43 איור

אותה המשוררת בשינוי אדרת / שחר קובר

רשימת ביקורת הסוקרת את הפרשנויות האיוריות החדשות ליצירותיה של לאה גולדברג

מאי 9, 2012  

את השירים של גולדברג כמעט כולנו מכירים, ואין ספק כי רבים מהם ראויים להוצאה מחודשת ומכובדת, אשר תעניק להם חיים חדשים בעזרת איורים מעולים, העשויים להפוך את כתבי-היד הישנים לנגישים יותר לילדי ההווה.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

43 תגובות:

  1. רחל סטולרו הגיב:

    "בארץ סין" טקסט נהדר, קליל ומתגלגל, והאיורים מלאי חן, טעם, עדינות והומור. אני מאד אוהבת את הספר, ומנצלת את הרשימה הזו כדי להודות לגלית לוין שבחרה לאייר אותו 🙂

  2. אבנר גלילי הגיב:

    אולי לא באותה קבוצת ספרים, אבל עם אותה מגמה, הפניתי לפני מספר שנים סקיצה שלי לספר שיתבסס על השיר ״כובע קסמים״ של לאה גולדברג למאיירת רינת הופר שהפליאה ביכולות האיור שלה. הספר עבר כבר את את 10 המהדורות …
    אבנר גלילי, הפיק את הספרים המוזכרים בכתבה זו לספרית פועלים.

  3. שחר קובר הגיב:

    אבנר, תודה על תגובתך. אני מכיר את כובע הקסמים היפה של רינת הופר. ספר ילדים שעבר 10 מהדורות – מדהים. כן ירבו.
    ובאמת התייחסתי רק לספרים של גולדברג שראו אור בתקופה האחרונה. ושוב – כן ירבו :-).

  4. רותו הגיב:

    אני מרצה כבר 19 שנים כך שיצא לי לבקר כבר מן הסתם אלפי עבודות. בכיתה מדובר על עבודת יצירה ועל אדם, שנמצאים בתוך תהליך. המרצה יכול לרדת לפרטים של רישום אצבע כי יש עוד אופציה לתיקון והמרצה אמור להצביע על כך. מה גם שבחלל היחסית מוגן ואינטימי של הכיתה, יש חוזה ברור בין הצדדים: המרצה בא ללמד והתלמיד בא ללמוד. והתלמיד גם נמצא שם, להגיב ולהסביר.

    ביקורת אמנות היא משהו אחר מאד. כאן מדובר בשני אנשים שווים שיש ביניהם איזשהו דיאלוג. יצירת אמנות היא דיבור בין היוצר והצופה.
    האמן מביע איזה רעיון, את נקודת המבט שלו על העולם, בכלים שלו. המבקר הוא עוד צופה-אבל עם ידע, במה וקהל.
    מתוקף העמדה הזו הוא יכול להסביר את היצירה, את המדיום, לנתח את החוויה שלו, להעלות רעיונות שהיצירה עוררה בו,לתת ליצירה קונטקסט תרבותי רחב יותר שאולי לצופים פחות משכילים אין, משמעות שאולי אפילו היוצר לא חשב עליה
    וגם להתווכח עם היצירה, אפילו לריב איתה. לא הכל הוא פוצי מוצי. ביקורת לא אוהדת עדיין יכולה לתת כבוד לאמן וליצירתו.
    אבל לפרוט יצירת אמנות לפרוטות, רשימת מכולת של: זה טוב זה רע זה כן זה לא, לא מסביר בסופו של דבר כלום כמו שרשימה של כל התוים היפים והמעוותים בפרצוף לא יתנו לנו מושג על אדם, אפילו לא אם הוא יפה או מכוער.
    יתכן שזה מתאים לביקורת מסעדות: אם רק היו מוסיפים עוד קצת לימון ולא מגזימים עם הטרגון, המנה היתה מושלמת.
    אבל אולי אם הייתי טבחית הייתי חושבת אחרת.

    נ.ב. אני מתייחסת בדברי לכל הספרים שבוקרו כאן אם כי רק
    הספר "צריף קטן" נעשה בהנחייתי-לא כפרוייקט גמר דוקא , כפי שנכתב, אלא בקורס בשנה ג.

  5. שחר קובר הגיב:

    בוקר טוב רותו.

    אני מבין מה את אומרת אולם אני לא מסכים איתך. אני יכול להגיד לך שהתלבטתי ארוכות לפני שהתחלתי לכתוב ביקורות לפנקס. כשהחלטתי להסכים לעשות את זה הודעתי לעורכי האתר שאעשה את זה רק בגישה חיובית – אכתוב מה טוב ונהדר לדעתי, וממה ניתן ללמוד על איור מצוין. במקרה זה, כאשר זאת הייתה רשימה השוואתית בין ספרים רבים של גולדברג שיצאו לאור במקביל, לא הייתה ברירה אלא להביא גם את אילו שהם פחות מוצלחים בעיני. מאחר ואין כמעט כותבים ביקורתיים בארץ על איור ספרי ילדים והביקורת בד"כ מסתכמת בביקורת על הטקסט ושורה קצרה על כמה האיורים חמודים, אני רואה בכתיבה שלי בפנקס דבר חשוב. כדי ללמד איך צריך לאייר טוב לדעתי, מה כדאי לעשות ומה לא כדאי לעשות, וכן הלאה. דווקא הפירוט של הטוב והרע (אמרתי כבר "לדעתי"?), הוא הדבר החשוב והעיקר בעיני. אני חושב שאני מנמק את האמירות שלי, ומסייג אותן כשצריך, ואני מזכיר שוב שזאת דעתי שלי בלבד ואפשר לקבל אותה או לדחות אותה. מדוע כתבת "בוקרת לא אוהדת עדיין יכולה לתת כבוד לאמן וליצירתו"? אני לא חושב שלא נתתי כבוד ליצירות שכתבתי עליהן כאן, הסברתי באריכות מה טוב ומה לא טוב בהן ותוכלי לראות שחיפשתי בכל יצירה, גם באילו הפחות מוצלחות בעיני, את החיובי. אני כן חושב שאני מסביר את היצירה, את הפורמט, ומציין את חווית הקריאה שלי בעיניים ביקורתיות של מאייר, לא בעיינים של סופר, או קורא מן השורה, או חוקר תרבות לילדים. פשוט כי אני מאייר ובזה אני מתיימר להבין דבר או שניים.

    ההשוואה לביקורת מסעדות מוצאת חן בעיני דווקא כי יש הרבה דמיון בין התחומים – שניהם תחומים יצירתיים שבהם יש עקרונות בסיסיים שצריך לעקוב אחריהם באופן ברור, ואם לא עושים כך, המנה יוצאת לא טעימה. ובשניהם השף נותן את הדבר הייחודי הזה שלו שאין לשף השני. אם אני אצייר חתול ואת תציירי חתול זה יצא אחרת, ואם אייל שני וחיים כהן שניהם יכינו מנה פלאפל, שתי המנות תצאנה שונות. ולפעמים כשמכינים פלאפל לא טוב, הוא פשוט לא טעים.

