2 ספרות

אחד מי יודע? / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של רינת הופר, "ענת שתיים שלוש"

פברואר 12, 2016  

במידה רבה, רינת הופר היא הג'וליה דונלדסון שלנו – מחברת ספרי ילדים אהובה מאוד, שספריה מתפרסמים דרך קבע כבר שנים רבות, והיא מרבה לכתוב סיפורים שיש בהם הומור ושעשוע ומלאכת חריזה יפה. וכמו שאצל דונלדסון על כל "טרופותי" ו"טרמפ על מטאטא" יש "יחדיו בקונכייה" ו"תולעת כל יודעת", שהם ספרים חלשים, כך אצל הופר, על כל "חנן הגנן" ו"מפלצת סגולה" יש גם ספרים מוצלחים פחות. כזה הוא גם ספרה החדש, "ענת שתים שלוש".

המקרה של דונלדסון הוא קיצוני. שמה מופיע על ספרים שבהם היא אינה מבטאת כלל את יכולותיה כסופרת – כמו "חפרפרת אחת בגינה" וספרי המספרים, הצבעים וההפכים, שהם ספרי לימוד לפעוטות מהזן השכיח והבלתי ייחודי המוכר לכול. זה לא המצב בספרות של הופר, שנשענת בעיקר על סיפורים מחורזים במבנה של שיר צביר, ועל שירים יפים עד מאוד לקטנים. ספרה החדש של הופר נכתב בז'אנר של הספרים שמסייעים לקטנים ללמוד לספור, והיא מפגישה אותנו עם הפואטיקה שהיא מזוהה עמה, וביצירת סצנות עוקבות בעלות נימה משועשעת, שיוצרות סיפור עלייתי מחורז.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

הפתיחה של הספר יפה ומסקרנת: "יש לענת אמא אחת, / שיודעת לעשות הכול, כמעט. / לבשל אטריות, לאפות עוגיות, / לתקן ידיות ולצייר חיות. / היום אמא לקחה דפים גדולים / וציירה לענת שני גמלים." בכפולה זו, כמו בכל הכפולות העוקבות, מופיעה הספרה הרלוונטית (במקרה הזה – 1), כאשר בטקסט מודגש צמד המלים המשויך לאותה ספרה, והמלה האחרונה (גמלים, במקרה הזה), אשר מהווה את הקישור לסצנה הבאה בספרה העוקבת (בעמוד הבא כתוב: "יש לענת שני גמלים. / הם רצים במטבח ומשתוללים.") הסטרוקטורה הסדורה הזו נקלטת במהרה אצל הנמענים הקטנים, והיא יוצרת מבנה חזרתי שילדים אוהבים, כיוון שהוא מעניק להם תחושת ביטחון ואחיזה בסיפור.

לאורך הסיפור נפגוש את הילדה ענת, הגיבורה, בשלל אפיזודות שבהן נתוודע לכל הדברים שיש לה: שלושה חתולים, ארבעה דובים, שישה כדורים, ועוד – כאשר כל אפיזודה חושפת משהו מחייה של ענת. כך אנו מכירים גם את חבריה שמשחקים בכדורים ואת הפרחים שהיא משקה (בתה צמחים, כמה נחמד!), ובסוף  – אחרי שהופר סופרת את רשימת המלאי מ-1 עד 10, נחזור לאם שבפתיחת הסיפור לצורך סגירת המעגל המתבקשת: "ואמא אחת – שיודעת לסדר הכול…. / כמעט."

