15 ספרות

איילת – לטייל היא לא חודלת / מערכת "הפנקס"

כתבה ראשונה בסדרה על ספרות פופולרית לילדים - עשור ל"אילת מטיילת" מאת רינת הופר

דצמבר 21, 2012  

לפני עשור ראה אור ספרה של רינת הופר "אילת מטיילת" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), ספר פעוטות שזכה להצלחה שמעטים ספרי המקור בז'אנר במהלך שנות האלפיים זכו לה. ההצלחה המסחרית האדירה לא שככה, וכיום "אילת מטיילת" הוא בגדר "ספר חובה", לצד הקלאסיקות הישראליות. גורמים רבים יכולים להוביל לכך שספר יצליח כל כך ואף יצלח את מבחן הזמן חרף טלטלות שוק המו"לות: מזל (אף פעם אין לזלזל בכוחו של המזל), תזמון (עם יציאתו של הספר יש שטוענים כי היו מעט ספרי מקור חדשים מעולים לפעוטות), בית ההוצאה בה ראה אור הספר ויחסי הציבור, ובהמשך לכך – גם המלצות מפה לאוזן. הופר זכתה לא רק באהדת הקהל אלא גם בשבחי הביקורת, וזכורה רשימתה של ד"ר יעל דר על הספר, אשר בהמשך אף נכנס למדריך 100 הספרים המומלצים לילדים שכתבה.

ברבות השנים פרסמה הופר (ש"אילת מטיילת" היה הספר השלישי שכתבה ואיירה כאחד) ספרים רבים, כמעט כולם הפכו לרבי-מכר והמשיכו את הקו הוויזואלי הייחודי לה כמאיירת. ובכל-זאת, על אף הגורמים שצוינו לעיל, קשה לעמוד על ספר פעוטות או ילדים נוסף בעשור האחרון שזכה לתהודה כה רבה, ואשר מיצב עצמו כקלאסיקה מודרנית. ביקשנו לברר מהם המאפיינים הספרותיים (טקסטואליים ואיוריים) המצויים בספר, ולנסות להבין דרך חשיפתם את קסמה של אחת ההצלחות הגדולות של הדור החדש בספרות הילדים הישראלית. זוהי כתבה ראשונה בסדרה של שלוש כתבות על ספרות פופולארית עכשווית לילדים, כחלק מהעיסוק של "הפנקס" במה שאנו נהנים לכנות כ"הכאן ועכשיו".

עטיפת הספר לכבוד חגיגות העשור (יח"צ)

פרופסור מירי ברוך טוענת ראשית כל כי "מבחינת המבנה של הספר מדובר בשיר צביר, שמכירים עשרות אלפים כמוהו – מבצעים פעולות שחוזרות על עצמן בשינוי קל עד שמגיעים בסוף לאמא. הייחוד של 'אילת מטיילת' הוא בכך שמדובר למעשה בנונסנס. יש חוסר היגיון בסיסי שהופר בעצמה דיברה עליו בעבר, כאשר ציינה שלנגד עיניה ניצב מר גוזמאי הבדאי. יש בסיפור היגיון רק לכאורה: אין היגיון סדור בבחירה של בעלי החיים (בשונה מ'מזבוב ועד פיל' של ע. הלל – שם סופרים מהקטן לגדול), כיוון שאחרי החיפושית, החילזון, הציפור וכן הלאה, מצטרף לבסוף גם ג'ירף. הם כולם יושבים אחד על השני בצורה אבסורדית, וזה משונה ומצחיק למדי".

