11 ספרות

אמתי בשביל כולם / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על "ארנב הקטיפה" מאת מרג'רי ויליאמס

ספטמבר 26, 2014  

קסמו של הספר "ארנב הקטיפה" נגלה כבר בכותרת המשנה שלו, "או: איך צעצועים נעשים אמתיים". בין שמדובר בפינוקיו ובין שמדובר בירח מנייר, נראה שהכמיהה "להיות אמתי" היא מן הכמיהות ההיוליות שעצם אמירת המילים פורטת עליהן ומעירה אותן בקרבנו, גם אם איננו מבינים אותן בדיוק.

"ארנב הקטיפה" מאת מרג'רי ויליאמס, שפורסם לראשונה ב-1922, ויצא לאור כעת בעברית בתרגום יפה של מאירה פירון בלוויית איורים נפלאים של דון דיילי, הוא סיפורו של ארנב צעצוע מרהיב שמגיע אל ביתו של ילד. שם הוא פוגש בצעצוע ותיק וחכם ממנו, סוס העור. סוס העור מגלה לארנב שאם אוהבים אותך, אתה נהיה אמתי, וכשהארנב נעשה – בדרך מקרה – הצעצוע החביב על הילד, שחולק את יצועו ואת טיוליו, הוא מרגיש שאמנם נעשה אמתי, והוא מאושר. ובכל זאת, כשהוא נתקל בארנבים בשר ודם, הוא מגלה את מגבלותיו: אין לו רגליים אחוריות והוא לא מסוגל לנתר. הוא מנסה להעמיד פנים שבעצם לא מתחשק לו לעשות זאת, אך בלבו נולדת התשוקה לאמתיות מסוג אחר.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

הארנב שב אל חיקו של הילד ובו הוא מתרפט ומתבלה בשמחה, אבל תהפוכות הגורל לא מניחות לו להישאר שם: הילד לוקה במחלה קשה, וכשהוא מחלים הרופא מצווה לשרוף את הצעצוע הנגוע בחיידקים. הארנב חומק משריפה, מגיע ליער ושם מופיעה לפתע פיה המעניקה לו את מבוקשו: "היית אמתי בשביל הילד," היא מסבירה לו, "כי הוא אהב אותך. עכשיו תהיה אמתי בשביל כולם." היא הופכת אותו לארנב בשר ודם, עם רגליים אחוריות, שמסוגל לנתר. בדמותו זו הוא פוגש שוב לבסוף את הילד, אהובו משכבר, ונראה לו מוּכָּר.

כמו אגדה או מיתוס, נדמה ש"ארנב הקטיפה" נוגע בדפוסים אוניברסליים של התפתחות. כל ילד זקוק לאהבה כדי להיות אמתי, זקוק להשתקפותו מבעד לעיני מי שמטפל בו ואוהב אותו. אך ילד אינו יכול לישון לעולמי עד בחיקו של המבוגר המטפל בו. באפשרות הזאת טמונה אלימות ממש: "הוא אהב אותו כל כך שמרוב אהבה השפם של הארנב נשר, והבטנה הוורודה של אוזניו האפירה והכתמים החומים שלו דהו. הוא גם התחיל לאבד צורה וכבר בקושי נראה כמו ארנב." ביום מן הימים צריך אפוא לצאת ליער ולשחק עם הארנבים/הילדים האחרים, לא להעמיד פנים שאין לך חשק לנתר כשבלבך בעצם מנקר החשש שאין לך רגליים אחוריות או שאם תשתמש בהן, לא יאהבו אותך עוד (קשה שלא לחשוב על ספרה המבריק של הפסיכואנליטיקאית אליס מילר, "הדרמה של הילד המחונן", שבו היא מציינת שנרקיס המאוהב בהשתקפותו אוהב רק את דמותו מן החזית, ואין לו אחור).

