18 ספרות

אילו הירח יכול היה לדבר / עינת אמיתי

רשימה על גילויים מרתקים מאחורי הספר "ויהי ערב" - מאנדרסן דרך תרבות הקיבוצים

ינואר 12, 2011  

בשמי ערב כחולים, בשמי ערב צלולים… ומה שקרה (אולי) באמת לילדה חביבה אחת ולאחד-עשר אפרוחים.

הספר "ויהי ערב" התפרסם בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1949. מדובר בעיבוד חופשי לחלק מתוך אגדה בהמשכים של הנס-כריסטיאן אנדרסן שהתפרסמה כמאה עשרים שנים מוקדם יותר בדנמרק. את העיבוד בחרוזים כתבה פניה ברגשטיין ואת האיורים יצר חיים האוזמן. האגדה של אנדרסן, "מה שראה הירח", היא סדרה של מעשיות קטנות נוצריות שבהן הירח משקיף מלמעלה ומשמש דמות רואת-כל מוסרית.

תמונה מתוך "מה שראה הירח" בתרגום האנגלי מ1866

בסיפור שלנו, המוכר מ"ויהי ערב", הירח מספר על ילדה אחת שמשחקת לבדה ומבהילה את התרנגולת ואת אחד-עשר אפרוחיה. אביה של הילדה נוזף בה פעמיים – פעם באמצע האירוע ופעם נוספת וכועסת במיוחד בסוף האירוע. הילדה בוכה ומתנצלת והאב וגם הירח מנשקים אותה בסליחה. הסליחה בסיפור של אנדרסן היא סוג של מחילה נוצרית. ב"ויהי ערב" המוכר בעברית האבא כועס רק פעם אחת. גם לא מוזכרים בו אחד-עשר אפרוחים. הירח בגרסה העברית אינו המספר הרשמי ואין לו קול, רק מעשים. וכמובן, סצנת הלול בגרסה העברית מכניסה מתח, עניין וקצב שאינם קיימים בגרסת אנדרסן.

בימים אלה יוצא ספר "ויהי ערב" חדש-ישן באיורים שתוכננו ע"י פניה ברגשטיין לעטר את הספר עצמו ב1949. אילזה קנטור-דאוס, שאיירה את "בוא אלי פרפר נחמד" הכינה את האיורים לצד הסיפור בכתב ידה של פניה ברגשטיין. הספר בגרסתו זו, כשהוא מוכן לדפוס, נגנז והיה לא נודע עד לפני כשנה.

עטיפת הספר: יח"צ

במסגרת תחביב גדול ופרטי שלי, שנושאו הוא "תרבות לילדים בקיבוצים", יצאתי לאתר את כל סופרי-, משוררי-, מלחיני, אמני-, ואומני- הקיבוצים שיצרו עבור ילדי קיבוצים. להפתעתי הרבה, התחום לא נחקר מעולם בצורה יסודית ונראה, שלמרות שרוב הקלאסיקות העבריות באו מתוכו, נשאר עלום ומוצנע. מעטים מחוץ לקיבוצים יודעים ומכירים את פניה ברגשטיין כדמות ציבורית. עוד פחות מכירים את אילזה קנטור-דאוס ואת חייה ותרומתה האמנותית בנען, ברמת הכובש, בגבת ובחפציבה. אבל אין היום כמעט ילד ומבוגר בישראל שלא מכיר את "בוא אלי פרפר נחמד" ואת השירים שבו, שגם הלחנים שלהם, אלה שאנו שרים היום, נכתבו עבור ילדי קיבוצים.

