זָכוּר לִי אוֹתוֹ זִיק מַמְזֵרִי שֶׁנִּצַּת בְּעֵינֵי אִמִּי כְּשֶׁמָּסְרָה לָנוּ, בְּטֶרֶם הֵחֵלָּה בַּקְּרִיאָה, מֵידָע שֶׁהָמַם אוֹתָנוּ: גִילְגִי, הַשֵּׁם הַמִּתְנוֹסֵס עַל הַכְּרִיכָה, אֵינוֹ שְׁמָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַיַּלְדָּה. שְׁמָהּ הָאֲמִתִּי, בִּשְׁבֶדִית, הוּא – פִּיפִּי! כַּמָּה לֹא חִנּוּכִי!

כְּתִיבַת הַסֵּפֶר הַזֶּה הָיְתָה לִי חֲוָיָה מְרוֹמֶמֶת נֶפֶשׁ: צָלַלְתִּי בַּחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ סְפָרֶיהָ שֶׁל לִינְדְגְרֶן, קָרָאתִי עָלֶיהָ בִּסְפָרִים וּבַאֲתָרִים הַמֻּקְדָּשִׁים לָהּ וְלִיצִירָתָהּ, טִיַּלְתִּי בִּשְׁבֶדְיָה בְּלִי לָקוּם מִכִּסְּאִי, וּבְעִקָּר, בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת אֲרֻכִּים שָׁהִיתִי בִּמְחִצָּתָהּ מִבֹּקֶר וְעַד לַיְלָה.

הֶחָפֵץ לְהַכִּיר אֶת אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה, אֵין לוֹ אֶלָּא לִטֹּל אֶת סְפָרֶיהָ וְלִקְרֹא, כִּי כָּל סוֹפֵר, בֵּין כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב עַל אֲחֵרִים, וּבֵין כְּשֶׁהוּא נוֹטֵעַ אֶת עֲלִילוֹתָיו בִּמְחוֹזוֹת דִּמְיוֹנִיִּים, כּוֹתֵב בַּמִּדָּה רַבָּה אֶת עַצְמוֹ, אֶת חַיָּיו וְאֶת הַשְׁקָפוֹתָיו.

סְפָרִים הָיוּ עוֹלָם חֲלוּפִי, וַאֲנַחְנוּ שִׂחַקְנוּ, הִתְלַבַּשְׁנוּ וְדִבַּרְנוּ גִילְגִית. דְּמוּתָהּ הָפְכָה לְחֵלֶק מֵהֲוָיָתֵנוּ

אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים בַּחֶדֶר אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְהַבֻּבָּה הַמַּצְחִיקָה תִּהְיֶה סוֹפֶרֶת נִפְלָאָה וַחֲשׁוּבָה. הִיא תִּהְיֶה אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן!

5 ספרות

אגדת אסטריד / שהם סמיט

בלעדי - הצצה ראשונה לספר "אגדת אסטריד" מאת שהם סמיט

נובמבר 13, 2015  

אסטריד לינדגרן היא אחת הסופרות האהובות ביותר בעולם כולו, וגם בישראל. ספריה, בהם "בילבי", "האחים לב ארי" ו"מדיקן", נחשבים לקלאסיקה של ספרות הילדים של המערב. הסופרת שהם סמיט החליטה לכתוב עבור הילדות והילדים ביוגרפיה של לינדגרן, ועשתה זאת בדרך מיוחדת ומקורית, כאשר את הטקסט מלווים איורים של סשה נאומוב. "אגדת לינדגרן" עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת "צלטנר", ולכבוד יום הולדתה של לינדגרן, החל מחר – 14 בנובמבר, אנו גאים לפרסם כמה קטעים מתוך פתיחת הספר ואת אחרית הדבר שכתבה סמיט (אשר לצורך הפרסום ב"הפנקס" הפכה למעשה למעין מבוא).

פרסום זה נכלל גם במסגרת פרויקט לינדגרן, שבו ניתן למצוא שלל תכנים הקשורים ליצירתה של הסופרת החשובה.

 