    אני יכול להגיד לך שכל פעם מחדש אני מתלבט האם להמשיך עם כתיבת הביקורות, כי אני בהחלט מקבל הרבה ביקורות להן, וברורה לי הבעייתיות בכך שמאייר כותב על עמיתיו, בטח ובטח במדינה קטנה כמו שלנו, ואין לי ספק שאני צובר לי שונאים, אולם כאמור, אני מאמין שחשוב לציין גם את השלילי מדי פעם (למרות שאני בד"כ מעדיף להתרכז בחיובי). וכאמור אפשר לקבלתת את מה שאני כותב ואפשר לחלוק עלי, וזה בסדר גמור. אין לי שום בעיה לקבל ביקורת – גם עלי כמאייר וגם על הכתיבה שלי כאן. אני מקווה שהבהרתי את עצמי.

    לג בעומר שמח.

  6. ליבי הגיב:

    את אותה גישה אני זוכרת גם משיעורי האיור בבצלאל, אף אחד מהסטודנטים לא מעז לדבר, כי לא נעים להגיד דברים רעים על חבר לכיתה. השיעורים היו שקטים ומדכדכים, רק המרצה דיבר וכולם כבר רצו לעוף משם.
    מדוע הביקורת העדינה של שחר מעוררת בכל לביאות האיור תרעומת? בשביל לייקים ופרגונים אין קץ, יש כבר את הפייסבוק ואת הצביעות פנים מול פנים, האם מבקר איור, בהגדרתו, אינו רשאי לבקר יצירה העומדת מול עיניו?
    גישתו של שחר היא מרעננת ומעניינת ואוי לנו אם נקבל פה כל שבוע רק דברי שבח ומחמאות.

  7. רותם הגיב:

    תודה לך שחר על ביקורת מאירת עיניים.
    אני מאוד מסכימה עם כל מה שכתבת.

    ועוד רציתי להוסיף, רותו, ביקורת קרה ונושכת ממך בכיתה יכולה להיות קטלנית יותר מביקורת בונה ומעניינת של שחר למאיירות שכבר פרסמו ספרים.
    בגלל הביקורת שלך גנזתי סיפור שכתבתי ורק לפני שנתיים העזתי שוב להביט בו ולמצוא לו בית הוצאה לאור.

  8. רונית רוקאס הגיב:

    ליבי צודקת וקשה לי להבין על מה יצא הקצף. אני ממש לא חושבת ששחר רק מחלק ציונים. אני עצמי לומדת לא מעט מהביקורות שלו, שתמיד מתייחסות בכבוד לכל יצירה. חסרות לי לפעמים אמירות על היחסים שבין הטקסט לתמונה, אבל זה בהחלט עניין אחר.

  9. עינת הגיב:

    באיורים המחודשים למפוזר מכפר אז"ר יש אולי יופי וייתכן שגולדברג היתה משוררת הרבה יותר מאשר מאיירת, אבל תחושת התלישות של הדמות והאופי המפוזר שלה, הבדידות, השונות והסוריאליזם העולים מן הסיפור באים לביטוי בציוריה של גולדברג פי כמה מאשר בספר החדש שלא התחברתי אליו כלל. לדעתי זו דוגמא מצויינת לחידוש שדווקא אינו עולה על המקור.

  10. רותו הגיב:

    א) לא אמרתי בשום אופן שאני נגד ביקורת לא טובה ופירגון תמידי . גם לא יצאתי נגד שחר ודעותיו אלא הצעתי דרך אחרת לביקורת איור ספרים.
    לתקוף אותי אישית בחזרה זה מגוחך. מה הקשר?

    ב) רונית, ה"קצף" (איזה קצף בדיוק?) יצא בגלל שמדובר במאיירות מתחילות, בראשית דרכן שזהו ספרן הראשון.
    אני חושבת שצריך לתת הזדמנות למאיירים מתחילים ולא לבקר אותם בקפדנות יתרה ובציבור.
    זה אחרת כשמדובר במאיירים יותר מבוססים. לא יצאתי מעולם נגד ביקורות רעות שנכתבו פה, גם כאלה שקיבלתי בעצמי.

  11. ירמי פינקוס הגיב:

    שלום
    כמאייר, מרצה ועיתונאי כמה הערות.
    1. יש בעיני טעם לפגם בקולגה שמבקר קולגה אחר באופן ציבורי, מנומס וחביב ככל שיהיה. מבקר רצוי שיהיה חיצוני לסצינה שהוא מתייחס אליה, ראו את דברי ג'ורג' ברנרד שואו בעניין: רצוי שמבקר יהיה אמן, אבל מתחום אחר.
    2. ביקורת ברמתה הבסיסית עוסקת בפרטים טכנים ומקצועיים. ביקורת מסעדות באמת עוסקת בכמה צבע היה בתבשיל ואם היה רצוי לחמם עוד רבע שעה. זה לא מעניין, וההתפסות לפרטים טכניים היא בסיסית וטכנית. ביקורת אמנות כפי שאני תופס אותה אינה שיפוטית אלא אנליטית, כלומר – ביקורת שמציעה קריאה מעניינת של יצירת אמנות ופותחת את הראש.
    3. ביקורת במסגרת אקדמית היא ביקורת שהסטודנט מסכים לה, כלומר – הוא נרשם לקורס ולמחלקה בידיעה שהוא נמצא בתהליך לימודי. אני לא חושב שהמאיירות הצעירות שספריהן נסקרו פה מעוניינות בהרצאות והטפות, הן כבר גמרו ללמוד וככל הידוע לי לא נרשמו ללימודי המשך באתר הפנקס.
    4. ובכלל רצוי להיות זהירים – אתה כותב מלים כדרבנות, חושב שהתנסחת בומבה, ובצד השני מישהו נדקר ובוכה.

  12. הדר הגיב:

    התעורר פה דיון מעניין בנושא ביקורת. אני נוטה להסכים עם ירמי פינקוס, רצוי שהמבקר יהיה מחוץ לסצנה אותה הוא מבקר, אבל בעיקר כדי שלא יתנפלו עליו מתוך הסצנה. ומצד שני, האם הייתם מעדיפים שלא הייתה ביקורת איור כלל? ככל הידוע לי, שחר הוא היחיד שהרים את הכפפה ומספק מעט סיקור ענייני ומעניין של תחום איור ספרי הילדים בארץ. האם אנחנו רגישים מדי כדי לקבל ביקורת עד כדי שאנחנו מעדיפים שלא תיכתב כלל?
    האם מבקר קולנוע, שהיא גם סוג של אומנות, אינו שיפוטי? האם מבקרת תערוכות אינה שיפוטית? מהיכן לקוחים הסטנדרטים הזהירים הללו ומדוע?
    שחר אינו מנסה לחנך את המאיירות והביקורת אינה עבורן, זהו אינו שיעור, זוהי רשימת ביקורת עבור הקהל. אמנים מקבלים ביקורות רעות מעצם היות היצירה שלהן חשופה לעיני הביקורת, כך מתנהל שיח מעניין ומפרה. ואם הן יתגברו על הבכי אולי גם המאיירות המדוברות גם ילמדו דבר מה, למה לא? (ואגב, ככל הידוע לי, ענת לוי עדיין סטודנטית).

