6 איור

אֵיפֹה כְּלַבְלָב, לְאָן הוּא הָלַךְ? / עדנה אברמסון

מבט על איוריה של גיל-לי אלון קוריאל לספר "יעל מציצה לרחוב" מאת יונה טפר

דצמבר 1, 2010  

פרסום שראיתי לספר "בשכונה שלנו" של יונתן יבין (איורים: נעם נדב) החזיר אותי לספר אחר על שכונה, ספר מוצלח במיוחד, "יעל מציצה לרחוב" מאת יונה טפר, שאיירה גיל-לי אלון קוריאל (הוצאת הקיבוץ המאוחד).

כספר הפונה לגילים צעירים יותר, ברור שההרפתקאות המובטחות בספרו של יבין לא יכולות להתקיים כאן באותו האופן. ברור שיעל לא יכולה לשחק למטה לבדה ברחוב, והיא בולעת את העולם מבעד לשלבי המרפסת. היא עומדת ומביטה אל הרחוב, וגילויים מסעירים חולפים מול עיניה – כלב! חתול! אוטו אדום! טרקטור!

עטיפת הספר

הכפולות מציגות לחילופין תמונה של מקטע רחוב ותמונת תקריב של פרט מסוים שהתגלה (ציפור, קשיש רוכב על אופניים). חלק הרחוב כמו מצולם מזווית גבוהה יותר, אך היא לעולם לא זווית הראייה האמיתית של יעל. בכל האיורים האלה היא עצמה מופיעה במרפסת, ולצופה נחשפים גם חלקי רחוב שמבחינה פיזית היא ודאי איננה יכולה לראות.

אלון קוריאל הנהדרת בחרה (או המציאה) צומת עירוני ויצרה ממנו קולאז' מעניין של פיסות חיים, שיש בו גם פרטים חדשים וגם פרטים הממשיכים כפולות אחרות. בכל איור נחשף הצומת מזווית אחרת ועמו מתגלים גם החיים הרוחשים ברחוב – בגדים תלויים על חבל כביסה, מסעדה, גינה קטנה מתחת לעץ, פרסומות להופעות וחנות נעליים – בכל פינה קורה דבר.

השמירה המושלמת על ההמשכיות (continuity) ממלאת כאן שני תפקידים. בראשון, היא יוצרת תמונה פנורמית משכנעת של הצומת, על בתיו, גינותיו וחנויותיו. הדפדוף בספר מקיף ב-360 מעלות את הצומת שעליו משקיפה יעל, והקורא מוצא את עצמו פעם בנקודה המרוחקת ממנה ביותר ופעם בקרובה אליה. בהיקפיות הזאת נברא עולם סיפורי שלם, עשיר וקוהרנטי, שמעניק גם תוקף מציאותי לטקסט וגם תחושה ביתית של סביבה מוכרת.

בהיבט השני, ההמשכיות יוצרת תנועה. בבחינת "עוד זה מדבר וזה בא", בכל כפולה של הרחוב נראה יוצא האלמנט שזכה לקלוז-אפ בכפולה הקודמת, ונראה נכנס האלמנט שיזכה לכך בכפולה הבאה. בדוגמה הבאה, למשל, יוצא האוטו האדום שקודם צפר והרעיש בעומדו ברמזור (אם חיפשתם הוכחה לכך שמדובר על צומת בישראל…), ונראה כבר קצהו של הסבא העליז, הדייג הרוכב על אופניו:

הרצף העלילתי ממשיך לנוע תמיד בעזרת האיור. הוא מייצר את התחושה שבכל רגע קורה משהו ברחוב ושתמיד יש עוד פרט מעניין לראות. בהתאם, דעתה של יעל מוסחת פעם לימין ופעם לשמאל, פעם היישר קדימה ופעם מתחתיה ממש.

התנועה הזאת מתפרצת אל העמוד בכפולות התקריב, בשבירת הצורה של הצומת הסימטרי ה"מסודר". כל האלמנטים שנבחרו לכפולות האלה הם אלמנטים נעים ולא נייחים, ולפי הסדר: כלבלב, חתול, אוטו, סבא על אופניים, טרקטור, ציפור ואבא. החיות הנגלות בתקריב ידידותיות ונאיביות, והרקע והטקסט שסביבן מתערבלים קלות גם הם, כך שהאיור בכללותו משדר חיות ותזוזה, והילד מוזמן להצביע בחדווה על מה שהתגלה פתאום.

גם הטיפוגרפיה משתנה בכפולות האלה. הטקסט מוגדל, נכתב ביד, וכשהוא משוחרר מסד הגופן ומהמקום שהוקצה לו בתחתית הדף (ועל כך תלונה מיד) הוא מתעגל בשורותיו או נמתח ישר בהתאם לצורך הקומפוזציוני.