אַחֲרִית דָּבָר 

רֶגֶל אַחַת עַל הַמִּדְרָכָה וְהַשְּׁנִיָּה עַל הַכְּבִישׁ

אִמִּי הִיא שֶׁהִכִּירָה לִי אֶת אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן. הַדָּבָר הָיָה בִּתְחִלַּת שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים, הָיִיתִי בַּת שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע, וְזָכוּר לִי בְּחַדּוּת הָעֶרֶב שֶׁבּוֹ אִמִּי הִצִּיגָה בְּפָנַי וּבִפְנֵי אָחִי ('יְלָדִים טוֹבִים יְרוּשָׁלַיִם' בְּפִּיגָ'מוֹת) סֵפֶר וְלוֹ כְּרִיכַת תְּכֵלֶת, שֶׁמִּמֶּנָּה חִיְּכָה אֵלֵינוּ יַלְדָּה הַדּוֹהֶרֶת עַל סוּס מְנֻקָּד. עַל רֹאשׁ הַסּוּס יָשַׁב קוֹף לָבוּשׁ כְּבֵן אָדָם וְחָבוּשׁ מִגְבַּעַת, וְהַיַּלְדָּה הָיְתָה דַּוְקָא צְהֻבַּת שֵׂעָר, וְלֹא בַּעֲלַת שֵׂעָר בְּצֶבַע הַגֶּזֶר, כַּכָּתוּב (אִי-הַתְאָמוֹת מִסּוּג זֶה נוֹטוֹת לִטְרֹד יְלָדִים). אַךְ בִּמְיֻחָד זָכוּר לִי אוֹתוֹ זִיק מַמְזֵרִי שֶׁנִּצַּת בְּעֵינֵי אִמִּי כְּשֶׁמָּסְרָה לָנוּ, בְּטֶרֶם הֵחֵלָּה בַּקְּרִיאָה, מֵידָע שֶׁהָמַם אוֹתָנוּ: גִילְגִי, הַשֵּׁם הַמִּתְנוֹסֵס עַל הַכְּרִיכָה, אֵינוֹ שְׁמָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַיַּלְדָּה. שְׁמָהּ הָאֲמִתִּי, בִּשְׁבֶדִית, הוּא – פִּיפִּי! כַּמָּה לֹא חִנּוּכִי! מִיָּד, וְלָעַד, הֻחְתְּמָה "גִילְגִי" בְּחוֹתַם הַשַּׁעֲרוּרִיָּה, וּמֵאֵלָיו מוּבָן שֶׁלֹּא הָיִינוּ זְקוּקִים לְהֶסְבֵּר מְיֻחָד כְּדֵי לְהָבִין מַדּוּעַ נִדְרְשָׁה אֲבִיבָה חַיִּים, הַמְּתַרְגֶּמֶת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַסֵּפֶר לְעִבְרִית, לְהַעֲנִיק לַיַּלְדָּה הַחֲזָקָה בָּעוֹלָם שֵׁם חֲלוּפִי – וְזֶה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ הָיָה שִׁעוּר רִאשׁוֹן בְּתִרְגּוּם. שִׁעוּר נוֹסָף, שֶׁאַף הוּא נִתַּן טֶרֶם קְרִיאַת הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן ("גִילְגִי עוֹבֶרֶת לָגוּר בְּבֵית קֻנְדָּס", הֲלֹא הִיא וִילָה וִילְקוּלָה  הַמְּעֻבְרֶתֶת) הָיָה הַשִּׁעוּר בַּהֲגִיַּת שֵׁם הַסּוֹפֶרֶת,  אַסְ-טְרִיד לִינְדְ-גְרֶן – שֵׁם שֶׁעָלָיו חָזְרָה אִמִּי שׁוּב וְשׁוּב, עַד שֶׁלָּמַדְנוּ לַהֲגוֹתוֹ.

רַק לָאַחֲרוֹנָה, מִתּוֹךְ שִׂיחָה עִם אִמִּי, הִתְחַוֵּר לִי כִּי שֶׁלֹּא כְּפִי שֶׁחָשַׁבְתִּי, הִיא הִסְפִּיקָה לִקְרֹא אֶת "גִילְגִי" עוֹד בְּיַלְדוּתָהּ (שֶׁלֹּא הָיְתָה כֹּה רְחוֹקָה מִיַּלְדוּתִי: אִמִּי מְבֻגֶּרֶת מִמֶּנִּי בְּעֶשְׂרִים שָׁנָה). הִיא זָכְרָה אוֹתוֹ כְּסֵפֶר מַהְפְּכָנִי וּפֶמִינִיסְטִי, קָנְתָה אוֹתוֹ בִּהְיוֹתִי פָּעוֹטָה וְהִמְתִּינָה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לַיּוֹם שֶׁאֶהֱיֶה בּוֹגֶרֶת דַּיִּי לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הֲנָאָה שְׁלֵמָה.

וְאָמְנָם, אָחִי וַאֲנִי נִשְׁבֵּינוּ בְּקִסְמוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר מִיָּד. אֲנִי שַׁבְתִּי וְקָרָאתִי אוֹתוֹ שׁוּב וְשׁוּב, וּבְגִילְגִי מָצָאתִי מֻשָּׂא לְהַעֲרָצָה וּלְחִקּוּי. מִבְּחִינוֹת אֲחָדוֹת דָּמִיתִי לָהּ: הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁמְּטַפֶּסֶת עַל עֵצִים, אוֹסֶפֶת עַכְבִישִׁים וּמְחַפֶּשֶׂת צָרוֹת. הָיִיתִי חֲזָקָה לְמַדַּי, לָמַדְתִּי ג'וּדוֹ,ֹ אָהַבְתִּי תַּעֲלוּלִים, וְזִעְזַעְתִּי אֶת הַדּוֹדוֹת הַפּוֹלָנִיּוֹת בִּשְׁחֹר בִּרְכַּי. כָּל זֶה, כַּמּוּבָן, הָיָה עָלוּב בְּהַשְׁוָאָה לַיַּלְדָּה שֶׁמְּרִימָה בְּיָדֶיהָ סוּס וּמַשְׁלִיכָה בָּאֲוִיר שׁוֹטְרִים. בְּקִצּוּר, יֵשׁ לְהוֹדוֹת, אָחִי וַאֲנִי הָיִינוּ קְרוֹבִים יוֹתֵר לִהְיוֹת טוֹמִי וְאָנִיקָה (צֶמֶד הָאַרְכִי-חְנוּנִים הַחֲבִיבִים עָלַי עַד הַיּוֹם).

