26 ספרות

אהבה זה כל הסיפור / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרם של וולפדיטריך שנורה וניב תשבי, "הנסיכה תבוא בארבע"

יולי 28, 2016  

מי שלא אוהב סיפורי אהבה – שירים את היד. ומי לא אוהב מעשיות, שחושפות כי מה שרואים הוא לא בהכרח האמת, ויצורים שאינם נאים למראה מתגלים כמכושפים, ורק אהבה טהורה תציל אותם מהכישוף הנורא?

על שתי הנחות היסוד הללו מבוסס הסיפור המעולה של וולפדיטריך שנורה, "הנסיכה תבוא בארבע", שרואה עתה אור באיוריו של ניב תשבי, במהדורה מיוחדת שהוציאה חנות הספרים הפרטית "מילתא", לראייה: כותרת המשנה של הספר היא "סיפור אהבה". הספר נפתח בדיאלוג נהדר בין צבועה – שמתוארת על ידי המספר כ"כולה מטונפת, עיניה נוטפות מוגלה, מסכנה!" – לבין גבר בודד ועדין. היא מגלה לו בסוד שהיא נסיכה מכושפת. "ואין מה לעשות?" שואל המספר, והצבועה משיבה: "יש… מישהו חייב להזמין אותי לביתו."

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

אחרי שהצבועה מבטיחה שהיא תחזור לצורתה הטבעית, המספר מחליט להזמין אותה לביתו לשתות קפה (על אף שהיא בכלל נמצאת בכלוב שבגן החיות), בתקווה – שאינה מוצגת במישרין, אך עולה מדמותו של המספר – שכך הוא לא רק יעזור לנסיכה המכושפת, אלא יזכה בסוף מהאגדות: אהבה וחתונה עם נסיכה.

בדיוק בשעה ארבע מגיעה הצבועה לביתו, ומתנפלת (באופן מילולי) על הכיבוד שהכין המספר. הכנסת האורחים מרגשת את הצבועה, שבשלב מסוים מתייפחת ומגלה לו את הסוד האמתי: היא לא באמת נסיכה, היא שיקרה לו. ותשובתו של המספר, שגם חותמת את הספר, לא תשאיר אף עין יבשה: "'זה בסדר,' אני אומר, 'כבר מזמן הבנתי.'"

ספרו של שנורה נחשב בענייני רבים לספר ילדים מושלם, מסוג הספרים שמצליחים ללכוד כל כך הרבה במעט טקסט והתרחשות. ובצדק. ומדוע הוא מוצלח כל כך? ראשית, הוא מצליח להיות מקורי בביטוי הספרותי ואף בסיפור המעשה, חרף העובדה שהוא עוסק בנושאים שחוקים למדי כמו חיצוניות ופנימיות, אהבה בין הפכים וסטראוטיפיות. והוא עושה זאת, בין השאר, דרך מניפולציה חיננית שיש בה גם הומור וגם עצב: שנורה מציב את המספר כנסיך על הסוס הלבן, על אף שהוא אדון רגיל למדי, אדיב וחביב, ותו לא. אותו נסיך רואה מעבר למראה החיצוני הלא נעים של הצבועה ומזמין אותה לביתו. לאורך סצנת האכילה החייתית שלה הוא שומר על נימוס ואדיבות, והאיורים אף תומכים בנימה הרגועה והנעימה שלו, וחושפים את מידת השעשוע שהצבועה מעוררת בו בהתנהגותה הבלתי שגרתית. דווקא הוא, שנראה כאדם מסודר ומהוגן, מעין אבטיפוס של הפקיד המקובע, נהנה ונסחף אחר הפראיות של האורחת המשונה שלו.