  13. ירמי פינקוס הגיב:

    ביקורת אמנות מקצועית צריכה לענות לכמה כללים בסיסיים:

    – אתיקה, כלומר שהמבקר לא יהיה נגוע בשום אינטרס אישי. למבקר שהוא אמן פעיל יש מטבע הדברים אינטרס מעצם מהותו התעסוקתית.
    – ידע מקצועי
    – יכולת הוכחה לוגית של הטענות
    – אוטוריטה, כלומר: למה עדיפה דעתו של המבקר על דעתו של הקורא? מאיזה תוקף הוא שואב את סמכותו לשפוט?

    הביקורות שנכתבו למעלה נשמעות לי קצת יותר מדי כמו שעור באיור, בייחוד משום שיש בהן הרבה הצעות לשיפור. ביקורת צריכה לעסוק במה שיש ולא במה שנדמה למבקר שהיה צריך להיות.

    ו

  14. שחר קובר הגיב:

    תודה לכל המגיבים, לכאן ולכאן.

    נדמה לי שבכל פעם שכתבתי משהו שלילי סייגתי את דברי וציינתי שזאת רק דעתי – לא חייבים לקבל אותה כמובן. אף אחד לא נתן לי סמכות לשפוט, אינני אלוהים ודברי אינם תורה מסיני – ובכל זאת אני מאמין שאחרי שנים ארוכות של עבודה מקצועית, מעל 20 ספרי ילדים שאיירתי, אני מבין דבר או שניים. אני מאמין שדעתי כן עדיפה על דעתו של הדיוט, או של מישהו מחוץ לתחום. אני כן חושב שהתעסקתי במה שיש – לעיתים בחיוב ולעיתים לשלילה – לא הצעתי מה לשפר או לשנות. אינני מטיף או מחנך, אלא רק מציע להביט על איור במבט מקצועי ולא במבט של "איזה איור חמוד" כמו רוב שאר ביקורות ספרי הילדים בארץ.

    כמה נקודות:

    ראשית, לתפיסתי אינני מבקר אמנות – איור, תחום של עיצוב גרפי, הוא אוּמנות, זאת מלאכה, אמנות שימושית. זאת הגישה שלי כמאייר, וזאת הגישה שלי כמבקר. כאמור – אפשר לחלוק עלי, ואני בטוח שיש רבים שחושבים אחרת.

    שנית – מי יכתוב על איור אם לא מישהו שמתיימר להבין באיור, מישהו שהוא איש מקצוע?

    שלישית, למיטב ידיעתי לא היה עד היום בארץ מישהו שכתב דברים כאלו בגישה ויזואלית על ספרי ילדים, ואני חושה שהגישה בה נקטתי היא מרעננת, שונה וייחודית.

    ורביעית – אני בהחלט מקבל את העניין שיש בעיתיות בכך שאני כותב על עמיתיי, ולכן החלטתי להודיע לעורכי האתר שאני מפסיק את כתיבתי. אין לי כל יכולת לכתוב בגישה אחרת, לשנות את אופי דבריי, או להביט בספרי ילדים בעיניים אחרות.

    לסיום – קצת מביך אותי שהדיון הפך מדיון על איור לדיון עליי. מביכה אותי גם העובדה שאני כותב כאן כבר זמן רב וכשכתבתי ביקורות חיוביות לא נשמעו קולות דומים, וברגע שהעזתי לכתוב משהו שלילי צצה הביקורת על יכולת השיפוט שלי, על הבנתי באיור, ועל האתיות בכך שאני מבקר את עמיתיי למקצוע, בין אם בהערות כאן ובין אם במכתבים זועמים למייל שלי.

  15. רונית רוקאס הגיב:

    שחר, הוויתור שלך על הבמה הזאת הוא בדיוק מה שניסו להשיג אלה שיצאו נגדך.
    להשתיק אותך. אינני יודעת על שום מה.
    הטיעונים שלהם, אם יורשה לי, היו חסרי שחר.
    זהו ספר ראשון של תלמידות? נו באמת?! אז מה? ממתי ספר ראשון, בהוצאה מסחרית, חסין מפני ביקורת?
    ביקורת היא חלק מהשיח האמנותי. חלק חשוב, אגב.
    אתה מחלק ציונים? עוד יותר מגוחך.
    חבל שהרשית להם להצליח.

  16. רותו הגיב:

    אני מסכימה עם רונית, שביקורת היא חלק חשוב ולגיטימי מהשיח האמנותי.
    וששחר לא צריך לסגת מדעתו והאידיאולוגיה שלו רק בגלל קצת ביקורת.

  17. admin הגיב:

    מעניין שבשבוע בו פרסמנו רשימה על יחסי האמון הנדירים כל כך בין הכותבים ב"הפנקס" וקוראיו ועל השיח החשוב כל כך, מתעורר כאן דיון כה בעייתי. מילא, אילו היה מדובר בדיון ער ומגוון על ביקורת ותפקידו של המבקר, היינו מקבלים אותו בברכה – אך לא כך הדבר. שחר קובר היה היחיד שהסכים בזמנו "להרים את הכפפה" ולכתוב על איור, ואנו גאים לפרסם את רשימותיו. כל מבקר וסגנונו שלו, ומתוך התייחסות לסגנון, ניתן בהחלט לפתח דיון ולהעשיר את נקודות המבט. בשנתיים האחרונות התעקש שחר לכתוב רק על יצירות טובות ומעניינות (לדעתו! הביקורת היא עניין סובייקטיבי, גם כאשר היא משתמשים בכלים אובייקטיביים, או אובייקטיביים לכאורה), תוך הבנה ברורה מאוד של מקומו כמבקר וכמאייר, שעלולים להתנגש עבור גורמים מסוימים.

    נבקש להבהיר שני עניינים מהותיים לגבי רשימה זו – ראשית, היא אינה פרי גחמתו של שחר, אלא תולדה של בקשה לכתיבה מצד העורכים של האתר. כל טענה באשר לעצם קיומה של הרשימה צריכה להיות מופנית אלינו. שנית, זוהי רשימת ביקורת הסוקרת את את הפרשנויות האיוריות החדשות לספריה של לאה גולדברג. אין כאן ביקורת ממוקדת על יצירה אחת, וגם לא על שתיים, אלא ניסיון לבחון מהלך תרבותי-מו"לי ואמנותי שחשבנו שהוא מעניין דיו כדי להביאו לקהל הרחב. מטבע הדברים, כאשר בוחנים מספר יצירות מפרספקטיבה מסוימת, יש טובות יותר וטובות פחות; הביקורת השלילית היא לגיטימית כמו זו החיובית, ולא משנה מהו הוותק של היוצר, ואנו חושבים ששחר כותב בצניעות ובכבוד רב, ואינו מתלהם או מטיח דברים קשים. איננו נכנסים בכלל לעניין הלגיטימיות של ביקורת ליצירה ברגע שהיא מוצגת לקהל, שמבקר אותה לא פעם בצורה הרבה יותר חריפה.

