1 ספרות

אטמוספרה רוחשת / מור פוגלמן-דבורקין

רשימת ביקורת על ספרה של פרנסס הרדינג, "עץ השקרים"

מאי 23, 2017  

"בימי חיי זכיתי לחזות במות הפלא. בדומה לרבים אחרים, הקדשתי את חיי לחקר נסי הבריאה ומסתוריה כדי להיטיב להבין את מעשי ידי הבורא. במקום זאת הביאו לנו תגליותינו רק ספק וחשכה. כבר בחיינו ראינו את מנורת המרום מנופצת ואת מקומנו המהולל בעולם נחטף מאיתנו. הודחנו מעל הכסא והושלכנו מטה, אל בין בהמות השדה."

כל חברה אנושית מושתתת על הנחות יסוד מסוימות, המהוות תשתית להסדרים וליחסי הכוח המאפיינים אותה. אבל מה קורה כאשר הנחות יסוד אלו מתערערות ומטלטלות את כל מה שהושתת עליהן? ובכן, תלוי אם אתם/ן הצד המפסיד או המרוויח מטלטלה שכזו.

לפיית' סנדרלי, גיבורת "עץ השקרים" מאת פרנסס הרדינג, אין הרבה מה להפסיד, שכן כנערה צעירה באנגליה הוויקטוריאנית אין לה דבר משלה בעולם, למעט שמה הטוב. בהיותה נערה סקרנית וחכמה ביותר, היא מתענה בתחום הנשי הצר להחריד שהוקצב לה על ידי החברה השמרנית בה היא חיה.

אולם כאשר אביה, הכומר והגיאולוג ארסמוס סנדרלי, מת באופן מסתורי ומותיר אחריו סימני שאלה רבים המערערים את הארשת המכובדת ואת המבנה המשפחתי-חברתי ההדוק שתחזק ביד רמה, ניצבת בפני פיית' האפשרות המפחידה והמרגשת לשנות את חייה מן היסוד. היא יוצאת להרפתקה מסוכנת וכמעט מופרכת במטרה לנקות את שמו של אביה מחשדות בזיוף מחקרי ולהשלים את מחקרו האחרון שנסב סביב עץ מסתורי הניזון משקרים. היא עושה זאת כשהיא מהלכת כל העת על הגבול הדק שבין הפנטסטי לממשי, בין השקר לאמת, תוך חשיפת "השכבות הגאולוגיות" שביניהם.

התרגום המצוין של יעל אכמון מגשר בהצלחה על הפער הכפול- ההיסטורי והתרבותי, שעל קוראי העברית לצלוח בספר זה, ומעניק ל"נשיקה מבעד למטפחת" תחושה טבעית מאוד.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

פרנסס הרדינג עוסקת באופן אינטליגנטי ומעורר מחשבה באמתות והשקרים עליהם מבוסס כל מארג חברתי, ובאופן בו חשיפתם עלולה לפורר אותו. לכן בחירתה באנגליה הוויקטוריאנית מרובת הקודים החברתיים הנוקשים כרקע לעלילה, היא בחירה מושלמת.

הרדינג מציגה את התקופה בצורה חיה ומסעירה מאוד, ובייחוד את האופן בו פרסום הספר "מוצא המינים" מאת צ'ארלס דרווין טלטל את עולמם של אנשיה. הציטוט המובא מעלה, שמופיע בספר כפסקה מתוך יומנו של ארסמוס סנדרלי, מבטא באופן תמציתי את תחושותיהם של גברים לבנים רבים בתקופה שלאחר פרסום הספר. גברים אלו ראו את הרעיון התנכ"י לפיו הם נזר הבריאה, מתפורר אל מול עיניהם ומסכן את מעמדם בראש "שרשרת המזון" האנושית, ולא הייתה להם כל כוונה לוותר עליו ללא מאבק.