סיפורו של הארנב והסוגיות העולות ממנו רלוונטיים לא רק לילדים. לי הוא הזכיר דווקא את ג'יין אייר, מן הרומן של שרלוט ברונטה הנושא את אותו שם. כמו הארנב, ג'יין מוצאת, אחרי ילדות אומללה ונטולת שייכות, קיום אמתי בחיקו של אוהבה המבוגר ממנה רוצ'סטר, אך היא אינה יכולה להישאר שם, קצוצת כנפיים ורגליים אחוריות. רק אירועים קיצוניים – וגם בג'יין אייר ישנם שריפה, מחלה וגם מציאת "הארנבים האחרים" – בני הדודים שלה – יכולים קודם כול לעקור את ג'יין מחיקו של אהובה, ולבסוף להשיב אותה אליו כשקומתה זקופה יותר, רגליה האחוריות (מצבה הכלכלי בעקבות ירושת הדוד) איתנות יותר, והיחסים ביניהם יכולים להיבנות ממקום שוויוני יותר ולא סימביוטי.

07B83_p42

הרחק הפלגתי, וכעת אשוב אל "ארנב הקטיפה". ברובד המעמקים, כאמור, הסיפור משכנע מאוד. על פני השטח, היו בו כמה צרימות לעינַי הבוגרות, וכוונתי לרגעים שבהם מרג'רי ויליאמס קורצת אל עיניים כאלה בדיוק או מנסה להיות חינוכית. למשל, כשהילד מקבל את הארנב: "הילד אהב אותו למשך שעתיים, ואז הגיעו דודים ודודות… ובהמולה הנרגשת שעוררו המתנות החדשות נשכח ארנב הקטיפה." ומעט אחר כך, כשהוא מתאקלם: "הצעצועים המכניים נחשבו במיוחד וזלזלו בכל האחרים. הם החזיקו בדעות חדשניות…", "הוא חשב שכולם [הארנבים האמתיים] מלאים נסורת כמוהו, והבין שהנסורת מיושנת למדי ואין להזכירה בחוגים חברתיים מודרניים."

07B83_p46

לעומת זאת, כתיבתה של ויליאמס מוצלחת ביותר כאשר היא נצמדת לנקודת מבטו הילדית של הארנב: "האישה שנקראה אומנת שלטה בחדר הילדים. לפעמים היא לא התייחסה לצעצועים הפזורים, ולפעמים, בלי שום סיבה, הסתחררה בחדר כמו רוח סערה וסילקה אותם לתוך ארונות." התרגום של מאירה פירון יפה וקולח ללא צרימות, והאיורים הנפלאים של דון דיילי, החיים כל כך ומגוונים בצבעיהם, מעוררים במביט בהם רצון להיכנס לתוך התמונה, ללטף ולטעום. גם עיצוב הכריכה (הקרדיט ל"גאלה קדם דפוס") מושך, קטיפתי ומבטיח.

 

"ארנב הקטיפה, או: איך צעצועים נעשים אמתיים". מאת מרג'רי ויליאמס, איורים: דון דיילי, תרגום: מאירה פירון. הוצאת טל-מאי בשיתוף עם ידיעות ספרים, 2014.

 

לי עברון-ועקנין – משוררת, מתרגמת ועורכת.

כתיבת תגובה

11 תגובות:

  1. מאת Riky Cohen:

    כתבת מרתק וברוב יופי וכישרון, והוספת לי הרבה על הקריאה בספר היפה הזה. תודה

  2. מאת לי עברון-ועקנין:

    תודה רבה, ריקי!

