אריך הכפול / דבי אילון

רטרוספקטיבה על ספרו של אריך קסטנר "אורה הכפולה"

קרבתי בהיסוס אל השולחן הנהדר, אל השולחן החצוי, ועם כל צעד גדלו נטל האחריות שעלי, פחדי והרצון להציל את רבע השעה האחרון. הו, לו הייתי לבדי, לבדי עם המתנות וההרגשה השמימית שהוענקו לי המתנות מתוך אהבה כפולה ומכופלת! כמה מרוצה יכולתי להיות ואיזה ילד מאושר! אולם מוכרח הייתי לשחק את תפקידי, כדי שיסתיים מחזה חג המולד בכי טוב. הייתי דיפלומט, מבוגר מהורי, והיה עלי לדאוג שהועידה החגיגית המשולשת שלנו, תחת האשוח, תחלוף ללא תקלות. כבר בגיל חמש ושש, ואחר כך על אחת כמה וכמה, הייתי שר הטכסים של ערב חג המולד ומילאתי את תפקידי הקשה בכשרון. וגם בלב רועד.

ליאורה הכפולה

בוגרים לגילם – בינה כץ

ראיון עם בוגרת מסלול איור ב"שנקר" על פרויקט הגמר שלה - ספר מאויר לסיפור העם "פרח השני"

ההסתכלות האינטרוברטית שלי ניכרת באיורים במידה רבה. בחרתי להתמקד בדמויות ובסערות הרגשיות שהן עוברות; לפיכך האיורים אינם שופעים תיאורי טבע ונוף, אלא מאופיינים בקומפוזיציות דרמתיות המביאות את המתח הקיים בסיפור לידי ביטוי מרבי. הצבעוניות, הקומפוזיציות הדרמתיות והעבודה האינטנסיבית עם העפרונות מביאים לידי ביטוי את הנושאים הסבוכים השזורים בעלילה ויוצרים עומק שהוא מעבר לנרטיב.

cover

כנס "הפנקס" השלישי – על הכאן ועכשיו

תכנית כנס "הפנקס" השלישי, שיתקיים במדיטק חולון ב-20.10.14

cover

בודדים במערכה / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של אורית עוזיאל, "בודדים בשנחאי"

כמיטב המסורת – של הרומן ההיסטורי בכלל, וקורפוס יצירתה של עוזיאל בפרט – הנרטיב המרכזי – הלוא הוא הסיפור ההיסטורי (שנשען כמובן על אירועים אמתיים, ופעמים רבות אף מצוינים בפתיחת הפרק תאריכים ספציפיים בעלי משמעות היסטורית) "מתובל" בעלילות משנה בעלות גון רומנטי, בעוד הסגנון נוטה לסנטימנטליות. מטרת סגנון זה כפולה: למשוך את הקוראים ואף לסחוף אותם בינות האירועים הקשים המתוארים (והרי רומנים היסטוריים יתמקדו בעיקר באירועים דרמטיים קשים), ולהעניק ממד אישי לסיפור הספציפי. כלומר, ליצוק למסגרת הכוללת של המערכה ההיסטורית סיפור פרטי, שתיאורו הרגשני יגביר את הקרבה של הקוראים אליו ואל הדמויות המאכלסות אותו.

31-11_B(2)

אֶחָד מִשֶּׁלָּנו / יְמִימָה אֲבִידָר טְשֶׁרְנוֹבִיץ

שני פרקים ראשונים מתוך הספר "אחד משלנו"

