1 איור

אמנות הסיפור הכפול / יניב טורם

על יצירת שני סיפורים (טקסטואלי וויזואלי) בספר "איך ילד גדל?"

פברואר 17, 2014  

שירה של רימונה די-נור “איך ילד גדל?” שפורסם בשנת 1984 כשיר אחד מתוך ספר שירים, יצא אשתקד מחדש כספר עצמאי בהוצאת "איגואנה" עם איוריו של שחר קובר. הספר מספק מבט מיוחד על הקשר שבין טקסט לאיור בכך שהוא מספר שני סיפורים מקבילים אשר לא היו יכולים להתקיים האחד ללא השני. כדי להבין כיצד השיר שכבר פורסם בעבר מקבל משמעות חדשה עם האיורים, וכיצד האיור שנולד בעקבות השיר יכול להתקיים גם בלעדיו, עלינו להסתכל על שניהם מקרוב ולהבין את האיכויות של כל אחד בנפרד ושל שניהם יחד.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

הטקסט של די-נור הוא פשוט ונעים, ומשתמש באמצעים רטוריים שונים על מנת להדגיש את מהלכו. אופן כתיבתו גורם לילדים הקוראים את השיר לענות על השאלות המוצגות בו, ולו רק מכיוון שהם עצמם מתעסקים בהן יום-יום. במהלך השיר‪, חוזרת די-נור שוב ושוב על אותן הפעולות אך בתפקידים שונים: עובדה קיימת ("איך פרח גדל? משקים אותו"), הקבלה לילד ("משקים אותו? לא"), ותשובה וסיכום ("לא צריך… להשקות… פשוט צריכים לחכות"). היא משתמשת באלמנטים שהילדים לומדים להכיר (בית), כבר מכירים (פרח) ומכירים ואוהבים (מסטיק ובלון) וכך מושכת את הילד לקרוא ולהתעניין. בהמשך השיר די-נור מלהטטת בעדינות בין מבנה השאלות והתשובות בתחילתו לבין החיפוש אחר התשובה בהמשכו. כאן מוזכרים אבא ואמא, כמקור מהימן ומוסמך לענות על כל השאלות בעולם (“אבא אומר.. זה אמא אומרת”) אשר שוב הילד מזהה ומכיר. אחר כך מופיעות דרכים שונות לגדילה (“אפשר לעלות על כסא גבוה.. לטפס על סולם.. לעלות על כתפיו של אבא”) והן מגיעות בצורה של בדיקת אפשרויות נוספות אחרי שהשאלות ששאלנו נענו בשלילה. ואז מגיעה התשובה; וגם כאן משתמשת די-נור בחזרה על מילים לצורך הדגשת המאורע (“לאט-לאט, מרגע לרגע, מיום ליום”), כמו גם כדי ליצור מתח והתרגשות לקראת התגלית, שהיא מנחמת ומשמחת (“פתאום מרגישים בהבדל”). שוב, יש חזרה על כל הפעולות שכבר הופיעו בתחילת השיר (“לא צריך לבנות ולא לנפח, לא למתוח ולא להשקות”), גם כמעין סיכום של המחקר והחיפוש, וגם כדי להדגיש שהתשובה היא פשוטה ואפילו לא תלויה בנו אלא מופיעה מעליה (“פשוט צריכים לחכות”).

גם קובר משתמש באמצעים רבים על מנת להפוך את חווית העיון באיורים המופיעים בספר לחוויה מאתגרת, מלמדת ומבגרת, אשר מופיעה ברמות שונות ומתאימה גם למבוגר המקריא וגם לילד המתבונן. כבר מהתבוננות ראשונית אנו נחשפים למהלך המרכזי של הספר. קובר בחר לאייר סיפור משלו המקביל לסיפור המתואר בשיר של די-נור. הסיפור המקביל הוא אמצעי מוכר בספרות הילדים מכיוון שהספר מכיל שתי שפות – מילולית וויזואלית, כך שלעתים יכולים המאיירים להציג סיפור נוסף במקביל לטקסט. במקרה הזה, האיורים מציגים סיפור שבו אביו של הילד מניח צנצנת של עוגיות במדף העליון במטבח, והילד מנסה בשיטות שונות להשיג את הצנצנת. הבעיה היא, כמובן, שהוא אינו גדול מספיק. בכל כפולה מתואר שלב נוסף בניסיונותיו של הילד להגיע אל המדף, ושזורים בה אלמנטים מהטקסט; לפעמים הם מופיעים באיור בלי קשר לניסיונותיו של הילד – בכפולה השנייה, בה מופיע הטקסט “איך בית? בונים”, אנו רואים שהילד מטפס על מגדל קטן של קוביות שבנה על מנת להגיע אל הצנצנת, כאשר לצד הטקסט עומד בית העשוי גם הוא מקוביות המשחק של הילד, וכך נקשרת הכפולה לשיר; ולפעמים הילד משתמש באלמנטים ישירים מהטקסט – בכפולה בה מופיע הטקסט “איך מסטיק גדל? מותחים אותו”, אנו רואים את הילד לצד הצנצנת כאשר הוא משתמש במסטיק מתוח בתור שוט, כדי להצליף בצנצנת ולהפילה מטה. בין שהאלמנטים הם מרכזיים בכפולה ובין שהם משניים, קובר מקפיד להשתמש באותם אמצעים רטוריים שדי-נור משתמשת בטקסט. כאשר יש חזרה בשיר על דבר מה שכבר נאמר, חוזר גם קובר על אלמנטים שכבר הופיעו. כך באחת הכפולות בספר שבה נכתב “וילד, איך ילד גדל? משקים אותו? לא. בונים אותו? לא. מותחים ומנפחים? לא ולא.” חוזר גם קובר על כפולה שכבר הציג ובה הילד מנסה להגיע אל הצנצנת, אלא שכעת כל הצעצועים והאמצעים שהופיעו קודם לכן כאשר השתמש בהם כדי להשיג את מטרתו (מגדל, בלון, סולם ומסטיק), מופיעים שוב בכפולה כשהם מפזורים בבלגן ברחבי החדר.