אָמַרְתִּי נִשְׁבֵּינוּ, וְזוֹ אֵינָהּ מְלִיצָה רֵיקָה – כִּי לִילָדִים, לְפָחוֹת לַיְּלָדִים שֶׁהָיִינוּ, סְפָרִים הָיוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָמְרֵי קְרִיאָה. סְפָרִים הָיוּ עוֹלָם חֲלוּפִי, וַאֲנַחְנוּ שִׂחַקְנוּ, הִתְלַבַּשְׁנוּ  וְדִבַּרְנוּ גִילְגִית. דְּמוּתָהּ הָפְכָה לְחֵלֶק מֵהֲוָיָתֵנוּ. יְמֵי גִילְגִי יִזָּכְרוּ כִּימֵי הַמִּשְׂחָק בְּ"לֹא לָגַעַת בָּרִצְפָּה" (בְּאַחַת הַפְּעָמִים קָפַצְתִּי מִן הָאָרוֹן לַמִּטָּה וְשָׁבַרְתִּי אוֹתָהּ), הַחַפְּשָׂנוּת וְהָאַסְפָנוּת (וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה לֶאֱסֹף אֶל בֵּיתִי חֲפָצִים וּבְגָדִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ לָרְחוֹב) וְלִמּוּד "פּוּחַ הַלֶקֶל", הֲלֹא הוּא לוּחַ הַכֶּפֶל הַנּוֹדָע לְשִׁמְצָה ("לוּחַ הַכְּפֶפֶל" בְּתַרְגּוּם דָּנָה כַּסְפִּי). לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא כִּי בְּבוֹא הַיּוֹם הַמַּר, כְּשֶׁגִילְגִי "שֶׁלָּנוּ" הֵחֵלָּה מְרַצֶּדֶת עַל מִרְקַע הַטֶּלֶוִיזְיָה בֶּעָרוּץ הַיְּחִידִי, וְהָפְכָה, בְּאַחַת, מֵחֲבֶרְתֵּנוּ הַסּוֹדִית וְהָאִינְטִימִית לַחֲבֵרָה שֶׁל כָּל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, חַשְׁנוּ נִבְגָּדִים, מְרוֹשָׁשִׁים, מְתֻסְכָּלִים וּמְרֻמִּים: הַסִּדְרָה הָיְתָה סְלֶפְּסְטִיקִית וּמְטֻפֶּשֶׁת, הַדְּמוּת מְעַצְבֶּנֶת וְקוֹלָנִית, תְּנוּעוֹת שְׂפָתֶיהָ לֹא תָּאֲמוּ אֶת הַמִּלִּים שֶׁבָּקְעוּ מִגְּרוֹנָהּ, וְהַנּוֹרָא מִכֹּל: מִישֶׁהוּ הִדְבִּיק לָהּ שֵׁם חָדָשׁ וְזָר: בִּילְבִּי (כְּדֵי לְהַתְאִים אֶת הַשֵּׁם בַּדִּבּוּב לִתְנוּעוֹת הַשְּׂפָתַיִם).

פַּעַם הָיִיתִי מְשֻׁכְנַעַת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶתְרַגֵּל לְכָךְ, אֲבָל הַשָּׁנִים חָלְפוּ, הַסֵּפֶר הַקְּלָסִי זָכָה לְתַרְגּוּם רַעֲנָן, יְפֵהפֶה וְנֶאֱמָן לַמַּקּוֹר יוֹתֵר מִזֶּה הָרִאשׁוֹן (שֶׁהוּא מָלֵא חֵן בִּפְנֵי עַצְמוֹ), וַאֲנִי קְרָאתִיו בַּהֲנָאָה לִילָדַי, וּפִתְאוֹם, בְּלִי שֶׁאַרְגִּישׁ, הִנֵּה גַּם אֲנִי קוֹרֵאת לָהּ "בִּילְבִּי". וְלֹא אִכְפַּת לִי שֶׁהִיא שֶׁל  כֻּ-לָּם. אַדְרַבָּה, אֲנִי מְקַוָּה שֶׁתַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת כָּזֹאת, לָנֶצַח.

