ספרות

ארץ הילדים / עפר גרוזברד

בלעדי - פרסום הסיפור הראשון מתוך "ארץ הילדים"

אוגוסט 16, 2018  

"ארץ הילדים", שכתב עפר גרוזברד ואייר דני קרמן (הוצאה עצמית) הוא סיפור מסעם של קבוצת ילדים בעולם של מבוגרים. המנהל הרשע וחבריו המורים נלחמים בהם כדי להפוך אותם למבוגרים. המלחמה היא לחיים ולמוות וכל האמצעים כשרים. הילדים נשבעים להישאר לנצח ילדים ואפילו כשיהיו מבוגרים – בלב שלהם יישארו תמיד-תמיד ילדים.

אנו שמחים להציג בפניכם את הסיפור הראשון בספר זה.

כריכת הספר (יח"צ)

 

הַקְדָּמָה

אֲנִי רוֹצֶה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִתַּלְמִידֵי כִּתָּה ג'2 בְּבֵית הַסֵּפֶר הֶרְצְל בְּחֵיפָה, שָׁם לוֹמֶדֶת מַרְטָה, הַבַּת שֶׁלִּי, וְלָהֶם אֲנִי מְסַפֵּר עַל "אֶרֶץ הַיְּלָדִים". כִּי כְּשֶׁהָלַכְתִּי בָּרְחוֹב אַחַר כָּךְ וּפָגַשְׁתִּי אוֹתָם הָיוּ לִי פָּנִים שֶׁל מְבֻגָּר, עָשִׂיתִי פַּרְצוּף שֶׁל מְבֻגָּר, הֵם פָּגְשׁוּ אֶת הַפָּנִים הַמְּזֻיָּפוֹת שֶׁלִּי, שֶׁל מְבֻגָּר, וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהוֹרִיד אֶת הַמַּסֵּכָה וּלְחַיֵּךְ אֲלֵיהֶם.

הַמְּבֻגָּר הַזֶּה שֶׁשָּׁכַח לִצְחֹק וּלְחַיֵּךְ, הוּא לֹא בְּכַוָּנָה עוֹשֶׂה פַּרְצוּף כָּזֶה. כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּכָה הוּא יַפְחִיד יְלָדִים, הָיָה כּוֹעֵס עַל עַצְמוֹ, וּמַבְטִיחַ לְעַצְמוֹ, לְהִתְנַהֵג יָפֶה לִילָדִים כְּשֶׁיִּגְדַּל.

גַּם לִי זֶה קוֹרֶה, כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וּפוֹגֵשׁ אֶתְכֶם. רַק אַחַר כָּךְ אֲנִי נִזְכָּר שֶׁאִכְזַבְתִּי אֶתְכֶם, כִּי שׁוּב הָיִיתִי מְבֻגָּר. אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל אֶרֶץ הַיְּלָדִים, נִפְתָּח הַשַּׁעַר, וַאֲנִי שׁוּב יֶלֶד.

אָז שׁוּב, סְלִיחָה בְּשֵׁם כָּל הַמְּבֻגָּרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא בִּקְּשׁוּ סְלִיחָה מִיֶּלֶד, אֲבָל תָּמִיד מְבַקְּשִׁים מֵהַיֶּלֶד לְהַגִּיד סְלִיחָה. תִּסְלְחוּ לָהֶם, כִּי הֵם שָׁכְחוּ מָה זֶה לִהְיוֹת יְלָדִים, וְכַנִּרְאֶה יוֹתֵר אַף פַּעַם לֹא יִזְכְּרוּ.

גַּם לִי מַרְטָה אוֹמֶרֶת תָּמִיד, אַבָּא, לָמָּה אַתָּה כָּזֶה רְצִינִי וְלֹא מְחַיֵּךְ, אֲבָל אֲפִלּוּ לָהּ נִמְאַס כְּבָר לְהַגִּיד לִי אֶת זֶה, וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהִיא הִתְיָאֲשָׁה, כְּמוֹ כָּל הַיְּלָדִים, שֶׁאֵי פַּעַם יִרְאוּ עַל הַפָּנִים שֶׁלִּי אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ בִּפְנִים, כְּמוֹ אֵצֶל יְלָדִים, וְשֶׁאֲחַיֵּךְ אֵלֶיהָ כְּמוֹ יֶלֶד.

