15 ספרות

בהירות אפלולית / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרו החדש של דויד גרוסמן, "חיבוק"

פברואר 23, 2011  

לא תהיה זו הגזמה לומר שבספרו החדש “חִבוק” (עם עובד), הופך דויד גרוסמן את היוצרות. הוא מציג לקהל הקוראים יצירה חריגה מאד ממכלול יצירתו עד כה, הן באופן הביטוי הלשוני הן בעיצוב הוויזואלי.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

15 תגובות:

  1. עטרה הגיב:

    הוצאת לי את המלים מהפה. כלומר, ניסחת לי את מה שחשבתי והתקשיתי לנסח בעצמי. תודה!!!
    יש לי טור על ספרי ילדים ב”מרמלדה”, אבל שם מתפרסמות רק המלצות, ועל “חיבוק” היו לי יותר מדי הסתייגויות מכדי לכתוב המלצה. כשגמרתי לקרוא אותו, הרגשתי שזה ספר עצוב, ולא בדיוק לילדים, ותהיתי איך יגיב אוריה בן החמש (שהוא הלקטור הקבוע שלי). הוא הביט בספר ואמר שלא מתחשק לו שאקרא לו (והוא דווקא ילד מקשיב וקשוב שאוהב מאוד ספרים), וילדה אחרת אמרה שהספר “חופר” ושהיא לא אוהבת את הציורים.
    שמחתי לגלות את הבלוג הזה, ואשמח גם להשתתף מדי פעם בהגיגים משלי, אם אפשר.

  2. עטרה הגיב:

    רק למען הסר ספק – אני מתחברת גם לכל הדברים הטובים שכתבת על הספר!!!

  3. דינה הגיב:

    תודה על הכתבה המעניינת. קראתי את “חיבוק” ונשארתי בלי יכולת לומר אם אני אוהבת אותו או לא. ללא ספק, הספר עדין, רגיש ומיוחד
    במינו. אין הרבה ספרי ילדים כאלה וצריך שיהיו גם כאלה.יחד עם זה, אני מרגישה שזה בעיקר ספר להורים לילדים ולא לילדים עצמם. לדעתי, אין בזה כל רע. גם ההורים זקוקים לפעמים לספרי ילדים כדי לעזור להם להתחבר לילדותם שלהם ודרכה- גם לעולמם של ילדיהם.

  4. טלי הגיב:

    עוד לא קראתי את הספר ולמרות שבאופן כללי אני מאוהבי גרוסמן (אם כי מספרי המבוגרים שלו יש כאלה שאני מאוד אוהבת וגם כאלה שלא), הרגשתי גם מלשמוע עליו מרחוק שיש פה משהו אחר.

    ברור שעוד אסתכל בספר מבעד לעיניים וללב שלי עצמי, אבל אני מאוד אוהבת את רוחב היריעה המורכבת ואפילו, אם מותר לי לומר, האמיצה, שפרשת פה, אין ספק שלפחות חלק מהפרספקטיבות האלה יהדהדו לי כשאפגוש את הספר.

    ואני מסכימה לגבי איכותו וייחודו של “היה הייתם שני קופים”, שמשום מה לא מוכר מספיק…

  5. רחל סטולרו הגיב:

    רשימה מעניינת מאד מאד, תודה. קריאת הרשימה והתגובות, גרמו לי לתהות לגבי המקום של האיור בספר. נדמה לי שהוא משפיע במידה יוצאת דופן על האופן בו הספר נתפס ונחווה. אני תוהה אם דווקא במקרה הזה לא היה נכון יותר לבחור מאייר “רגיל”. מאחר והטקסט כ”כ יוצא דופן בין ספרי ילדים אחרים, איור מסוג אחר היה אולי מקל על העיכול.
    אולי הכוונה לא היתה לייצר ספר ילדים דווקא, אלא מין משל פילוסופי חסר-גיל, כדוגמת “העץ הנדיב” או “הנסיך הקטן”. גם הדוגמאות האלו אינן מדוייקות, כי האיור בהן, למרות המינימליסטיות שלו, שומר עדיין על מאפיינים מסורתיים כמו: דמויות, הבעות, וריאליזם מסויים בתיאור חפצים וסביבה. כלומר זה איור שמתקשר באופן פעיל יותר עם הקורא. מעניין שבשני המקרים הנ”ל המאייר הוא גם הסופר…
    זה לא נאמר מתוך בקורת על טיב האיור, זו סתם תהייה מסוג “מה היה אילו”.
    אגב, אני ראיתי את הספר בחנות, ולא פתחתי אותו, כי חשבתי שזה ספר שירה למבוגרים.

  6. שחר קובר הגיב:

    מאז שקיבלתי את הספר הוא שכב על המדף מיותם מאחר ולא מצאתי שום דבר מעניין ויזואלית ולכן גם היה לי קשה לקרוא את הסיפור. אתמול הצלחתי לקרוא אותו סופסוף ולצערי לא מצאתי בו כל עניין. מצאתי את הסיפור נדוש במיוחד, ואת האיורים קשה לי להגדיר כלל כאיורים (וגם על הספר עצמו הם מוגדים כרישומים), וגם הם נדושים, כבדים, חסרי מעוף ולא תורמים דבר לטקסט. אמנם לא מחלישים אותו, אך גם לא מחזקים אותו. התאכזבתי מאוד.

