4 ספרות

ארנב קטן, דב גדול ופלופ אחד / טלי כוכבי

רשימת ביקורת על ספרה של אורסולה דובוסרסקי, "הפלופ האיום"

פברואר 9, 2011  

ספר הילדים "הפלופ האיום" שכתבה אורסולה דובוסרסקי, מבוסס על סיפור עממי ידוע המוצג כאגדה טיבטית עתיקה, למרות ההיעדר המאכזב של אזכורים לתרבות הטיבטית בטקסט ובאיורים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. רחל סטולרו הגיב:

    תודה על הבקורת, מעניינת מאד. תוך כדי קריאתה התברר לי מה הפריע לי בספר (שראיתי בחנות): מוסר ההשכל.
    בתור מעשייה עממית הסיפור פונה לכלל האדם, ולאו דווקא לילדים, ומשתמש בחיות ובהתנהגות שלהן כדי להדגים סיטואציה מוכרת מאד מהעולם האמיתי. כמו שכתבה טלי: "נצחונו של הארנב הקטן, שמתחיל את הסיפור כקטן, חלש ומפוחד ומסיים אותו משועשע, חזק ובטוח, בעוד שהדב החזק מוצג באור קריקטוריסטי ונלעג". בתור אדם מבוגר, ההסתכלות הכאילו-ילדית מצחיקה אותי, יש בה משהו ערמומי. אני גם מבינה שמדובר בפרשנות של המציאות, כי המציאות הרי מורכבת. בספר ילדים, הייתי מעדיפה לקרוא משהו פחות דידקטי, פחות פשטני. נדמה לי שלרב, כשמתרגמים מעשייה עממית לסיפור ילדים, בוחרים דווקא את המעשיות ה"מוסריות", ה"מחנכות", ומתעלמים מהמעשיות שבאמת הקסימו אותי כילדה – המעשיות הסתומות והמסתוריות יותר, אלו שיש בהן משאלות והרי קרח, נעלי ברזל ועוד כל מיני דברים מופלאים ומעניינים כאלה.

  2. שחר קובר הגיב:

    טלי,תודה על ביקורת יפה. גם מהפן האיורי מדובר באמת בספר נפלא, למעט הבחירה המשונה להכניס את הצילומים בפרוות הדוב ובעוגה. זה כל-כך זר לסגנון ולא ברורה לי הבחירה.

    אני ממש ללא מסכים איתך לגבי האיור שעשוי להיות מפחיד לילדים. מה זה איור מפחיד לילדים? אין כזה דבר בכלל! מה מפחיד שם? שיניים? בכל העולם כבר יודעים את זה ועושים ספרים עם כל מני דברים שבארץ לעיתים מפחדים לצייר – שיניים, עצמות, מפלצות וכן הלאה. (אגב, גם בני בן הכמעט שנתיים מאוד אוהב את הסיפור). ילד קטן לא נבהל מציורים, לא משנה מה יש בהם. הם רק ציורים.

  3. טלי הגיב:

    רחל – ראשית, תודה רבה (-:
    אישית גם אני מעדיפה סיפורים פחות דידקטיים ופשטניים אבל אני דוקא לא רואה את הסיפור הזה כדידקטי ופשטני, יש בו, בעיניי, כמה מוסרי השכל אפשריים, כמה קריאות אפשריות, כמה דגשים אפשריים. אין ספק שהוא נועד "ללמד משהו", אבל כדי להבין מה צריך לחשוב ולהתלבט, בכל גיל, וזה מבורך בעיני.

    דוקא יש שלל סיפורים עם משאלות, הרי קרח, נעלי ברזל ודברים מופלאים שכאלה, מדף ספרי הילדים אכן רווי בסיפורים דידקטיים, אבל לא כולם כאלה, נראה לי שאפילו לא הרוב (וטוב שכך).

    שחר- תודה רבה גם לך (-:
    הצילומים בפרוות הדב דוקא מצאו חן בעיני, בעוגה פחות, אבל זה באמת עניין של טעם.
    אני לא מסכימה איתך בחזרה… ראשית, כי אין דבר כזה "ילד קטן לא נבהל ממשהו". יש ילדים לא נבהלים ויש ילדים שכן נבהלים.
    אישית אני זוכרת איורים שממש נבהלתי מה כילדה (למשל הענק בפינוקיו, בעיבוד של ימימה אבידר טרשנוביץ', לא זוכרת את שם המאייר כרגע, וגם רבים אחרים) וראיתי במו עיניי לא מעט ילדים שנבהלו מלא מעט איורים.

    מוזר לי לשמוע דוקא ממאייר שציורים הם "רק ציורים". לציורים יש המון כוח והם מביעים את כל קשת הרגשות ומעוררים את כל קשת הרגשות, כולל פחד. בדיוק כמו מילים. יש מילים שעשויות להפחיד ויש איורים שעשויים להפחיד.

    כל ילד מגיב אחרת ויש גם שלבים שונים בגדילה של ילדים – ילד עשוי להתחיל לפחד או להפסיק לפחד ממשהו, עם הזמן.
    אני שמחה מאוד שבנך לא פוחד מזה, אבל נראה לי שיש ילדים שעשויים לפחד.

    אגב, לא טענתי שצריך לצנזר ושאסור לצייר לילדים דברים מפחידים. ממש לא! פחד הוא חלק מהחיים ומהעולם, גם מעולמם של ילדים, ובהחלט נכון ומתאים במקרים מסוימים לצייר ציורים מפחידים.

    גם לא טענתי שצריך להימנע מלהקריא ספרים שכוללים איורים מפחידים.
    כל מה שכתבתי, ומאחורי זה אני עדיין עומדת, זה שסצינה הזאת, בעיני, עלולה להפחיד ילדים מסוימים, ושנראה לי שכשמדובר בקהל יעד כל כך צעיר, כדאי שהמבוגרים האחראיים יהיו מודעים לכך ויפעילו שיקול דעת בהתאם לילד הספציפי, לרגישויות שיש או אין לו ולתקופה הספציפית בה הוא נמצא, זה הכל.

  4. דינה הגיב:

    אני מסכימה עם טלי לגבי כוחם של האיורים בספרי ילדים. לפעמים כוח זה חזק מכוחן של המילים, בעיקר כשמדובר בילדים קטנים.
    אני מכירה ילדים, שמסרבים בתוקף לשמוע סיפורים מסוימים, כי האיורים מפחידים אותם, וגם אם המבוגרים מסבירים שזה רק איור, או רק סיפור, הילדים לא נרגעים. הרי אם ילדים יהיו מודעים לזה שהסיפור הוא רק בדיון, רק חיקוי של המציאות, הם לא יהיו עוד ילדים, והסיפורים יאבדו לחלוטין את קסמם.

כתיבת תגובה