במסגרת התחביב הזה הגעתי אל בנותיה של אילזה קנטור-דאוס ושמעתי את סיפור "ויהי ערב" הגנוז. בעקבות הסיפור עלו בי הרבה שאלות: מי הוא חיים האוזמן שאייר את "ויהי ערב" שאנחנו מכירים? מדוע קיימות שתי גרסאות מאויירות לספר? מה חשבה על כך פניה ברגשטיין? ואיך ייתכן שהוצאת הקיבוץ המאוחד ב1949 הוציאה ספר שגיבורתו בלונדינית בעלת עיניים כחולות ולה אבא בלונדיני עם בגדים מגוהצים ושביל בצד? איך ייתכן שב1949 יצא ספר כזה שבסצנת הלול – בעיצומו של המתח – רואים לילדה את התחתונים…? ושאלת השאלות – מאיזו שפת-מקור תורגם הסיפור ואיך ייתכן ששני המאיירים – אילזה קנטור-דאוס וחיים האוזמן ציירו אחד-עשר אפרוחים, כמו שמסופר בגרסה הדנית המקורית?

בשנה האחרונה מצאתי כמה תשובות לשאלות שלמעלה. חיים האוזמן היה עד קום המדינה בארץ ואז עזב לאמריקה עם מזוודה אחת. הוא הגיע לארץ באמצע שנות השלושים כנער והתחנך בבן-שמן. אח"כ התגייס לצבא הבריטי להלחם בגרמנים ואפילו קיבל עיטור גבורה על חלקו בקרבות. כשחזר לארץ אחרי שש שנים בצבא הבריטי, עם רגל מרוסקת וזכרונות קשים של מוות והרג, נשכר לעבודה כגרפיקאי ומאייר בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כנראה שצייר עוד ספרים עבור ההוצאה אבל את שמו חתם רק על הספר "ויהי ערב". את פניה ברגשטיין לא הכיר והיא לא הכירה אותו. כמקובל בשנים ההן, ההוצאה היא שחיברה את הכתוב עם הציור ולא היו מקשרים בין שני האמנים. איוריו של האוזמן ב"ויהי ערב" הושפעו מסרטי דיסני של שנות ילדותו ונערותו בגרמניה ובארץ, ומסרטי אנימציה אירופאים שאליהם נחשף בזמן מלחמת העולם בהיותו חייל. חיים האוזמן לא ידע עד יום מותו ב2006 עד כמה הפך הספר המלווה באיוריו לאהוב ומוכר בישראל.

אילזה קנטור-דאוס איירה את "בוא אלי פרפר נחמד" ב1945 כשהיתה בהכשרה בקיבוץ נען. אילזה עבדה במסגריה ובשעות הפנאי הכינה בנען תפאורות ותלבושות להצגות ולחגים. השידוך בין פניה לאילזה נעשה ע"י ועדת החינוך של התנועה, שדרשה להוציא ספרים עבריים-קיבוציים עבור ילדי הקיבוצים. הוצאת הקיבוץ המאוחד הוציאה את הספר לבקשת ועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד. גם "ויהי ערב" היה כנראה ספר מוזמן כזה. באותה השנה כבר חיה אילזה בגבת כמורה שכירה לאומנות, יחד עם בעלה, המלחין והמנצח – אברהם דאוס. פניה מסרה לאילזה את הטקסט בכתב ידה לאיור ולעיטור. שתיהן חשבו שהן עובדות על ספר ילדים משותף חדש. להפתעת שתיהן ב1949 הן קיבלו ספר מודפס אחר. פניה כעסה וכתבה להוצאה מכתב תלונה. אילזה נפגעה ונתעצבה. איוריה נגנזו.

פניה ברגשטיין בסביבות 1945 – שנת פרסום "בוא אלי פרפר נחמד"

בתחילת 1950, כמה חודשים לפני מותה ממחלת לב, כתבה פניה שיר אחרון משותף עבור בתה הבכורה של אילזה – "שיר ערש לתִרזה" ("לילה לילה נום ננס" – עיבוד ממקור אנגלי). אילזה איירה את השיר ובעלה, אברהם, הלחין אותו. ב1971, כעשרים שנים אחרי מותה של פניה, בחרה אילזה קנטור-דאוס שיר-סיפור של פניה שלא התפרסם עדיין ועיצבה עבורו תיאטרון בובות קטן ופסטורלי. התמונות בספר, ששמו "בין אחו ויער" (ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד) הן של תיאטרון הבובות הקטן.

