16 ספרות

"אני ילדה לשעבר שניזונה מן הגעגוע שלה" – ראיון עם שלומית כהן-אסיף

ראיון עם המשוררת לכבוד פרסום הספר "נשיקה בכיס ועוד נשיקה"

מרץ 8, 2017  

בעשורים האחרונים שלומית כהן-אסיף שומרת על מעמדה כאחת המשוררת הבכירות לילדים בישראל. לאחרונה ראה אור בהוצאת "ספרית פועלים" הספר "נשיקה בכיס ועוד נשיקה", מהדורה חדשה לספרה הקלאסי, "נשיקה בכיס", שמכר למעלה מארבעים אלף עותקים, הכוללת תוספות חדשות. לכבוד המאורע שוחחנו – עורכי "הפנקס" – עם שלומית כהן-אסיף על שירה לילדים, געגוע ויצירה מתמשכת.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

מהו הזיכרון הראשון שלך מ"נשיקה בכיס"? ואיך הוא הספר התהווה?

ילד בוכה וקצת לא בוכה, ומספר לי בדמעות: נפלתי וקיבלתי מכה, אבל בכיתי רק קצת. את יודעת למה? בבוקר אמא קראה לי את השיר "נשיקה בכיס". הילד שלף מן הכיס מפית נייר עליה מוטבעים שפתיים באדום.

"נשיקה בכיס" פורסם לראשונה בספרי "גלגל הלחמניות" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 1995). במקביל, הילדים ברחבי הארץ למדו את נושא החברות דרך השירים, וחיפשו בין השירים את שירי החברות. ועוד משהו דרבן אותי: מיכל, בתה של הסופרת דורית אורגד, ביקשה ממני לקרוא שירים בחתונה שלה. לא סירבתי כיון שמיכל כילדה הייתה יועצת נפלאה שלי ותמיד עזרה לי בבחירת השירים והסיפורים. לאחר החתונה האורחים והחברים חיפשו את השירים ושאלו: "מאיזה ספר?"

הרהרתי ביני לביני ועם יועציי (ויש לי כאלה…) לרכז את שירי החברות-אהבה-נשיקות-לבבות, ולהפיק מהדורה מוגבלת וממוספרת, שתהיה מתנה לחברים שלי בלבד. אבל מהר מאוד הבנו שלחברים שלי יש חברים וגם הם רוצים "נשיקה בכיס".

עטיפת המהדורה המקורית

עטיפת המהדורה המקורית

השירים בספר הפכו למזוהים מאוד אתך ועם הסגנון שלך. האם את מרגישה שהספר עדיין משקף אותך כמשוררת? האם קורה שלאחר זמן-מה מרגישים ריחוק מדברים שכותבים?

הספר הזה, כמו ספרי האחרים, הוא חלק מן המהות המצטברת שלי. אני לא מרגישה ריחוק; לפעמים מתוך געגוע אני מרגישה קירבה לישן ורואה שהשירים לא השתנו, רק אני השתניתי. לפעמים אני מופתעת מהתמימות שבשירים הישנים, ושמחה שגם החדשים עדיין תמימים. זוכרים איך חתם ג'יימס מתיו בארי את ספרו "פיטר פאן"? "כשמרגרט תגדל, תהיה לה בת, והיא תהיה אמו של פיטר בהגיע תורה: וכך זה ימשיך, וכך יהיה תמיד, כל עוד יהיו הילדים עליזים ותמימים וחסרי לב." אני מקווה שאצלי התמימות עדיין קיימת, אבל אין חוסר לב, הלב חוגג ביצירה שלי.

kiss-new-forprint-page-006 (1)

 

ספרי לנו על המהדורה החדשה של הספר – איך קרה שהוציאו את הספר מחדש, ואילו תוספות נלוות לספר. מהי תחושתך לגבי הוצאה מחודשת של ספרך?