איור מתוך הספר: סשה נאומוב

איור מתוך הספר: סשה נאומוב

כַּיּוֹם אֲנִי מְצֵרָה עַל דָּבָר אַחֵר, דָּבָר שֶׁגַּם אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן הִתְיַחֲסָה אֵלָיו לֹא פַּעַם בְּרַאֲיוֹנוֹת שֶׁנֶּעֶרְכוּ עִמָּהּ: "בִּילְבִּי", מִכֹּחַ אִישִׁיּוּתָהּ הַמֻּחְצֶנֶת וּמִכֹּחַ הַפּוֹפּוּלָרִיּוּת שֶׁלָּהּ, הֶאֱפִילָה עַל גִּבּוֹרֵי סְפָרֶיהָ הַפָּחוֹת מֻכָּרִים וְהַלֹּא פָּחוֹת נִפְלָאִים שֶׁל לִינְדְגְרֶן, וְלָכֵן בְּקֶרֶב קוֹרְאִים רַבִּים הִיא תִּזָּכֵר כַּ"סּוֹפֶרֶת שֶׁל בִּילְבִּי"; וְכֵן, עֵקֶב הַצְלָחַת "בִּילְבִּי" וְ"קַרְלְסוֹן הַמְּעוֹפֵף", הִיא תִּזָּכֵר כִּמְחַבֶּרֶת שֶׁל סְפָרִים פְּרוּעִים וּמַצְחִיקִים שֶׁבְּמֶרְכָּזָם דְּמֻיּוֹת בִּלְתִּי מְצִיאוּתִיּוֹת: יַלְדָּה בַּעֲלַת כֹּחוֹת-עַל וְאִישׁ מְעוֹפֵף. אַף אֲנִי, בְּיַלְדוּתִי, הִכַּרְתִּי רַק אֶת שְׁנֵי סְפָרֶיהָ אֵלֶּה (שֶׁהֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵרַק מַצְחִיקִים), אֲבָל כְּשֶׁבָּגַרְתִּי, הִתְוַדַּעְתִּי אֶל סְפָרֶיהָ הַנִּפְלָאִים הָאֲחֵרִים, שֶׁתֻּרְגְּמוּ בֵּינְתַיִם לְעִבְרִית. וְגִלִּיתִי מֵחָדָשׁ אֶת  אַסְטְרִיד  לִינְדְגְרֶן, וְהַפַּעַם –  כְּיוֹצֶרֶת מְחוֹנֶנֶת וּמְגֻוֶּנֶת הַמְּעוֹרֶרֶת בַּקּוֹרֵא מִנְעַד רְגָשׁוֹת רָחָב, וְכֵן כְּבַעֲלַת מַצְפּוּן חֶבְרָתִי-פּוֹלִיטִי מְפֻתָּח. פָּן זֶה, שֶׁהֶחְמַצְתִּיו לַחֲלוּטִין כְּיַלְדָּה, מָצוּי כִּמְעַט בְּכָל טֶקְסְט שֶׁהוֹצִיאָה מִתַּחַת יָדָהּ.

כְּתִיבַת הַסֵּפֶר הַזֶּה הָיְתָה לִי חֲוָיָה מְרוֹמֶמֶת נֶפֶשׁ: צָלַלְתִּי בַּחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ סְפָרֶיהָ שֶׁל לִינְדְגְרֶן, קָרָאתִי עָלֶיהָ בִּסְפָרִים וּבַאֲתָרִים הַמֻּקְדָּשִׁים לָהּ וְלִיצִירָתָהּ, טִיַּלְתִּי בִּשְׁבֶדְיָה בְּלִי לָקוּם מִכִּסְּאִי (וְרָוַח לִי לִלְמֹד כִּי כָּךְ עָשְׂתָה גַּם הִיא, כְּשֶׁכָּתְבָה עַל יַלְדֵי הָעוֹלָם), וּבְעִקָּר, בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת אֲרֻכִּים שָׁהִיתִי בִּמְחִצָּתָהּ מִבֹּקֶר וְעַד לַיְלָה. וְעַכְשָׁו, כְּמוֹ שֶׁלְּלִילֶבְּרוּר יֵשׁ בְּחַדְרוֹ הֶחָבֵר הַסּוֹדִי  קַרְלְסוֹן, כָּךְ לִי יֶשְׁנָהּ  אַסְטְרִיד.

אֲבָל אֵיךְ מַעֲבִירִים אֶל הַקּוֹרֵא, וּבִפְרָט אֶל הַקּוֹרֵא הַצָּעִיר, אֶת הַתְּחוּשָׁה הַזֹּאת? וְאֵיךְ מְסַפְּרִים סִפּוּר חַיִּים שֶׁאֵין בּוֹ דְּרָמוֹת גְּדוֹלוֹת (לְמַעֵט אַחַת, שֶׁפְּרָטֶיהָ אֵינָם בְּדִיּוּק חֹמֶר קְרִיאָה לִילָדִים, וְגַם לִינְדְגְרֶן, אַף שֶׁלֹּא הִסְתִּירָה אוֹתָהּ, לֹא אָהֲבָה לְדַבֵּר עַל אוֹדוֹתֶיהָ)? אֵיךְ מְסַפְּרִים עַל אָדָם שֶׁמַּרְבִּית יָמָיו עוֹבְרִים עָלָיו בִּכְתִיבָה, וְהָאֵרוּעִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּחַיָּיו מִתְרַחֲשִׁים בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ? וְאֵיךְ, וְלָמָּה, לְכָל הָרוּחוֹת, לְסַפֵּר עַל סְפָרִים אִם אֶפְשָׁר לִקְרֹא אוֹתָם?!

