68 איור

אלף שערות לאלף צרות / הדר בן יהודה

טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של יערה עשת

ספטמבר 8, 2013  

הטקסט הנ"ל נכתב בהשראת האיור של יערה עשת, ומשתתף בתחרות כתיבת טקסטים לילדים – איור תחילה. על מנת להצביע עבור הטקסט הזה יש לכתוב מפורשות בתגובה "אני מצביע/ה לטקסט". ניתן להצביע עד 17.9.13. לקריאת תקנון התחרות יש ללחוץ כאן. השיר הזוכה יופיע באסופה "איור תחילה" שתראה אור לכבוד כנס הפנקס השני.

יש ילדות שאבא שלהן מת ושהן מתגעגעות אליו, אפילו שהן לא זוכרות אותו עד הסוף. ויום אחד בחורף אחד, אמא של אחת מהן חולה מאוד ופוחדת שהיא הולכת למות והיא קוראת לה לבוא אליה: דניאל, דניאל, בואי אלי מהר. כואבת לי הבטן מאוד מאוד ואני פוחדת שאני עומדת למות אם לא תמצאי את גברת נהר הקרח החכמה שמכירה את התרופות לכל המחלות. אז דניאל אמרה, אמא שלי, אמא יקרה, אלך ואמצא את גברת הנהר. והיא יצאה לדרך.

היא עברה יער והגיעה לנחל והלכה לאורכו כי ידעה שכל הנחלים הולכים לנהרות. ובמי הנחל שט ברווז לצידה ושאל אותה: לאן את הולכת, ילדה? אני מחפשת את גברת נהר הקרח החכמה שמכירה את התרופות לכל המחלות. והברווז אמר: תני לי מעט אוכל ואראה לך את הדרך. דניאל אמרה למה לא, והגישה לברווז חתיכת לחם שלקחה כצידה לדרך. אז הברווז אמר: אני יודע את הדרך אבל יקח הרבה זמן להגיע לשם. הוא הציע לקרוא לחברים טובים שלו, לצב זקן וללהקת דגים צעירה שבעונה הזו מתאמנת בנחל לקראת האולימפיאדה, ושהצב הזקן הוא המאמן שלה. דניאל הסכימה כי ידעה שצריך לדעת לקבל עזרה, בייחוד כשמדובר בהצלת החיים של אמא שלך.

הצב ששמו רודולוף ולהקת דגי השמך הגיעו במהרה ונחלצו לעזרה: דניאל טיפסה על גבו של רודולף והדגים קשרו את עצמם בחוט דיג לרגל הקדמית שלו, והברווז קשר את עצמו לרגל הקדמית השנייה. הצב נתן פקודות: ישר, קדימה, לנשום רק מהאף, לחתור בכוח, ישר, קדימה בלי מורא. והדגים והברווז משכו את רודולוף שנשא את דניאל במורד הנחל, והנחל נעשה לנהר שהוביל לים שהוביל לנהר של גברת נהר הקרח שמכירה את התרופות לכל המחלות, ומזל שרודולוף הכיר אותה וידע איך להגיע למערת הקרח שלה – מערה שקטה שרק רוחות קרח נושבות בה.

וגברת הקרח יצאה לקראתם, קפואה וגדולה ושאלה במה העניין כי אין לה את כל היום. דניאל עמדה מולה וסיפרה לה שלאמא שלה כואבת הבטן מאוד מאוד ושהיא פוחדת שהיא עומדת למות ושלכן היא שלחה אותה אליה, כי ידעה שהיא מכירה את כל התרופות לכל המחלות. והגברת אמרה: נכון, אני מכירה, אבל מה תתני לי בתמורה? הרי לא יתכן שתהיה עסקה בלי תמורה. ודניאל הציעה לתת לה כל מה שתחפץ. גברת הקרח אמרה שהיא מעוניינת דווקא בזיכרון הכי רחוק והכי מתוק שיש לה, ודניאל ידעה בדיוק במה מדובר: זה היה זיכרון שהיה שייך לה ולאבא שלה. זיכרון שקשה לתאר ושקשה לוותר עליו, אבל היא הסכימה ואמרה לגברת נהר הקרח: ברצון (גם אם קיוותה בלב שהיא תיקח זיכרון אחר.) אבל גברת הקרח לא התבלבלה מזיכרונות אחרים והיא ניגשה אליה ושלחה יד למרכז הראש, והוציאה משם בדיוק את הזיכרון שרצתה.

בתמורה, מזגה לה שיקוי שישיב לאמא שלה את בריאותה וישקיט את הסערות בבטן ויקח חלק מהצרות שגרמו לבטן שלה לכאוב, גם אם לא את כולן. היא אמרה שצריך ללגום ממנו פעמיים ביום אחרי האוכל, ושהמינון הוא אלף שערות לאלף צרות. בדרך חזרה דניאל חשבה על הזיכרון שנלקח ממנה ושמחה שהיה לה מה לתת כדי להציל את אמא שלה. היא ידעה שזיכרונות לא נעלמים לגמרי, כי הם לא עשויים מקשה אחת, ושאפשר שיום אחד, אולי אפילו בגיל שבעים, יחזור אליה הזיכרון המתוק ההוא שקשה לתאר, זיכרון של עיני אביה המחייכות אליה.

כתיבת תגובה

68 תגובות:

  1. מאת רחלי:

    אני מצביעה לטקסט הזה

  2. מאת פיטה:

    אני מצביעה לטקסט הזה!!!

  3. מאת יניב:

    אני מצביע לטקסט הזה

  4. מאת דנה:

    אני מצביעה לטקסט הזה

  5. מאת Net:

    אני מצביעה לטקסט הזה

  6. מאת אורן ענבר:

    אני מצביעה לטקסט

  7. מאת אורלי אלמי:

    אני מצביעה לטקסט הזה
    המצמרר והיפה

  8. מאת אילה:

    אני מצביעה לטקסט הזה.

  9. מאת מיכל נאור:

    אני מצביעה לטקסט זה

  10. מאת אפרת שלום:

    אני מצביעה לטקסט הזה

  11. מאת אגמית:

    מצביעה לטקסט,בהצלחה!

  12. מאת חממי מלכה:

    אני מצביעה לטקסט

  13. מאת בתיה גלעדי:

    אני בהחלט מצביעה לטכסט

  14. מאת בתיה גלעדי:

    מצביעה מכל הלב לטכסט

  15. מאת עמוס:

    אני מצביע לטקסט

  16. מאת נוית:

    אני מצביעה

  17. מאת אדוה:

    אני מצביעה לטקסט הזה.

  18. מאת מירי:

    אני מצביעה לטכסט.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.