תותי"

את קול המספר-האב המכיל, התומך והמחבק, מחליף קול דיווחי משהו, המרבה בציון פעולות ובשטיחת ההתרחשות בנימה עובדתית ומאופקת לרוב, שאינה מתערבת (פרט ל"מוזר מאוד" מינורי) ואינה נוקטת עמדה.

לרשימות נוספות
שני שירים יצירה מקורית

שני שירים / אירה פינסקר, איורים: גאולה בית

אבא, איך יכול להיות? / קרוקודיל הולך על ארבע - / זה מוזר, מוזר מאוד! // והאב עונה לו: בן, / בוא אסביר לך בחן: / קרוקודיל הולך על ארבע, / כי חמש עדיין אין. //

פרופיל אמנית – מאיה איש-שלום איור

פרופיל אמנית – מאיה איש-שלום

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתה של המאיירת, סגנונה ובחירותיה האמנותית

היה לי חשוב שהספר ירגיש מאוד ישראלי, כפי שהראיתי בהשראות שלי - הבניינים, הרחוב, השדה, ולא פחות חשוב היה לי שהילדים יהיו מקומיים. מיקמתי את הסיפור בפריפריה, אך באופן כללי אפשר לומר שרוב הילדים בישראל הם לא בלונדיניים עם עיניים כחולות, ובנוסף השיח על גזענות וזהות נמצא כל הזמן באוויר וזה לגמרי במודעות שלי.

לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט ספרות

לא לאבד את רעננות המבט - ראיון עם שהם סמיט

ראיון עם הסופרת שהם סמיט לרגל צאת הספר "ילד חולות"

נדמה לי - אני מקווה - שהתנסות בסיפורי הקובץ תגרה ילדים לסוג המחשבה היזהרית. בעצם, זו חשיבה של ילד. ילד שלא קולקל ויש לו את כל הזמן שבעולם.

בוגרים לגילם – יהלי זיו איור

בוגרים לגילם – יהלי זיו

ראיון עם בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב"שנקר" על פרויקט הגמר שלה - ספר מאויר במגזרות נייר

האהבה הגדולה ביותר שלי היא עבודה במגזרות נייר. אני אוהבת לעבוד עם צורות גיאומטריות וצבעים חזקים, והנייר מאפשר לי את החופש הזה. גם כשאני מאיירת באופן דיגיטלי אני עובדת עם חוקים וכללים שמושפעים ממגזרות הנייר.

המהדורה המקוצרת ספרות

המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין

על הספרים "המשחק I", "עובדה ועוד עובדה", "אהבה נגד חברות"

כדי שהשיח המגדרי ישתנה מן היסוד, אי אפשר לשנות רק את מה שקשור לייצוגים של בנות. מוכרחים ומוכרחות להידרש גם לדמויות הבנים ולמגוון האופנים בהם הם מיוצגים בספרים אלו, ולייצר גיוון ושינוי גם שם.

ממש לא כאילו יצירה מקורית

ממש לא כאילו / מאת: נתי בית, איור: ענת פרי-טל

זאת לא דירה – זאת ממלכה,/ את לא כרית – זאת נסיכה. / והיא סגורה בתוך ארון, / כלומר - בתוך טירת דרקון! // דרקון – מפיו יוצא עשן – / ולא, זה לא מעיל ישן! / דרקון ענק, דרקון מפחיד / כל מי שרב אתו – הפסיד.//

שבע בום! ליאורה גרוסמן איור

שבע בום! ליאורה גרוסמן

שש טיוטות ואיור סופי אחד

עזבתי את האיור הזה לכמה זמן. פתרתי את הצבעוניות של הספר, ורק אז, כשהבנתי את הכיוון אליו הולך הספר, עשיתי סקיצות בשחור-לבן לכולו. כאן כבר ירדתי לעומקו של הטקסט, בו יש דגש על הדיאלוג

הכרח מיידי בהכרה - ראיון עם תמר ורטה-זהבי ספרות

הכרח מיידי בהכרה - ראיון עם תמר ורטה-זהבי

ראיון עם הסופרת תמר ורטה-זהבי לרגל צאת שני ספריה - "זה אני הדוד תום" ו"האישה ששינתה את אמריקה"

משיחותיי עם אלפי ילדות וילדים אני יודעת בברור שרובם כמהים לשוחח באופן בקורתי על האקטואליה, אבל המערכת מהסה אותם וברור מדוע – חשיפה למציאות רבת עוולות למוחלשים, רבת טייקונים וכרישי נדל"ן, עשויה לגרום לדור הצעיר לא להיות שותף לשכפול המציאות הזאת

העתיד מאחורינו במה ומסך

העתיד מאחורינו / יוני שלמון

על הסרט החדש של אולפני פיקסאר "מכוניות 3", ומה הוא אומר לנו על הבוז שחשים יוצרים עכשוויים להווה

פיקסאר, בחייהם הקצרים, עברו את מה שגיבורם, מכונית המירוץ ספידי מקווין, עבר: הם הצליחו בתנופה אדירה כאשר הוכיחו את כוחם של סרטי האנימציה הממוחשבת עם סרטיהם הראשונים, שהפכו לקלאסיקות מידיות. בעודם נקלעים לאבדן דרך במהלך חיפוש כושל אחר רצף העשייה האמנותית שלהם הם מיתגו עצמם כ"מנטורים" וככאלו ש"יודעים לספר סיפור רגשי".