14 ספרות

אמא עומדת במעגל ומביטה סביבה / תמר הוכשטטר

על החוויה ההורית שתפסה את מרכז הבמה בספרי ילדים המיועדים בראש ובראשונה למבוגרים

יוני 1, 2011  

חוסר הדיוק בייצוג נקודת המבט הילדית היא אחת הרעות הנפוצות בתרבות הילדים ויש לתת עליה את הדעת, אך ברשימה זו ברצוני לעסוק בספרים אחרים, שנקודת המבט הילדית בהם לא מזייפת אלא פשוט, באופן מפתיע למדי, אינה עומדת בלב הסיפור.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. מאת עטרה:

    בהחלט מסכימה עם תמר. וההצעה לתת-ז'אנר של ספרות ילדים למבוגרים אכן מעניינת וראויה לדיון, בעיקר שכיום יש לא מעט ספרים כאלה.

  2. מאת איריס אליה כהן:

    היי תמר יקרה.
    רשימה מרתקת מבחינתי, ששמחתי עד מאד לפגוש, ולא רק בגלל הסיפורים הנפלאים שהוזכרו בנשימה אחת עם זה שלי :) אלא בעיקר כי היטבת להכניס למילים תחושה מאד חזקה שמפעמת אצלי בכל פעם שאני מוצאת את עצמי כותבת לילדים, מרכז הכובד של התחושה הזאת היא החוויה הנרקסיצטית העומדת בבסיסה, וגורמת לי לרגשות אשם… (מתכון לעקרות כתיבתית, חייבת לציין) שהרי מה… אפילו כשאני כותבת אל ועל אהוביי, ילדיי, אני בעצם כותבת על עצמי? אודה ואתוודה שזה נעשה באופן לא מודע לחלוטין, ורק כשאני מסיימת לכתוב משהו ילדים, אני מבינה שזה בדיוק מה שעשיתי. בניסיון להבין למה, חשבתי על כמה סיבות:
    אני אוהבת לקרוא לעצמי (וצדקת. אני מהקוראים האדוקים שלכם, אני מתה על ספרות ילדים) ולילדיי רק מה שאני מרגישה שאני מבינה ומסוגלת באמת ובתמים להזדהות איתו. ובהתאמה גם לכתוב. ספר ילדים שאני לא אזדהה ואסכים עם המסרים שלו וארגיש שאני "מבינה" אותו, שהוא "עושה לי את זה", לא אקרא לילדיי, גם לא בשם איזה גישה חינוכית – דידקטית של רוחב ידיעות והשכלה כללית…בגלל זה, אצלי בבית, אנחנו לגמרי בעניין של הקלאסיקות, למרות שלא פעם השפה שם ארכאית ו"עתיקה" ואני צריכה לדבב את הספר. ועוד, אני לא סובלת את ספרי הילדים שמתעקשים להביא עניינים גדולים (זכויות אדם, שיוויון, גזענות, שלום, מלחמות, לא אתן דוגמאות) לילדים, בכל מחיר. "כי הילד צריך לדעת ש…" ועוד, יש מעטים מאד ונבחרים מאד בין סופריי הילדים והכותבים לילדים, שמצליחים לכתוב מנקודת מבטו של הילד. ז"א. על אמת. בצורה מכבדת. בלי להתנחמד, לא בשפה, לא בביטויים, לא במוסרי ההשכל המאולצים, הכפויים… שבאים לשרת איזה אג'נדה חינוכית. ועוד, אני מאד אוהבת ספרים שמצליחים להביא רעיונות גדולים בצורה קלילה ומצחיקה (למשל, של אפריים סידון) שוב, גם במחיר בו אני נאלצת להסביר לילדיי הקטנים כל מילה כמעט, כל ביטוי, כל רעיון, במילים "של ילד". ז"א, ממש להסביר את הבדיחה.ואחרונה, בקטנה, אני גם לא אוהבת את ז'אנר הסיפור הקצר לילדים. סיפור כזה, שכל הספר מסתכם בחמש שורות. זה מעצבן אותי… אבל יכול להיות שזה לא קשור לדיון. ואולי בעצם כן. כי יש איזה הנחה שעומדת בבסיס הספרים האלה, שצריך להתאים את כמות המלל לכמות המלל שמצליח הילד להפיק. אז לא. מגיל אפס אני קוראת לילדיי ספרים של ממש. גם אם בהיותם תינוקות, הם מתחברים בעיקר לחלק החזותי. ואגב, זה עוד עניין, אבל זה באמת לדיון אחר, אני יכולה לקנות ספרי ילדים עם ציורים מופלאים וסיפור מטופש להפליא. במקרים האלה, אני ממציאה לתמונות סיפור אחר… אבל החלק החזותי הוא לחלוטין שווה ערך מבחינתי בבואי לרכוש ולקרוא ספר לילדיי.
    טוב, נסחפתי בתגובה הזאת, ואני לא בטוחה שהצלחתי להסביר את עצמי, אבל הרשימה שלך מרתקת ומעוררת מחשבה ביותר. תודה ממש.