הַסֵּפֶר הַזֶּה, כַּמּוּבָן, אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת תַּחְלִיף לַסִּפְרוּת שֶׁל אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן. הֶחָפֵץ לְהַכִּיר אֶת אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה, אֵין לוֹ אֶלָּא לִטֹּל אֶת סְפָרֶיהָ וְלִקְרֹא, כִּי כָּל סוֹפֵר, בֵּין כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב עַל אֲחֵרִים, וּבֵין כְּשֶׁהוּא נוֹטֵעַ אֶת עֲלִילוֹתָיו בִּמְחוֹזוֹת דִּמְיוֹנִיִּים, כּוֹתֵב בַּמִּדָּה רַבָּה אֶת עַצְמוֹ, אֶת חַיָּיו וְאֶת הַשְׁקָפוֹתָיו. וּמִתּוֹךְ הַמִּלִּים הוּא כְּאִלּוּ מִתְעוֹרֵר לְחַיִּים –  בְּסִגְנוֹן הַדִּבּוּר, בַּלָּשׁוֹן, בַּהוּמוֹר, בַּהֲלַךְ הָרוּחַ הַמְּסֻיָּם שֶׁשָּׁרָה עָלָיו בְּרֶגַע הַכְּתִיבָה.

אֲשֶׁר לַהֲלַךְ הָרוּחַ שֶׁשָּׁרָה עָלַי, נִסִּיתִי לִצְעֹד, בַּדֶּרֶךְ הַבִּילְבִּית, רֶגֶל אַחַת עַל הַמִּדְרָכָה וְהַשְּׁנִיָּה עַל הַכְּבִישׁ (אִם תִּרְצוּ, הַנָּתִיב הָאֶחָד מֵהֶם הוּא צִיר חַיֶּיהָּ שֶׁל אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן, וְהַשֵּׁנִי –  צִיר הַסִּפְרוּת); לָתֵת לְאַסְטְרִיד לְדַבֵּר בְּעַד עַצְמָהּ, בְּמִלּוֹתֶיהָ שֶׁלָּהּ (לֹא רַק בַּצִּטּוּטִים הַיְּשִׁירִים), לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּבִמְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל וּלְהַרְהֵר לֹא רַק בְּמָה שֶׁהָיָה, אֶלָּא גַּם בְּמָה שֶׁלֹּא הָיָה (כִּי כָּל סִפּוּר הוּא גַּם מָה שֶׁלֹּא קָרָה), וּבְמָה שֶׁהָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת.

כָּל הָעֻבְדּוֹת בַּסִּפּוּר הַזֶּה נְכוֹנוֹת. מִקְצָת הַשִּׂיחוֹת מְדֻמְיָנוֹת (אַךְ מַמְרִיאוֹת מִשִּׂיחוֹת דּוֹמוֹת שֶׁבַּסְּפָרִים, וַאֲנִי מְקַוָּה שֶׁיִּמָּצְאוּ קוֹרְאִים בְּקִיאִים שֶׁיְּזַהוּ אוֹתָן, כְּמוֹ גַּם בִּטּוּיִים אֲחָדִים שֶׁנָּטַלְתִּי מֵאַסְטְרִיד). חֵלֶק מִן הַהִרְהוּרִים מְשֹׁעָרִים, חֵלֶק אַחֵר יוֹנֵק מִדְּבָרִים שֶׁכָּתְבָה אוֹ אָמְרָה אַסְטְרִיד בְּרַאֲיוֹנוֹת, וְכָל זֶה יַחַד אֵינוֹ אֶלָּא בְּגֶדֶר שִׂיחָה אִישִׁית מְדֻמְיֶנֶת עִם יוֹצֶרֶת שֶׁאֲנִי מַעֲרִיצָה כִּמְעַט מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי. אֵין לִי אֶלָּא לְקַוּוֹת שֶׁאַסְטְרִיד, מִמְּקוֹם מוֹשָׁבָהּ שֶׁבַּנֶּצַח, מַשְׁקִיפָה עַל הַמֶּחֱוָה הַנִּסְיוֹנִית הַזֹּאת בְּחִיּוּךְ מֵבִין.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

 

הַתְחָלָה

1

הַתְחָלָה אֲדֻמָּה

 

אַסְטְרִיד נוֹלְדָה בְּבַיִת אָדֹם. נָכוֹן שֶׁזֶּה מַמָּשׁ נֶחְמָד לְהִוָּלֵד בְּבַיִת אָדֹם? כָּעֵת, תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם  שֶׁמִּסָּבִיב לַבַּיִת הָאָדֹם נְטוּעִים עֲצֵי תַּפּוּחִים. נִפְלָא, הֲלֹא כֵן? מִצַּד שֵׁנִי, אִם אַתֶּם שְׁבֶדִים, אוּלַי לֹא תִּתְרַגְּשׁוּ מִכָּךְ – בִּשְׁבֶדְיָה בָּתִּים אֲדֻמִּים שֶׁעֲצֵי תַּפּוּחִים נְטוּעִים סְבִיבָם, נְפוֹצִים כְּמוֹ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. מִישֶׁהוּ מִתְרַגֵּשׁ מִתַּפּוּחַ אֲדָמָה?

אֲבָל כְּשֶׁתִּינוֹק נוֹלָד – זֶה בְּהֶחְלֵט מְאֹרָע מְרַגֵּשׁ. וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקָּרָה בְּיוֹם חֹרֶף אֶחָד אֵצֶל מִשְׁפַּחַת אֵרִיקְסוֹן:

סַבָּא וְסַבְתָּא – אֵרִיקְסוֹן.