הנסיכה תבוא בארבע_01

ובדיוק בנקודה זו מפעיל שנורה את המניפולציה: הצבועה מתוודה ששיקרה, והיא כלל לא נסיכה מכושפת. כלומר, הציפייה לסיפור אהבה מהאגדות שבו הכישוף מוסר בזכות אהבת אמת, נשברת. הצבועה תישאר צבועה מכוערת ולא תהפוך לנסיכה יפהפייה, כדי שהגבר-נסיך יוכתר (כרגיל) כמי שגאל אותה מהקיום העגום שלה. אבל אז אומר המספר את המשפט שצוטט קודם לכן, ובכך מנצח את השמרנות של סיפורי אהבה מהסוג הזה. הכישוף אולי לא יוסר, כי אינו קיים, אבל האהבה היא אמתית, ואינה תלויה בדבר. המינימליזם והאיפוק העדין שבהם מנוסח המשפט הזה משמעותיים מאוד. הוא אינו אומר לה שהוא אוהב אותה למרות שהיא לא נסיכה, הוא אינו מציע לה להתחתן אתו, והוא אפילו לא אומר לה שלא אכפת לו מה היא – הוא בסך הכול אומר לה: "כבר מזמן הבנתי". וההבנה הזאת, שהצבועה אינה מה שטענה שהיא, כלומר – הניפוץ של ציפיית ה"הפי אנד" של המעשיות שהורגלנו בה, מדגימה קבלה וחברות (ולפיכך, אהבה) ברמה גבוהה.

הגבר לא מתנשא עליה ולא מציל אותה. הוא פעל בהתחלה, כך יש לשער, מתוך אותה ציפייה תבניתית סטראוטיפית, אבל הוא הבין והכיר בכך שמדובר באשליה, ובחר להיות חבר. לראות בצבועה כשווה לו, ולא מישהי שאינה מתאימה לו ברגע שהוא אינו יכול לממש את פנטזיית הנסיך על הסוס הלבן ולהצילה מהכישוף הנורא.

Untitled788

הפערים בין החיצוניות של הצבועה לזו של המספר גדולים, ובמכוון. באיורים המקוריים של הספר, עליהם אחראית המאיירת המצוינת רוטראוט סוזנה ברנר, המספר הוא מעין איש קטן (או ילד מגודל), מוקייני משהו, שגמלוניות חיננית ורוך גלומים בדמותו ובכובעו, המתכתב בהומור עם דמותה של הצבועה (ואולי מרמז על כך שבכולנו יש משהו חייתי). אצל ניב תשבי, לעומת זאת, יש קצת פחות הומור בדמות המספר, אך הוא עדיין נראה כמו ילד מגודל (גם פיזית), ובכך ממשיך תשבי את הרמז הוויזואלי העדין לנפש הנאיבית של הדמות. בהתאמה, גם הצבועה של תשבי גדולה מזו שהוצגה באיורים המקוריים, והיא משתלטת על המרחב של הדף – במיוחד בשתי כפולות – גם כסממן לדומיננטיות והפראיות שלה בסיטואציה וגם כדימוי לאופן שבו היא נכנסת ללבו של המספר וממלאת אותו. מהלך דומה, אגב, עשתה המאיירת רותו מודן באיוריה לסיפור "אמבטים" של נורית זרחי, שגם הוא מציג חיבור בלתי שגרתי בין גבר מקובע ובודד ובין בת ים, שבה הוא מתאהב ומשתלטת על כל עולמו.

הנסיכה תבוא בארבע__02

איור: רוטראוט סוזנה ברנר

איור: רוטראוט סוזנה ברנר

את ההומור והצבעוניות העדינים שבאיורים המקוריים, החליף תשבי בפלטת צבעים מצומצמת. הספר כולו מאויר בוורוד, תכלת, חום ושחור. הצבעים פסטליים, רכים, כיאה לסיפור אהבה, ובבחירה הוויזואלית הזו מאחד תשבי את הצבועה ודמות המספר – כלומר, שניהם "עשויים" מאותם "חומרים", מאותם צבעים, ללא הפרדה בין אדם לחיה.

וזוהי עוד נקודה משמעותית בנוגע לטיבו של הסיפור. הדיאלוג הראשון בין שתי הדמויות מגיע אחרי פתיח נלעג ואגרסיבי כלפי הצבועה, שעד מהרה אנו מבינים שמי שאומר אותו הוא דמות המספר-הגיבור ולא מספר חיצוני. כשהצבועה מספרת לו על מצבה העגום, ובכך מבטאת את הצורך הנואש שלה בחבר, במישהו שיסתכל מעבר למראה הלא נעים שלה, הוא שואל: "ואז תחזרי לצורתך הטבעית?" והיא מבטיחה שכן. אותה צורה טבעית (שהיא של חיה ולא של נסיכה אנושית, כמובן) באה לידי ביטוי כבר במפגש השני, בזלילה החייתית את המאכלים והיעדר הנימוס והאיפוק, שהם הסממנים האנושיים המוצגים בספר על ידי דמות הגבר-המספר.

