סיפורים שבהם הגיבורה נאלצת להתמודד עם פערים בזיכרון ובקשיי תקשורת עם ההורים הם לא דבר חדש. פירסון מתמודדת היטב עם האתגר ומצליחה להעניק לא מעט חדשנות לסיפור בגלל שג'נה נאלצת ללמוד את עצמה ולבנות את זהותה מחדש במהלך גיל ההתבגרות. זהו מסע חניכה בדיוני אבל לא תלוש מהמציאות. ג'נה מתמודדת עם חוסר האונים של הוריה והסודות שהם מסתירים ממנה בתהליך שמקביל להבנה שגם הורים יכולים לשגות ולהיכשל בטיפול בסוגיות מוסר.

הבדל נוסף מן הספר הראשון הוא שבניגוד ל"המעון של מיס פרגרין", שהיה בסך הכול די מוגבל מבחינה גיאוגרפית ומבחינת השקפה על עולמם של המשונים, ב"עיר חלולה" מקבלים הקוראים מבט נרחב בהרבה על הבריות הללו, על כוחותיהן ועל תת-התרבות האזוטרית אשר פיתחו. מצד אחד, זה מרתק, ובייחוד מרתקת העובדה שריגס לא הגביל את תכונות ה"משונות" לבני אדם. גם בעלי חיים יכולים לזכות בתכונות יוצאות דופן ובכוחות משונים. יחד עם זאת, למרבה הצער, דווקא היבט מרתק זה של העולם הבדיוני, כלומר, עולמם הנסתר של בעלי הכוחות המוזרים, לא עובר היטב. לפחות, הוא אינו מממש את הפוטנציאל הגלום בו. כמו כן, הוא סובל מסתירות לוגיות, אשר מחלישות את הרושם המתקבל.