אַבָּא – סָמוּאֵל אוֹגוּסְט אֵרִיקְסוֹן.

אִמָּא – הָאנָה אֵרִיקְסוֹן.

הַבֵּן – גוּנָר אֵרִיקְסוֹן, תִּינוֹק שֶׁמַּמָּשׁ לֹא מִזְּמַן מָלְאָה לוֹ שָׁנָה .

הִיא קְטַנְטַנָּה וּמְקֻמֶּטֶת  וַאֲדֻמָּה, כְּמוֹ כָּל הַתִּינוֹקוֹת הַקְּטַנְטַנִּים; בְּיִחוּד כְּשֶׁהִיא צוֹרַחַת, מִסִּבָּה תִּינוֹקִית כָּלְשֶׁהִי.

אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַסְטְרִיד הִיא תִּינֹקֶת שְׁקֵטָה וּרְגוּעָה. אוּלַי זֶה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַרְגִּישָׁה בְּטוּחָה, וְחַמִּים וְנָעִים לָהּ בַּעֲרִיסַת הָעֵץ, בַּבַּיִת הָאָדֹם וְהַנֶּחְמָד, עִם אַבָּא וְאִמָּא שֶׁשּׁוֹמְרִים עָלֶיהָ, וְעִם הָאָח הַגָּדוֹל-קָטָן גוּנָר (רַק לִפְנֵי חֲצִי שָׁנָה הוּא עַצְמוֹ שָׁכַב בָּעֲרִיסָה. כָּעֵת, בְּהַשְׁוָאָה לַאֲחוֹתוֹ הַחֲדָשָׁה, הוּא נִרְאֶה מַמָּשׁ עֲנָקִי).

חוּץ מֵהַתִּינֹקֶת אַסְטְרִיד (שֶׁעֲדַיִן לֹא לָמְדָה לְהִתְרַגֵּשׁ) כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה נִרְגָּשִׁים:

סַבָּא וְסָבְתָא נִרְגָּשִׁים וּשְׂמֵחִים בַּנֶּכְדָּה הַחֲדָשָׁה.

הָאנָה וְאוֹגוּסְט נִרְגָּשִׁים מִשּׁוּם שֶׁמִּשְׁפַּחְתָּם גָּדְלָה.

גוּנָר נִרְגָּשׁ כִּי אַסְטְרִיד הִיא מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ וּפִלְאִי – מִין בֻּבָּה מַצְחִיקָה שֶׁמַּשְׁמִיעָה קוֹלוֹת.

אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים בַּחֶדֶר אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְהַבֻּבָּה הַמַּצְחִיקָה תִּהְיֶה סוֹפֶרֶת נִפְלָאָה וַחֲשׁוּבָה. הִיא תִּהְיֶה אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן!

איור: סשה נאומוב

איור: סשה נאומוב

 

2

הַתְחָלָה קָרָה

 

אַסְטְרִיד נוֹלְדָה בְּנוֹבֶמְבֶּר. בִּשְׁבֶדְיָה נוֹבֶמְבֶּר הוּא חֹדֶשׁ חָרְפִּי: גָּשׁוּם, מֻשְׁלָג וְקַרְרְרְר… אַף כִּי לֹא כְּמוֹ הֶחֳדָשִׁים שֶׁאַחֲרָיו, שֶׁהֵם מַקְפִּיאִים!

בִּצְפוֹן שְׁבֶדְיָה, קָרוֹב לַקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי, קַר בְּמִדָּה שֶׁקָּשֶׁה לְתָאֵר. אֲנִי מַכִּירָה יֶלֶד אֶחָד שֶׁנָּסַע לִצְפוֹן שְׁבֶדְיָה בְּיוֹם חֹרֶף קַר וְנָשַׁר לוֹ הָאַף! (לֹא, לְמַעַן הָאֱמֶת אֵינֶנִּי מַכִּירָה יֶלֶד כָּזֶה. אֲנִי מוֹדָה. זֶה שֶׁקֶר וְכָזָב.)

בַּדָּרוֹם, בָּאֵזוֹר  שֶׁנּוֹלְדָה בּוֹ אַסְטְרִיד, הַמַּצָּב טוֹב יוֹתֵר. קַר בַּחֹרֶף, קַר בְּהֶחְלֵט, וְגָשׁוּם, וּמֻשְׁלָג, אֲבָל הָאַפִּים לֹא נוֹשְׁרִים. עֲלֵי הַצַּפְצָפוֹת נוֹשְׁרִים.

שְׁמוֹ שֶׁל הָאֵזוֹר הוּא סְמוֹלַנְד. פֵּרוּשׁ הַשֵּׁם הוּא אֶרֶץ קְטַנָּה, אוֹ אֲדָמָה קְטַנָּה.

לָאֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים בִּסְמוֹלַנְד קוֹרְאִים סְמוֹלַנְדִים.

מִשְׁפַּחַת אֵרִיקְסוֹן הִיא מִשְׁפַּחַת אִכָּרִים סְמוֹלַנְדִית הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בְּחַוָּה קְטַנָּה – חַוַּת נֵס.