Untitled78

החיבור בין "צורה טבעית" ל"טבע" החייתי, מבנה מערך רגשי ואינטלקטואלי מעניין באשר לתפיסה שלנו מה טבעי ומה לא, ועל היחסים בין טבע ותרבות, שחרור וריסון. לכן ההבנה של המספר שמוצגת בסוף הסיפור היא למעשה ההכרה בשינוי התפיסה הנדרש כלפי הנושאים הללו, והבלטת הצורך בקבלה אמתית של אותה "צורה טבעית" ללא ניסיון לכבוש, להשתלט, לתקן או "להציל" את השונה ממך. שכן עד כמה שלא תנסה הצבועה להתאים, להשתייך – והרי זה מה שהיא מבקשת לעצמה כשהיא משקרת למספר, כי היא למודת תפיסות סטראוטיפיות – היא תמיד תישאר בצורתה הטבעית, ועל הזולת לקבל זאת ללא שיפוטיות ופטרונות.

והנה לכם יופי של מוסר השכל.


"הנסיכה תבוא בארבע" מאת וולפדיטריך שנורה, איורים: ניב תשבי. תרגום: אלומה רז. הוצאת "מילתא", 2016

יותם שווימר – עורך ומבקר. כותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים. עורך ראשי של הוצאת טל-מאי.

כתיבת תגובה

26 תגובות:

  1. מאת לי:

    אוי, כמה מרגש, מבעד לפריזמה שלך, יותם. אכן יופי של מוסר השכל. אבל הלוואי שהיו נשארים האיורים המקוריים (לפי הדוגמה האחת שהופיעה כאן…) ואיזה יופי ש"מילתא" מוציאים ספרים! (או ספר…)

  2. מאת הדס:

    מסכימה עם לי, ניתוח רגיש ומרגש. וגם לי חבל על האיורים מלאי החן של ברנר, שחדוות העפרון שלהם, הצבעוניות, הסגנון מלא ההומור של הדמויות ושפע הפרטים שיוצרים תפאורה עשירה ומלבבת, חוצים כל פילטר ווקטורי, והולמים יפה את הסיפור שמתעלה מעבר לכל נוסחה.

  3. מאת מאירה פירון:

    מרתק! ניתוח רגיש ויפה.

  4. מאת דפנה חיימוביץ':

    נשמע סיפור אנושי, יפה וחשוב המנפץ סטיגמות ודעות קדומות. כשמוסר ההשכל נמסר בדרך סיפורית-אמנותית עדינה, עולה ערכו של הסיפור. אגב, הספר יצא לאור גם בהוצאת 'כתר' בשנת 2001 עם איורים של רוטראוט סוזנה ברנר, גם היא מגרמניה כמו הסופר. נחשבת למאיירת ולכותבת מחוננת, כלת פרס אנדרסן 2016. אהבתי את האיורים של ניב תשבי כשהשתמש באותם צבעים לדמות המספר ולדמותה של הצבועה.

  5. מאת גילי בר-הלל:

    פרט שראוי לציין ושאבד אי שם בהיסטוריה של הסיפור הזה: את הסיפור המקורי פרסם שנורה כסיפור קצר לא מאויר בקובץ משלים למבוגרים, כמדומני בשנות השלושים. אחר כך הוא הסתבך עם המשטר הנאצי וגם ישב במעצר. מי שדלתה את הסיפור מתהום הנשייה והפכה אותו לספר ילדים היא המאיירת רוטראוט סוזן ברנר, ללמדנו, אם לא היינו כבר משוכנעים, כמה כוח יש למאיירים. האיורים הם לא סתם קישוט, כי אם חלק בלתי נפרד ממהות היצירה. ובלי לפגוע בעבודה היפה של ניר תשבי, ראוי לציין שהוא הולך בדרך שברנר סללה בשבילו, בהופכה את הטקסט לטקסט של ספר ילדים. (למען הגילוי הנאות, אני הייתי עורכת ספרי הילדים בכתר שבחרה בספר זה בסבב הראשון שלו בארץ).