כְּשֶׁאַתָּה גָּדֵל, זֶה לֹא שֶׁלּוֹקְחִים אוֹתְךָ לְחֶדֶר סוֹדִי וּמְלַמְּדִים אוֹתְךָ סוֹדוֹת נֶגֶד יְלָדִים, וְאֵיךְ לְנַצֵּחַ יְלָדִים אוֹ לְהַפְחִיד אוֹתָם, וּמַשְׁבִּיעִים אוֹתְךָ לְעוֹלָם לֹא לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד הַזֶּה לִילָדִים. זֶה פָּשׁוּט מָה שֶׁאוֹמְרִים לְךָ הַמְּבֻגָּרִים הָאֲחֵרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקַבֵּל לְחֶבְרָתָם, אֲבָל אוֹמְרִים אֶת זֶה בְּלִי מִלִּים. וּמָה שֶׁאוֹמְרִים בְּלִי מִלִּים הוּא יוֹתֵר חָזָק מִמָּה שֶׁאוֹמְרִים עִם מִלִּים. אָז אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת לָכֶם סוֹד, יְלָדִים, שֶׁמָּה שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, זֹאת רַק מַסֵּכָה, וְלֹא בֶּאֱמֶת. כָּכָה זֶה הַפָּנִים שֶׁל מְבֻגָּר.

אֶרֶץ הַיְּלָדִים הוֹלֶכֶת וּמֻקֶּפֶת בְּחוֹמָה, בְּכָל יוֹם נוֹסֶפֶת עוֹד שׁוּרַת אֲבָנִים וְאַתָּה רוֹאֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת. כַּאֲשֶׁר הַחוֹמָה מַגִּיעָה לְגֹבַהּ הָעֵינַיִם וְעוֹבֶרֶת אוֹתָן, נֶעֱלֶמֶת פִּתְאוֹם אֶרֶץ הַיְּלָדִים מֵעֵינֶיךָ, וְאַתָּה לֹא יָכוֹל לָשׁוּב וּלְהִזָּכֵר בָּהּ. וְאָז אַתָּה אֲפִלּוּ לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה בְּתוֹךְ כְּלוּב וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ בַּחוּץ. בַּהַתְחָלָה, אַתָּה עוֹד מְנַסֶּה לִזְכֹּר, אֲבָל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מְעַרְפֵּל אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת, וְדַוְקָא בַּלַּיְלָה כְּשֶׁאֵין אוֹר, וְלֹא רוֹאִים טוֹב, חוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ לְעִתִּים אֶרֶץ הַיְּלָדִים. כָּכָה זֶה, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁרוֹאִים יוֹתֵר טוֹב דַּוְקָא בַּחֹשֶׁךְ.

כְּשֶׁהִקְרֵאתִי אֶת זֶה לְבַּרְטָה, הִיא אָמְרָה לִי לְשַׁנּוֹת אֶת זֶה, וּלְהַחְלִיף אֶת הַסְּלִיחָה, כִּי סְלִיחָה זֶה שֶׁל מְבֻגָּרִים, וּבִמְקוֹם זֶה פָּשׁוּט לִכְתֹּב שֶׁלֹּא הִתְכַּוַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת פָּנִים שֶׁל מְבֻגָּר. אֲבָל מַרְטָה, שֶׁהִיא קְצָת יוֹתֵר גְּדוֹלָה, אָמְרָה לִי לְהַשְׁאִיר אֶת הַסְּלִיחָה.

 

הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ הַיְּלָדִים

הַיּוֹם טִיַּלְתִּי בְּעִיר מְגוּרַי חֵיפָה, בְּמוֹרְדוֹת הַכַּרְמֶל, עִם שְׁתֵּי בְּנוֹתַי. מַרְטָה בַּת הַשְּׁמוֹנֶה, שְׂעָרָהּ חוּם, עֵינֶיהָ יְרֻקּוֹת וְיֵשׁ לָהּ נְמָשִׁים עַל הָאַף שֶׁהִיא מִתְבַּיֶּשֶׁת בָּהֶם. וּבַּרְטָה בַּת הֶחָמֵשׁ, בְּלוֹנְדִּינִית, גַּם בַּעֲלַת עֵינַיִם יְרֻקּוֹת, וּבֵינְתַיִם אֵין לָהּ שׁוּם דָּבָר שֶׁהִיא מִתְבַּיֶּשֶׁת בּוֹ, אוּלַי חוּץ מֵהַמּוֹצֵץ. וְנֶלְיָה, הַכַּלְבָּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁדּוֹמָה לִזְאֵב וְיֵשׁ לָהּ פַּרְפַּר לָבָן עַל הֶחָזֶה, הִיא בֶּאֱמֶת לֹא מִתְבַּיֶּשֶׁת בִּכְלוּם וְרַק כְּשֶׁכּוֹעֲסִים עָלֶיהָ הִיא עוֹשָׂה עֵינַיִם עֲצוּבוֹת.