"העניין הוא," מוסיפה ברוך, "שהסדר כן מחייב כי איילת מונה אתם מחדש שוב ושוב, ויש פזמון חוזר כיאה לשיר צביר. הנונסנס בא לידי ביטוי גם בבלבול – איילת היא ילדה מבולבלת, וחשוב לזכור כמה הילדים אוהבים את ההומור של דמות המבולבל, כאשר הם עצמם דווקא יכולים לזהות ולהבין את ההיגיון, ולפיכך – את הפער. במקרה הזה, הרי לא יכול להיות שילדה הולכת ואוספת ג'ירף – ברור שזה אבסורדי, ולכן יש פן ברור של נונסנס והומור במבנה מוכר של שיר צביר. בנוסף, מתקיים שילוב של מעין שיר משחק וזיכרון, ואילו האפיזודות הן גם חידות ("מי זאת פוסעת?", וכן הלאה). אם נוסיף לכך שיש גיוון של בעלי חיים – חלקם עפים, חלקם זוחלים וכן הלאה – יש תחושה של בלבול מכוון, כאשר הסדר נשמר רק במבנה הספרותי, בעוד העלילה עצמה תמוהה ומלאת אבסורד, עליה מנצחת איילת המבולבלת, שבעצמה אינה מבינה הכול".

"זהו שיר משחק והחרוזים שלו מאוד נעימים," היא מסבירה. "חלק גדול מהם הם חרוזים מלעליים (איילת, מטיילת, מבולבלת) ושני האלמנטים הללו הופכים את הספר לחביב מאוד על גננות אשר נעזרות בו כשיר משחק וזיכרון וגם כשיר חידה, ובנוסף גם מדברות על הילדה המבולבלת ולמה הילדים חכמים יותר, ועל האמא שמקבלת את כולם – ביטחון של הילדה שיודעת שלא יכעסו עליה".

איור: רינת הופר

האם לגננות יש תפקיד בהשארת יצירה ספרותית בתודעה לאורך זמן?

"ספרה של הופר יכול לשרת את הגננות מכל מיני היבטים, וברגע שהגננת אוהבת את הספר גם הילד רוצה אותו בבית. כך גם בנוגע ל'תירס חם' של מרים רות, או 'הבית של יעל' – אלו יצירות צבירות שילדים אוהבים כי יש במבנה שלהן משהו מאוד בטוח: הילד מבין כל יחידה וממשיך הלאה. יש משהו קליל וקליט בסוג כזה של יצירות, ולכן גם גננות מאוד אוהבות להקריא ספרים כאלו, מה שמבטיח את הישרדותו של הספר לאורך זמן. כך למשל, יצירות מצוינות אחרות של מרים רות נשכחו, ורק היצירות הצבירות נשארו ומופיעות במגוון מהדורות".

"'אילת מטיילת' עומד במבחן הזמן בשל אוסף מרכיבים שהופכים אותו לספר מאוד קליט. ביצירה של הופר אין את המורכבות שיש אצל מרים רות או מוריס סנדק ('ארץ יצורי הפרא' בנוי גם כן בתבנית של מעין שיר צביר): זהו סיפור נטול בעיות ודרמטיזציה או קונפליקטים; איילת פשוט הולכת ואוספת ואוספת. אם נשווה אותו ל'תירס חם', נבין את ההבדל: בספרה של מרים רות אופיר הולך ומתופף וכו', ואז הוא צורח ושר לעצמו וכל הילדים מצטרפים. אבל שם יש גם קונפליקט אדיר – הילד שר שיר והילדים לוקחים את זה לצד הסמנטי, בעוד הוא התייחס לצד הצלילי, והילדים כועסים עליו כי הוא הבטיח להם תירס. או אז הדאוס אקס מכינה מגיע – הסבא עם התירס, כמו שאצל הופר האמא מקבלת את כולם. ב'תירס חם' יש קונפליקט – אתה שר צלילים ומישהו אחר שומע משמעויות. ואילו אצל הופר הכול מאוד רגוע".

איור: רינת הופר

"באיזשהו מקום," מסכמת ברוך, "המבנה, המצלול והאיורים הם הגורמים המנצחים בספר הזה, לא התוכן. הופר היא ציירת מעולה והציורים שלה הם ציורים חריגים ממה שרגילים לראות בספרי ילדים. יש משהו בציורים שלה שהוא פראי וחד; הקווים החדים של הציורים הופכים את היצירה לדרמטית מאוד, והדבר נכון גם בנוגע ליצירות שהיא איירה ולא כתבה אותן. הילדים אוהבים ספר בין היתר בגלל איורים וייתכן וזה המקרה גם כאן, ואולי ילדים אוהבים את היסוד החידתי שבו או את המוזיקליות. זה ספר נחמד ונעים שמעניק ביטחון, אבל חשוב לזכור שגם לא קרה שום דבר קודם, לא היו בעיות בדרך".