 

3

הַתְחָלָה עִגּוּלִית

 

אַסְטְרִיד הַקְּטַנָּה שׁוֹכֶבֶת בָּעֲרִיסָה.

הָעֲרִיסָה עוֹמֶדֶת בְּלֵב הַבַּיִת.

הַבַּיִת עוֹמֵד בַּחַוָּה – חַוַּת נֵס.

חַוַּת נֵס נִמְצֵאת בַּמָּחוֹז – מְחוֹז סְמוֹלַנְד.

מְחוֹז סְמוֹלַנְד נִמְצָא בִּדְרוֹם שְׁבֶדְיָה.

שְׁבֶדְיָה נִמְצֵאת בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל יַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה.

יַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה נִמְצֵאת בַּחֵצִי הַצְּפוֹנִי שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ.

איור: סשה נאומוב

איור: סשה נאומוב

 

4

הַתְחָלָה כִּמְעַט רִשְׁמִית

 

אַסְטְרִיד אָנָה אֵמִילְיָה אֵרִיקְסוֹן נוֹלְדָה ב-14 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1907 –  זֶהוּ תַּאֲרִיךְ הַלֵּדָה שֶׁלָּהּ. זֶה הַיּוֹם שֶׁבּוֹ תַּחְגֹּג, בְּכָל שָׁנָה, אֶת יוֹם הֻלַּדְתָּהּ.

כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ תַּאֲרִיכֵי לֵדָה! פַּעַם, לִפְנֵי הַמְצָאַת תַּאֲרִיכֵי הַלֵּדָה, לֹא חָגְגוּ לָאֲנָשִׁים יְמֵי הֻלֶּדֶת.

הַאִם חַיֵּיהֶם הָיוּ פָּחוֹת שְׂמֵחִים?

 

5

הַתְחָלָה רוֹמַנְטִית

(זְהִירוּת, נְשִׁיקוֹת!)

 

כָּעֵת אֲנִי עוֹמֶדֶת לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר רוֹמַנְטִי  – אֶת הַסִּפּוּר הַמַּקְסִים עַל אוֹגוּסְט וְהאָנָה, אַבָּא וְאִמָּא שֶׁל אַסְטְרִיד, וְעַל אֵיךְ הֵם הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, הִתְאַהֲבוּ וְהִתְחַתְּנוּ.

מַדּוּעַ הַסִּפּוּר מַקְסִים?

אָלֶ"ף, מִפְּנֵי שֶׁכִּמְעַט כָּל סִפּוּרֵי הָ"אֵיךְ אַבָּא וְאִמָּא הִכִּירוּ" הֵם סִפּוּרִים מַקְסִימִים.

בֵּי"ת, מִפְּנֵי שֶׁבַּסִּפּוּר שֶׁל אוֹגוּסְט וְהָאנָה יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מַקְסִים בִּמְיֻחָד: הַהֶכֵּרוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה עוֹד בְּיַלְדוּתָם: הָאנָה הָיְתָה יַלְדָּה מַמָּשׁ, בַּת תֵּשַׁע, וְאוֹגוּסְט – נַעַר בֶּן שְׁלֹושׁ-עֶשְׂרֵה.

אֲנִי לֹא מַכִּירָה הַרְבֵּה נְעָרִים בְּנֵי שְׁלֹושׁ-עֶשְׂרֵה הַמְּגַלִּים עִנְיָן בִּילָדוֹת בְּנוֹת תֵּשַׁע. הָאנָה הָיְתָה כַּנִּרְאֶה יַלְדָּה מַרְשִׁימָה וְיוֹצֵאת דֹּפֶן, אִם הִיא הוֹתִירָה רשֶׁם עַז עַל אוֹגוּסְט בֶּן הַשְּׁלוֹשׁ-עֶשְׂרֵה.

מִצַּד שֵׁנִי, אוּלַי זֶה מוֹכִיחַ שֶׁאוֹגוּסְט אַף הוּא הָיָה נַעַר מְיֻחָד בְּמִינוֹ.

כֵּן, הוּא הָיָה מְיֻחָד בְּמִינוֹ, וְעוֹד אֵיךְ!

כַּמּוּבָן, הֵם לֹא מִהֲרוּ לְהִתְחַתֵּן. הֵם גָּדְלוּ וְהִתְבַּגְּרוּ וְנִפְגְּשׁוּ, וְהִתְכַּתְּבוּ  (וְכָךְ גִּלְּתָה הָאנָה שֶׁבְּחִיר-לִבָּהּ הוּא מְסַפֵּר סִפּוּרִים כִּשְׁרוֹנִי בִּמְיֻחָד),  וְאָז, יוֹם אֶחָד – הֵם יָצְאוּ לִשְׁתּוֹת תֵּה.

אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לֹא אָהֲבוּ תֵּה!