אַתֶּם יוֹדְעִים, חֵיפָה הִיא עִיר יָפָה, וּבֵיתֵנוּ נִמְצָא לְמַעְלָה עַל הָהָר וּמִשָּׁם אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַגְּבָעוֹת וְהַיָּם. פִּתְאוֹם נִזְכַּרְתִּי שֶׁרָאִיתִי שַׁעַר כָּזֶה, בְּצֶבַע יָרֹק-כָּחֹל, בְּתוֹךְ סְבַךְ שִׂיחִים שֶׁמֻּקָּף כֻּלּוֹ בְּצִמְחֵי אֲפוּנָה רֵיחָנִית וּבְנַרְקִיסִים. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהַשַּׁעַר הַזֶּה מֻכָּר לִי וּכְבָר הָיִיתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

שָׁאַלְתִּי אֶת הַיְּלָדוֹת שֶׁלִּי אִם הַשַּׁעַר הַזֶּה מֻכָּר לָהֶן.

הֵן חָשְׁבוּ רֶגַע, אַחַר כָּךְ הִבִּיטוּ אַחַת עַל הַשְּׁנִיָּה, חִיְּכוּ קְצָת,

וְאָז אָמְרוּ יַחַד:

"זֶה הַשַּׁעַר!"

אָמַרְתִּי לָהֶן שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת,

וְהֵן אָמְרוּ בִּפְלִיאָה:

"מָה אַבָּא,

אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַשַּׁעַר לְאֶרֶץ הַיְּלָדִים?!"

עָצַרְנוּ אֶת הֲלִיכָתֵנוּ, טִפַּסְנוּ בַּחֲזָרָה עַד לַשַּׁעַר הַיָּרֹק-כָּחֹל וְהֵצַצְנוּ דֶּרֶךְ הַסּוֹרָגִים.

הָיָה שָׁם גַּן מִשְׂחָקִים גָּדוֹל, אֲבָל לֹא רָאִינוּ בּוֹ אַף יֶלֶד. הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּצֶבַע תְּכֵלֶת חִוֵּר, וְהַחוֹל, גַּם הוּא הָיָה אֲפַרְפַּר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר צָהֹב. עֵצִים בּוֹדְדִים הָיוּ פְּזוּרִים בַּחוֹל הַחַם, וַעֲלֵיהֶם, הָיוּ בְּצֶבַע יָרֹק כֵּהֶה, לְלֹא בָּרָק. הָעֵץ, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיוּ עֲשׂוּיִים הַמִּתְקָנִים, נִרְאָה יָשָׁן וּמְקֻלָּף.

"שׁוּם דָּבָר לֹא זָז שָׁם,

אֲפִלּוּ לֹא הֶעָלִים שֶׁל הָעֵצִים",

הִתְפַּלְּאָה מַרְטָה.

"אֵיזֶה שֶׁקֶט,"

צָעֲקָה בַּרְטָה.

נֶלְיָה דָּחֲפָה אֶת אַפָּהּ דֶּרֶךְ הַסּוֹרָגִים וְרִחְרְחָה אֶת הָאֲוִיר.

גַּם אֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי, כִּי זָכַרְתִּי שֶׁבְּאֶרֶץ הַיְּלָדִים הַצְּבָעִים הָיוּ תָּמִיד יוֹתֵר חַיִּים, וְהַקּוֹלוֹת יוֹתֵר רוֹעֲשִׁים.

"אֲדוֹנִי הַשּׁוֹמֵר!"

"אֲדוֹנִי הַשּׁוֹמֵר!"

קָרָאתִי.

דֻּבִּי רָזֶה, שֶׁיָּשַׁב בַּצַּד עַל שְׁרַפְרַף, נִגַּשׁ אֵלֵינוּ מְנֻמְנָם וּמִתְנַדְנֵד כְּזָקֵן שֶׁמַּפְרִיעִים לוֹ.

הָיְתָה לוֹ אֹזֶן אַחַת גְּדוֹלָה יוֹתֵר שֶׁהֵצִיצָה מִתַּחַת לְכוֹבַע אָפֹר. עַל יָדָיו הָיוּ כְּפָפוֹת אֲדֻמּוֹת, כַּפְתּוֹרֵי זָהָב עַל פַּרְוָתוֹ הַחוּמָה וּמַפְתֵּחַ גָּדוֹל תָּלוּי עַל הַצַּוָּאר. הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ צָחֲקוּ כְּמוֹ עֵינָיו שֶׁל יֶלֶד, אֲבָל מִסָּבִיב לָעֵינַיִם הָיוּ קְמָטִים וּמִתַּחַת לַכּוֹבַע בִּצְבְּצוּ שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה.