בתקופה זו, אפילו יותר מבתקופות רבות שקדמו לה, נדחקו הנשים לספרה הביתית, הן מבחינה כלכלית (בעיקר כתוצאה מהגל הראשון של המהפכה התעשייתית) והן מבחינה תרבותית –  דחיקה שנתמכה בתיאוריות מדעיות כביכול בדבר האינטלקט הנחות שלהן. הן היו חסרות זכויות פוליטיות, רכוש משלהן ושליטה על גופן וגורלן; שתוקות, כנועות וחסרות אונים. אולם גם מעמדה נחותה זו, הן לא היו עיוורות לשינויים המבניים שהחלו להתחולל סביבן.

בתוך האטמוספרה הרוחשת הזו, מבינה פיית' כי גם דברים המצטיירים כמוחלטים, כמו אלוהים ומדע, משמשים לעתים בידי מי שמורשים על ידי החברה להשתמש בהם (קרי,  גברים, לרוב ממעמד חברתי גבוה), ככלים לאשרור מעמדם. היא נוכחת בכך ביתר שאת כאשר הרופא המקומי, ד"ר ג'קלרס, מסביר לה באריכות ובארשת של חשיבות עצמית על נחיתותן האינטלקטואלית של נשים הנגזרת מכך שגולגלותיהן קטנות מאלה של הגברים. רגע לאחר שהרופא מציג בפני פיית' את הרעיונות הללו כעובדות מדעיות בלתי ניתנות להפרכה, הוא מתפנה לנהל דיון סוער עם חבריו הגברים על "מוצא המינים" של דרווין. מסתבר שכאשר אתה נמצא בעמדת כוח, עובדות יכולות להיות חד משמעיות או ניתנות לפרשנות, ואמת ושקר הם קטגוריות נזילות – הכול לפי נוחותך.

אולם התפוררות אזור הנוחות הגברי מתחוללת במהירות. בחפירה הארכאולוגית, אחת מזירות ההתרחשות המרכזיות בספר, הולכות ונחשפות לא רק שכבותיה הגאולוגיות של האדמה, אלא גם אלו של החוקרים-חופרים עצמם, העוברים מעין אבולוציה הפוכה – מאדונים מכובדים לגברים הנחשפים בקלונם הבהמי והיצרי שוב ושוב לאורך הספר; חשיפה שמגיעה לשיאה בסצנה שבה מסיכות המדענים השקולים והאובייקטיביים נקרעות, והם מוצגים באופן שמזכיר מאוד קבוצת קופים המתקוטטים על הנהגת הלהקה או על פרי כלשהו: "אם היה סיכוי לפרוץ למערה חדשה ומסעירה, כל האדונים המדענים ירצו להיות שם ברגע שבו ייחשף השלל. הם בהחלט לא יבטחו זה בזה שלא יתחילו לגנוב עצמות לאוספיהם הפרטיים או לכנות מאובנים על שם עצמם בחוסר אובייקטיביות מוחלט."

הרדינג משתמשת באפיונים חייתיים גם בתיאור חלק מהנשים בספר, אך במקרה שלהן החייתיות מוצגת דווקא מהיבטיה החיוביים. כך, הנחשה שיורשת פיית' מאביה משמשת מעין בבואה שלה – יצור נבון, חושני, מעניין וגם מסוכן במידת מה, שהגבר כלא בכלוב כדי להגן עליו ולהתגונן מפניו גם יחד. לקראת סוף הספר, כאשר פיית' בעטה כמעט בכל מוסכמה חברתית ועתה היא מרשה לעצמה לחלום על עתיד כחוקרת, "הנחשה שלה השילה סוף-סוף את נדן עורה הישן והיבש וחשפה צבעים חדשים, עזים ובלתי מתפשרים". גם אמהּ של פיית', המוצגת במובלע במהלך הספר כמעין אשה-נחש במובן התנכ"י המפתה, מוארת בסופו במבטה הסלחני והמקבל של בתה, המפרשת את התנהגותה כזו של "נחשה שקולה לחלוטין, שמגוננת על הביצים שלה ומפלסת דרך בעולם כמיטב יכולתה".

