1 במה ומסך

את אחלה ואת מתוקית / אביבית משמרי

גיבורה פמניסטית או סטראוטיפ ורוד של נשיות? ניסיון לפצח מיהי תותית, שנמצאת על מסך הטלויזיה שלנו זמן כה רב.

פברואר 10, 2015  

יש לה עשר דקות פנויות עד לפתיחת בית הקפה שלה. מה עושים בזמן שנשאר? "אנקה את המקרר", היא חושבת – "אוי, ניקיתי אותו אתמול. ואת התנור – שלשום". מה דעתך, תותית, אולי תקראי ספר או משהו? לא, היא יוצאת לקניות. בדרך היא חולפת על פני לימונית צהובת השיער, מטאטא בידה, שמספרת לה שחפפה את השיער בשמפו חדש ונהדר. בכלל, כל תושבות ארץ תות תמיד מגונדרות ומוכנות ליציאה, ואין סיכוי לתפוס אותן בפיג'מה ונעלי בית.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. ליאורה גרוסמן הגיב:

    עניינת אותי, אז נכנסתי לקרוא קצת על תותית המקורית strawberry shortcake. אני חושבת שקודם כל – דמות שנוצרת עבור כרטיס ברכה, או אימפליקציה מסחרית כלשהי (ראי למשל, "הלו קיטי", שנוצרה ע"י חברת סנריו היפנית למטרה דומה) – תמיד תהיה נחותה מעט לעומת דמות שנוצרת עבור ספר. דמות כמות תותית נכתבת בלי טקסט, ולכן אין בעצם עומק לגיבורה. היא מתפקדת כציור בלבד. מאחר ובשנות השמונים היה בום גדול של סגנון הקוואי ביפן, שחילחל מיד למערב – תותית השתלבה בו יופי, בלי יומרות גדולות. כל החברות שלה הן בעצם מאכלים (עוגית, פצפוצית, תפוזית, לימונית וכיוב'). ההצלחה שלה הניבה מיד סדרת אנימציה, כמובן – אבל להבדיל מסדרות אנימציה איכותיות באמת (שמבוססות, אהמממ, על סיפור, או לפחות על תסריטאות טובה. נדי פעמוני, מחמל נפשי, שהוזכר פה – מבוסס על סדרת ספרים מעולה של אניד בלייטון) – סדרה שמבוססת על דמויות מסחריות מראש תעסוק בקש וגבבה. בשנות השמונים היה דגש גדול על הערכים האמריקאים הבסיסיים – שמעדיפים את המשפחה, את העיירה הקטנה, את אורח החיים המסורתי, על פני פמיניזם, שלא לדבר על עוגות וממתקים. היום – ילדי העולם סובלים ממגפת השמנה, עברנו לפירות, ויש לנו בלבול שלם לגבי פמיניזם. מצד אחד – נשים רוצות להיות "חזקות" מצד שני נשים רוצות להיות חלשות, ולהתחתן עם אלפא מייל מהמאה השמונה עשרה (ראו את כל ספרי "דמדומים" ו"חמישים גוונים" לדורותיהם). קשה להבין לאן נושבת הרוח הפמיניסטית בימינו, והנה לפנינו – תותית.

כתיבת תגובה