הרבה מהקטעים באלבום הזה – גם השירים המושרים וגם הסיפורים והקטעים המדוקלמים – הם כאלה שיש בהם סצנה או התרחשות קצרצרה ומוזרה; שירי מיניאטורה שכאלה. בסיום ההאזנה לאלבום יש כמה שורות מלודיות שמתנגנות בראש, כמה משפטי מפתח שנדבקים – אבל אין בו פזמונים ולא שירים שקל לזכור מהתחלה ועד הסוף. כלומר, "החגב שאהב" הוא אלבום לא קליט כלל. מה שכן נשאר בראש אחרי ההאזנה הראשונה אלו ההתרחשויות. זוכרים את הסיפור המיניאטורי או הסיטואציה שיש בכל שיר, והסיפורים הקטנטנים האלה תמיד מוזרים, מפתיעים ומצחיקים.