    התגובות לרשימה של שחר לא צונזרו, חלילה, כי אנו מאמינים שיש ערך אמיתי בהשמעת דעות מגוונות, אך איך ייתכן שבאותן תגובות המטרה היתה להשתיק את הכותב? האם באמת כל פרצי האתיקה נפרצים כאן בגלל ששחר קובר הוא מאייר אשר כותב על איור? בגלל שכמעט לראשונה בשנתיים האחרונות – ולאחר שזכה לתגובות חמות מאוד בכל רשימותיו – החליט גם להתייחס ליצירות שאינן מצוינות, לדעתו? אנחנו לא חושבים ששחר כותב רשימות מכולת, ואם לצד תיאור מקצועי של עבודת המאיירים ובחינה של מלאכתם, הוא מציע הצעות לשיפור לפי ראות עיניו – זוהי זכותו המלאה ואנו מגבים אותו. כל מי שחושב שזאת אינה ביקורת מתאימה מוזמן לעשות שני דברים: 1. לכתוב תגובה לרשימה ובה יציע את נקודת מבטו – לא מתוך ביטול של האחר, אלא כתוספת. 2. לכתוב בעצמו ביקורות על איור.

    השיח הוא הכוח שמניע את "הפנקס", כי בלעדיו אין לו קיום. אנחנו חיים במדינה קטנה ולא פעם, לאנשים יש הרבה מאוד "כובעים". רונית רוקאס, ששמחנו לקרוא את התנגדותה, היא מבקרת וסופרת ועורכת ומתרגמת – וואו, כמה נפלא הדבר! וכך גם שהם סמיט, אגב – שתי המבקרות החשובות ביותר כיום לספרות ילדים. שחר הוא מבקר איור ב"הפנקס" ומאייר מחוצה לו. ההפרדה צריכה להיות ברורה מאוד לקוראים, ודאי לאלו שעוסקים באיור. האתיקה, שעליה דיברנו במאמר הדעה השבועי, היא סוגיה שאנו נדרשים לה כל הזמן, והאמת היא, שאנו מצפים שהיא תהיה מובנית מאליה בקרב הקהל. כתב-העת הזה, לא מעט בזכות שחר, העניק במה מכובדת מאוד לאיור, ואם שחר לא יכתוב, כפי שטען כאן בעקבות התגובות, ההפסד יהיה של עולם האיור, על צרכניו, חובביו והעוסקים בו כמלאכה.

  18. ירמי פינקוס הגיב:

    נראה לי שהרוחות התלהטו קצת יותר מדי. בקצרה: איש לא מנסה להשתיק את שחר, ומותר בהחלט לבקר את המבקר, זה חלק מחוקי המשחק. מבקר הרי שואף לעורר דיון ותגובות, וזה מה שקרה פה – אשמח להציב תיזה אחרת לגבי איור, אבל לא בפורום שבו אנשים שלא מזדהים בשמם המלא.

  19. נרי אלומה הגיב:

    כמי שערכה ארבעה ספרים מתוך ששת הספרים ששחר התייחס אליהם, אני רוצה להצטרף לדיון החשוב שמתקיים כאן.
    ראשית, אני מברכת על כך שסוף סוף קמה בארץ במה רצינית לביקורת ספרי ילדים. במצב הנוכחי, שספרים נקברים במדפי הספרים או מעלים אבק במחסני ההוצאות מבלי שמישהו יכתוב עליהם שורה אחת שאיננה ציטוט מהקומוניקט שנשלח לעיתונות, אני שמחה על כל משפט שנכתב מתוך מחשבה והתבוננות.
    הביקורת של שחר רצינית ומנומקת, גם אם לא תמיד נעימה, ואני מכבדת אותו על כך.
    מה שנראה אולי כפרסום בלתי מבוקר של טקסטים של לאה גולדברג – איננו כך. כל ספר שמוצע לנו וכל טקסט שירי או סיפורי שאנחנו עצמנו דולים מתוך כתביה הנפלאים, מושקעת בו מחשבה רבה, התלבטות בצוות ותהליך מול המאייר.
    לצד העבודה מול מאיירים ותיקים חשוב לי לתת הזדמנות למאיירים צעירים או כאלה שלא זכו לבמה ראויה ואני לא מתחרטת על שום ספר שהוצאנו. ב"גן הכוכבים" הושקעה עבודה רבה, מחשבה ואהבה של המאיירת, איילת שרון. נכון שלאיילת נטייה לשפע – שלפעמים נחווה כגודש, אך לומר שהיא לא הצליחה למשוך את לב הקורא או השומע ולפתוח את אוזניו אל הטקסט זו כנראה טעות. אחרת יהיה קשה להסביר איך נמכרו עד כה חמש מהדורות לפחות.
    ולגבי "מי יגור בצריף קטן" – כל הנקודות ששחר מתייחס אליהן עלו בתהליך העבודה עם ענת לוי, המאיירת. ולזכותה חשוב לי לציין שהיא מודעת לכל הבחירות שעשתה, כולל הבחירה להפתיע את הצופה ולהפוך את הצריף שבונה האיש לשובך. זו לא טעות, אלא פרשנות שלה לשיר, והרי חיפשת, שחר, פרשנות אישית לטקסט. מבחינתה האיש, שהוא מין ילד מגודל, עסוק כולו בבניית בית ומתוך שהוא נכנס בכל ליבו לעבודה הוא חווה את בניית השובך כבנייה של עולם, של ממלכה – של צריף. לאחר שסיים את העבודה היא חוזרת למימדיה המציאותיים – שובך. המאיירת הצעירה שעדיין לא סיימה את לימודיה בבצלאל עמדה על דעתה ואני מלאת הערכה לה על כך, ולכן גם קיבלתי את הכיוון שלה.
    נכון מה שירמי פינקוס ורותו כותבים על הפגיעות של מאיירים חדשים שרק יצאו לשוק עם עבודה ראשונה וכבר "חוטפים", והייתי עדה לפגיעה כזו שכמעט גרמה לי לבכות עם המאיירת, אבל נדמה לי שגם מאיירים וכותבים ותיקים יותר לא חסינים בפני ביקורת וזה דבר שצריך לקחת אותו בחשבון כשמפרסמים ספר. גרועה מביקורת שלילית היא התעלמות. ואם הביקורת מנומקת ולא כוללנית – היא נותנת כבוד ליצירה ועל כן היא, כאמור, מבורכת.
    כל עוד לא קם מבקר איור שלא מן התחום, אני מקווה מאוד ששחר לא יפסיק לכתוב, כי תחום ספרות הילדים יוצא נשכר מכך.
    בברכה, נרי אלומה