נֶלְיָה חָשְׂפָה אֶת שִׁנֶּיהָ.

"נֶלְיָה,

הִשְׁתַּגַּעְתְּ?!"

כָּעַסְתִּי.

"מָה אַתְּ עוֹשָׂה, זֶה דֻּבִּי חָמוּד.

בְּבַקָּשָׁה, פְּתַח לָנוּ אֶת הַשַּׁעַר,"

אָמַרְתִּי.

הַדֻּבִּי הִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ הָאֲרֻכָּה וְהָרָזָה לְעֵבֶר שֶׁלֶט שֶׁבּוֹ הָיָה מְצֻיָּר מְבֻגָּר וְעָלָיו סִימָן שֶׁל אִיקְס.

מַרְטָה וּבַּרְטָה קָרְאוּ:

"תִּפְתַּח…

תִּפְתַּח לָנוּ…"

וְטִלְטְלוּ בִּידֵיהֶן הַדַּקּוֹת אֶת הַשַּׁעַר הַכָּבֵד.

הַשּׁוֹמֵר, מִיָּד וּבְלִי לְהָסִיר אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִצַּוָּארוֹ, פָּתַח לָהֶן אֶת הַשַּׁעַר.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי שֶׁהָיָה אָסוּר לִי לְהַגִּיד:

"בְּבַקָּשָׁה,"

כִּי זוֹ מִלָּה שֶׁסּוֹגֶרֶת אֶת הַשַּׁעַר לַגַּן הַזֶּה.

מַרְטָה וּבַּרְטָה, מָשְׁכוּ אוֹתִי בְּיָדִי, חָזָק, דֶּרֶךְ הַבַּרְזִלִּים, כְּאִלּוּ אֲנִי יָכוֹל לַעֲבֹר בֵּין הַסּוֹרָגִים, וּבָכוּ שֶׁיִּתֵּן לִי לְהִכָּנֵס. אֲבָל לִי לֹא הָיָה נָעִים, וְאָמַרְתִּי, שֶׁאִם הַשּׁוֹמֵר לֹא מַרְשֶׁה, אֲנִי אֲנַסֶּה לְדַבֵּר אִתּוֹ.

הַדֻּבִּי שִׁפְשֵׁף אֶת כְּפָפוֹתָיו הָאֲדֻמּוֹת כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ קַר, דִּגְדֵּג אֶת כַּפְתּוֹרָיו הַזְּהֻבִּים כְּאִלּוּ זֶה מַצְחִיק, וְאָמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה לִי מִבְחָן.

הוּא יִשְׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלָה, אִם אֵדַע לַעֲנוֹת עָלֶיהָ הוּא יִתֵּן לִי לְהִכָּנֵס.

הִסְכַּמְתִּי.

הוּא שָׁאַל אוֹתִי

אִם כּוֹאֵב לִי מַשֶּׁהוּ.

הֻפְתַּעְתִּי מֵהַשְּׁאֵלָה הַפְּשׁוּטָה,

וְהֵשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא.

הוּא הוֹסִיף וְשָׁאַל,

הַאִם יֵשׁ לִי אֵיזֶה פֶּצַע אוֹ מַכָּה כְּחֻלָּה בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא מָקוֹם בַּגּוּף.

שׁוּב הֵשַׁבְתִּי בְּפַשְׁטוּת שֶׁלֹּא.

הַדֻּבִּי אָמַר שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִכָּנֵס, כִּי לְיֶלֶד תָּמִיד כּוֹאֵב מַשֶּׁהוּ. וּלְכָל יֶלֶד, הֵיכָן שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ, יֵשׁ פֶּצַע אוֹ מַכָּה כְּחֻלָּה. אַחַת לְפָחוֹת.

"תֵּן לוֹ עוֹד הִזְדַּמְּנוּת,

אַחֲרוֹנָה,"

הִתְחַנְּנוּ מַרְטָה וּבַּרְטָה.

"אַחֲרוֹנָה!"

הִזְהִיר הַדֻּבִּי בְּאֶצְבַּע שְׂעִירָה שֶׁהֵנִיף לְעֶבְרִי.

מַרְטָה וּבַּרְטָה הִדְבִּיקוּ רָאשֵׁיהֶן לַסּוֹרָגִים מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר וְלֹא זָזוּ.

הַדֻּבִּי בִּקֵּשׁ שֶׁאַרְאֶה לוֹ

אֵיךְ אֲנִי הוֹלֵךְ.

