9 יצירה מקורית

איש עם כובע / מאת: איריס ארגמן, איור: צחי פרבר

בחלקו השמונה-עשר של הטור - שיר על איש, כובע ומשב רוח, מלווה באיור מקורי

אפריל 17, 2013  

איש אחד הלך ברחוב / עם גב כפוף וכובע על הראש / לפתע באה הרוח / והעיפה את הכובע מראשו של האיש. // שיחקה הרוח עם הכובע / ערסלה / וסלסלה / עד שנחת על צמרתו של עץ.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. מאת חגית:

    מקסים, נהנתי.
    יש לי שאלה- מדוע כתוב: "סיפור על איש…. " אך למעשה זה מופיע כשיר?

  2. מאת אורית מלכה:

    איריס יקירה
    נפלאה היא דרכך וכשרונך לשחק במילים, כך שיונחו במקום המדויק, בלב כולנו.
    מקסים ונעים תמיד לקרוא את פרי יצירותייך.
    תודה
    אורית

  3. מאת מרב:

    כמה מחשבה..שיר מתוק מלווה באיור מדהים, תודה על העשייה :)

  4. מאת איריס ארגמן:

    תודה מרב, תודה אורית על התגובות היפות, על הקריאה וההתבוננות באיורים.

  5. מאת צחי פרבר:

    תודה לך מרב.
    היות והטור עוסק בשירי רחוב, עיקר כוונתי היא לצייר בעדינות על החומרים הגסים והפשוטים אותם ניתן למצוא ברחוב, כמו לוחות עץ, עיתונים ישנים, שקיות נייר מלוכלכות, וכדומה.

  6. מאת אלכס:

    מאוד אהבתי את המחשבות שמתעופפות אחרי שהכובע עף.
    הכובע בציבור החרדי משמש בדיוק לצורך זה וככל שהכובע גדול יותר כך הם מאמינים שהוא שומר על רוחם שלא תפרח חלילה וחס ומכאן קל מאד לגזור ולהבין מדוע הם סבורים שמוחם של החילונים חלול לחלוטין.
    מה שלא הבנתי זה כיצד עלה בדעתו של גיבורנו לחזור ולטפס על העץ אחרי שראשו נותר נבוב וריק מכל מחשבה.
    את הציור אני אוהב מאד כיצירה בפני עצמה והאסוציאציה שעוררה היא של "הצעקה".

  7. מאת נירמו:

    למה כובע עף לגובה? מקסים

  8. מאת איריס ארגמן:

    שלום אלכס,
    ראשו לא נותר "נבוב וריק מכל מחשבה", נאמר רק שמחשבותיו התעופפו …
    זו הפרשנות האישית שלך בלבד.

  9. מאת אלכס:

    איריס,
    :-)
    אלכס

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.