מאז פרסום הנשיקה הקודמת כתבתי עוד שירי אהבה-חברות-לבבות-נשיקות. במקביל, יהורם גאון שר שירים שלי (בסדרה "גאון של אבא", שהפיקה הטלוויזיה החינוכית). שניים מהשירים שאריק איינשטיין הקליט – "שותפים" ו"התפייסות" – גם הם שירי חברות, ושובצו ברשימת יצירות הליבה של משרד החינוך. בתוך תוכי הרגשתי כי הגיע מועד להרחיב את המהדורה הקודמת, ואכן נוספו שלושה-עשר שירים חדשים.

בעצתם של העורכת נרי אלומה ושל מנהל ההוצאה, פרופסור עוזי שביט, הוחלט לשמר את הקו הציורי התמים, שמזכיר איורים של פעם, ולשמר גם את צבע העטיפה (אבל לא את האיור; בראשונה היו שני דובים, בשנייה אווירה חורפית, ילדים, גשם ומטרייה), והמאיירת הכי נכונה לכך היא הילה חבקין.

לגבי התחושה: תמיד כשמופיע משהו חדש שלי (ספר, הצגה, תקליטור, סדרת טלוויזיה) אני בחרדה. אני יודעת ששום דבר אינו מובן מאליו, ושוק הספרים של היום שונה מהשוק של אתמול. הפעם עשיתי מה שלא עשיתי מעולם ותמיד התחמקתי ממנו בעקשנות: פתחתי  את הבית למצלמות והסכמתי להתראיין ל"מבט לחדשות" בערוץ 1. החרדה הזאת עם הופעת הספר מלווה בתפילה ש"נשיקה בכיס ועוד נשיקה", כמו קודמו, יהיה צידה לדרך ויביא נחמה לילדים ולמבוגרים. אחרי הכול שירה היא צידה לדרך, אי אפשר לצאת לדרך בלי חלום, בלי תפילה, בלי ברכה או שיר.

kiss-new-forprint-page-022

את אחת המשוררות הפעילות ביותר לילדים, כבר שנים רבות וגם פגשת המון ילדים לאורך השנים. איך את חווה את הפיחות בפרסום ספרי השירה לילדים. והאם – מניסיונך – ילדים עדיין מגיבים טוב לשירים, כמו "פעם".

ברמה האישית, בכל מה שנוגע לשירה לילדים אני בת מזל. הילדים מתחברים לשירים שלי וקשובים אליהם מאוד. גם המבוגרים קשובים. והם נותנים לי כוח לכתוב עוד ועוד. איך ולמה נוצר החיבור? לא עליי המלאכה הזאת, שאחרים יחקרו וישפטו.

ברמת האחרת, הכללית יותר, משהו עצוב קורה לשירה (בכלל זה גם לשירה למבוגרים, ואם ארחיב זאת  – לתרבות על ענפיה השונים). המו"לים, לפחות הגדולים שביניהם, מעדיפים להפיק ספרי פרוזה ומתחמקים מן השורות הקצרות. מה שחסר זה התיווך. שירה, כמו מוסיקה, זקוקה לתיווך, ומשרד החינוך אינו מקצה משאבים לספרות, וכידוע, מעדיף את המתמטיקה. לפעמים נדמה לי שכדאי להתחיל לכתוב שירים במספרים וסימנים מתמטיים.

גם התקשורת מצמצמת את חלקה של ספרות הילדים ואינה מקצה במות ראויות לשירה בפרט ולספרות הילדים בכלל. ואי אפשר להתעלם מן היוצרים עצמם, שלפחות חלקם כותבים שירה ללא מעוף וללא מוסיקה, שירים חינוכיים ללא איפוק וקסם. כל אלה יוצרים מרחק ומונעים מן הקוראים לכרות ברית עם המשוררים. אחרי הכול, שירה היא ברית בין השיר-המשורר והקורא. גם אני כקוראת שירה מעדיפה  את השירה של פעם ואת המוסיקה של פעם.

שתפי אותנו כיצד את כותבת שיר, מה מנחה אותך? האם את כותבת טיוטות רבות? מתייעצת עם ילדים?

כשהייתי קטנה ביקרנו בבית חרושת "עלית" ברמת גן, וראיתי איך מייצרים סוכריות טופי. מאז אני לא נוגעת בטופי. קשה לי להזמין את הקורא למעבדה הפנימית, שבעיקרה היא חלום. כן, אני חולמת את מרבית היצירות שלי; כותבת בלילה בעיפרון, ובבוקר מקלידה במחשב. מוציאה גם הדפסות ומתייקת בקלסרים מתאימים, ומדי פעם ניגשת לקלסר להציץ. לפעמים השיר נכתב בשלמותו ואינו זוכה לעשרות לטיוטות, ויש שירים שנכתבו כ"ארוכים" ופתאום התקצרו, ולספר המוגמר מגיע רק בית אחד מתוך השיר כולו.

יש לי יועצים – מבוגרים וילדים, ותיקים וחדשים. אני קשובה להערות שלהם. לא תמיד ההערות של הילדים והמבוגרים זהות. שלושה-עשר השירים שנתווספו למהדורה החדשה נבחרו כמעט פה אחד על-ידי ילדים של פעם וילדים של עכשיו.

אם היית צריכה לבחור שיר אחד מתוך "נשיקה בכיס ועוד נשיקה" כשיר האהוב עליך, במה היית בוחרת ולמה?

תמר ויותם, אתם מקשים עלי! לעשות אן-דן-די-נו? אני אוהבת את כולם! את החדשים ואת הישנים. ואם לבחור רק באחד, הבחירה תהיה ב"חיבוק בשרוול", אותו הקדשתי להורי. זה השיר הראשון שכתבתי לאחר שתיקה די ארוכה עם מותה של אמי. כל כך רציתי לשמר את החיבוק של אמא ולא ידעתי איפה. את הנשיקות אני שומרת בכיס ואת החיבוק של הורי אני שומרת בשרוול.

kiss-new-forprint-page-037

ממרחק של שנים, "חיבוק בשרוול" מנהל דיאלוג ברור עם השיר "נשיקה בכיס". את השיר הזה קראתי לראשונה בפני קהל לפני זמן קצר בקונצרט של הפסנתרנית אורית וולף במוזיאון תל אביב. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשפתי שיר חדש מול קהל של מאות. תמיד אני חושפת שירים חדשים בפני קהל מצומצם, כדי שאוכל להביט להם ישר בעיניים ולראות את התגובה.

במקביל לפרסום המהדורה החדשה של הספר, עולה כעת גם הצגה לילדים המבוססת על שירייך. זו לא ההפקה הבימתית הראשונה שנעשית על-פי יצירתך, ובכל זאת – איך ההרגשה לראות את מילותייך עוברות טרנספורמציה לבמה? האם את שותפה בתהליך היצירתי הזה?

גם פה זכיתי. עשרים הצגות הופקו מיצירותיי, וזו דרך ראויה ומעניינת של תיווך ביני ובין הקוראים. אחרי הכול ספר אינו רוצה להישאר על מדף הספרים, הוא רוצה להיות של כולם, והבמה היא עוד דרך. לפני כל הצגה אני קוראת את המחזה, ובשלב אחר יושבת עם הבמאי, המלחין והשחקנים ואומרת להם: הספר הוא שלי וההצגה היא שלנו. בספר אני סולנית, בהצגה אני חלק ממקהלה של קולות. ובכל זאת, במשחק הזה בין "שלי" ל"שלנו" שמרו לי על השירים ועל הסיפורים.

בשתי ההצגות החדשות – "מעשה בכוכב שנפל לשלולית", שהפיק תאטרון הילדים באר שבע וביימה טולה דמארי, ובהצגה "נשיקה בכיס", שביימה יערה רשף-נהור והלחין דידי שחר – הייתה לי הזדמנות נפלאה לעבוד עם יוצרים צעירים, וזה בהחלט מצעיר גם אותי. חלק גדול מהצוות גדל על השירים שלי. בזמן קריאת המחזה כמעט כל המשתתפים סיפרו לי על ההיכרות הרחוקה שלהם עם היצירות שלי "מאז שאני בגן… בבית הספר…", ואני קצת מבוהלת. השחקן הראשי של "נשיקה בכיס", רביב מדר, סיפר לי שבעבר הרחוק הכין עבודה על ספרי "הארנב ממושי" ועל שירי החברות. וכך מעגלים נסגרים…

האם את מגדירה את עצמך משוררת או סופרת? האם האחד משפיע על השני וכיצד?