כָּכָה זֶה הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם: אֲנָשִׁים נֶאֶלְצוּ לִשְׁתּוֹת לֹא מְעַט כּוֹסוֹת תֵּה לִפְנֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְחַתֵּן. הָעִקָּר, בַּסּוֹף אוֹגוּסְט וְהָאנָה הִתְחַתְּנוּ (וּמֵאָז שָׁתוּ הַרְבֵּה קָפֶה). זֶה קָרָה שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנִים לְאַחַר הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁהוּא הָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים, וְהִיא בַּת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ. הַחֲתֻנָּה נֶעֶרְכָה בַּקַּיִץ – תְּקוּפָה שֶׁהַשְּׁבֶדִים אוֹהֲבִים בִּמְיֻחָד. סוֹף כָּל סוֹף חָמִים וְנָעִים, וְהַיָּמִים אֲרֻכִּים – זוֹ כְּבָר סִבָּה טוֹבָה לַחְגֹּג. וְהַשְּׁבֶדִים חוֹגְגִים! הַיּוֹם הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה הוּא לַשְּׁבֶדִים יוֹם חַג.

גַּם חַיֵּי הַנִּשּׂוּאִים שֶׁל אוֹגוּסְט וְהָאנָה הָיוּ אֲרֻכִּים וַחֲמִימִים כְּמוֹ יוֹם קַיִץ. הֵם חַיוּ בְּאֹשֶׁר וְאָהֲבוּ זֶה אֶת זֶה כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. כֵּן, כֵּן, מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּאַגָּדוֹת.

 

"אגדת לינדגרן" מאת שהם סמיט, איורים: סשה נאומוב. הוצאת צלטנר, 2015

 

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. מאת דבורית:

    "…טִיַּלְתִּי בִּשְׁבֶדְיָה בְּלִי לָקוּם מִכִּסְּאִי (וְרָוַח לִי לִלְמֹד כִּי כָּךְ עָשְׂתָה גַּם הִיא, כְּשֶׁכָּתְבָה עַל יַלְדֵי הָעוֹלָם)…"
    טעות.
    כשלינדגרן כתבה על ילדי העולם, בהחלט הייתה, יחד עם אנה ריבקין-בריק, בחלק מהמדינות בהן צילמה ריבקין-בריק את הספרים.

  2. מאת שהם סמיט:

    שלום דבורית,
    מבינה מה הקפיץ אותך.
    מניחה שלו היית קוראת את אחרית הדבר במקומה הנכון לא היית נזעקת.
    ידוע לי כי אסטריד נלוותה אל אנה בחלק ממסעותיה, וכך כתבתי בפרק המוקדש לספרי ילדי העולם. באותו פרק גם ציינתי כי אסטריד, על פי רוב, נהגה לכתוב במיטה.
    באחרית הדבר, ומאחר שביקשתי להדגיש את העובדה כי ניתן לכתוב על מקומות רחוקים מבלי להיות בהם, הרשיתי לעצמי לחטוא במה שעשוי להתפרש כאי דיוק.

    ד"ש לנוריקו-סאן
    שהם סמיט

  3. מאת טלי:

    איזו מרגשת את שהם! אני מרגישה שהספר הזה עומד להיות נפלא. גם אני גדלת עם בילבי – וילדי צמחו אתה. בני הבכור, שגם הוא (כמוך) עשה שנים הכל כדי לא לגעת ברצפה, ורידד בצק לעוגיות על הבלטות, שאל בגיל ארבע: נכון שבילבי היא בן? מרוב הזדהות.
    עדין,אם אחד הילדים בבית משתובב, מיד כולם אומרים לו: "א-מיל!" ומתגלגלים. אין סופר ילדים שמצליח לחדור בצורה עמוקה כל כך לחיי היומיום.
    הביקור שלנו בשבדיה הקיץ (נולדתי שם) עם הילדים, השלים את כל מה שעוד היה חסר. שמחתי כל כך, כשנכנסתי עם הילדים לחנות ספרים יד שניה בירושלים, בני שלף מתוך הערימה את אותו תרגום נושן של "גילגי", והוא (בן 10) נאבק כל ערב עם השפה ועוצר בכל משפט. מה זאת אצטבה?
    הוא יהיה כל כך מאושר להשלים ידיעות עם הספר שלך. תודה שהם!

  4. […] "אגדת אסטריד", שאייר סשה נאומוב, הוא ספר נהדר! נהדר ראשית משום המהלך הספרותי עצמו: ביוגרפיה של סופרת. ועוד סופרת שאינה ישראלית. ביוגרפיות על מדענים ואישים חשובים כבר יש לנו, ניצה שאול מביאה לנו כבר שנים סיפורים על מלחינים חשובים, ומה עם הסופרים והסופרות? אלו שיצרו לילדים עצמם את הספרים שהם אוהבים כל כך? עתה, בזכות הטקסט הקולח והמעניין של סמיט, ילדים יכירו טוב יותר (או לראשונה, בעצם) את לינדגרן. יתוודעו לקורות חייה, מילדות עד מוות, להשקפות העולם שלה, המהלכים הדרמטיים שהובילה מבחינה חברתית, וכמובן, בל נשכח – הספרים שכתבה! […]

  5. מאת רוני:

    איזו פתיחה יפהפייה. מזל גדול שגם למבוגרים מותר לקרוא בספרי ילדים, משום שלא אחמיץ אותו בשום אופן.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.