  3. מאת חנה טואג:

    תת ז'אנר מענין ומאתגר ,טוב לקו התפר בין ילדות לנעורים ובכלל…
    עלו והצליחו בו

  4. יופי של אבחנה ושל רשימה. וגם כמה הערות/תהיות.
    למה בעצם ילדים צריכים לשמוע רק על עצמם? (אחר כך מתלוננים שהם אגוצנטריים). הרי זה אחת המתנות של ספרות, שהיא מאפשרת לך לחרוג מנקודת המבט שלך, ללכת בנעליים של אחר.
    ילדים הם בני אדם בדיוק כמו ההורים, וגם בחוויות "הוריות" לפי ההקשר והריאליזם יש גרעין אנושי אוניברסלי שהם מזהים מסיטואציות אחרות.
    ובגדול – אני לא בעד להחליט מה מתאים "לילדים". זה מזכיר לי את הספרנית הנוראה מ"בית יציב" עם ה"לא לגילך" הנצחי שלה. לילדים יש נשמות שונות ואי אפשר להחליט מראש מה הם מסוגלים להכיל. צריך לנסות ולראות במה ילד מסוים מתעניין ומתי ועם מי, וגם זה משתנה כל הזמן, וטוב שכך.

    והקטע הזה עם ה"עוד שקיעה" כבר קרה לנסיך הקטן בכוכבית של המלך :-)

  5. מאת איריס אליה כהן:

    מסכימה לגמרי עם מרית ומצטרפת לשאלה ומוסיפה, למה ילדים צריכים לשמוע רק על עצמם? אולי יש אפשרות נוספת מלבד לנסות לדבר אליהם בשפה שלהם, כשזו אינה שפתי, וניסיון שלי לדבר בשפתם יוצא עילג במקרה הטוב, או "חופר" במקרה הרע? למה צריך לדברר את החוויה שלהם?הם עושים את זה טוב ממני. וזה מתחבר לרשימה אחרת (נהדרת) של תמר הוכשטטר שהניחה שצר עולמו של הדור הצעיר כמסך הפלסמה (טוב, זה שוב, במילים שלי) ובאמת אנחנו שבים ומלינים שהדור הזה אנוכי מאד, לבד מהעובדה שגם נעשה טכני מאד, כראי לשימוש הנרחב שהוא עושה בטכנולוגיה. זאת אולי הזדמנות לחדד את הקשר עם ההורה שמאחורי ה"תיקח אותי, תעשה לי, משעמם לי תקנה לי כבר אייפון".:)

  6. מאת שהם סמיט:

    רשימה מצויינת וחיונית. אני מבחינה בין שני תת ז'אנרים: "ספרות ילדים להורים",( הספרים שמנית, המתרכזים בחווית ההורים) , "ספרות ילדים למבוגרים" ( "הנסיך הקטן", "אליס", ושות') .
    מסכימה עם מרית לגבי חשיפת ילדים לחוויות חיים שונות, אך ( ונדמה לי שזה מה שמנסה תמר לרמוז בעדינות) מבחינה בין טקסטים שגם ילדים יכולים למצוא בהם עניין והנאה ( ואפילו אם לא ירדו למלוא עומקם) לבין טקסטים המרוכזים בחוויה ההורית או בוויצים שרק מבוגר יבין, וכך, מאבדים את הקורא הצעיר.
    כן צודקת איריס אליה-כהן : מרבית הטקסטים ממין זה חוטאים בנרקיסיזם.

  7. מאת דינה:

    גם אני מקבלת בברכה את הולדתו של תת הז'אנר החדש. יחד עם זה אני חושבת שילדים קטנים מאוד אגוצנטרים ומתעניינים בעיקר בעצמם. אם הם מתיחסים למבוגרים הסובבים אותם, גם זה בד"כ מתוך בדיקה של החשיבות של מבוגרים אלה (ככל שיהיו אהובים ויקרים) לצרכים שלהם. זה טבעי ונורמלי ומתפוגג עם הגדילה. (נכון, לא אצל כולם…)
    שמעתי פעם הרצאה של מאיר שלו, בה התיחס לטענה, שחלקים בספרי הילדים שלו אינם מתאימים לילדים. כתשובה הוא טען שספריו מיועדים לילדים קטנים, שאינם קוראים בעצמם. לכן הוא דואג שיהיו בהם דברים מהנים למבוגר הקורא, גם אם הילד לא יבין אותם.
    בתור "מבוגר קורא לילדים" אני באמת לא מתנגדת לגישה כזאת.