  6. מאת אלי7:

    מצטרפת להתרשמות מן הסיפור והניתוח הרגיש. וגם לדעתה ש דפנה חיימטביץ ביחס לאיורים. ואני שמחה שהספר יצא לאור וארכוש אותו לנכדי.

  7. מאת עטרה:

    תקראו לי שמרנית חשוכה, או האירו את עיניי: למה ילדים צריכים לקרוא על זוגיות (כי מתחילה פה זוגיות, בעמוד האחרון, לפי החיבוק האוהב והתומך שבאיור) שהתחילה במעשה פתיינות שמבוסס על שקר, רמאות והולכת שולל, שמקבל פה לגיטימציה מוחלטת? גם קשה להאמין שילד יוכל להבין (אני למשל לא הבנתי) מה מצא המספר ביצור הדוחה הזה. אכן, יש מצב שהמספר קלט את השקר שלה כבר בגן החיות, ובכל זאת החליט לפתוח דלת ליצור שהוא גם מגעיל באופן מעורר בחילה (המספר נוקט בכוונה בתיאורים מזוויעים על חיצוניותה ומנהגיה, זה לא ספר לקריאה לפני הארוחה) – ולתת לגיטימציה מחויכת ומכילה למעשה הרמייה הפתייני שלה. למה ילדים צריכים לקרוא דבר כזה? מבחינתי – מדובר בספר ילדים למבוגרים, ובמקרה הזה, לטעמי, למבוגרים בלבד – ואז הספר יכול אולי לעורר עניין או הנאה או אולי גם תענוג אצל הקורא. לבריאות

  8. מאת שהם:

    לשמרנית חשוכה ( חה חה ) : מוזמנת לראות בצבועה פעוטה ( כלואה במיטה מסורגת) המבטיחה להתנהג יפה, "כמו גדולה" ואינה מצליחה לגבור על טבעה ולהתביית.
    יפה בכפולה המסיימת ההקבלה – בקומפוזיציה ובטקסטורה – בין גוף הצבועה לבין השולחן (רגל השולחן נראית כזנבו) . תשבי כמו רומז לנו: גם השולחן , נציג התרבות ונימוסי השולחן, היה פעם עץ ביער.

  9. מאת צבועה:

    לעטרה: מוזמנת לראות בצבועה פעוטה ( כלואה במיטה מסורגת) המבטיחה להתנהג יפה, "כמו גדולה" ואינה מצליחה לגבור על טבעה ולהתביית.
    יפה בכפולה המסיימת ההקבלה – בקומפוזיציה ובטקסטורה – בין גוף הצבועה לבין השולחן (רגל השולחן נראית כזנבו) . תשבי כמו רומז לנו: גם השולחן , נציג התרבות ונימוסי השולחן, היה פעם עץ ביער.

  10. מאת עטרה:

    שהם יקרה, אילו עסק הספר באהבה/ביחסים בין מבוגר לפעוט – ניחא, לפעוט מותר לשקר, ולהורה מותר להכיל זאת, וילד יכול לקרוא ולהבין דבר כזה. אבל כאן מדובר בפירוש על סוג של זוגיות (משונה ובלתי מובנת), שמושגת בדרך של רמאות פתיינית ומקבלת לגיטימציה ואהדה, ועם זה קשה לי

  11. מאת עטרה:

    שהם יקרה, אילו עסק הספר באהבה/ביחסים בין מבוגר לפעוט – ניחא, לפעוט מותר לשקר, ולהורה מותר להכיל זאת, וילד יכול לקרוא ולהבין דבר כזה. אבל כאן מדובר בפירוש על סוג של זוגיות (משונה ובלתי מובנת), שמושגת בדרך של רמאות פתיינית ומקבלת לגיטימציה ואהדה, ועם זה קשה לי.
    כרגע גם קראתי מה שכתבה גילי לעיל – ששנורה כתב את הסיפור למבוגרים, והנה ההוכחה שהטקסט לא מתייחס להורה ולפעוט