  20. נעה סמלסון הגיב:

    שחר היקר. כמו שאמר חתול תעלול: אוי, כמה חבל חבל חבל. כל כך הרבה אני לומדת מהביקורות שלך. בעיני, בכתיבתך אתה עדין, רגיש ומתחשב. אשמח עד הגג אם תמשיך, אבל אבין אם תפרוש ותוותר על שכר הסופרים האסטרונומי שמשלמים ב"הפנקס". עם כל הכבוד לג'ורג' ברנרד שאו, באמת רצוי וכדאי שמבקר יהיה איש תרבות או אמן מתחום אחר. הבעיה היא שאנחנו ארץ קטנה עם שפם, ועל כן רואים במוספים הספרותיים שלנו עורכים שכותבים ביקורות על ספרים שראו אור בהוצאה שבה הם עובדים. סופרים כותבים ביקורות על ספרים שמתחרים על שטח מדף עם ספריהם, ועוד עיוותים שלא יעלו על הדעת במדינות אחרות, גדולות במקצת מארצנו, שבהן אפשר להתפרנס ככל הנראה מכתיבת ביקורת ולהימנע מניגודי אינטרסים. עם זאת, אני לא חושבת שהוגן להטיל ספק באתיקה שלך. בתור עורכת שעבדה איתך בעבר ותשמח לעבוד איתך שוב בעתיד הקרוב אינשאללה (קבלו זאת כגילוי נאות) אני יודעת שאין סיבה לחשוש למניע נסתר כלשהו מצדך. זה שעורכת ספר, שביקרת את איוריו בעדינות יתרה, לדעתי, כמעט בכתה יחד עם המאיירת, זה נוגע ללב, וגם אני הייתי בסיטואציות דומות, אבל זה לא רלוונטי. באמת מצער ואפשר להבין את המאיירת המתחילה שחטפה שטוזה על הספר הראשון שלה. אבל חלק מהיות אמן הוא לקבל ביקורות קטלניות. תמיד יהיו כאלה שלא יעריכו עבודה שאחרים העריכו ביותר. בוודאי שצריך לעודד מאיירים צעירים, ואם אני לא טועה, אתה עצמך היית מאייר מאוד צעיר כשעודדנו אותך לאייר את הספר "מיקה, לאפולדינה והשניצל הווינאי" מאת עדי גבאי-לב – עוד גילוי נאות. גוט שאבעס

  21. שחר קובר הגיב:

    תודה לכם. אני שמח לקבל את הביקורת – בין אם היא חיובית ובין אם היא שלילית. מאחר והארתם את עיני לגבי הבעיתיות שבכתיבה על עמיתים למקצוע לא אמשיך בכך. (אם כי אני עדיין תוהה מדוע היו צריכות לעבור שנתיים עד שזה קרה, ומה כתבתי שהוא כל-כך נורא, ואיך רק עכשיו עלה הדיון הזה).
    חשוב לי לציין שכל מה שכתבתי כאן ובפעמים קודמות נכתב בתום-לב. הרמיזות שאני נגוע באינטרס אישי מעצם היותי מאייר מכעיסות אותי. אולם,כאמור, מפני מראית עין, לא אמשיך לכתוב עוד.

    בחזרה לדיון על איור ולא על מר שחר קובר – נרי – לגבי "גן הכוכבים" – זה טוב ויפה שהספר מכר חמש מהדורות, ובאמת כל הכבוד ושאפו למאיירת. אולם, לדעתי (האם לומר שוב "לדעתי?), הוא מאויר באופן מאוד בעייתי. ומאחר שהביקורות שלי הן ביקורות מקצועיות הרי שבעין מקצועית (העין המקצועית שלי לפחות. כמה אפשר להסתייג.), ישנן בעיות רבות בעבודת המאיירת שם. ייתכן עד מאוד שהקורא הממוצע לא מבחין בהן, וזה בסדר ולגיטימי. מעבר לכך – בעיני הטקסט של הספר הזה מוצלח מאוד. וגם לגבי ספר זה ציינתי את החיובי.

    בנוסף לכך, הארת את עיני בענין השובך/צריף, זאת פרשנות יפה שלא חשבתי עליה, ואני מודה לך.
    ובחזרה לביקורת עלי – קיבלתי מיילים זועמים מכמה עמיתים למקצוע שבהם נאמר לי כי חרצתי את גורל המאיירת לעד. אני מאוד מקווה שלא כך הדבר, ושסייגתי את דברי מספיק, ושהדגשתי גם את החיובי, ואודה לך אם גם תבהירי את זה לענת לוי. מסתבר שנכתב בטעות בספר כי זהו פרוייקט גמר ולמעשה הוא פרוייקט מוקדם יותר – אם לרמה כזאת יפה מגיעה מאיירת כשהיא עוד באמצע לימודיה, אני משוכנע כי היא תצליח בהמשך דרכה.

    אני מסכים גם עם אמירתך שביקורת שלילית טובה מהתעלמות, כל עוד היא מנומקת היטב.

    אסיים בתודה לעורכי האתר ובמיוחד ליותם אשר גרם לי להתחיל לכתוב כאן, ובעריכתו הנבונה חידד נקודות שהתייחסתי אליהן והפנה את עיני לנקודות שלא חשבתי עליהן בעצמי.

  22. יותם שווימר הגיב:

    תודה רבה לכל המגיבים.

    ראשית, ירמי – אם לא היה ברור שהתגובה מ"admin" היא תגובתם של תמר הוכשטטר ושלי, עורכי "הפנקס", אבקש להבהיר זאת.

    תודה לנרי אלומה על ההצצה החשובה כל כך אל "מאחורי הקלעים" של תהליך ההוצאה לאור. אנו מברכים על כל זווית שהיא והזווית של העורכת מעניינת מאוד.

    עלי לציין שהפתעתנו נוכח התגובות אינה נובעת מביקורת על המבקר, שהיא לגיטימית ומבורכת. אינני רוצה לדבר בשמו של שחר, אבל אני מאמין שגם הוא חושב כך. ההפתעה נבעה מההתייחסות הנקודתית דווקא לביקורת שאינה חיובית במלואה כאילו אינה לגיטימית, אשר עוררה טרוניה לא ברורה לי כלפי המבקר עצמו ותפקידו. אנו רואים חשיבות רבה בהתייחסות ליצירות של מאיירים וסופרים חדשים, והרי אביאל בסיל, נטלי וקסמן שנקר וגלית לוין זכו ברשימה זו (ואחרות) לביקורת מאוד מפרגנת (וגם אצלם היתה התייחסות לנקודות בעייתיות לדעת המבקר). גם היצירות ששחר עמד על הבעייתיות שבהן לדעתו, זכו להתייחסות דומה – ציון החיובי והפחות חיובי (שוב, לדעתו), ולכן היא לגיטימית עד מאוד. פרשנות ויזואלית לטקסט היא הכוח הגדול של האיור, על אחת כמה וכמה כשמדובר באיורים מחודשים לטקסטים מוכרים. כל היצירות שנידונו ברשימה זאת היו מספיק מעניינות וייחודיות, אחרת לא היה טעם בכתיבה עליהן. אני מאמין שעצם ההתייחסות ליצירה – כפי שכתבה גם נרי אלומה – היא מבורכת ומחזקת את מעמדה של היצירה כמעניינת דיה בכדי לעורר שלל תגובות.