נדמה כי אכן לא ניתן להבין את קסמו של "אילת מטיילת" עד תום, לולא התייחסות לאיוריה של הופר. אחרי שני ספרים שכתבה ואיירה, "אילת מטיילת" הציג לראשונה את סגנונה הוויזואלי הייחודי של הופר, שהפך לסמן ההיכר שלה: איורים פשוטים להבנה, ויחד עם זאת גראפיים מאוד, זוויתיים, בעלי צבעוניות עזה שלה מוטיבים חוזרים. אורנה גרנות, אוצרת ומנהלת ספריית האיור של אגף הנוער במוזיאון ישראל, טוענת כי "באיור עם הקו הנקי ניתן לזהות מחווה למאיירת תום זיידמן פרויד, ומבחינתי זוהי הברקה אמתית, המהווה השראה למורשת איורית". בנוסף לכך, היא מסבירה שבספר "יסוד משחקי מרכזי של הפיכת הדף, מה שמכונה בז'אנר הפיקצ'רבוק – 'הדרמה של הפיכת הדף', והוא מוסיף מתח ומקצב. מעבר לכך," מבארת גרנות, "היכולת לקרוא כל כפולה בנפרד ויחד עם זאת את הספר כשלם, הופכת את היצירה לכזו אשר מגשרת בין מידע פרגמנטרי ושיר צביר עבור הילדים, וגם ברמה האופרטיבית/פרפורמטיבית של ההקראה של הספר – היא מוסיפה לקצב המהיר (אבל לא תזזיתי) של סיפור המעשה."

טקסט ואיור: רינת הופר

גרנות מתייחסת להלימה בין הטקסט והאיור בנוגע לסיפור המעשה: בסוף כל כפולה, יש להפוך את הדף כדי להשלים את המשפט האחרון, ולגלות מה אספה או מה עשתה איילת. בהתאמה לגילוי הטקסטואלי-עלילתי, "העבודה שהאיור המשלים מתגלה רק לאחר הפיכת הדף, מעוררת עניין לא רק בטקסט אלא גם נותנת מקום ותשומת לב אצל המבוגר המתווך את היצירה לאיור, וכך יוצרת שוויון או איזון בין המבוגר לילד. כל זאת בעזרת ביטוי וויזואלי מלא הומור וחן, שיש בו קלילות ופשטות אשר הולמת את סגנונה של הופר כמאיירת".

מהי המשמעות של המהלך הזה?

"אלמנט זה משמעותי בתהליך גיבוש תפיסה וויזואלית חוזרת, ולמעשה, השיר הצביר (הטקסטואלי) מקבל נוכחות וויזואלית שוות ערך – הילדים מזהים את החזרה במה שנכנה כ'איור צביר' אשר הולם את הטקסט ובד בבד, מוסיף לו נדבך משחקי עם החזרה על הדרמה של הפיכת הדף, שבלעדיה השיר הצביר לא יהיה שלם. ראוי לציין שלמיצוי אמנותי של האיור הצביר הגיעה הופר בספרה 'מפלצת סגולה'".

