3 במה ומסך

באור, בצל, בחצוצרה ובקלרינט / גיא טנא

רשימת ביקורת על אלבום הילדים "האוצר" של המלחין והיוצר גל זיו

ינואר 15, 2017  

זה זמן רב לא יצא בישראל אלבום ילדים מושקע ורחב יריעה כמו "האוצר- מסע לארץ הכל ייתכן" שיזם והלחין גל זיו. זהו אלבום שרואה אור חמש שנים אחר פרויקט השירה שלו "תל-אביב צפה", גם הוא מכוון גבוה ואיכותי.

אם ב -1997 גייסו מאיר גולדברג ודן תורן מוסיקאים בכירים כמו אבי בללי, אסף אמדורסקי, מיקי שביב, אלי לולאי ועוד רבים ליצור את "זנב לא שוכח", מצליח גל זיו להביא לאלבום הילדים שהגה מקבץ מרשים ומסקרן של יוצרים ומבצעים אשר ביניהם דנה ברגר (שהשתתפה אי אז ב"זנב לא שוכח" אף היא), גדי רונן, יעל דקלבאום, בועז ריינשרייבר ואלון עדר ונגנים משובחים שביניהם ניתן למנות את גליה חי, יהוא ירון, אביב ברק,ערן וייץ, אבי לייבוביץ' ורועי שפיגלר- רשימה חלקית בלבד. וזאת מבלי להזכיר את האטרקציה שמהווה השחקן יוסי מרשק בעמדת המספר. מרשק מספר את סיפור המסגרת, שנכתב גם הוא על ידי המלחין גל זיו, ומתמשך בין השירים. בצעד יוצא-דופן מאפשר האלבום האזנה של השירים בלבד, ללא הסיפור המלווה.

בניגוד לאלבומי ילדים אשר לרוב מתבססים על יוצר/ת אחד/ת, בחר המפיק המוסיקלי לקבץ טקסטים של מספר כותבים מוערכים לילדים ובהם שלומית כהן-אסיף, טל ניצן, יקיר בן משה ואיריס אליה כהן. זיו עצמו אחראי על טקסט אחד לאלבום החדש. ובכן, נבחרת כוכבים של ממש והציפיות- בשמיים.

האוצר אלבום

איור: עינת צרפתי

סיפור המעשה עוקב אחר הרפתקאותיהם החלומיות של אביתר ודניאלה, שני ילדים שנדמה ועולם המבוגרים מצפה מהם לגדול ולהתבגר בטרם עת. הם יוצאים למסע שכולל פגישות עם מלך, דרקון, חלזון, סטיבן הנודד, פיית החלומות, היצורים ננדו וליליאן, וחוזרים עמוסי הרפתקאות לאחר חיפוש אוצר פיזי ומציאת האוצר שבלב.
יש משהו באופי הסיפור שמזכיר מאוד את "טיקליטון" של חווה אלברשטיין מ-1976. גם שם הסיפור חינני ויכול לשמש גשר למוסיקה לילדים שזקוקים לכך, אך בגדול הוא אינו מוסיף ערך של ממש ואינו עומד בזכות עצמו כיצירה ספרותית.

האלבום נפתח במילותיה של שלומית כהן-אסיף:

ציירתי צפרדע
בעשב השופע
ואמא אמרה:
'זה יופי של עכבר
אתה ממש מוכשר!'

"יופי של צפרדע" מתוך "הספר הגדול של שלומית כהן-אסיף" מזכיר מעט את הפתיחה הקלאסית עם נחש הבריח בתוך הכובע של "הנסיך הקטן" מאת אנטואן סנט דה אכזופרי. זיו בוחר לשיר את שיר הפתיחה בעצמו ומניח מסד רגוע וקאמרי למסע היצירתי ורב הדמיון שמצפה לילד המאזין. רביעייה קאמרית וקלרינט מתוק של מריו סולן מסייעים בכניסה לאווירה האגדתית.