    דיון בעבודות של מאיירים צעירים חשוב לנו מאוד ב"הפנקס", ולראיה התייחסות ביקורתית ליצירות והענקת במה לתערוכות. בקרוב מאוד נפרסם קול קורא לתחרות איורים נושאת פרסים, שאנו מקווים כי מאיירים צעירים ייקחו בה חלק. המהלך הכללי של התייחסות שוות ערך ליוצרים חדשים וותיקים כאחד אמור לעורר שיח עכשווי ורלוונטי, שהוא תנאי הכרחי לשיח ממשי.

    נשמח מאוד להחזיר את הדיון הזה ליצירות עצמן, ודבריה של נרי מעניינים מאוד באשר לפרשנות האיורית, שכן "מי יגור בצריף קטן?" אכן מציע פרשנות יוצאת דופן, ומעניין לדון על כך. נשמח גם לקרוא את תגובותיכם ליצירות אחרות שנידונו כאן, שכל אחת מהן מתייחסת באופן שונה לחלוטין ליצירתה הקאנונית של גולדברג, ואני משוכנע שהקוראים והמגיבים יכולים לספק זוויות מבט מעניינות מאוד בנושאים אלו.

  23. רוני הגיב:

    הדיון הזה מראה את הכוחנות והרודנות שבה מנהלים רותו וירמי את עולם האיור בארץ. עכשיו הם גם יחליטו מי יכתוב ביקורות. יש קשר של שתיקה ולכן אף אחד לא יוצא נגדם וגם לא בעילום שם, גם אני. ספר שיוצא בהוצאה מסחרית אמור לקבל ביקורת מקצועית בדיוק כמו ששחר כתב אבל מי שלא מתחנף לאקטוס מוצא את עצמו בחוץ. ומי שרוצה שיעורי אתיקה מירמי שלא כותב על התחום שבו הוא מתעסק וגם מזכיר ברשימה חברים מוזמן לקרוא את הקישור: http://www.haaretz.co.il/literature/1.1325789

  24. נרי אלומה הגיב:

    שתי הערות לשם דיוק.
    א. לנעה – הכמעט דמעות שלי כמעט נשפכו לא בגלל ביקורת של שחר, אלא בגלל ביקורת אחרת, ובעיקר משום שראיתי איך זה השפיע על המאיירת. בכל מקרה, לא כתבתי זאת בשביל להרתיע מבקרים מלומר דברי אמת או כדי לגעת ללבו של מישהו. כוונתי הייתה שדרושות עדינות וזהירות כשכותבים על יצירת ביכורים ובמקרה של שחר, אני חושבת שהוא בהחלט נוקט גישה כזו.
    ב. לשחר, שים לב שבדף הקרדיטים של "מי יגור בצריף קטן" מצוין שהאיורים נעשו במסגרת קורס של רותו מודן לאיור ספרי ילדים,
    ולא נכתב שהספר הוגש כפרוייקט גמר.

  25. שחר קובר הגיב:

    צודקת. התבלבלתי.

  26. אסביר למה התכוונתי כשטענתי שזה בעייתי לכתוב על קולגות. הרי לא מדובר בדנקנר שכותב על תשובה, בסך הכל מדובר בספרי איור ובוודאי שאין פה האשמה שמישהו מפיק מזה רווח אישי. גם טענותיה של אנונימית בשם רוני על איזה שלטון אימים בעולם האיור הישראלי וקשר של שתיקה נראות לי תיאוריית קונספירציה משעשעת. שחר היה תלמיד שלי בשנקר, ואפילו אחד החביבים, כפי שהוא יודע, ובדרך כלל אני מסכים איתו. כולנו יודעים שחסרים מבקרי עיצוב ואיור בארץ. גם אני מצר על כך.

    לפני עשר שנים כתבתי כתבה מפרגנת על קולגה, קריקטוריסט, לא איש אקטוס, לאחר שעיתון ידיעות אחרונות הפצירו בי לעשות זאת כדי שמישהו יתייחס לספר. אהבתי מאד את הספר וכתבתי ביקורת מצויינת: והנה, הקריקטוריסט לא רצה לדבר אתי כמה חודשים כי הייתה שם איזו מילה שלא היתה לרוחו. באתי לעזור וקיבלתי מקלחת קרה. מאז הפסקתי לכתוב ביקורות על קולגות. כשאני כותב על איור וקומיקס, לא כתבה אישית אלא כתבה ביקורתית שאמורה לנתח, לתת כלים לקורא ולקבוע עמדה, אני כותב על מאיירים מחו"ל, שאין שום סיכוי לשום אינטרקציה מקצועית אתם, כמו למשל רוברט קראמב. לצטט אנשים בשמם נראה לי מעשה הגון, וזה מה שעשיתי באותה כתבה שמוזכרת למעלה בה ציטטתי אמירה של רותו.
    ֿ
    בכל כתיבה ביקורתית טובה יש אידאולוגיה ועמדה, והיות שכל המאיירים המקצועיים בארץ מכירים אחד את השני או יכירו זה את זה בעתיד עדיף שהדיונים האידאולוגיים יתקיימו מעמדה שווה ולא מעמדה שבה האחד מבקר והשני מבוקר.

    זו כמובן עמדתי הפרטית, ובהחלט אין לי כוונה להכתיב מי יבקר ומי לא. כולם יכולים להמשיך לכתוב כאוות נפשם, כמובן, ואף לי מותר להתקומם בלי שידביקו לי חברות במשטרת האיור החשאית. כוונתי היתה להגן על שתי מאיירות צעירות ומעבר לזה לא נראה שיש טעם להמשיך בדיון.

  27. רותו הגיב:

    אני דוקא שמחה לגלות שאני שולטת בעולם האיור בארץ, ביחד עם בעלי ירמי. בשלב הבא אנחנו עומדים להשתלט על עולם האיור העולמי ואחריו על הגלקסיה כולה. למעשה, שחר קובר הוא סוכן סמוי שלנו, הפנטנו אותו לכתוב ביקורת על מאיירות שאנחנו מעונינים לחסל. למרבה הצער נחשפה המזימה. כמובן שזה לא יעצור אותנו, רוני. מזל שאת לא מזדהה, כי אחרת באמת מי יודע מה היה קורה לך ולכל בני משפחתך. (כנראה אגב, שאני דיקטטורית עלובה מאד, לפי מה שקורה כאן).
    אני מזכירה שכל המהומה התחילה בסך הכל כי עמדתי לצד סטודנטית יקרה לי ועבודתה ומאיירות מתחילות אחרות שאינני מכירה בכלל.
    בכל מקרה לא דרשתי ששחר לא יכתוב יותר ביקורות, אפילו לא ברמז. אני מבטיחה 250 שקל לאדם שיצביע על כך באיזושהי תגובה שלי. 300 שקל אם זו רוני. התווכחתי עם אופן הביקורת, בדיוק כמו שיותם הציע. אבל אני מבינה שיש כאן ביקוש לביקורות מהסוג הזה, אז סלמתק, תבלו.