לאחרונה, לאחר חשיפת האיורים הגנוזים וסיפור "ויהי ערב" המשותף לפניה ולאילזה, החליטה הוצאת הקיבוץ המאוחד להוציא במהדורה מיוחדת את "ויהי ערב" הגנוז. סגירת מעגל לציון שישים שנים למותה של פניה ועשור למותה של אילזה. ישנן שאלות שנותרו פתוחות, כמו שפת המקור שממנה עובד "ויהי ערב" וחידת אחד-עשר האפרוחים. אבל אין כבר את מי לשאול ונותר רק לתהות וללמוד איך כל-כך הרבה קשרים של תרבות אירופאית, תרבות אמריקאית ותרבות עברית-יהודית-קיבוצית-ישראלית השתלבו להם ביחד בספר אחד יפה ואהוב.

לראש השנה תשע"א שלחתי לילדיו של חיים האוזמן ארבעה עותקים של "ויהי ערב" המקורי. הם שמחו בגילוי מאוד. לשנה האזרחית החדשה יצאה מהדורה חדשה של "ויהי ערב" עם איוריה של אילזה קנטור-דאוס ובנותיה של אילזה מרגישות שנעשה תיקון. "ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד."

מאז חשיפת הסיפור מאחורי "ויהי ערב" נתגלו לי דברים נוספים על סדרות ספרי הילדים בהוצאות הספרים הקיבוציות, על פניה ברגשטיין ומשפחתה, על הצגות ילדים מופלאות שממשיכות להיות מוצגות ורלוונטיות עד היום, על מפעלי צעצועים מקצועיים וחובבניים, על תיאטרוני בובות, ובעיקר על היקף ההשקעה העצומה והלא מסופרת בילדים ובתרבות לילדים בקיבוצים: כיחידים, כחלק ממשפחה, כחלק משכבת גיל, כחלק מקיבוץ, וכחלק מתנועה. אשמח תמיד לשמוע וללמוד עוד וכל מי יש להם תמונה, חפץ, או סיפור כאלה מוזמנים לצור קשר. תודה!

עינת אמיתי – בת קיבוץ גשר, מתגוררת היום בישוב שמשית שבעמק יזרעאל. מקצועה ד"ר למדעי המחשב ותחביבה תרבות לילדים בקיבוצים. אוספת חומרים לתערוכה עתידית במשכן לאומנות בעין-חרוד על תרבות לילדים בקיבוצים. איסוף החומר והתיעוד מתפרסם בבלוג מיוחד. זוכת עיטור הפנקס לתרומה משמעותית לתרבות הילדים שנת 2010.

כתיבת תגובה

18 תגובות:

  1. מאת גבי אליוב:

    תודה עינת על העבודה החשובה והמרתקת שאת עושה!
    למראה איור השער של הספר החדש, אני נזכרת בהערה שהופיעה פעם על איורי "פרפר" ובזמנו עצבנה אותי אבל עכשיו מעוררת בי תהיות: שהאיורים מלאים גדרות. גם באיור הזה בולטים גדר ומנעול.
    מעניין עד כמה נכנסו לאיורים תחושותיה הלא מודעות של המאיירת כאמנית יוצרת בקיבוץ של אז. מי שעוסק באיור יודע שלעיתים קרובות דימויים מעולמו הפנימי של המאייר נכנסים להם בלי משים לתוך האיורים.

  2. שלום גבי ותודה!

    הדיון בגדרות נובע, אני חושבת, מהנוכחות האמיתי של גדרות לולים בכל מקום בקיבוץ. בית הילדים היה מוקף גדרות, הלולים היו מוקפי גדרות ולמעשה כל הכלובים, הדיר, האורווה, והמשק עצמו היו מוקפים גדרות. אני חושבת שאילזה מאוד נאמנה למקור ולאמת הקיבוצית שהיא הכירה.
    הדיון בגדרות מטריד אותי כי מי שהעלה את הנושא דיבר על שואה ומחנות – וכנראה לא מכיר את ההסטוריה של אילזה שהיתה בארץ מ1939 ולמעשה ברחה עוד לפני המלחמה והגיעה לארץ על האוניה גלילאה.
    ישנן הרבה מאוד תמונות של גדרות מהתקופה ההיא – ואם כבר – זה מצביע על סדר קיבוצי. אני לא חושבת שאילזה אהבה מטאפורות. אני חושבת שהיא ציירה את מה שראתה סביבה – ולכן האבא, למשל, נראה עייף ומלוכלך ולא נקי וסמכותי כמו אצל האוזמן.