איור: רינת הופר

כיוון שמדובר בספר לפעוטות, החריזה והמוזיקליות חשובות עד מאוד. גרנות מוסיפה כי אלמנטים אלו "מתכתבים היטב עם הצבעוניות ועיצוב הדמויות, אשר יוצרים יחד מקצב אחיד והרמוני, המעורר הנאה רבה בקרב הילדים. אף על פי שיצירות אחרות של הופר – 'ציידת הנמשים', 'מפלצת סגולה' ו'שירים מקופסאות גפרורים' – הן מצוינות מכל בחינה, ומציגות תחכום טקסטואלי וויזואלי גדול יותר, הופר הצליחה ב'אילת מטיילת' ליצור עולם וויזואלי מצומצם ופשוט, שהוא נגיש בהיותו מלא אור ואף מכיל מעין תום, חדווה ושובבות. כל אלה הולמים את סיפור המעשה המשעשע ואינם מכבידים עליו. וכך, בעזרת האיזון, נבראת יצירה שקל להתחבר אליה ויש בה פשטות שפעוטות יכולים לשנן, ותחכום ומשחקיות המספקת את המבוגר המתווך".

כתיבת תגובה

15 תגובות:

  1. מאת עדנה:

    יש איזון מצוין ב"איילת מטיילת" בין החריזה הנעימה והשובבה, ההומור בטקסט והאיורים הפשוטים לעיכול ובצבעוניות עשירה, וכל אלה אכן הופכים אותו לסוג של קלאסיקה מודרנית ואהובה מאוד על הילדים גם ללא מורכבות טקסטואלית מיוחדת. הכל פשוט עובד, במינון הנכון ונעים לאוזן.

  2. מאת לי עברון-ועקנין:

    ניתוח מרתק. תודה!

  3. מאת יוני:

    ככל שאני קורא בספר אני מחבב אותו פחות. כל החיות הן נצלניות, עייפות, פצועות, סחטניות רגשית ושקרניות. החיפושית אמרה שהיא ממהרת לבית הנמלה אבל לא הפריע לה לשתות מיץ בבית אצל אמא! איילת מטיילת היא מעמד הביניים שסוחב את כל העולם על כתפיו ועוד חושב שזה כיף.

  4. מאת עינת ברעם אשל:

    מעניין ביותר. אני מבקשת להוסיף גם שבז'אנר הנונסנס לסוגיו, מעבר ליתרון הפסיכו-דידקטי הסמוי – שהרי הקוראים מפענחים את הבלתי הגיוני וחשים סיפוק או עליונות על הגיבור המבולבל – יש גם פוטנציאל חתרני ממש. משום שעל אף הלעג או העליונות על הגיבור המבולבל, יש אמפתיה סמויה של המחבר/ת כלפי הדמות. האמפתיה היא דווקא בשל אחרותה, יכולת ההזרה שלה, נטייתה ל"חשוב מחוץ לקופסה". ב"איילת מטיילת" המתח בין ההיבטים הנלעגים של הדמות להיבטים מוערכים שלה אינו רב, כי היא אינה נלעגת בשום צורה. עדיין יש שבח סמוי ליכולתה של אילת לכבד את הסובבים אותה ו"להכילם" (גם כשהם נצלנים וכ"ד, כפי שטען קודמי לתגובות). אולי דווקא בשל כך היצירה היא בעיקר קלילה, ולא מאד עמוקה או מורכבת, כפי שטענה מירי ברוך. אך בזה חינה, וגם כך מדובר בהישג ספרותי משמעותי.

  5. מאת תמר:

    "ארץ יצורי הפרא" הוא סוג של שיר צביר?! הכיצד?!

  6. מאת ערן שחר:

    עוד לא ראיתי את המהדורה החדשה של הספר, אך אני למד מתוך האיורים המצורפים ברשימה זו שלא מדובר סתם בהדפסה מחודשת בתוספת הטבעה על הכריכה המציינת "עשור לאיילת מטיילת", אלא שרינת ציירה מחדש את האיורים למהדורה החגיגית. יש הרבה מאד שינויים מעניינים. אני כבר מחכה לשחק עם הילדים את "מצא את ההבדלים"
    דבר נוסף שצריך להזכיר בהקשר של הצלחתה של איילת הוא שהספר זכה לשני ספרי המשך.

  7. מאת עינה:

    סליחה שאני מדקדקת בקטנות, אבל צריך לכתוב "לא שככה" ולא "לא שכחה".