ילד אמר לי פעם: את גם משוררת וגם סופרת. אולי תקראי לעצמך בקיצור – סוררת. אני לא עוסקת בהגדרות, לפעמים אני מבטאת את עצמי בשורות ארוכות, ולפעמים בשורות קצרות. לפעמים אל תוך שיר מסתנן קטע סיפורי (דוגמא: "הלכתי להביא פרפר לרות", קטע על אהבה שחציו סיפורי וחציו שיר), ולא אחת אל תוך סיפור מתגנב קטע שירי. זו מעין דרישת שלום משלומית המשוררת לשלומית הסופרת או להפך. זה מזכיר ל את סרטיו של היצ'קוק, כמעט בכל סרטיו יש דרישת שלום מהבמאי עצמו – קטע צילומי של הראש שלו, יד רגל, גב.

שירי "נשיקה בכיס" הם שירי אהבה וחברות ברובם, ואת עוסקת הרבה יחסים בינאישיים ובעולם הפרטי של ילדים. מנין החיבור דווקא למקומות האלה?

אני ילדה לשעבר שניזונה מן הגעגוע שלה. הילדה שלומית יושבת לי על הכתפיים, עוצמת לי את  העיניים ומובילה אותי. לפעמים היא כותבת לי את השירים, לפעמים אני כותבת לה, ולרוב אנחנו עושות את זה בכוחות משותפים. כן, חברות-אהבה-נשיקות-לבבות: גם אותי עזבו, גם אני עזבתי, גם אני אהבתי ולא סיפרתי, כמו הילד מן השיר. כיום, כמבוגרת, אני יודעת שחברות זה תיק ההשקעות שלי, ומנסה לשמר את החברים האמתיים בגלריית האהובים שלי.

kiss-new-forprint-page-049

מה את מאחלת לעצמך כסופרת ומשוררת, אחרי שנים רבות של עשייה בתחום? ומה את מאחלת לשירה העברית לילדים?

לשירת הילדים אני מאחלת שתמשיך להיות רלוונטית, ולא תניח לשום תהליך לעצור אותה. כל עוד יש געגוע, מוות, פרידה, מצוקה או כאב – לשירה הטובה יש מקום. אל תתנו לילדים לגדול בלי שירה!

לעצמי אני מאחלת שהחלום לא ייגמר, ושתמיד הילדים יחכו לספר הבא שלי, ויתנו לי כוח לעוד ועוד.

אז שמרו את הנשיקה שלי בכיס, ואת החיבוק שלי בשרוול.

 

 

 

כתיבת תגובה

16 תגובות:

  1. מאת שלומית כהן-אסיף:

    לשניכם, תמר ויותם: תודה על ההזדמנות לומר משהו על שירה, ובכלל תודה על
    עריכת עיתון כל כך איכותי בשממה התרבותית שלנו

  2. מאת שרי:

    כמה נפלא לקרוא אצלכם ראיון עם שלומית כהן אסיף שמשתפת אותנו קוראיה ואוהביה בתהליך הכתיבה של שיריה המופלאים! תודה רבה ונשיקה בכיס לכל מי שמעורב בכתיבת הספרות לילדים, כשבשורה הראשונה נמצאת היום שלומית!

  3. מאת שגית:

    בתוך ים המילים חסרות התוכן שנכתבות היום לילדים במדיות השונות , שלומית היא טיפת גשם צלולה , בהירה , מדוייקת .

  4. מאת יפית:

    אשרינו ואשרי ילדינו, שזכינו ליהנות מיצירות מופלאות של כותבת מופלאה. לך שלומית, תודה על השיתוף המרגש בתהליכי החשיבה והכתיבה, ולכם – יותם ותמר – תודה על חשיפת הדברים בצורה כל כך בהירה ומרגשת. שלומית כהן אסיף – ממוקמת מבחינתי במקום טוב באמצע פנתאון כל היוצרים הקלאסיים של תרבותנו ובהחלט ראויה לפרס ישראל. יישר כוח גדול!