  3. מאת עטרה אופק:

    לראשונה (נדמה לי, לי) אני חולקת עלייך. בעיני הספר הזה בעייתי ביותר. ציפיתי לו בשקיקה, כי הבנתי (אולי בטעות?) שהוא היווה השראה לספרה המופתי של קייט די-קמילו "המסע המופלא של אדוארד טולין", אבל ממש אין להשוות בין השניים. לי הספר הזה הזכיר בעיקר את פינוקיו, עוד בּוּבּ שהופך להיות "אמיתי", אבל גם פה אין שום מקום להשוואה כמובן. בעיני זהו ספר מסוגו של "העץ הנדיב", סיפור מניפולטיבי שפורט בכוח על רגשות ועם מסר מעצבן שאני ממש לא אוהבת. כי מה הוא אומר בין השורות? שייתכן שמישהו יאהב אותך ו"יהפוך אותך לאמיתי" (כביכול או לא) – אבל אז באופן שרירותי אתה עלול להיתלש מבין זרועותיו ולהיזרק לזבל. למה להנחיל לילדים מסר מעוות כזה? ובכלל, בעולם של-בני-האדם שבו קורים דברים כאלה, מי רוצה להיות אמיתי? זה אמיתי זה? זה סתם! עדיף כבר להישאר בובה חסרת רגשות. ומה הטעם בפגישה מחודשת עם הילד שבקושי שם לב שבובתו אבדה? לא נוצר שם שום קתרזיס מבחינתי, רק אכזבה. יש לי עוד המון הערות אבל אתאפק…

  4. מאת לי עברון-ועקנין:

    אני דווקא בעד שלא תתאפקי, עטרה, ואולי אף תכתבי מאמר, ההערות שלך מעניינות ומנוסחות נהדר. וגם אהבתי את הניסוח "עוד בוב שהופך להיות אמיתי" :)

  5. מאת עטרה אופק:

    את חמודה, ותודה על המלים החמות והמעודדות, אבל אין לי כוח להיכנס לזה… התרגלתי לכתוב רק המלצות (למרמלדה, ותמורת תשלום) ובניגוד לשיחה שבע"פ – שבה כיף לקטול בלהט anytime – הכי כיף לי לכתוב על ספרים רק מתוך שמחה והתפעלות (כמו שאת בטח יודעת :)). גמרתי לקרוא את "ארנב הקטיפה" (ממש לפני שקראתי את הרשימה שלך!) בתקווה שאוכל להמליץ עליו בהתלהבות למרמלדה (הדדליין במוצ"ש) ובסיומו הנחתי אותו הצדה באכזבה רבתי וביגון קודר, ובשביל לכתוב עליו עכשיו אצטרך להתעצבן מחדש, וחבל, חג וזה 😎

  6. מאת לי עברון-ועקנין:

    האמת היא שאני מזדהה אתך. אולי תהיה לנו הזדמנות לקטילה בע"פ :)

  7. מאת עטרה אופק:

    בכיף :-)

  8. מאת יחיעם פדן:

    כדאי לשים לב לטעות בשם הספר. אילו היה עשוי מקטיפה, הארנב לא היה מתבלה בשלב כה מוקדם בחייו – כי קטיפה עשויה ממשי! באנגלית הספר אינו נקרא the velvet rabbit אלא the velveteen rabbit – וההבדל עצום: ולווטין הוא חומר דמוי קטיפה, העשוי מכותנה.
    לעטרה: יש, כנראה, סיבות לכך שהספר לא תורגם כל השנים מאז שנכתב. ועם זאת, אין לי ספק ששימש השראה לרייצ'ל פילד (היטי, מאה שנותיה הראשונות) ולספרים נוספים. מי יודע, אולי גם לכמה שירים של מרים ילן-שטקליס. אם יש משהו צורם, זו הפיה המופיעה בסוף, דאוס-אקס-מכינה, ומקלקלת את הקסם.

  9. מאת מאירה פירון:

    שם הספר בעברית אינו טעות. זאת בחירה מכוונת.

  10. מאת יחיעם פדן:

    מי שאינו מבדיל בין "זהב" לבין "מוזהב" יכול למכור לקונה התמים שעון זול בציפוי – ולהגיד שבחר בכוונה במילים "שעון זהב". לפיכך התגובה של המתרגמת אינה מכובדת.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.