טקסט ואיור: רינת הופר

טקסט ואיור: רינת הופר

המבנה של הסיפור, גם אם אינו מקורי במיוחד, הוא מוצלח, ומתאים מאוד לבניית הסיפורים הקלאסית של הופר – שכבר שיחקה בז'אנר הספרותי הזה מכיוונים שונים ומוצלחים לרוב – אשר יוצרת רצף אפיזודאלי משעשע שמתחשב ב"דרמה של הפיכת הדף", לא רק מבחינת המתח הדרמטי והקומי, אלא גם מהבחינה הלשונית – של חיבור בין המילה האחרונה להתרחשות הבאה. כך נוצרת שרשרת עלילתית שקל לעקוב אחריה ולזהות אותה, אשר שומרת על ההנאה מהדרמה שתייצר הפיכת הדף והחשיפה של האפיזודה הבאה (מה יקרה עם הכובעים? אלו מן דובים נגלה עכשיו?). בשל כך מפתיע במיוחד שעל אף השליטה של הופר בעבר במבנים סיפוריים כאלו, התוצאה במקרה של "ענת שתים שלוש" לא מוצלחת מספיק.

ראשית, לא כל בתי השיר (כי הספר הוא למעשה מעין טקסט שירי ארוך) מדויקים מבחינת החריזה, ויש משפטים שנתקעים בהגייה ופוגמים במוזיקליות של הטקסט. גם המבנה הפואטי של כל בית שונה, כך שבתוך המבנה הספרותי הסדור, אין את האחידות המתבקשת – גם לא זאת של הצבירה, שהיתה יכולה ליצור בתים שמתארכים ככל שהספירה עולה. יתרה מכך, מפעם לפעם ישנם חרוזים מאולצים, המתווספים לקישורים מעט משונים של האפיזודה הספציפית עם המלה האחרונה, המקשרת. כך למשל, הבית המתאר חמישה פרחים, נגמר ב"ובדשא – כד שבור / ומתחתיו חרק-כדור." החרק-כדור הוא המצאה חביבה, אבל נדמית כבחירת חרוז מאולצת וקשה להגייה, שכל מטרתה לעבור לכדורים שבספרה 6. מה גם שהמלה כדור אינה כלולה במניין חמשת הפרחים, אלא תוספת, וזאת בניגוד לשאר האפיזודות, שבהן המלה האחרונה היא חלק ממספר הפריטים שסופרים. למשל, בספרה הקודמת, 4, המלה פרחים השתלבה בשמלת הפרחים שבה לבושה דובה צהובה – הרביעית מתוך ארבעת הדובונים. זוהי דוגמה לקישור חינני ומתוחכם, שיוצר חיבור פנימי.

טקסט ואיור: רינת הופר

טקסט ואיור: רינת הופר

בכתבה שפרסמנו ב"הפנקס" לכבוד עשור ל"אילת מטיילת", ציינה פרופסור מירי ברוך את הנונסנס שבספר כאחת הסיבות להצלחתו דווקא משום שהוא מושם בתבנית סדורה כל כך של שיר צביר. יש נונסנס גם בספר החדש ומנה גדושה של הומור עדין לפעוטות, אבל בשונה מ"אילת מטיילת", כאן ההיגיון הפנימי – שהוא תנאי הכרחי לנונסנס טוב, לא קיים. הספרה 2 מציגה שני גמלים שמשתוללים בבית והורסים דברים. זוהי התחלה נונסנית לכל דבר, אך המהלך נקטע באבו כיוון ששאר האפיזודות אינן מציגות חריגות ראליסטיות שכאלו, אלא פריטים ראליסטיים כמו כובעים ופרחים, וכאשר מופיעים בסיפור ארנבים ודובונים אלו בובות או דמויות מצוירות. נכון, יש כאן הומור, הוויה ודמיון ילדיים, אבל אין סדר פנים סיפורי.