  7. איריס הגיב:

    המאמר מעניין ומרתק.
    אני לא הצלחתי להתחבר לספרו של גרוסמן. הרגשתי שהוא פילוסופי מידי לילדים, משתהה מידי, מהרהר יותר מידי.
    הספר מתאים למבוגרים ולסדנאות הורים ולא לילדים.
    נסיתי לספר לילד שלי אך הוא פרש מיד.
    ואני מאוד אוהבת את כתיבתו של גרוסמן, שהיא מדויקת מאוד ונוגעת בכל הנימים.

  8. דפדפתי בספר וניסיתי לקרא כמה פעמים בחנויות. הטקסט משך להמשיך לקרא. הויזואלי, פחות. קורה לי הרבה פעמים עם טקסט שאני צריכה לקרא כמה פעמים, ללעוס ולעכל. אבל לפחות זה מזמין לקריאות נוספות. הציורים לא גירו את הסקרנות, לא גרמו לי לחוויה ויזואלית חדשה.אז אפשר להגיד שסף הגרוי שלי גבוה וצריך להתאמץ…אבל לילדים גם. הדברים המינורייים פחות עובדים עליהם (זו אמנות שמכוונת יותר לאינטלקט, לעשיית מאמץ)
    אין בעיה בטיפול בנושאים נוגים, פילוסופים, ואפילו מדכאים. ראו ספריו של שאון טאן Shaun Tan ובמיוחד אני מתכוונת ל”העץ האדום” http://www.shauntan.net/books/red-tree.html
    יכול להיות שכשגרוסמן ראה את עבודותיה של מיכל רובנר (אמנית נפלאה בעיניי) הרגיש שזה מדבר את הטקסט שלו. אבל הציורים לא מספקים את סחורת האיור לספר, את ההארה הנוספת.

  9. עינת הגיב:

    לא מסכימה בכלל עם הערות המגיבים! זהו ספר רגיש מאד שנקרא בנשימה אחת. והרישומים מתאימים בדיוק לאופיו של הספר ולמסר שלו. כתמים אפרפרים בתוך מרחבי הלובן. כמו איים אבודים. קניתי את הספר לבן שלי (בן 10) והוא מאד התרגש ממנו. הוא לא מיותם על שום מדף ואנחנו חוזרים וקוראים בו ביחד ולחוד…כמו שאנחנו בביחדיות ובלבדיות שלנו. קצת מפריעות לי הערות כמו “לא מצאתי שום דבר מעניין ויזואלית”. הרי הספר הזה כל-כך מסקרן ומושך ויזואלית. אין מי שעומד אדיש ליד ערימת הספרים הלבנה הזו בחנות ולא מרים ספר ופותח מסקרנות לעיין בו. בסטימצקי בכלל שמו אותו תחילה ליד הקופות ולא באיזור ספרי הילדים. היכן שממקמים ספרי מתנה. כלומר הם כוונו אותו לכולם.

  10. ערן שחר הגיב:

    גם הערב, כמו בכל פעם שאני מקריא באוזני בן החמש שלי את הספר העדין והרגיש הזה, אני לא מפסיק לשיר בלב את “אתה פלא” של חוה אלברשטיין:
    http://www.youtube.com/watch?v=4amtjF4yApk
    בחיי, צריך להוציא מהדורה של הספר והשיר הזה ביחד. השיר והספר משוחחים זה עם זה בצורה מעניינת ועבורי על כל פנים הם שלם אחד.
    ולגבי הרישומים: אני לא מסוגל לדמיין את הטקסט הזה עם איורים אחרים. הרישומים של רובנר מדוייקים, מזוקקים ונקיים מ”רעשים”. הם מבינים את הטקסט, מדברים בשפתו ויחד איתו מספרים סיפור או רעיון אידאי מופשט ונטול קונקרטיות

  11. […] ראה אור הספר "חיבוק", שכתב דויד גרוסמן. ברשימה שפורסמה ב"הפנקס", טענו כי חרף העובדה שהספר מוצג […]

  12. […] מ"איתמר מטייל על קירות"). הדבר בולט בהרבה ב"חיבוק" שראה אור באותה שנה, ואילו כעת, משניתן לזהות את […]

  13. […] "חיבוק", ספר הילדים העדין והנוגה מאת דויד גרוסמן, מובא […]

  14. […] מאהבה. היא מרעיפה סיפורים על אהבה הורית – בעיקר של אם לבנה, ובשנים האחרונות רואים אור יותר ויותר ספרים על קשר […]

  15. […] דיאלוגים מזוקקים של רגש בין מבוגרים לילדים (למשל ב”חיבוק“). השיחה – שאנחנו כל כך רוצים שתמשיך – מתרחשת […]

כתיבת תגובה