3 יצירה מקורית

אחותי הגדולה, נס חנוכה / אורנה פילץ

סיפור לכבוד חג החנוכה

דצמבר 12, 2017  

 

במשפחה שלנו קוראים לאחותי הגדולה נס חנוכה.

אולי אתם חושבים שההורים שלי חיכו לילד במשך שנים רבות, וכשסוף סוף נולדה להם בת, בחנוכה, הם הרגישו שקרה להם נס.

אולי אתם חושבים שאמא שלי נתקעה במעלית ורק בדרך נס הצליחה להגיע בזמן לחדר יולדות?

אולי אתם חושבים שאחותי נולדה לפני הזמן, קטנטונת וחלשה, ורק אחרי המון זמן בבית חולים, בדיוק בחג החנוכה, היא הגיעה לגודל של תינוקת בריאה שיכולה ללכת הביתה?

זה מה שאתם חושבים? אתם לגמרי טועים!

אחותי הגדולה בכלל נולדה בפסח, וקראו לה מרים, ובקיצור מירי. ורק לפני שנתיים, כשהיא הייתה בכיתה ד' ואני בגן חובה, היא קיבלה את השם החדש שלה, נס חנוכה. רוצים לדעת למה?

את זה בדיוק אני רוצה לספר לכם.

***

באותו יום כשחזרתי מהגן, הבית כבר היה מסודר לחג וכל החנוכיות עמדו על שולחן האוכל הגדול, שהיה מכוסה במפה חגיגית. כמו בכל שנה הזמנו את כל המשפחה להדלקת נר ראשון של חנוכה. בבית היה ריח מגרה של בישולים, אבל אמא נתנה למירי ולי רק כריך ותפוז ואמרה שהאוכל החם מחכה לערב, כי יש הרבה אורחים.

"בבקשה, בלי נשנושים," אמרה והסתכלה עלי, המנשנשת הראשית של המשפחה.

אמא כיסתה במגבת מטבח את הסופגניות התופחות, והבטיחה שבעוד שעה היא תטגן אותן ואנחנו נוכל לפזר עליהן אבקת סוכר ולהזריק להן ריבה אדומה.

אמא הלכה לנוח, מירי התחילה להכין שעורים, ואני ראיתי טלוויזיה. לא עברו שתי דקות ומירי התיישבה לידי.

"מה את רואה, תוכנית של תינוקות?" היא אמרה.

הבנתי שלמירי יש רעיון. למירי תמיד יש רעיונות אבל אני דווקא רציתי לראות טלוויזיה.

"יש לי רעיון טוב," אמרה מירי בהתלהבות. "לגלות לך?"

"כן, בטח," עניתי, וקיוויתי שהרעיון שלה לא כולל אותי.

"נעשה לאמא הפתעה נהדרת," היא אמרה במהירות.

"איזו מין הפתעה?"

"נטגן את הסופגניות."

"מותר לנו?" שאלתי. "את יודעת איך להדליק את הגז? את יודעת לטגן סופגניות?"

"בטח!" ענתה מירי. "מה הבעיה? ראיתי את אמא עושה את זה אלף פעם!"

"אמא לא תכעס?"

"היא תשמח! היא שונאת לטגן."

אמא באמת שונאת לטגן, לכן אצלנו אבא תמיד מכין את השניצלים.

"ומה עם השיעורים שלך?" שאלתי, כי לא הייתי בטוחה שמותר לנו.

"נשאר לי נורא קצת," היא אמרה, וכבר הבנתי שאנחנו הולכות לטגן. "ויהיה לי את כל חופשת חנוכה להכין אותם."

 

מצאנו סיר גדול. זה היה קל.

לא ידענו איזה שמן לבחור אז בחרנו שמן זית. מירי אמרה שבבית הספר אמרו שזה השמן שהשתמשו בו בבית המקדש והוא הספיק לשמונה ימים. אז הוא נראה לנו הכי מתאים.

הנחנו על השיש ליד הכיריים נייר סופג, כמו שאבא עושה כשהוא מטגן שניצלים.

מירי ניסתה להדליק גפרור אחד, והוא נכבה. גם בפעם השנייה היא לא הצליחה. אמרתי לה שנראה לי שנעזוב את זה ואמא כבר תכין את הסופגניות כשהיא תקום, אבל בפעם השלישית הגפרור נדלק. היא הציתה את האש של הלהבה הגדולה והניחה עליה את סיר השמן הכבד.

"עכשיו נחכה שהשמן ירתח," אמרה מירי.

חיכינו.

בדקנו את השמן בסיר.

שום דבר לא קרה.

כשמים רותחים נהיות בועות.

כשחלב רותח הוא מתחיל לגלוש.

לא ידעתי מה קורה לשמן כשהוא רותח. אפילו מירי לא ידעה.

אז המשכנו לחכות.