הכאוס המסוים שבסיפור בא לידי ביטוי גם בכך שמרבית האפיזודות מוקדשות לתיאור האלמנט שאותו סופרים (לדוגמה, מציינים היכן מופיעות דמויות הארנבים – על הנעליים, על המגבת, וכו', או הכובעים – שכל אחד מהם מתאים ליום אחר, וזוהי גם האפיזודה המוצלחת והמגובשת ביותר לטעמי), ואילו בספרה 8, המיוצגת על ידי שמונה צדפים, נכתב כי הם נמצאים "בקופסה עם המון אוצרים יפים", ואז פונה הופר למנות שמונה פריטים שונים, נוספים לצדפים, ומהלך זה חורג מהמבנה הקבוע. מפתיע גם שאחרי הספרה 9, מבקשת הופר שנספור את הפריטים, ומיד לאחר מכן נכתב: "עשרה כוכבים בחלון מציצים", ואז מגיע פירוט של האלמנטים המייצגים את הספרות הקודמות. מדוע אם כן הספרה 10 לא זכתה לאותו ייצוג כמו שאר הספרות? ואם אין צורך בייצוג המפורט שלה, מדוע היא בכלל מופיעה בסיפור? מקרים אלו של חוסר אחידות מבנים טקסט לא קוהרנטי דיו, שמפספס את הפוטנציאל הקומי והדרמטי שגלום בסיפור, ושהופר בהחלט הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת לכתוב היטב.

טקסט ואיור: רינת הופר

טקסט ואיור: רינת הופר

מלבד אלו, הדבר הבולט ביותר בסיפור, לדעתי, הוא העומס שבו, כבר מדפי הפורזץ השונים זה מזה, ולקיחת דימויים מתוך הסיפור והצבתם בעמודים החיצוניים לסיפור (בשער הפנימי, דף הקרדיטים ועמודים ריקים נוספים) ללא קשר ברור. האיורים, שנעשו בטכניקה המוכרת של הופר מציגים כמעט בכל כפולה עומס וויזואלי, בין השאר של פריטים שאינם מוזכרים בטקסט. אולי בגלל העומס מופיעה בכל כפולה שורה שמונה את "מה שרואים בתמונה", הכוללת פריטים שאינם מופיעים בטקסט. לא ברור לי למה זקוקים לשורה הזו, הרי הנמענים הקטנים יבצעו את מלאכת החיפוש והזיהוי הזו בעצמם כחלק מהפן המשחקי המהנה שבסיפור, כך שהשורה הזו היא בגדר רעש בכפולות חזקות מאוד מבחינה וויזואלית גם כך. ניתן לזהות את העומס כהולם את הבלאגן והשובבות המלווים את הספר לכל אורכו, אך הביצוע לוקה בחסר, ודווקא בסוף הסיפור הופר מוסיפה קריצה וויזואלית נחמדה, כאשר בלילה רואים את חדרה של ענת מסודר, לאחר שכל הפריטים נספרו – ולמעשה, סודרו במקום, ובכפולה שלאחר מכן, במלה האחרונה בסיפור – "כמעט" – עולה הבוקר והבלאגן חוזר לחדר. זוהי שובבות מוצלחת שהיה נכון לראות יותר מסוגה בספר כולו.

רינת הופר היא סופרת ומאיירת בעלת קול מובחן וגישה אמנותית ברורה מאוד. דווקא משום שהוכיחה את כשרונה במגוון ספרים, הייתי מצפה שתכניס זווית מרעננת לסיפור ספירה כמו "ענת שתים שלוש", ושתתרום את יכולת הכתיבה המצוינת שלה – על החריזה מלאת החן וההומור – לעיצוב סיפור טוב יותר, שמאפשר לזהותו כיצירה מקורית ושנונה. אמנם ניצנים של כתיבה כזו מופיעים לעתים בסיפור זה, אך לא מספיק כדי לגבור על האלמנטים הבעייתיים שבו.

"ענת שתיים שלוש" – כתבה ואיירה: רינת הופר. עריכה: יעל גובר, הוצאת זמורה ביתן, 2016.

 

יותם שווימר – עורך ומבקר. כותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים. עורך ראשי של הוצאת טל-מאי.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת עטרה אופק:

    מסכימה לגמרי. וגם – בעצם לא קורה שם כלום, סתם רשימת מלאי הולכת וגדלה

  2. מאת חגית:

    תודה על סקירה מענינת ואיכותית! בעברית לספר קוראים ענת שתים שלוש ואילו באנגלית הספר נקרא Mom Two Three.
    קצת משונה.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.