שלושה שירים / מאת: שלומית הרטמייר, איורים: עדי אלקין

סַבְתָּא הֵבִיאָה לִי שְׂמִיכַת-מִשְׁבָּצוֹת. / יֵשׁ לָהּ רֵיחַ שֶׁל עוּגוֹת וְשֶׁל נְשִׁיקוֹת. / "זוֹ שְׂמִיכָה מְיֻחֶדֶת מְאֹד," לָחֲשָׁה לִי סַבְתָּא. / "זֹאת שְׂמִיכַת חֲלוֹמוֹת!" / בַּלַּיְלָה / אֲנִי שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה, / נוֹשֵׁם אֶת הַחֹשֶׁךְ. / מַבִּיט בַּיָּרֵחַ הַתָּלוּי בַּחַלּוֹן, / שָׁט בֵּין הָעֲנָנִים. / וּבַשְּׂמִיכָה שֶׁלִּי מַתְחִילִים לִדְהֹר סוּסִים לְבָנִים / וּפָרָשִׁים. / וּנְסִיכוֹת עָפוֹת בַּשָּׁמַיִם / כְּמוֹ צִפֳּרִים. / וְהַיָּרֵחַ בַּחַלּוֹן בָּא וְנֶעֱלָם בָּא / וְנֶעֱלָם.

עדי-אלקין

לעוף מחוץ לקופסא / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של נדיה עדינה רוז, "ואז הקרנף התחיל לעוף"

הדבר הבולט ביותר בספר "ואז הקרנף התחיל לעוף" (מלבד שמו הנהדר והמסקרן) שכתבה ואיירה נדיה עדינה רוז, הוא הפורמט. מדובר בספר מלבני שממדיו גדולים והקריאה בו היא אנכית ולא אופקית. פתיחת הספר כמוה כהרמת מכסה של קופסה למשל, כאשר הכפולות מופיעות בפורמט אנכי כך שקוראים ומתבוננים בהן מלמעלה למטה. זה אמנם לא פורמט חדשני, אך הוא נדיר מאוד בספרים ישראליים, והוא מוביל לשינוי אופן הקריאה שאנו מורגלים בו.

ואז-הקרנף

פסיכדלי בפיקדילי – ראיון עם קתי אולמדילאס

ראיון עם מייסדת ועורכת מגזין הילדים "אנורק"

מוזר מאוד בעיני שצריכה להיות הפרדה תרבותית בין בנים ובנות: אין בזה היגיון מבחינתי. תרבות צריכה לאחד אנשים ולא לשים אותם בתבניות. גדלתי במשפחה די מסורתית, אבי חזר מהעבודה ואמי נשארה בבית לטפל בילדים, אבל בכל זאת, הורי מעולם לא קנו לי רק דברים ורודים או מנעו ממני לקרוא ספרים שמתויגים כספרים לבנים.

אנורק

מסע בעקבות כמיהה / יבגני טרבנוב

רשימת ביקורת על ספרו של טוני דיטרליצי, "החיפוש אחר וונדלה"

דיטרליצי "שדרג" את הנוסחא הקלאסית של המעשייה בכך שהוא שכתב אותה בסוגת המדע-הבדיוני הבין-עולמי ויצר עולם רחב יריעה המאוכלס באין-ספור יצורי קסם וחייזרים, כאשר לכל גזע יש היסטוריה עשירה משל עצמו. ככל שהעלילה מתקדמת והגזעים החייזריים מתרבים, האיורים משתפרים ומעצימים את חוויית הקריאה. למרות צפיפות האיורים, הכמות שלהם לא פוגמת בהנאה של אלה שיעדיפו להשאיר כמה דברים לדמיון שלהם.

1961_350

הסלפי כמשל / ד"ר שי רודין

רשימת ביקורת על ספרה של דנה אבירם, "סלפי אחד יותר מדי"

ז'אנר ספרות בני הנעורים מתאפיין לעתים באסקפיזם הנאמן לראיית המבוגרים (הכותבים את היצירה) את בני הנוער, כמנותקים מהקשרים חברתיים ופוליטיים נרחבים, ועסוקים בחייהם היומיומיים, קרי, בעולמם הבית ספרי ובעולמם החברתי בלבד. רומנים רבים לבני הנעורים במאה ה-21 משרים על הקוראים תחושה על-זמנית, שכן הסיפור מתרחש בתקופה שאינה מוגדרת דיה הואיל והמיקוד הוא בספֵרות נפשיות ורגשיות ועיצוב הסביבה – התרבות, החברה המקיפה את הגיבור, היבטים פוליטיים או לוקאליים – כמעט ואינו נוכח בהם.

p_1431845899

ארבעה שירים / מאת: גלית מסה, איורים: לימור שנורמכר

ארבעה שירים מקוריים לילדים

חרפים מסירים חליפות כבדות / תולים אותן על קולבי עצים / בין הצללים, הם מחליפים לבגד ים / והופכים את עצמם / לקיצים

דרקון-לימור

לא פשוט להיות פשוט / מיכל בוננו

מסע וויזואלי-רגשי בעקבות איוריו של אנדרה פרנסואה בספר "Little Boy Brown"

הקו של פרנסואה בספר זה הוא לא קו נקי ואחיד, אלא קו משורבט, לא בטוח בעצמו, שמחפש צורה ולא מגדיר אותה. הדמויות, כמו גם האובייקטים במרחב, מצויירים מכמה נקודות מבט בו זמנית – מלפנים, מהצד, ולפעמים גם מלמעלה. הוא מגדיל ומקטין דמויות וחפצים באופן התואם את החשיבות או ההירארכיה שלהם בעיני הילד המתבונן בעולם, ולא בהתאם לחוקי הפרספקטיבה או הפרופורציות הנכונים.

12

סיפור על השראה בטעם של פעם / מיה מיטב-מגן

רשימת ביקורת על ספרם של רינת פרימו ואבי עופר, "מכתב לביאליק"

"לילי לא היתה מרוצה בכלל." הטון ה"לא חינוכי" הנודף ממשפט קצרצר זה, טומן בחובו הבטחה שהספר שלפנינו מיועד לילדים המבינים עניין (לא חינוכי לכאורה, כי כל הורה ו/או סופר/ת מתחילים יודעים שחשוב לאפשר לילדים להביע רגשות, והמלה הכתובה נותנת לגיטימציה גם לרגשות פחות נעימים וחיוביים).

Letter-to-bialik_414