פָּסַעְתִּי הָלוֹךְ וָשׁוֹב לִפְנֵי שַׁעַר הַגַּן, בַּהֲלִיכָה יְשָׁרָה וּמְסֻדֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ תָּמִיד.

הַפָּנִים שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הָיוּ רְצִינִיּוֹת, וְהוּא אָמַר לִי שֶׁאִם אֵיזֶה יֶלֶד יָבוֹא מוּלִי, אֲנִי אֶדְרֹס אוֹתוֹ, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ כְּמוֹ מְבֻגָּר, וּבִכְלָל לֹא מַבִּיט לְמַטָּה.

שׁוּב נִכְשַׁלְתִּי.

מַרְטָה וּבַּרְטָה הָיוּ נְבוֹכוֹת לִרְאוֹת אוֹתִי, אֶת אַבָּא שֶׁלָּהֶן, נִכְשָׁל שׁוּב וָשׁוּב.

כִּנַּסְתִּי רֹאשִׁי בֵּין כְּתֵפַי וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי.

"אַבָּא,

אַתָּה כְּמוֹ יֶלֶד,"

צָחֲקָה פִּתְאוֹם בַּרְטָה מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ,

וְעֵינָיו שֶׁל הַשּׁוֹמֵר אוֹרוּ.

"נִסָּיוֹן אַחֲרוֹן!"

הִכְרִיז.

"וְהַפַּעַם, אַחֲרוֹן בֶּאֱמֶת."

"אֲדוֹנִי,"

קָרָא הַדֹּב,

"הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאַתָּה אִישׁ בְּתוֹךְ סִפּוּר שֶׁצָּרִיךְ לְהִסְתַּיֵּם בַּסּוֹף?"

"שְׁטוּיוֹת,"

פָּלַטְתִּי בְּחִיּוּךְ, וּבִטַּלְתִּי בְּהֶנֵּף יָד.

הַשּׁוֹמֵר הֵרִים אֶת הַמַּפְתֵּחַ הַכָּבֵד וְנָעַל אֶת הַשַּׁעַר הַחוֹרֵק פַּעֲמַיִם.

"דַּי, דַּי,"

יִלַּלְתִּי, וּדְמָעוֹת חַמּוֹת וּמְלוּחוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ עַל לְחָיַי וְנָטְפוּ לְתוֹךְ פִּי. גַּם מַרְטָה וּבַּרְטָה בָּכוּ מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשַּׁעַר, וְלֹא רָצוּ לְהִפָּרֵד. מִבַּעַד לַדְּמָעוֹת שֶׁמִּלְּאוּ אֶת עֵינַי, רָאִיתִי אֶת אֶרֶץ הַיְּלָדִים מִשְׂתָּרַעַת לְפָנַי וְהַשַּׁעַר הָיָה פָּתוּחַ לִרְוָחָה. וְהַשּׁוֹמֵר, הַדֻּבִּי הָרָזֶה וְהַמּוּזָר, מוֹשִׁיט לְפָנַי אֶת הַיָּד, קַד קִדָּה,

וְאוֹמֵר לִי:

"הִכָּנֵס יֶלֶד,

רַק אַל תִּשְׁכַּח לְהַזְכִּיר לִי, לִמְחֹק לְךָ אֶת כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת, כְּשֶׁתֵּצֵא מִכָּאן."

 

עַכְשָׁו יְלָדִים, אֲנִי בְּאֶרֶץ הַיְּלָדִים, בּוֹכֶה וְצוֹחֵק מֵאֹשֶׁר וְשִׂמְחָה. וְהַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ זֶה שֶׁהַפֶּתֶק שֶׁל הַחֻלְצָה מְגָרֵד לִי בַּצַּוָּאר, וְיֵשׁ לִי קְפָלִים בַּגֶּרֶב שֶׁלּוֹחֲצִים לִי בְּתוֹךְ הַנַּעַל.

וְכִמְעַט שָׁכַחְתִּי,

אֵיזֶה כֵּיף שֶׁקּוֹרְאִים לִי עֹפֶר, לָכֵן הַשּׁוֹמֵר לֹא הֶחְלִיף לִי אֶת הַשֵּׁם כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְכָאן, כִּי עֹפֶר, אֲפִלּוּ אִם הוּא סַבָּא, תָּמִיד נִשְׁאָר עֹפֶר.

"נֶלְיָה!

חַכִּי לָנוּ רֶגַע כָּאן, לְיַד הַשַּׁעַר. אַל תֵּלְכִי, וְאַל תָּצִיקִי לַדֻּבִּי, אֲנַחְנוּ תֵּכֶף חוֹזְרִים."

 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה