1 במה ומסך

בוא נרקוד עד אור הבוקר (או בוא הלילה) / יעל תלם

עשרה אלבומי מוסיקה חדשים מומלצים לילדים

אוגוסט 15, 2016  

כשהייתי ילדה קטנה אהבתי מאוד להאזין לתקליטים ולקלטות לילדים. יש לי זיכרונות קסומים מהשנים האלה: איך הזזתי בעצמי את המחט אחורה כדי לשמוע שוב ושוב את "אבא'לה בוא ללונה פארק", או התקליט ההוא שבו שומעים, כביכול, אמא מלמדת את בנה איך להכין חביתה בעצמו (כולל צליל המרגרינה המתפצפצת על המחבת). בנוסף לאלו היו תקליטי המופת שנהגתי להקשיב להם בילדותי והפכו לחברי הטובים לכל החיים – מעולם לא הפסקתי לאהוב אותם, ואפילו בגיל ההתבגרות האזנתי להם מדי פעם, בין בריאן אדמס ובון ג'ובי וגידי גוב. השלישייה הפותחת שלי, בענף הנוסטלגי, היא "הכבש הששה עשר", "זרעים של מסטיק" ו"הייתי פעם ילד" של איינשטיין ורכטר. שלושת האלבומים האלה ליוו אותי ברצף מילדותי ועד לשנים האחרונות, בהן הפכתי לאמא והתחלתי להקשיב להם בהנאה רבה גם בחברת ילדיי.

לצד האלבומים הנוסטלגיים האלה ואחרים, ישנו דור חדש של מוסיקאים נהדרים שיוצרים לילדים; דור שמתפתח ומתגלה בשנים האחרונות. רשימה זו מוקדשת לעשרה אלבומי מוסיקה לילדים שיצאו בעשר השנים האחרונות, והם תענוג משותף לגדולים ולקטנים. אלבומים שמצליחים בעת ובעונה אחת לדבר לילדים בשפה שתהיה נגישה עבורם, רלוונטית ונעימה, ויחד עם זאת להסב הנאה להורים ולמבוגרים בכלל. אלבומים שהטקסט והמוסיקה שבהם ברמה גבוהה, שפונים אל הילדים כיצורים אינטליגנטים הראויים לתרבות טובה, ועם זאת לא מדברת מעל הראש שלהם או על דברים שלא מעניינים אותם. את רוב האלבומים שברשימה אנחנו שומעים בבית (בעצם, בעיקר באוטו) כבר זמן מה. חלקם נגלו לי תוך כדי המחקר הקטן שערכתי בנושא בחודשים האחרונים, ואני שמחה לשתף אתכם בו.

 

"ענן על מקל" – שירים מאת רינת הופר

אלבום ילדים עשיר ומופלא מבחינה מוסיקלית וטקסטואלית כאחד.

האלבום סובב סביב דמותה של עמלי, ילדה צבעונית בעלת עולם פנימי עשיר. השירים מספרים בגוף שלישי את חוויית החיים של עמלי, לעתים מלאת הומור ודמיון ולעתים פוגשת בדידות ועצב. שירים רבים עוסקים ביחסי הגומלין שבין עמלי לבין עולם המבוגרים. השיר "פשטידה", למשל, מציג את ההתבוננות המשועשעת של עמלי על המבוגרים היושבים בבתי קפה: "בבתי קפה אנשים אומרים / פירורים פירורים של דיבורים / דיבורי מנשמע טובתודה טובתודה / דיבורי פשטידה". מן הצד השני, "לצאת מהקווים", השיר הכי מרגש בדיסק (שמופיע כדקלום ללא לחן), מספר על חוויית השוֹנוּת של עמלי ביחס לשאר הילדים: "כשכל הילדים מציירים וצובעים / עמלי תמיד יוצאת מהקווים. / כל הילדים עומדים בשורה מסודרת / ועמלי תמיד… בצורה אחרת. / יש מורים שלא אוהבים / ילדים שיוצאים מהקווים".