  28. שחר קובר הגיב:

    רותו, הלך עלינו. איפה חללית המילוט? ואיפה הכסף שלי?

    ולכולם – חזרה לרצינות – מספיק ודי. אין טעם לתקוף אנשים באופן אישי. קיבלתי את הביקורת והפנמתי. סלמתק אִינְדִיד.

  29. איילת הגיב:

    הביקורת של ירמי שאליה הפנתה רוני הייתה מעולה, תודה, גם אם הכוונה היתה לא חיובית.. אני מניחה שלזה ירמי התכוון-ביקורת שלא בודקת כמנחה בסטודיו איך צוירה היד אלא בערך מוסף ורקע ליצירה עצמה. גם בעבודות שלו וגם של רותו תמיד יש ערך מוסף, למרות "הדיקטטורה שלהם בעולם האיור". יכול להיות שזה כך והם בולטים כי יש הרבה מאוד מה ללמוד מהם.אגב, לפני זמן מה יצא לי לראות אתר של סוכנות איור מפורסמת בחו"ל, העבודה שהכי משכה את תשומת ליבי הסתברה כעבודה של רותו שכנראה מיוצגת שם. אני חייבת לציין שאני לא מהתחום אלא רק מתעניינת חיצונית מתחום אומנות אחר, ואין לי עניין או אינטרס אלא רק הבעת טעם אישי בלבד.

  30. נמרוד הגיב:

    שלום לכולם,
    אני חושב שהשיחה הזאת מגוחכת, ביקורת של הביקורת של שחר…..
    עם כל הכבוד לירמי ולרותו, אני חושב דווקא שכל ההתעוררות הזאת לנוכח הביקורת של שחר
    מסריחה קצת מטעמים אישיים(ואגו), ועם יש משהו שמזכיר דמגוגיות של כיתה, הוא הניסיון להכתיב חוקים והנחיות
    לנתינת ביקורת, שחר שנמצא עם כולנו בחיים האמיתיים, וכאן, רותו וירמי כל אחד יכול לכתוב מה שבא לו!
    ההבדל והיופי בחיים האמיתיים (להבדיל מהכיתה בבצלאל) שפה אתה יכול להתעלם, כמו שרותו יכלה(והייתה צריכה) להתעלם, להגיד לעצמה "שטויות" ולהמשיך הלאה.
    לכן שחר, אני מציע שאתה כן תתעלם מהביקורת (זאת שאתה לא מוצא בה טעם) ותמשיך הלאה, אל תהיה כבד ותמשיך לכתוב
    מה שבא לך, זאת זכותך, אתה לא סטודנט של אף אחד!

  31. לילה הגיב:

    החמצתי משהו בשיעורי האתיקה: אם כתוב למטה שהכותב הוא מאייר, מה יכולה להיות הבעיה עם דעתו? יש פחות מדי אנשים שעוסקים בתחום הזה, ואם אלה שכן מעיזים להיות ״אותו מאייר בשינוי… (חסר לי חרוז)״, אני מציעה להגן עליהם, כשם שרגישים לאמנים מהוססים.

  32. סיגל משל הגיב:

    המון תודה על המאמר שחר, החכמתי. גם אני לא מוצאת פסול בניתוח וביקורת של מי שהוא מהתחום. אני לומדת המון מהניתוחים שלך, ובהחלט חושבת שיש לכך מקום. בתור מאיירת בראשית דרכה, (שכן ככה אני מחשיבה עצמי, למרות שכבר איירתי קרוב ל-10 ספרים), יש לי כל כך הרבה מה ללמוד בכל הנוגע לקומפוזיציה וניהול החלל, אחידות הדמות והסגנון, מעט שמחזיק את המרובה, צבעוניות מתונה ומבוקרת וכל שאר הפרטים שאתה שם עליהם את אצבעך, ועל כך תודתי נתונה לך ואני מפצירה בך, ומאד מקווה שתחליט להמשיך לכתוב.

    ואכן נגזר עלינו שהדיון הפך להיות על עצם מעשה הביקורת יותר מאשר על תוכן הביקורת עצמה. וזה אכן בעייתי אם המבקר ייקח את "ביקורת הביקורת" באופן אישי. הייתי רוצה שהמבקר לא יעשה כך, אלא ימשיך בדרכו ויהיה קשוב גם להערות, מבלי להרים ידיים בשל כך.

    ו-כן, צריך להיות זהיר בבחירת המילים, וזה קשה, אבל זה קשה בעיקר בגלל השילוב של הרגישות הרבה והדעתנות שניחנת בה,שהיא היא הסיבה בדיוק למה אתה צריך להמשיך.

    בעיני הפעם , בהקשר של "גן הכוכבים" ,רצוי היה לעשות מה שחשבת שאתה עושה- לסייג את דבריך בטעם אישי, כי לא כל הפרמטרים שציינת בביקורת הם אכן אובייקטיביים וחד-חד ערכיים.

    אני לא מכירה כלל את המאיירת(שאגב, לפי מה שקראתי בפייסבוק, יזמה בעצמה את הוצאתו של הספר הזה דווקא בגלל היופי והעושר שמצאה בו – כל הכבוד על היוזמה!) אני בטוחה שהיא השקיעה שעות אינספור בהכנסת "…פתרונות, רעיונות, הפתעות וסיפורים קטנים משלה", אפילו בשתי הכפולות שהבאת כאן זה ניכר לעין, אבל הראייה שהיא מביאה איתה היא ראייה אחרת, פחות שכלתנית, יותר רגשית, יותר מרחפת של יצירת אווירה של עולם של חלום, עולם פחות ביקורתי ויותר פתוח, שנותן המון מקום למילים עצמן, וככזה האיורים דווקא נכונים בעיני, והספר דווקא יכול מאד לדבר אל הילד. שוב- עניין של טעם אישי. ואגב, אני חושבת שלא נכון לסייג מחמאות בביקורת שעיקרה שלילי ("…דווקא הקומפוזיציות ברוב הכפולות בנויות באופן מוצלח"), אם לתת מחמאה, אז "עד הסוף"…

    תודה.