  8. מאת נועה:

    אנ מודה שאני לא מחבבת המיוחד את הטקסטים של רינת הופר. אבל לאחרונה קניתי לילדי את הדיסק החדש והמקסים- "ענן על מקל" המבוסס עם שירי רינ הופר (שרים: ירדן בר כוכבא ועידן אלתרמן).
    אחרי האזנה חזרתי אל השירים ומצאתי בהם דברים שלא ראיתי קודם- מבנה שירי והמון קצב.
    ממליצה מאד על הדיסק (אולי ביקורת ב"הפנקס"?)

  9. תודה על הכתבה המעניינת. היה לי העונג לאצור תערוכה צנועה שהציגה את איוריה של רינת הופר בקיץ 2010 בבית התפוצות. התערוכה היוותה עוגן לפעילות יצירתית לילדים ולמשפחות בהשראת יצירתה של הופר.
    במהלך תקופת התערוכה נחשפתי למידת הפופולריות העצומה של ספריה של הופר ובמיוחד של הספר 'אילת מטיילת'. לא היה כמעט אדם שביקר בתערוכה, בין אם ילד ובין אם מבוגר, שלא הכיר את הספר. וכש'חפרתי' ושאלתי העידו רוב המבקרים שהספר אכן מצוי בספריית ביתם. שנאמר- קלאסיקה ישראלית מודרנית.
    בסרטון המצורף אפשר לראות את רינת הופר מציירת מפלצת סגולה ענקית (בהשראת ספרה המקסים) על אחד מקירות המוזיאון.

    http://www.youtube.com/watch?v=3le5Ps-Gn6k

  10. מאת דינה:

    ,איילת מטיילת" אמנם ראוי לכל התשבחות. קנה המידה העיקרי להיותו ראוי להחשב ל"קלסיקה" הוא עמידתו במבחן הזמן. מבחן זה, לדעתי, אינו מושפע מיחסי ציבור, מגננות או מיתר מתווכים. הוא נקבע ע"י הילד מול הספר האהוב.

  11. איור המספר סיפור.
    אהבתי את הרשימה המעמיקה של הספר "איילת מטיילת". זה נכון לגבי הספר. קהל היעד שלו הם פעוטות. צריך להבין שפעוטות בגיל הגן מחפשים את האיור המספר סיפור. דפי הספר המאויירים מספרים סיפור. הניגון הפנימי והמצלול של הכתיבה השירית הופכים את הספר לקליט בקרב גננות וילדי הגן. זה ייחודו. הספר גורם להתאהב בו במבט ראשון. הציורים לוקחים את עיני המתבונן בהם לסיור מרתק בתוכם. זה לא רק ציור ומילים אלא מעבר לזה. לפרטים בציור יש קריטוריון של שאיבה לתוך התמונה. ילדים "צוללים" בעיניהם אל הציור, זוכרים אותו ואוהבים לגלות בו כל פעם מחדש דברים אחרים. לכאורה נראה ציור פשוט, אך לא ממש. הכתיבה פשוטה,קלילה וזורמת, אך לא הציורים וזה ייחודו של הספר. איפה שנגמרות המילים הציורים מספרים סיפור המשך.

    *עורכת כתב העת "על הדרך",לספרות,אמנות ותרבות עכשווית באינטרנט.

  12. מאת גילה:

    אני לא הבנתי את החידוש הגדול של הספר, אחרי שכבר היה את "בוקר בהיר אחד" של אורה אייל. הזדהיתי עם יוני לגבי נצלנותן של החיות וגם חרוזים מאומצים מדי

  13. […] ‫בהחלט, יש לנו גם דוגמאות לכך בארץ. למשל: רינת הופר, גיל-לי אלון […]

  14. […] ‫בהחלט, יש לנו גם דוגמאות לכך בארץ. למשל: רינת הופר, גיל-לי אלון […]

  15. […] לילדים, הוא ספרה העשרים לילדים של הסופרת והמאיירת רינת הופר. עשרים ספרים בכעשרים שנה הם יבול פורה מאוד לכל הדעות, […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.