בכלל, זהו ספר שיש בו אחווה והבנה בין דמויותיו הנשיות אפילו ברגעי עימות, והוא פמיניסטי במובן זה שהוא מסיר מהנשים את הדימויים שכפו עליהן גברים בני זמנן, ומציג כל אחת מהן כדמות אנושית ייחודית, העושה שימוש במשאבים שהוקצו לה כדי לפלס את דרכה בעולם כמיטב יכולתה. על ידי ההשלמה של פיית' והקוראת עם הרעיון המהפכני שגם אשה היא אדם, מתאפשרת גם ההבנה וההתקרבות בין פיית' לאמה. הבנה זו, לצד "רצח האב" – חיסול דמותו של הכומר סנדרס ואתו המבט הגברי המקטין והמשתק –  מאפשרת את המהלך הכפול הנדרש ליצירתה של פיית' כמעין אם-טיפוס אבולוציוני שממנו יצמחו נשים חדשות; פועלות, נשמעות ונראות.

פיית' היא אם-טיפוס גם במובן זה שדרך דמותה מנסחת הרדינג בדיוק רב מצוקות ודילמות נשיות המעסיקות גם נערות בנות ימינו: הרצון למצוא חן לעומת הדחף להביע דעות ומחשבות שאינן בקונצנזוס, השאיפה לעסוק בתחומים שהחברה מחשיבה כ"גבריים" והשאיפה להיות תמיד "בסדר" לעומת השאיפה להתבלט, להצליח, לגלות ולפרוץ דרך. לכן, בעידן שבו מנהיג העולם החופשי מתפאר בהטרדות מיניות, נשים מחופצנות בכלי התקשורת והקצנה דתית פושה בחלקים נרחבים מהעולם ומחוללת רגרסיה במעמד האשה, זהו ספר שידבר ללבן של נערות רבות, שפיית' עשויה להיות עבורן דמות להזדהות ומקור לאופטימיות. אך דווקא כאן נעוצה נקודת החולשה היחידה של הספר: עבור בני נוער רבים, אירועים שהתרחשו לפני כמאה וחמישים שנה נתפסים בעצמם כסוג של פנטזיה. לכן, מאחר שהרדינג רקחה סיפור שהיסטוריה ופנטזיה משמשות בו בערבוביה, טוב היתה עושה לו הוסיפה בסוף הספר הערת מחברת המבהירה מה בו בדיה ומה אמת.

לרוב אינני מחזיקה בדעה שיש להאכיל את הקוראים בכפית, גם כשמדובר בבני ובנות נוער. אולם הזמנים בהם אנו חיים דורשים לעתים מהיוצרים לנקוט עמדה ברורה יותר, ולא להסתפק במטפורות ובאלגוריות. משום כך, על אף שההקבלה של המתחולל בספר למתרחש בימינו כמעט מובנת מאליה עבור הקורא המבוגר, חשוב היה להוסיף בכל זאת הבהרה שכזו עבור הקוראים והקוראות הצעירים.

חשוב שהקוראות תדענה כי חברה שהצרה את צעדיהן של נשים וכלאה אותן בביתן בכל מובן אפשרי התקיימה לפני מאה וחצי בלבד, וכי נערות ונשים בנות דמותה של פיית', נחושות ואמיצות, נאבקו במגבלות, ברעיונות ובשקרים שכבלו אותן ויכלו להם. מאבקן יכול להעניק השראה, תקווה, ואמונה במאבקי ההווה. ובמילותיה הנפלאות של הרדינג:

"האבולוציה לא מילאה את פיית' באימה שחש אביה. מדוע שתזיל דמעה למחשבה שדבר אינו חקוק בסלע? הכל יכול להשתנות. הכל יכול להשתפר. הכל באמת השתפר, סנטימטר אחר סנטימטר, באיטיות שלא אפשרה לה לראות זאת בעיניה, אבל הידיעה העניקה לה כוח."

"עץ השקרים" מאת פרנסס הרדינג, תרגום: יעל אכמון. הוצאת "עוץ", 2017

מור פוגלמן-דבורקין – מבקרת ספרות ילדים ונוער.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת ינשופופר:

    תיאור הספר מרתק ומושך – תודה!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.