  3. הו עינת, העבודה שאת עושה אכן נהדרת, אבל הנוכחות של הגדרות היא מעל ומעבר למה "שרואים בסביבה". דרור בורשטיין הוא שקישר אותן למחנות, וגם אני חושבת שהוא טעה בכיוון, אלה לא גדרות של היסטוריה אלא של איסורים, וגם כתבתי על כך (ועל ויהי ערב בכלל) בהרחבה בשני פוסטים שהראשון שבהם נקרא "הם חושבים שאנחנו רעים…" http://wp.me/pSKif-hTw

  4. מאת גליה:

    וואו, איך ספרי הילדות לוקחים כל אחד למחוזות שונים לגמרי!
    הנטיה שלי בזמנו היתה להניח שאילזה באמת ציירה מה שראתה ושיעזבו את הציורים המקסימים בשקט.
    ההזדמנות הנהדרת להשוות בין ציורים של שני מאיירים לאותו סיפור פשוט ממחישה שאין דבר כזה לצייר מה שרואים. תמיד יש בחירה, מודעת ולא מודעת, מה לצייר ומה לא. את הגדרות של אילזה, שלגמרי נוכחות שם, אפשר לפרש בהמון דרכים. לא חושבת שהיא עסקה במטפורות. כמאיירת באמת הדברים שמעסיקים אותי אישית משפיעים על מה שאני מציירת גם בלי שאתכוון.
    אישית אף פעם לא קראתי את הסיפור כסיפור עצוב, אצלנו במשפחה הקריאו אותו עם דגש על ההומור ועל ההתפייסויות.
    שני הספרים, ויהי ערב ובוא אלי פרפר נחמד, מצטיינים בהפקה עשירה שתמיד הפתיעה אותי על רקע כל הספרים בשני צבעים שיצאו בארץ עד שנות ה70-60.

  5. באופן כללי – ובלי להעליב – אני חושבת שיש אמרה על זריקת אבן ע"י אחד ועל תיקון בלתי אפשר מהצד השני – שמתאימה לכאן…
    אם מישהו היה מדבר על הבגדים, על הילדה, על בחירת דמות הגבר העובד, על הבחירה ביחסים בין אב-לבתו, על האלוהות של הירח, על סליחה בנצרות וביהדות, על בחירת תרגום מאנדרסן כמקור – עוד הייתי מבליגה, אבל לדבר רק על הגדֵרות נראה לי סתם לחפש מתחת לשטיח – כשיש עוד כ"כ הרבה דברים לא פתורים.

    חבל לי שכמעט רק לזה מתייחסים בבקורת. זה די מאכזב ורחוק מאוד מהמציאות. לפחות מי שכותב היה הולך ללמוד את הנושא. זה היה עוזר ומקדם. סתם להמציא כל אחד יכול וזה בד"כ מעיד על הקריאה שבחר הכותב ולא על מה שקרה באמת. ראו מקרה השואה בסיפור של אילזה – שאפילו לא טרחו לבדוק אם זה ייתכן. אז כתבו על איסורים… בתור אשה שהיתה מאוד נועזת בבחירות שלה – המקצועיות והאישיות בתוך הקיבוץ ובחיים בכלל – נראה לי שזו פרשנות לא נכונה. הייתי שמחה לשמוע ולקרוא הוכחה אמיתית לטענה – ואולי להתבדות… אבל לפני זה הייתי שמחה לקרוא גם דיון שלא מקובע על ה"איסורים" וה"ייסורים" שבסיפור…

    כנראה שמישהו צריך להגיד את זה פעם – שהטיעון לא נכון ולא מבוסס על ידע.