הטקסט אכן נתון בתחתית הכפולות, דווקא במקום שבו הצדדים מוסתרים בדרך כלל בידיים המחזיקות בספר. זהו ספר לפעוטות, ורוב הסיכויים שהספר נמצא בלא מעט מקרים בידי ההורה המקריא. היה נוח הרבה יותר אם הטקסט, שגם ככה גודלו קטן יחסית (כנראה מתוך אותה הנחה באשר לקהל היעד) היה מוגש למעלה.

ואם כבר עצרנו לאתנחתת אי-נחת, כדאי היה גם להפחית מעט את מינון הצהוב השתלטני בעמודים. הצהוב-קרם הפרוש על פני שטחים רבים באיור משטיח אותו ומזכיר את ימי סופות האבק הכתומים שנוחתים עלינו מדי פעם בפעם.

האיורים של גיל-לי אלון קוריאל משרתים נאמנה את הטקסט הנפלא של יונה טפר, המתאים בדיוק לשכבת הגיל המסוימת שהוא פונה אליה. בעיר לפחות אלה האלמנטים הממלאים את העולם בשלב הזה, אלה מוקדי העניין ברחוב, שלפעמים מצליחים להיות גם הגורם המשכנע היחיד לשבת בעגלה ("אולי נראה חתול..! בואי נראה ציפור!!! איפה ציפור? הנה ציפור!" – מתוך מונולוג שהיה באמת). אלון קוריאל הפיחה חיים ברחוב באיורים שמצד אחד מציגים התרחשות אורבנית סוערת ורועשת ומצד שני את החזות הידידותית של השכונה, את הפרטים הפמיליאריים המרכיבים אותה, בסוג של קיבוץ קטן וחביב בתוך העיר הגדולה.

"יעל מציצה לרחוב" מאת יונה טפר, איורים: גיל-לי אלון קוריאל, הוצאת הקיבוץ המאוחד. לאחרונה ראה הספר אור בפורמט קשיח.

עדנה אברמסון – עורכת ספרים עצמאית וכותבת, בעלת תואר שני בספרות כללית ותעודה בעריכת לשון, אמא לתינוקת בת שנה וארבעה חודשים. כותבת על ספרים ועל ספרות בבלוג הרפובליקה הספרותית.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת דינה:

    תודה על שהזכרת לנו את הספר המקסים הזה.אני מסכימה עם הביקורת האוהבת ומעידה על זה שהספר על איוריו באמת "עובד". הילדים נהנים מאוד מהגילוי החדש בכל תמונה וגם מגילויה מחדש של דמות יעל הקטנה, שנצפית כל פעם מזוית אחרת.

  2. מאת עדנה:

    ואם כבר חדוות הגילוי של יעל, אני מוסיפה את בובת הארנבון שנמצאת לידה במרפסת. הבת שלי צווחת בשמחה בכל פעם שהיא מצביעה על הארנבון, קטן ורחוק ככל שייראה.

  3. מאת עליזה פרוכטמן:

    ילדותי כבר לא קטנות ונכדיי עוד לא נולדו , אך דבר אינו מונע ממני לקנות ולהנות מספרות ילדים טובה. גיל לי ממלאה את ליבי שמחה. בספר זה לאיורים יש כוח שמצליח ליצור סקרנות, מעורבות וציפייה לדף הבא. הצבעוניות המאופקת משרה אווירה ישראלית מדוייקת . רבות דובר באומנות הישראלית על לכידת האור המיוחד לנו בישראל לתוך ציור. גיל לי אלון קוריאל מצליחה לדייק אותו בכישרון ורגישות רבה, אומנות טובה לכל גיל על מדפי הילדים. איזה מזל שאני עוד ילדה!!!!

  4. מאת אמא לשניים:

    ספר קסום, איורים מדהימים, אחד הספרים האהובים עלינו ביותר בבית, חוזרים אליו פעם אחר פעם אחר פעם.

  5. מאת רונית ש:

    זהו אחד הספרים האהובים עלי ביותר (וגם על בני הקטן) בזכות האיורים הנפלאים (הטקסט בנאלי). האיורים מציגים את ביתה של יעל בכל פעם מזוית אחרת – מופת של יכולת ציור וראיה מרחבית. הנאה צרופה.

  6. […] כתבתי על הספר הנפלא הזה לפני שנתיים וחצי בפנקס, שהכל עובד בו: בחירת אלמנטים ברחוב העירוני שמדברים בדיוק אל לב הילדים (כלבלב, ציפור, טרקטור ועוד), קולאז' מקסים של רחוב שהוא מעין קיבוץ בנשמה (אלון קוריאל פיתחה היטב את הרעיון הזה בספר שכתבה בעצמה ושנכנס כמובן למצעד הספרים האהובים לגילאי 4-3), חריזה נהדרת, תנועה מתמדת וסיום מתוק. פריט חובה בבית. […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.