בעוד שרוב שירי האלבום מספרים על יחסיה של עמלי עם עצמה או עם עולם המבוגרים, שירים מעטים מאוד מזכירים קשר עם ילדים אחרים, וכשהוא קיים, הוא לרוב קשר כאוב שרק מדגיש את חריגותה של עמלי בקבוצת הילדים. בשני שירים מיוחדים מאוד נוצרת מעין "ברית" בין עמלי ובין שונים-בודדים אחרים בסביבתה. בשיר "מקל סבא" משתקפת בדידותה של עמלי בדמותו של זקן אחד שהיא רואה בשכונה: "מר קימל רוצה להיות סבא של מישהו, אבל הוא לא מכיר אף אחד". השיר "קיפודה" מספר על אנה, ילדה מכיתתה של עמלי, שגם היא שונה ואחרת מכולם, אבל שונותה הפוכה לגמרי מזו של עמלי. גם בין שתי ה"קיפודות" האלה נוצרת ברית מיוחדת בשתיקה: "כל היום העפרון של אנה / נשאר מחודד. / כל היום אנה / נשארת לבד. / לפעמים בלי מילים / ובלי הסבר מיוחד, / עמלי רוצה להשאר עם אנה / ביחד לבד".

לצד הומור רב שנוכח בטקסטים של רינת הופר, יש בהם המון רגישות וחכמה. השוֹנוּת של עמלי מוצגת בשירים באהבה ובחמלה יוצאות דופן, שמצליחות לגרום לנו להתאהב בילדה הזו, הצבעונית כל כך, לצחוק ולהתרגש ושוב לצחוק.

הלחנים והעיבודים באלבום מעניינים וקליטים כאחד (לעתים קליטים מדי, כאלה שאמא ממוצעת עלולה למצוא את עצמה מתעוררת אתם באמצע הלילה). השירים, שמבוצעים על ידי עידן אלתרמן, ירדן בר-כוכבא, דידי שחר וטל בלכרוביץ', מקבלים, בצד המוסיקליות וההרמוניה, גם טיפול מסור של זמרים-שחקנים, שיודעים לתת ביטוי בקולם לקשת הרגשות הרחבה שבשירים.

 

"ילדי בית העץ" – הפרויקט של רן ויאיא כהן-אהרונוב

מה יותר כיף מלשמוע עם הילדים שלך את המוסיקה שאת אוהבת, ועוד בגרסה לילדים? כך אני מרגישה כשאני שומעת עם ילדיי את האלבום הזה, שאסף אליו אמני ענק מתחום הגרוּב הישראלי (הדג נחש, קרולינה, מוקי, אברהם טל, ועוד). השירים באלבום משרטטים תמונה של חבורת ילדים ובה דמויות שונות, שלכל אחת מהן יש סיפור קטן: זו שאוהבת לשחק תופסת ולא מסוגלת להפסיק; זה שטוען שהוא לא מפחד מכלום (אבל בעצם כולנו יודעים שהוא מפחד); זה שמחכה כל לילה "לתפוס" את פיית השיניים; זאת שמתישה את הוריה בשאלות; זה שאוהב מאוד לשמור סודות, אבל שונא סודות של אחרים; זה שחולם להיות זמר או שחקן מפורסם.

המלים מוגשות בשפה פשוטה, יומיומית, בגוף ראשון, בלי התחכמויות או משחקי מלים. בין השירים מוקלטים קטעי דיבור של ילדים שעונים על שאלות ומספרים על חייהם במתיקות רבה. והמוסיקה? בואו רק נאמר שכאשר מפעילים את הדיסק במערכת, כל הילדים קופצים רוקדים, וגם ההורים.

ואי אפשר לדבר על האלבום הזה בלי להזכיר שיר מיוחד מאוד מתוכו: השיר "ילד לא רגיל" מספר על ילד על הרצף האוטיסטי מנקודת מבטו האוהבת של אחיו הגדול. אף מונח טיפולי או אבחוני לא מוזכר בשיר, כמובן. האח הגדול פשוט מתאר את המציאות היומיומית עם אחיו המיוחד, בפירוט, במלים פשוטות של ילד, ובהמון אהבה. שיר חשוב ומרגש מאוד.

 

"פלא" – עלמה זהר

עוד בסדרת "תנו לי את הזמר/ת שאני אוהבת, רק באלבום ילדים" – עלמה זהר מצליחה לעשות את כל מה שהיא עושה טוב כל כך במוסיקה שלה למבוגרים, גם באלבום הילדים הזה. ומה היא יודעת לעשות הכי טוב? לקחת אותנו למסעות. מסעות בעולם הגדול ומסעות בתוך הנפש וביחסים הבין-אישיים. האלבום מוקדש לבנה הבכור של עלמה, והשירים שבו מפגישים אותנו עם היחסים היפים הנרקמים מן הרגע הראשון בין אם ובנה.