אני מוכן את הביצה- אבל בלי הצהוב
מוכן את הסלט- אבל לא עד הסוף
נשיקות מדודות- רק בלי השפתון
ורק אחרי הטלוויזיה
ללכת לישון

שירה של טל ניצן "אני מוכן" מהווה מחווה לשירו הידוע של יהודה אטלס שמתאר ומפרט את הגבולות שמתווה לעצמו הילד הזה (שהוא אני). בועז קראוזר מבצע שיר שמח, שובבי וקרקסי כאשר גל זיו משתמש בצעצועים ליצירת סאונד משחקי ומגייס את הכינור של שניקי מיבר להעצמת תחושת השובבות הילדית.

אבא אומר שאני נסיכה
רק חסר לי שרביט וכתר
אז למה כל ערב אני מוכרחה
לסדר מחדש את החדר?

"נסיכה" של טל ניצן מבוצע על-ידי דנה ברגר ומקדם את הצגת דמותה של הילדה דניאלה. זיו מטפח כאן את הקונפליקט שבין ילדות לנטילת אחריות שעומד הן מול ההורה והן מול הילד. הוא יוצר מעטפת צלילית רכה, חלומית, מתקתקה ואילו את החספוס כמשקל נגד, מביאה אתה ברגר, זמרת רוק שיודעת, גם כאשר היא מתבקשת לשיר בתוך מסגרת לא-רוקית, למצוא את הדרך למבע כנה ולא סכריני.

פתאום למלך יש זמן
להריח פרח
לפטפט עם הגנן

"גם לירח יש גומות חן" שירה של שלומית כהן-אסיף בביצועו של גדי רונן מעלה הילוך את האלבום שהתחיל, לטעמי, בחוסר תנופה. את משב האנרגיה והדמיון, זה שמגובה בשיר משובח באמת, אנחנו מקבלים כעת, לא מעט בזכות החצוצרה הנפלאה של ספי ציזלינג והגיטרה החשמלית של ערן וייץ. זיו רותם לשירים הרכבים שונים של מוסיקאים לאורך האלבום ומנסה להתאימם הן לסיפור אותו מספר הטקסט והן ללחן שיצר עבורו. הלך הרוח שבמרכז השיר של כהן-אסיף, זה המאפשר למלך (המייצג את המבוגר) לעצור לרגע את המירוץ ולשאול את השאלה האלתרמנית "האם ישנם עוד כל אלה/ האם בלחש עוד מותר בשלומם לדרוש?", מבוטא היטב בהפקה המוסיקלית הרגישה של זיו ובשירה הייחודית של איש ההרכבים "דבק" ו"החצר האחורית".

בעץ ובמים, באור ובצל
היחד שלנו הולך וגדל
בואי אתי, אל תפחדי
האוצר קרוב כשאת לצדי

גדי רונן מבצע גם את השיר הבא, "האוצר" למילים של יקיר בן משה שכתב במיוחד מספר שירים לאלבום, כאשר לצדו אחת הזמרות הבולטות במחוזותינו כיום, מי שמזה זמן רב אני מצפה למעורבותה בעולם המוסיקה הישראלית לילדים – יעל דקלבאום. מבנה הרוק של השיר עם הגיטרות של זיו, יהוא ירון, אחד מנגני הבס המובילים בארץ והתופים של אביב ברק­­, יוצר שיר סוחף שיכול לעמוד בזכות עצמו גם מחוץ לאלבום ילדים ואילו המיקס של דניאל אנגליסטר מהווה דוגמא ומופת לעבודה בין-ז'אנרית, כזו שיכולה להיות תקפה עבור כל סוג של קהל עם הדגשים הנכונים והידע האולפני הנחוץ.

פעם פגשתי מישהו
שלא חלם אף פעם.
הוא שאל:
'לחלום יש ריח או טעם?
הוא דומה לברק
או לרעם?

a1736797536_16

איור: עינת צרפתי

רק לאחרונה, ממש מעל במה זו, כתבתי על "ריח של חלומות", אלבום ילדים בו שרים יחדיו אלון עדר ודנה עדיני. בעיני, עדר הוא מן היוצרים המובחרים שלנו, כזה שמשתייך לקבוצה מצומצמת עוד יותר של אמנים שקולם ושירתם אינם נופלים מכתיבתם והלחנתם. גם כאן, ב"פגשתי מישהו", מאת שלומית כהן-אסיף, ללחן של זיו, בפורמט הבוסה נובה שבחר זה האחרון, ולאור פרק החלום שבתוך החלום בסיפור המסגרת, עדר נשמע נפלא: מדויק, יצירתי באופן שירתו, עדין ומותאם בדיוק לקהל הילדי. בעיה ז'אנרית אחת: השיר יפהפה אך מכוון חלום באווירה ובעיבוד אך אם ילד יאזין לאלבום לפני השינה, סיכויים רבים שיצלול עם עדר למחוזות השינה ולא יצלח את השיר עד לסיום האלבום.

