פרופיל אמן – אבי עופר

ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתו של המאייר, סגנונו ובחירותיו האמנותית

"הפנקס" גא להציג פרופיל אמן של המאייר אבי עופר. עופר הוא מאייר ספרי ילדים ואנימטור. בין הספרים שאייר "העכביש מרסל" מאת בר בן-יוסף (הוצאת "כתר"), "קונצרט בחולות" ו"מלכה בירושלים" מאת תמי שם טוב ורחלה זנדבנק (הוצאת "כתר") ו"ספר המיטה" מאת סילביה פלאת (הוצאת "טל מאי"). בימים אלו רואה אור הספר "מכתב לביאליק" שכתבה רינת פרימו (הוצאת "ידיעות ספרים") עם איורים שלו. אבי עופר הוא המאייר השלושים וארבעה בפרויקט "פרופיל אמן", שבו אנו מבקשים להעמיק את ההיכרות עם המאיירים המוכשרים של ספרי הילדים בארץ.

B_1034

הרשימה המקוצרת / עדנה אברמסון

רשימת ביקורת על שני ספרי ילדים חדשים

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק את מדור "המהדורה המקוצרת". המדור יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ויכלול לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור במידה שווה.

89

הפלישה הגדולה / יבגני טרבנוב

רשימת ביקורת על ספרו של אדם רקס, "יום סמק הגדול"

דמיינו לעצמכם שחייזרים פולשים לכדור הארץ. הטכנולוגיה שלהם נעלה על שלנו והם כובשים את כדור הארץ בקלות רבה. החייזרים תובעים לעצמם אזורי מגורים שלמים ומחליטים לרכז את כל תושבי ארצות-הברית בפלורידה. ילדים מופרדים מהוריהם, אנשים בוזזים בתים וחנויות והכאוס שולט ברחובות. תרחיש האימים הזה הוא הרקע לסיפור "יום סמק הגדול" שכתב אדם רקס, רק שבניגוד לזוועות המתוארות בעמודים הראשונים של הספר, לא מדובר בספר מפחיד כלל.

027ab

המהדורה המקוצרת – איור / תמר הוכשטטר

על איורים של שלושה ספרי ילדים חדשים

ספרים רבים רואים אור במהלך השנה, ועל מנת לתת מענה והתייחסות ליצירות שיש מה לומר עליהן וחשוב שיהיו חלק מהשיח על אודות ספרות הילדים, החלטנו להשיק את מדור "המהדורה המקוצרת". המדור יתפרסם מעת לעת, בהתאם לצורך והעניין, ויכלול לפחות שלוש רשימות קצרות מהנהוג ברשימות ביקורת על ספר בודד המתפרסמות ב"הפנקס". אנו מקווים כי מהלך זה יאפשר בחינה רחבה יותר של ספרות המקור והתרגום המוצעת לילדים ובני נוער, תוך התייחסות לטקסט ואיור.

בועה-על-חוט

"כל הילדים מחפשים סוף טוב" – ראיון עם אליזבטה דאמי

ראיון עם אליזבטה דאמי, מחברת סדרת "ג'רונימו סטילטון" המצליחה

'רונימו הוא לא גיבור מסורתי. הילדים אוהבים במיוחד את הפגיעוּת שלו. הפגיעות שלו היא זאת שגורמת לו להיות מצחיק, טיפה דביל אבל נחמד! כמו הרבה ילדים, הוא מפחד מהמון דברים: הוא לא אוהב לנסוע, הוא מפחד מחושך, מגובה, מג'וקים, וכמובן, מחתולים! בדרך כלל המשפחה והחברים שלו מערבים אותו בכל מיני הרפתקאות וגורמים לו להתמודד עם כל החרדות שלו ולהתגבר עליהן. למרות כל החרדות האלה, לג'רונימו יש ערכי משפחה חזקים. הוא מכבד את הכללים ונלחם נגד הפחדים שלו כדי לעזור למשפחה ולחברים. ותמיד ג'רונימו מצליח להפוך את הדברים לטובתו וללמוד תוך כדי זה איך להתגבר על הפחדים. זה מה שילדים מכל העולם אוהבים בעכבר העיתונאי שלנו!

ג'רונימו סטילטון. פרופיל

תשע הערות על הסרט שנעשה על פי הספר "הסיפור שאינו נגמר" / מיכאל אנדה

בלעדי - דברים שאמר מיכאל אנדה על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הקלאסי

בעיזבונו של מיכאל אנדה (Typoskript aus dem Nachlass des Autors) נמצאו דברים שאמר על הסרט המפורסם שנעשה על פי ספרו הידוע, "הסיפור שאינו נגמר". תמליל זה תורגם לעברית על ידי חנה לבנת, שגם תרגמה מחדש את הספר, שראה אור לאחרונה בסדרת "מרגנית" של הוצאת "כנרת זמורה ביתן". הערותיו של אנדה מאפשרות לבחון את היצירה הקולנועית באור חדש ומרתק משום הביקורת המעמיקה והנחרצת של אנדה. יחד עם זאת, ההערות הללו הן בגדר הצצה נדירה לנפשו של סופר ולמהלכים הפילוסופיים והאמנותיים שביצע ביצירתו ואשר בוטלו או סולפו במעבר למדיה אחרת.

12

קמע פשוט ואלגנטי / יבגני טרבנוב

רשימת ביקורת על הכרך החמישי בסדרת "הקמע" מאת קאזו קיבואישי

הדבר שייחד את "הקמע" כבר מהכרך הראשון שלו הוא מיזוג בין מאפייני קומיקס אמריקאי ומנגה יפנית. בניגוד לחוברות קומיקס שיוצאות לאור אחת לחודש ולאחר מכן נאספות לכרכים, "הקמע" פורסם מלכתחילה בכרכים אחת לשנה או שנתיים, כמו המנגה. אך בניגוד למנגה, שאיוריה לא חוצים את גבולות השחור-לבן, קיבואישי לא מהסס לצבוע את איוריו. העובדה שלקיבואישי ולצוות שלו אין דדליין חודשי כמו לרוב אמני הקומיקס האמריקאים תורמת לאיכותם של הכרכים.

הקמע_5

צחוקים בשטעייטעל / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "חלם בהלם"

בתוכנית עצמה כמובן אין מקום לדיון בשאלת גורלם של יהודי מזרח אירופה. ומן הסתם גם לא חיוני להכיר את כל הרקע כדי ליהנות: מטרתה של סדרה כזו היא בעיקר לעשות היכרות ראשונית, כדי שמעתה השם "חלם" או "העיירה" יעלה חיוך וימשוך לדעת עוד. כדי לעשות זאת, "חלם בהלם" חייבת להצחיק – אלא שהפואנטות של בדיחות יהודיות הן לא בדיוק חומר שגורם להישכב על הרצפה מצחוק. זה הומור יהודי מריר-מתוק, של חוסר ברירה, של נקמת החלשים, של אירוניה שמושא הבדיחה מבין רק כשמאוחר מדי. האם אפשר להעביר חוכמעס כאלה בתוכנית טלוויזיה חילונית ב-2015 ולצאת מגניבים? "חלם" עושה את זה לא רע.

חלם-בהלם