בסוף מירי אמרה, "טוב, הוא בטח כבר מספיק חם." והכניסה שתי סופגניות לסיר.

 

הכול קרה מהר מאוד. השמן השפריץ לכל הכיוונים, טיפות שמן ניתזו על היד של מירי, שצרחה בכאב, פתאום נראה היה שהכול עולה באש. נייר המגבת התלקח וחתיכות נייר בוערות התעופפו באוויר. מירי כיבתה את הגז, אמרה לי להרטיב את המגבת והתחילה לחבוט על הכיריים במגבת רטובה.

הקיר שמאחורי התנור היה מכוסה בפיח, וחתיכות נייר שחורות התעופפו באוויר. המטבח הריח כמו מדורה.

"אמא תהרוג אותך," אמרתי למירי.

"לא נגלה לה," מירי ענתה. "נגמור לנקות הכול לפני שהיא תקום."

אבל בדיוק כשהתחלנו לקרצף את הקיר עם סקוטש וספוג הפלא, שמענו את המפתח של אבא בדלת.

כשמירי הסבירה לו מה קרה הוא ממש כעס.

"היית יכולה להישרף, ולשרוף את אחותך ואת אמא, ואת כל הבית. איך ילדה כל כך נבונה יכולה להתנהג בכזה חוסר אחריות?!"

אני התחלתי לבכות, ואמא התעוררה ובאה למטבח. היא חיבקה את מירי ואותי, מרחה על היד של מירי משחה נגד כוויות ואמרה, "העיקר שלא קרה שום דבר רציני, תודה לאל."

מירי, שאפילו לא בכתה, אמרה, "אפשר להגיד שקרה לנו נס, נס חנוכה!"

כולנו התחלנו לצחוק. מירי ואני הבטחנו שאף פעם לא נדליק אש לבד עד שנהיה גדולות. מירי אמרה שהיא לא תכין סופגניות בעצמה עד שהיא תהיה גדולה כמו בית וזקנה כמו מתושלח.

"עוד מעט כולם יגיעו," אמרתי, "ואין סופגניות."

 

אבא ומירי נשארו לנקות את הבלגן, ואמא ואני נסענו לקונדיטוריה שבמרכז. בדרך כלל אמא לא אוהבת סופגניות קנויות, אבל לא היתה ברירה. בחרתי את הסופגניות הכי טעימות, כאלה שאף פעם לא היו לנו בבית: עם שוקולד, עם קרם וניל, ומצופות בסוכריות צבעוניות.

בערב אמא סיפרה את הסיפור לכל המשפחה, ומאז קוראים אצלנו לאחותי נס חנוכה, אפילו שהיא נולדה בפסח ואז קראו לה מירי.

 

אורנה פילץ – סופרת, מרצה, מנחת סדנאות ורבה רפורמית.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. ינשופופר הגיב:

    גם לאמא אַוָזָה יש גרסא משלה לנס חנוכה:

    בנר ראשון, בנר ראשון,
    רון בלע את הלשון.
    אבל זה נס: הכל-יכול
    ראה שאין לו מה לאכול.

    בנר שני (מי לא מכיר)
    רון דפק ת'ראש בקיר.
    אבל זה נס, כי אל-קנא
    עזר לו רק לתלות תמונה.

    בנר שלישי (במחיר של שקל)
    רון, מסכן, פשט ת'רגל.
    אבל זה נס, כי אל-נישא
    שלח ת'רגל לכביסה.

    הרבה נִסים עברו על רון
    עד הנר האחרון.
    כל נס נפלא ומיוחד,
    נספר זאת יום אחד.

    וגם לנו נס היה:
    מֵעַז יצאה סופגניה.
    לכן נאמר תודה רבה
    על נס פך השמן –
    והריבה.

    🙂

  2. אורנה הגיב:

    נכון שהרבה פעמים נס זה כמעט אסון שאיכשהו נחלצים ממנו בשלום

  3. ינשופופר הגיב:

    הטיעון הזה מזכיר לי את הסרט "דו"ח מיוחד", ששואל אם אפשר למנוע פשעים מראש ולהעמיד לדין את הפושעים שטרם פשעו… אבל זה פלפול דתי שעלול לגרור אחריו שרשרת שלמה של פלפולים דתיים, כולל התהייה, אם כל דבר בעולם הוא פועל כפיו של אלהים – מדוע לא לברך על הרעה ולהכתיר בשם "נס" גם מעשה שתוצאותיו טראגיות; אגב, איש לא מדבר על כמות האנשים – והילדים – שנפגעים בכל שנה מנרות שבת, זה נושא מושתק לחלוטין.
    באופן אישי (וחילוני) אני מעדיף להפנות את המבט לנשים ולאנשים שפועלים בעולם ולא אל ישויות עלומות – אל השופטות, הרופאים, המדעניות, המורים, הפועלות, האדריכלים, הטייסות, השרתים וכולי וכולי.

כתיבת תגובה