  6. עינת, כתבתי שתי רשימות על משולש היחסים ירח-אב-ילדה בראי האיסורים והפיקוח והבדידות, ולא אנסה לכווץ אותן כאן לכלל תגובה. אולי זו דווקא את, שבשם פצע אחר או אידאולוגיה מסרבת לראות. (ואגב המשא והמתן עם הדיכוי הוא אחד הנושאים המרכזיים בסיפורי הילדים של פניה ברגשטיין, וגם על זה כתבתי אבל לא בא לי להציף בלינקים).

  7. אני שמחה שכתבת על זה מרית.

    וכן, כואב לי לראות ולשמוע שכל ההערכה ליוצרים שיצרו לילדים בשנים בהן כל ספר היה כרוך בייסורים ובמאבק לא פשוט – הופכת להיות מן דיון הזוי על גדרות. (שבתקופה ההיא היו חלק מהנוף – מה לעשות… ואפילו היום – למי שמבקר בקיבוצים ובישובים כפריים בצפון ובדרום – יש גדר ויש שער חשמלי – ויש שומר ושמירה. ככה זה בישובי-ספר מבודדים במדינתנו הקטנטונת).

    בעיניי זה סתם דיון שולי שלא מתחשב בהסטוריה, בעובדות ובמאבק ההוא. זה מצער אותי וגם כואב לי. את צודקת.

  8. מאת שי:

    כל הכבוד לך, שמחתי לראות שהנושא פורסם ב"עונג שבת" ואני מקווה שהוא ימשיך להתפרסם
    ושוב תודה על שיר ערש לתרזה :)

  9. מאת לנצח ילדה:

    יש לי שאלה שכבר שנים אני מחפשת לה תשובה ולאף אחד אין ממש מה לומר על הבחירה התמוהה בעיני של כפולה אחת צבעונית וכפולה אחת בשחור לבן. האם זה משיקולי תקציב? מה פשר ההחלטה העיצובית הזו?

  10. כמובן שמצורך בצמצום בהוצאות. הציורים המקוריים כולם ציבעוניים – גם אלה שהיום מופיעים בכחול. מכיוון שאין לנו את האיורים המקוריים לא נדע איך נראה הצבע בכל תמונה. אפשר רק לדמיין….

  11. […] הידיעה מומלץ לקרוא את הרשימה של עינת אמיתי ואת הרשימה של אורנה […]

  12. מאת עינת (אחרת):

    עינת,
    של מי ההחלטה הבעייתית לקרוא לגרסה החדשה "ויהי ערב חדש"?

  13. המשפחה רצתה "בשמי ערב" – אני רציתי להשאיר את הכותרת כפי שהיא וכפי שפניה בחרה. לא היתה למשפחה ולי השפעה על הכותרת שנבחרה.

  14. אני חושבת שזה היה אילוץ מסחרי. אבל אין לי מושג ולא היה לי קשר ישיר עם ההוצאה לפני, אחרי או במהלך הוצאת הספר.

  15. מאת עינת (אחרת):

    לא חשבתי שיש לך קשר, אבל תמהתי האם את יודעת… כותרת בעייתית מאד (שלא לדבר על האסוציאציה המיותרת לרפי רשף וגדעון ריייכר :-) )

  16. […] עינת (אחרת) על "אילו הירח יכול היה לדבר":לא חשבתי שיש לך קשר, אבל תמהתי האם את יודעת… כותרת… […]

  17. […] הקלסית של פניה ברגשטיין, המלווה אותנו כבר 65 שנים, "ויהי ערב", נובעת מיצירה קודמת – חלק זעיר מאגדה שנשארה בטיוטה […]

  18. […] על תערוכת איורי אילזה דאוס במרכז ״הקצה״ בגליל – ״אילו הירח יכול היה לדבר״ – עינת אמיתי באתר ״הפנקס״ (אמנם על ״ויהי ערב״ אבל […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.