  8. מאת תמר הוכשטטר:

    מה ילדים צריכים? מה ילדים רוצים? איני יודעת לומר, עודי עסוקה בשאלה מה רוצים הכותבים לילדים, מניין נובע הסיפוק היצירתי שלהם? האם מפורקן תחושותיהם ההוריות או משחזור חוויותיהם הילדיות? שני מהלכים שעלולים לייצר שתי סוגות שונות של יצירה.
    מעניין לראות שחלק מהתגובות נרגשות לייסוד הז'אנר, שכאילו מעניק מעין אישור לצורת כתיבה מסוימות ומצד שני תגובות המתייחסות לז'אנר כנחות או לוקה בחולשות הכותבים.
    נדמה שיצירה טובה היא כזו שמדלגת ישר אל עניין והנאת הקוראים, ללא קשר לגילם הביולוגי או לנקודת המבט המרכזית בסיפור.

  9. מאת לילה:

    מעניין מאוד! אולי הז'אנר המדובר הוא מענה לצורך של המבוגרים (מי אלה בכלל?) להיות עוד ילדים, להיות גיבורים של ספרות ילדים. משום מה, צריך להתנצל על הרצון להיות ילדים, בעוד שמן הצד הפסיכולוגי מדברים כל הזמן על הילד הנצחי ועל הצרכים הילדיים שלנו שנוכחים גם אצל הקשישים ביותר. אולי ההתנצלות החבויה והצורך הנעלב הם שצורמים בספרים הנרקיסיסיטיים האלה, בעוד שילדים יכולים בהחלט להזדהות עם סבתא, חיה או כל יצור אחר. תודה על המחשבות!

  10. מאת נוגה:

    קודם כל, רשימה מקסימה, שהולידה ז'אנר! מזל טוב. (וכל הכבוד, ותודה)
    אבל נראה לי שצריך לקחת את העניין הזה עד הסוף: אם אנגליה שמזמזמת לילדיה על נפילתו של גשר לונדון, שלא ביודעין אולי חווה קטרזיס בעצמה, אבל גם מספקת לילד קטרזיס לחרדות כמוסות. אם כל מה שהילד מסוגל להנות ממנו כשמקריאים לו סיפור על חוויה הורית הוא, הזמן האינטימי שהוא מבלה עם ההורה/סבתא המקריאים (שבעצמם נהנים מכל החוויה), למה לא להוסיף איורים נהדרים למוסף הכלכלה או לספר טלפונים, ולקרוא אותם לפני השינה?
    מה שאני מנסה לומר הוא, שספר שפונה רק לחוויה ההורית ועובר מעל ראשו של הילד לחלוטין, אולי אינו ספר ילדים טוב כל כך.

  11. אוף, אני קצת חוזרת על עצמי, אבל הילדה שבי מתרתחת. ילדים הם גם בני אדם. כלומר מסוגלים לקלוט ולהתעניין בחוויות של בני אדם אחרים.
    ובמוספי כלכלה אגב, כבר יש איורים. מין דיאגרמות כאלה שאני כילדה (ועד היום) הייתי קוראת להם "הסדקים". מוספי כלכלה הם סיפורי הסדקים המסתוריים.

  12. תיקון: לא קוראים להם דיאגרמות אלא גרפים, לסדקים.

  13. מאת איריס אליה כהן:

    אני מסכימה איתך נוגה. אם הספר פונה באופן מוחלט רק להורים, זאת בעייה. אבל מנעד אפשרויות ההנאה בספרי ילדים הוא עצום ורב. הרי יש המון משתנים: בין היתר, מי קורא את הסיפור? איך קוראים את הסיפור? האם נותנים לו ערך מוסף בצורה של הסברים, שיחה עם הילד עליו, מהם תחומי העניין של הילד, מה מעסיק את עולמו באותה תקופה… באמת אין סוף. אני חושבת שעולם אידילי היה בו היו מוציאים לאור גם סיפורים מתת הז'אנר הזה (אני אישית קיבלתי דחייה ממו"ל שמאד מאד אהב סיפור אחר שלי, אבל חשש מהשקעה בו בדיוק מהסיבות שציינת) ונותנים לקוראים להצביע בידיים:) (או בארנק)

  14. […] נבחן את הספר על פי תת-הז'אנר שהוצע ברשימה "אמא עומדת במעגל ומביטה סביבה", נראה שספר זה משתלב בו היטב: מתקיים בו דיאלוג […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.