  12. מאת ינשופופר:

    עטרה, אבל ההומור, ההומור – צריך להיות מותר לכולם, מבוגרים וילדים כאחד :)

  13. מאת עטרה:

    בטח, בכיף, גם הומור שעובר הרחק מעל לראש של הילדים לגיטימי לטובת ההורים ולקריאה מאוחרת, אבל קהל היעד של "פיקצ'ר בוקס" עדיין לא מתוחכם דיו. אפשר לכתוב בהומור גם על רצח, אבל רבאכ, למה להפוך את זה לספר ילדים (בעיקר שמלכתחילה לא נועד להם). הפעוטה שבתוכי קראה את הספר בחלחלה, והיא זו שאני מקשיבה לה כשמדובר בספרים לגיל הרך

  14. מאת עטרה:

    צ"ל: *במקרה הזה* קהל היעד עדיין לא מפותח דיו (לקלוט את ההומור המבוגר והמתוחכם הזה)

  15. מאת ינשופופר:

    קודם כל, גם אגדות האחים גרים ואגדות בכללן לא נוצרו מלכתחילה עבור ילדים. שנית, אם מפרקים את הסיפור אפשר למצוא בו מוטיבים שמופיעים בלי סוף באגדות: נסיכה מכושפת -או נסיך מכושף – בתחפושת ("נסיכה בעור חמור", "היפה והחיה" וכולי), חיות שמשתמשות בשכלן ובערמומיותן כדי להשיג לעצמן דבר מה (משלי איזופוס ולה-פונטיין וסיפורי עם מכל העולם), חיה המוזמנת הביתה לארוחה (כנ"ל). על האופן שבו ילדים אוכלים לעומת מבוגרים: "סעודה אצל המלכה" הנהדר של רותו מודן, או "נמר בפיג'מה של זהב" של נורית זרחי.
    הצבועה ערמומית, אבל הערמומיות שלה תמימה בשקיפותה. גם הנכונות להודות מיד באמת היא תמימה ומכמירת לב, ילדית במהותה…

  16. מאת עטרה:

    לא זכורה לי באגדות לגיטימציה לזוגיות בריאה בין זכר ונקבה שמושגת בדרכי עורמה וכחש

  17. מאת מרית בן ישראל:

    עטרה, את שוב מרימה לי להנחתה… מקווה שאספיק בסוף השבוע. המשך יבוא.

  18. מאת עטרה:

    מרית, קיוויתי שתבואי. מחכה בסקרנות :)

  19. מאת ינשופופר:

    אני לא חושב שתפקידה של ספרות -גם לא ספרות ילדים – להיות תמרור דרך לזוגיות בריאה. אם כבר, אני מדמיין אותה יותר כפנס שמאיר את המקומות הנסתרים במציאות ובנפשנו (וכמו הדחליל ב"הטירה הנעה" שמקפץ על רגלו האחת, אני מדמיין את הפנס הזה נעקר בכל פעם שהוא הופך לעמוד חשמל שכונתי שאנשים מחפשים תחתיו את מטבעותיהם, ושב לנדוד)

  20. מאת ינשופופר:

    (וסליחה שלא אמרתי את זה עד עכשיו, אבל המאמר נפלא…!)

  21. מאת ינשופופר:

    ועוד דבר… (אולי אחרון, אבל לא מבטיח)
    הילד שבי נוטה אחר אופנובנקים ורוביןהודים (אבל לא אחר מליונרים שבאים להסתפר בבנק ושודדים מאתנו הרבה יותר, שלא לדבר על פוליטיקאים), והוא הולך שבי אחר צבועה שמצליחה להערים על שוביה ולהשתחרר מכלאה.
    בכלל, הילד הזה לא רואה אלגוריות – מרגע שהוא נכנס לסיפור הוא מאמין שאכן יש צבועה שמדברת, וההפתעה שבדבר מוציאה מגרונו פרצי צחוק. ברגע הזה צומחות לנפש כנפיים, וגם היא משתחררת מכלא ה"אי אפשר" ו"זה ממש לא בסדר" וצקצוקי שפתיים של סביבתו (וגם שלו, ברגעים שהוא מבוגר ולא ילד