טקסט: רימונה די-נור, איור: שחר קובר

טקסט: רימונה די-נור, איור: שחר קובר

במאמר “ההקשרים בין התמליל והאיור בספרות ילדים” שכתב יוסף שורץ, הוא מתאר אופנים שונים ליחסים שבין טקסט לאיור כאשר כל אחד מהם נותן מקום שונה לאיור ומתאר פעולה או מניפולציה שונה שבה בחר המאייר לפעול כאשר ניגש אל הטקסט. סוג אחד של יחסים המופיעים במאמר הוא "הפירוש”. על פי שורץ, האיורים המפרשים הם אלו אשר לא רק ממחישים בצורה ויזואלית את הכתוב בטקסט ומוסיפים לו עוד ממד, אלא גם מפרשים אותו על פי נטיית המאייר. “הם מפרשים דברים שהתמליל אינו נוגע בהם, אף כי הוא מעורר בעקיפין שאלות שהאיור עונה עליהן, אבל האיור הולך בדרך משלו ובוחר בפירוש מסוים – שעה שאפשר היה לבחור גם באחר. המאייר עצמאי יותר ושואל: מה מצוי מאחורי המילים?”. על פי שורץ, מאייר יכול לבחור באופן נקודתי בדרך אחת להציג סצנה מסוימת, ובאותה מידה לבחור בדרך אחרת להצגת אותה סצנה. אך הסיפור המקביל הוא מורכב בהרבה ואינו משתנה מסצנה לסצנה ומכפולה לכפולה, אלא ממשיך באופן רציף לכל אורך הספר.

סוג נוסף המופיע במאמר הוא "השלמה הדדית”. בסוג זה, כותב שורץ, נוצר קשר הדוק בין האיור לטקסט והם כפופים ואף תלויים אחד בשני. “נוצר מצב שבו אין הילד יכול להגיע להבנה מלאה ולהנאה מרבית מן הסיפור, אם לא ייזקק לשני היסודות שבספר… בסוג ההשלמה חסר דבר מה בתמליל, והוא מצוי באיור – בלעדיו אין הסיפור מובן כל צורכו.” דוגמה זו אינה מתאימה במקרה הזה מכמה סיבות; השיר נכתב כמעט שלושים שנה לפני שיצא הספר הנוכחי, והוא היה בהיר ומובן גם ללא האיורים המופיעים בספר; הסיפור המקביל שיצר קובר הוא כמעט עצמאי לחלוטין. הוא אמנם מדבר על אותו נושא של הצורך להיות גדול, ומופיעים בו אלמנטים מהטקסט המקורי, אבל הוא היה ניתן בקלות "להיקרא" ללא הטקסט. לעלילה שלו יש התחלה אמצע וסוף, והילד יכול להבין אותו ללא התיווך של המבוגר המקריא. אך היא כן רלוונטית כאשר אנו מדברים על יצירה שלמה של ספר אחד. קובר לא היה מאייר את האיורים המופיעים בספר ללא הטקסט שכתבה די-נור, והטקסט המקורי לא היה מקבל את המשמעות החדשה שלו ללא האיורים שהוסיף קובר.

על כן, מבחינה זו הם יוצרים מוצר אחד שלם שנתמך האחד בשני. על מנת להבין את הקונטקסט החדש והמעודכן שנוצר לשיר המוכר, עלינו להתבונן באיורים שלצדו, וכדי להסביר לילד מה מניע את הדמויות באיור לפעול כך, ועל מה האיורים בספר מדברים – עלינו לקרוא את הטקסט. כך הם משלימים בצורה הדדית שני סיפורים שונים, בניגוד למה ששורץ מתאר, ונוצר ספר אחד אשר חובק את שניהם. זהו אינו פיקצ’ר–בוק שבו כל מאפייני הספר עובדים יחד כדי ליצור סיפור אחד, אך זהו ספר שבו כל מאפייניו עובדים יחד כדי ליצור שני סיפורים. ניתן לקרוא את הטקסט בלבד ולהבינו ברמה הפשוטה, וניתן להתבונן באיורים ולהבינם ברמה הסיפורית. הם שונים באופיים – הסיפור המילולי הוא אוניברסלי ואילו הסיפור הוויזואלי הוא ספציפי, אך האחד ניזון מן השני ויחד הם יוצרים יצירה אחת שלמה, אחידה ומגובשת אשר ניתן ליהנות ממנה בקריאה שנייה ושלישית.

המאמר נכתב במסגרת הקורס "קלאסיקות מאוירות לילדים" בהנחיית אורנה גרנות, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.

יניב טורם – סטודנט במסלול איור, במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. אוהב ספרות ילדים ועדיין קורא סיפור לפני השינה.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת מיכל:

    יפה. חבל שאין עוד תמונות

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.