  5. מאת אביחי קמחי:

    לו הייתי ילד…שלומית מביאה אושר לעולמי.

  6. מאת איילת:

    שלומית היקרה,
    תודה על השיתוף בתהליכי הכתיבה, על הרצון להימנע מהגדרות ובעיקר על היכולת לחבר בין חלום ליצירה ובין דורות של קוראים לשירה.

  7. מאת איילת:

    ראיון נפלא ומרתק, תודה לך שלומית יקרה על אוסף השירים- פנינים הללו בספר הכה יפיפה אשר נכנס ישר ללב.
    תודה על האוצר הבלתי נגמר הזה ועל העולמות שאת בוראת.

  8. מאת ל.:

    למשוררת המופלאה, לנשמה שנסתרת וגלויה, לילדות שנותרת חבוייה, לך שלומית עוד חיבוק ונשיקה שתשמרי בשרוול או בכל פינה ואל שירייך אהיה תמיד שבוייה.

    מאת ל.

  9. מאת אסתי חנסון:

    שלומית כהן אסיף משוררת בחסד עליון שלא נס ליחה! במבחן הזמן הדבר רק מורגש ומתעצם עד כמה שיריה וסיפוריה נצחיים.
    ממליצה בחום על מפגשיה המרתקים עם הילדים, ולאחרונה גם עם המבוגרים. לא פלא שהיא בפנתיאון סופרי ומשוררי הילדים.

  10. מאת רינת מצליח:

    שלומית היקרה. הנשיקות שלך לעולם לא נגמרות וטוב שכך, כי כולנו זקוקים לנשיקות גם בלב וגם בכיס. את חודרת ללבם של הילדים והמבוגרים כאחד . שירייך הם קסם לגעגוע ולטעם של עוד , ספרך המקסים שקיבלתי ממך "נשיקה בכיס" עם הקדשה אישית ומרגשת נמצא אצלי על המדף בין ספרים טובים ואהובים, קוראת מתוכו את שירייך והלב מתרחב . יקרה, שהחלום לעולם לא ייגמר , שתמשיכי לכתוב ולרגש. תודה שהכנסת אותנו מעט לעולמך ושיתפת אותנו בחווית הכתיבה ובמחשבותייך. , היי ברוכה. מחבקת ומעריכה , שלך, רינת מצליח סופרת לילדים

  11. מאת ציפי:

    תזכורת לשירים נפלאים של שלומית כהן-אסיף
    ספר שאקנה לנכדיי.
    כי נשיקות זה הכי הכי..

  12. מאת שלומית כהן-אסיף:

    לכול המגיבים ולכל הקוראים: תודה על המילים החמות ועל החיבור, אתם נותנים לי כוח להמשיך הלאה…אתם עוזרים לי לשמוע את נקישות המטבעות שאני זורקת באויר. וכפי שכבר כתבתי: תודה ועוד תודה גם לתמר וליותם על האומץ להוציא עיתון ספרותי אמיתי שבא מאהבת הספרות, הילדים והקוראים.

  13. מאת שרה:

    שלומית, אני אוהבת את השירים שלך מאז שאני קטנה, הזדמנות פשוט לומר תודה (:

  14. מאת לי מרגלית:

    שירת המצעד לבית ע"ש שלומית כהן אסיף:
    המשיכי לכתוב עוד שירה לילדים!
    המשיכי לכתוב עוד כאלה שירים!
    :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :) :)

  15. מאת אורנה:

    איזה ראיון יפה! ובהצלחה עם הספר החדש!

  16. מאת מיכל:

    לשלומית, אם כבר מדברים על נשיקות (😊) הספרים שלך היו עבורי כמו נשיקות על הפצעים הכי כואבים. אי של חסד ונחמה. קשה לי לתאר את חיי בלי חצי גלימת מלכות, בלי הנסיכה שינשין, בלי דוקטור מרשמלו מלו, והיום כשאני קוראת לילדיי את "נשיקה בכיס" אני תמיד נאבקת בדמעות. תודה על הטוב שבך, אני אוהבת אותך. מיכל.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.