יָצָאתִי וְלִבִּי טוֹב עָלַי: חֹפֶשׁ הוּא חֹפֶשׁ, וְהֵן יוֹדְעִים אַתֶּם מָה טַעֲמוֹ. נִדְמֶה: כְּנָפַיִם צָמְחוּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי וַאֲנִי טָס בֵּין עֲצֵי הַחֻרְשָׁה. הָיְתָה זוֹ חֻרְשַׁת אֵיקָלִיפְּטוּסִים צְעִירִים וַעֲלֵיהֶם יְרֻקִּים, רַעֲנַנִּים. הוֹלֵךְ אֲנִי וְנֶהֱנֶה מִן הַדְּמָמָה סָבִיב, וּפִתְאוֹם קוֹל הֲמֻלָּה וְרַעַשׁ: קְבוּצַת יְלָדִים בָּאָה לִקְרָאתִי, יַלְקוּטֵיהֶם עַל שִׁכְמָם וְהֵם מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ בְּקוֹלוֹ וּבְצַעֲקוֹתָיו. הִסְתַּתַּרְתִּי מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הָעֵצִים וְהִקְשַׁבְתִּי לִצְרִיחוֹתֵיהֶם. וְזֶה מָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי:

אחד משלנו_4

בוגרים לגילם – קונסטנטין וולוסיאנוב

ראיון עם בוגר מסלול תקשורת חזותית ב"מנשר" על פרויקט הגמר שלו - רומן גרפי על פי ספר של ז'ול וורן

אני אוהב לעשות דברים שמיועדים לילדים למרות שלטעמי בארץ ישנן הגבלות נוקשות יחסית למה שמיועד לילד ומה לא. אני אישית גדלתי על ספרים אחרים, יותר אפלים ופחות צבעוניים. זה מה שהשפיע עליי ועל מה שאני עושה ואיך שאני עושה. דמיונו של ילד גם ככה פרוע מאוד ופעיל ואין צורך לעשות את העבודה במקום הדמיון שלו. הטכניקה שלי כן משתנה כשאני עושה דברים שמיועדים לילדים. באופן אוטומטי אני מנסה לעשות דברים צבעוניים אך בכל זאת מנסה להשאיר את הדגש על הטקסטורות ולא על צבע עצמו. גם הצורות והאובייקטים נהפכים לפחות מסובכים. מהילדות אהבתי יותר איורים שמשאירים לך מקום לדמיון כיוון שכך האיורים היו נהפכים ל"שלי" בקלות רבה יותר, וזה אחד הסודות של התאהבות של הילד בספר.

you

"ליצור ניצוץ קטן של התרגשות יצירתית" – ראיון עם בוב גרהם

ראיון עם הסופר-מאייר האוסטרלי, בוב גרהם

אני מנסה לתכנן כמה שפחות בחיי, ואם יש משהו שהניסיון לימד אותי זה לבטוח בתחושות הבטן שלי. כשאני מתחיל ליצור ספר אני משתדל לנקות את מוחי ככל הניתן מכל סוג של קריאה אותו, חינוך או תוצאות בכלל. אני ניגש למלאכה של יצירת סיפור בתחושה של ציפייה ממה שיקרה כשאני מתחיל להניח מלים ואיורים יחד.

yo

בין זמנים, בין תרבויות – בחסות המוזיקה / נירוס

על האלבום המוזיקלי "אף על פיל"

אחד הדברים היפים בתרבות היידית הוא החוכמות שלה. כאלה שניתן לשים במירכאות כפולות ("חוכמות") או להשאיר בלי מירכאות, כי מדובר מצד אחד בהלצות מקושקשות, וכאלה שיש בהן, מצד שני, הרבה חכמה אמתית. אפשר גם לקרוא להן פשוט חכמעס, כי ביידיש זה נשמע יותר טוב. השירים באלבום "אף על פיל" גדושים בחוכמות כאלה. הדמויות בו הן לפעמים מטופשות, לפעמים עצלות, לפעמים שחצניות, ובכל זאת הן תמיד מתוארות מנקודת מבט אמפתית, שיש בה הרבה אהדה וחיבה ואין בה בכלל גינוי, ציניות, מרירות או התנשאות. חיבה אוהדת שכזו כלפי חולשות של אנשים היא תכונה מאוד יידישאית ולא מאוד ישראלית.

אף-על-פיל-יחצ