  33. שחר צר לי על ההחלטה שלך להפסיק . באופן אידאלי יש אכן בעייתיות בהיותך מאייר שמבקר מאיירים אבל ראשית אני לא יודע על מישהו אידאלי כזה שאינו מאייר, מבין באיור ומוכן לקחת זאת על עצמו. שנית אם היה אחד כזה והיה מבקר עבודת מאייר , אפילו מתחיל , יתכן שזה היה נפגע לא פחות . אין לשכוח שמהרגע שיצירה יוצאת לאור היא חשופה לדעתו של כל מי שרואה אותה ומי שיצירתו מתפרסמת חייב לקחת זאת בחשבון. כל עוד הדברים נעשים תוך גילוי נאות , כבוד ליוצר וליצירה וסיוג דבריך זה נראה לי בסדר.

    עד כה נראה לי שאין עוררין על העובדה שאתה עושה את העבודה בתום לב ובענווה רבה . יתכן שניתן לחלוק עליך וגם שאתה טועה. זה אנושי ומותר וצריך להתווכח אתך .

    העובדה שאתה מציג בפנינו את העבודות ומתפתח דיון לגביהם הוא הדבר החשוב ואם תפסיק, כולנו נפסיד.

    אנו לא חיים בעולם מושלם ואם נמתין לעולם מושלם כדי לעשות, לא יהיה לנו עולם להתעסק בו.

    מעבר לזה אין הרבה מה להוסיף על מה שאמרו קודמי מלבד להסתייג מכל ההתקפות האישיות על מי שכותב פה שהן נראות לי ילדותיות ולא שווה להתעסק בהם .

    שחר, לדעתי אתה צריך להמשיך.

  34. מיכל פז-קלפ הגיב:

    ערן שחר הזעיק אותי להיכנס מהר ל"פנקס" ולקרוא את הדיון הזה. ואוו!
    ראשית, הרשו לי לברך את העוסקים במלאכה – שחר קובר ועורכי הפנקס – על שהצליחו לשלוף את עולם ספרות הילדים מהתרדמת היחסית שהוא שרוי בה. סוף-סוף אנשים מגיבים מהלב ומהבטן על ביקורת איור. זה כל כך חשוב.
    ועכשיו לעצם העניין: אני מציעה לכולם לנשום עמוק ולהירגע. כל מי שמפרסם משהו (סופר, מאייר, מבקר, מגיב) משתוקק לומר את דברו. כדי לספק תשוקה זו הוא מקבל על עצמו את הסיכון לחטוף ביקורת. זה חלק מהמשחק.
    אתם יודעים כמה גידופים אני כבר חטפתי ועוד אחטוף? והיו גם כמה שכוונו הרבה יותר נמוך משתוכלו לתאר. זה מעליב, אבל זה חלק מהמשחק. מי שרוצה לפרסם וליצור צריך ללמוד לקבל ביקורת, ועדיף לנסות ללמוד ממנה משהו. ואם זה לא הולך – רצוי לפתח עור של פיל. כבר קראתי ביקורות שעסקו ביוצרים שמעולם לא פגשתי ושבכל זאת גרמו ללבי להתכווץ מכאב בשביל אותם אמנים ש"חטפו על הראש". מצד שני, מי שלא רוצה להיות חשוף, שלא ייחשף.
    לכן, ידידי, נסו לקחת את הדברים בפרופורציה, ולזכור שבסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר הוא שלכל כך הרבה אנשים כל כך אכפת מעולם האיור וספרות הילדים.
    אני בטוחה שלאה גולדברג מחייכת מלמעלה… 🙂

  35. מילים כדורבנות מיכל. שמעת שחר? תמשיך לכתוב כפי שהם ימשיכו לאייר..

  36. שחר קובר הגיב:

    תודה לכם. הספיקו לי הרמיזות שאינני כותב בתום לב, ואינני מעונין להיות חשוד בדבר. לכן לא אמשיך לכתוב. אני בטוח שימצא כותב אחר.

  37. גלית הגיב:

    אני לא מאיירת, אלא אדם שמתעניין באיור ובספרות ילדים, ורציתי להודות לך על הביקורת המחכימה. נהניתי לקרוא, למדתי וחשבתי על הדברים. כמה מהספרים כבר ראיתי, וכמה עוד לא.

    אני בטוחה שבאיור, שבו אתה מנוסה יותר, אתה יודע לברור היטב אילו הערות כדאי לקחת בתשומת לב, לאילו להקשיב בחשדנות, מאילו כדאי ללמוד ומאילו כדאי להתעלם. זה חלק מהנסיון הנבנה בכל תת-תחום, גם בביקורת, ועדיף היה למבוקרייך שהמסקנה שלך מהדיון תהיה לאו דוקא 'שלא כדאי, כי זה מקים עליך שונאים', אלא, שביקורותיך מוערכות, יש מה ללמוד מהן, ושיש מי שוקרא ונותן פידבק.

    לסיכום: מאד נהניתי מהביקורת. חזור לכתוב ביקורות.אני לא מסכימה עם הטענה שמבקר איור חייב להיות אמן מתחום אחר.

  38. שחר – זו לא ביקורת על הביקורת, אלא על העובדה שאם אתה כותב ביקורת, אז אתה יכול לקבל על זה ביקורת. לדעתי – כשם שאתה מצפה שהמאיירות הצעירות שביקרת, יקבלו את הביקורת וילמדו ממנה, ולא יפסיקו חלילה לאייר (אני משוכנעת שלא רצית בזה בשום אופן) – גם אתה כמבקר, עשוי להיות מבוקר, ואני לפחות מצפה ממך לפחות ללמוד את הביקורת שקיבלת מירמי ורותו, ולחשוב עליה (לא בהכרח להסכים איתה, כמובן), ולא להפסיק להיות מבקר רק כי מישהו איתגר את עמדתך או את זכותך להביע אותה.

  39. אז מה היה לנו כאן ?
    שחר ביקר עבודה בוסרית משהו של תלמידה.
    רותו ביקרה את הביקורת של שחר
    ואז פינקוס ביקר את הביקורת על רותו
    שחר נעלב ופרש
    הפינקס נזעק לעזרה
    האקטוסים הגנו על ביצוריהם
    וצבא הפייסבוק גוייס לעמדותיו.
    עד כאן הבנתי נכון ?
    כמאיירת בינונית וגרופית של שני צידי המתרס
    אני חייבת לשאול-באמת מקבלים כסף על מאמרים כאן ???

  40. שחר קובר הגיב:

    שלום חברים, שוב אציין כאן – זה לא שיש לי בעיה לקבל ביקורת, בדיוק ההיפך – אני מקבל את הביקורת על העובדה שאני כותב על עמיתים, ולכן הפסקתי לכתוב. אני מקווה שעכשיו זה ברור.

  41. איילת שרון הגיב:

    תודה לסיגל משל על תגובתה היפה והמעודדת.

  42. מיכל הגיב:

    אני מניחה שאילו שלמדו בבצלאל,

    יופתעו לראות עד כמה המרצים רגישים ומתחשבים בליבם הרך של תלמידיהם…

    מישהו עלול להידקר ולבכות..

כתיבת תגובה