יש לירח הסכם עם השמש
המבוסס על עקרון תן וקח
כשהוא מתעייף, היא יוצאת לשמיים,
וכשהיא תתעייף, הוא יזרח

את "חרוזים" מאת של איריס אליה כהן, הלחין ושר גל זיו באופן שובבי ותוסס, כראוי לשיר הממזרי של אליה כהן שלא נרתעת משילוב של סלנג לטובת שלמות השיר ("אם לקנגורו נקרע לפתע הכיס/ זה סיפור, איך אומרים, מהתחת.") ויחד עם שילוב מפוחית ונגינה מושפעת מסגנון הקאנטרי, נוצר כאן ממתק חביב של שיר.

העץ פורח כשנוטפים עננים
האהבה גועשת כשבלב מרגישים
עברנו יחד מסע מרתק
וכעת זה הזמן ללכת הרחק

שיר הפרידה של אביתר ודניאלה מארץ הדמיון ושל המאזינים מן הדמויות, "להתראות" למילים של יקיר בן משה, אינו השיר האחרון דווקא. מקהלת ילדים מסייעת לשיר בעל האופי החזרתי (ספי ציזלינג החצוצרן ראוי כמו תמיד למחמאות) לקנח יפה את האלבום. עד עצם הרגע הזה לא ברורה לי הוספת השיר האחרון שנדמה כי מעט "שתול" ולא ארוג באופן טבעי במסגרת האלבום.

מאז כבר גדלתי, גם השכל גדל
ואין לי בראש שטויות בכלל:
שני מטבעות לא יהפכו להרבה,
בתוך התיבה אין גמד מתחבא
ואין מפלצות בארון,
(כנראה)

"ילד גאון" מאת של טל ניצן ובביצועם של אלון עדר ונופר גבעוני אמור כנראה להעניק איזושהי רטרוספקטיבה לחוויות הילדות החלומיות שעמדו במרכז האלבום, איזושהי התפכחות, שגם היא בערבון מוגבל בשל המלה "כנראה" החותמת את השיר. סבותיי אמרו "נו, שויין" במקרים כאלה בהם דבר מה אינו מוסיף ואינו מוריד… כך הרגשתי כלפי "ילד גאון", שיר מתוק שיעבוד היטב בהופעות אך הוא בהחלט חריג בנוף האלבום.

"האוצר" הוא אלבום מורכב, כזה שמעמיד שורה ארוכה של אמנים אל מול משימה לא פשוטה: משיכת המאזין הילד למסע שאינו האופציה המועדפת שלו מראש בעולם דיגיטלי המקפץ מהר מעניין לעניין. גל זיו לקח על עצמו אתגר ולרוב עמד בו בהצלחה ועבור ההורים והילדים כאחד, מזומנת כאן חוויית האזנה מהנה וצבעונית.

 

גיא טנא – 44, תושב תובל שבגליל, מבקר מוסיקה (גל"צ בין השנים 2008-2014, תרבות il, רדיו צפון ללא הפסקה , טנא ג'י), מורה לספרות ולאנגלית.
 ספרו "ילד, כבש, זנב ושירים" עומד על הקשר שבין אלבומי ילדים ישראליים לאסתטיקה של מוסיקת הרוק, תוך שימוש בפרמטרים ספרותיים, מוסיקליים ותרבותיים.
כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת לי מרגלית:

    השירים מהממים, אבל האיורים יותר טובים!

  2. מאת דפנה חיימוביץ':

    איזה יופי! השירים, האיורים, הצלילים.

  3. מאת נטע:

    טעמתי את השיר "האוצר" – מקסים! הרשימה נהדרת ומתחשק לרוץ לרכוש ולשמוע עם הילדים. האיורים משגעים. תודה!

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.