  22. מאת ינשופופר:

    עוד דבר אחד… (אולי אחרון אבל אני לא מבטיח)
    הילד שבי נוטה אחר אופנובנקים ורובין הודים למיניהם (אבל לא אחר מליונרים שבאים להסתפר בבנק ושודדים מאתנו הרבה יותר, ובודאי שלא אחר פוליטיקאים), והוא הולך שבי אחר צבועה שהצליחה להערים על סוהריה ולהשתחרר מכלאה.
    הילד הזה גם לא רואה אלגוריות. מהרגע שבו נכנס לסיפור הוא מאמין שיש צבועה שמדברת, וההפתעה שבדבר – ובמעשיה -גורמת לו לפרצי צחוק.
    זה הרגע שבו הנפש מצמיחה כנפיים ומשתחררת גם היא מכלא ה"אי אפשר" ו"זה ממש לא בסדר" וצקצוקי השפתיים (שגם הוא עצמו משמיע, כאשר הוא מבוגר ולא ילד)

  23. מאת ינשופופר:

    (דברים משונים קורים במנגנון התגובות בפנקס :-))

  24. מאת דפנה חיימוביץ':

    אהבתי את התגובות של ינשופופר (מי את-ה?) ששווים רשימה בפני עצמה. למשל:
    "ערמומיות תמימה בשקיפותה…", "ספרות ילדים כפנס שמאיר את המקומות הנסתרים במציאות ובנפשנו…", "זה הרגע שבו הנפש מצמיחה כנפיים ומשתחררת גם היא מכלא ה'אי-אפשר' ". ועוד…

  25. מאת ינשופופר:

    דפנה, תודה…! ואם עסקינן בפיתויים מחוצפים ושקריים, הנה קטע מ"הנישואין" של יהודה אלחריזי, שבו מסופר על חבר הקיני וכיצד נפל בפח של שדכנית רמאית, נתן לה את כל הונו ונישא למפלצת בהבטחות השווא הבאות:
    "אִם יִיטַב בְּעֵינֶיךָ מִבְּנוֹת הַנְּדִיבִים. אֶתֵּן לְךָ אַיֶּלֶת אַהָבִים. לֶחְיָהּ מַעֲלָה שְׁחָרִים. וּשְׂעָרָה מַעֲרִיב עֲרָבִים. תְּהִי בָהּ נַפְשְׁךָ מְעֻדֶּנֶת. וּתְהִי לְךָ סוֹכֶנֶת. בְּחֵיקְךָ מְקַנֶּנֶת. וְעַל שֻׁלְחָנְךָ מְרַנֶּנֶת. בְּלֶחְיָהּ מְנוֹרָה וּבְפִיהָ צִנְצֶנֶת. בַּחֹשֶׁך תֵּלֵךְ לְזִיו תָּאֳרָהּ. וְלֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. וְטוֹב מִסְּחַר כֶּסֶף סַחֲרָהּ. וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ… וְאִלּוּ תִרְאֶה יָפְיָהּ הַנָּאֶה. יֹאבַד לִבְּךָ וְיִשְׁתָּאֶה. וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֶה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. וְאַשְׁרֵי אִישׁ בְּמִרְכַּבְתָּהּ רָכַב. וּבֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכַב. אֲבָל כָּל הָרוֹצֶה בָּהּ לְהִתְחַתֵּן. אַלְפַּיִם כֶּסֶף יִתֵּן. וְנָקֵל לָתֵת בָּהּ כָּל הוֹנוֹ וְחֵילוֹ. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ…"
    ואת ההמשך אפשר למצוא בפרויקט בן-יהודה, כמובן :-)

  26. מאת רוני:

    מאוד מסכימה עם אלומה, שהאיור הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה, ובמיוחד כשהטקסט כל כך מינימליסטי וחידתי. אני קראתי סוף עגום באיור האחרון בספר המקורי, שמופיע (אם אני זוכרת נכון) כדף נפרד אחרי שהטקסט נגמר. לכן כמעט הופתעתי לקרוא סיפור קצת אחר מאת מאייר אחר.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.