דמותה של האם מופיעה שוב ושוב באלבום בתפקידים שונים: בשיר "אִם" דמות האם היא דמות מגוננת ומרגיעה: "אם תתעורר מחלום / באמצע הלילה פתאום / שים את ידך בידי / ותישאר לצדי". בשירים "כל יום" ו"שלג" האם היא הדמות המתווכת את העולם ונותנת לו משמעות: "וכל יום אנחנו יוצאים / לטייל בין השמשות / וכל יום אנחנו יודעים / עשה איתנו חסד רב מאוד". ב"גלגולים" וב"שני אינדיאנים" ובמידה רבה גם ב"לילה", האם הופכת להיות מספרת שמרחיבה אופקים ומספרת על תרבויות אחרות, על חיות אחרות ועל אמונות אחרות ("פעם הייתי דג קטן / כל היום שחיתי בבטן לוייתן…").

האזנה לאלבום הזה עושה ריח של מדורה, תחושה של חיבוק חם וחשק לצאת יד ביד, ברגליים יחפות, למסעות קטנים וגדולים.

לצד השירים המקוריים באלבום, קיימות בו גם גרסאות כיסוי מקסימות לשירים של אחרים, בהן "אי שם בלב", ולאחר יציאת הדיסק לאור נוסף לגרסה הדיגיטלית גם "ילד יפה" – תרגום עדין ויפה ל-"beautiful baby" של ג'ון לנון.

 

"שביל החלב" – חוה אלברשטיין

"שביל החלב עובר

בין הריסים

ואנחנו מתכסים וטסים

 

הס פעוטי, כל לילה טיול מיוחד

בבוקר כשתקום

תהיה גדול ביום אחד"

(מתוך השיר "שביל החלב")

שביל החלב הוא המרחב הנוצר בין אמא וילד בזמן שלפני השינה. זהו אלבום שכולו שירי ערש ולילה. בעיניי הוא עוסק קודם כל ביחסים שבין ילד ואמו כפי שהם מתגלים ברגע השיא שלהם בכל יום: בשעת ההרדמה. יש בזמן הזה שלפני השינה הרבה אינטימיות והרבה רגעי אהבה וחיבור.

האלבום הוא כמו אלבום תמונות של רגעי-לילה כאלה. חלק מהתמונות מובעות בשירים מולחנים וחלקן בדקלומים קצרים, של ארבע עד שש שורות בערך. השירים עוסקים בקושי להירדם ובמה שעוזר להירדם; בצמיחת השן הראשונה ובנפילת שיני החלב; בחלומות ובדמיונות, ומעל ומתחת לכל אלה – בקשר בין אמא וילד.

חווה אלברשטיין מזמרת ומדקלמת את כל אלה בקולה האמהי-סבתאי, מלווה בעיבודים מוסיקליים פשוטים ומינימליסטיים, ולרוב מאוד עדינים, כיאה לשירים שלפני השינה.

שני שירים נגעו ללבי במיוחד באלבום הזה: אחד הוא "אַילילולי" – שיר ערש שהוא גם שיר אהבה של אם לתינוקה, מלא רוך וחום להתפקע. השיר השני הוא "השריטה", שיר קסום שבו מחפשים האם והילד יחד את הפצע ביד שכבר כמעט ואין לו זכר. השריטה היא סימן לכאב (זמני ובר חלוף), אך היא גם עדות לגבורתו של הילד. עדות שמשתקפת בעיני האם ומודגשת באוזניו של הילד לפני השינה. שני הבתים האחרונים הם אלו שהופכים את השיר הזה ליפה ומרגש כל כך, לדעתי, והם שגרמו לו להפוך להיות שיר הערש הקבוע של בני במשך כשנה, סביב גיל שלוש-ארבע:

"רגע רגע, הנה כאן

עוד נשאר סימן קטן

שמזכיר לך ולי

שאתה גיבור שלי

 

עד הבוקר לא תזכור

מה כאב לך כל כך

כל הצער יעבור

אבל אמא לא תשכח".

 

 

"מוסיקה אורגנית"

"מוסיקה אורגנית" הוא שם כולל לסדרה של חמישה אלבומים שיצאו בשנים האחרונות: "שיר מבוקר ועד ליל", "שיר לסתיו", "שיר לחורף", "שיר לאביב ולקיץ" ו"שיר לעת ערב". משותפת לכולם התפיסה ששירים הם חלק מחייו של הילד, ומלווים את המציאות המשתנה מולו (עונות השנה, שעות היום והלילה), וכן הבחירה להגיש את השירים באופן "אורגני", תוך נאמנות לצלילים הטבעיים של כלי הנגינה והקולות האנושיים, וללא שימוש בצלילים ממוחשבים או מלאכותיים.

חלק מהשירים המרכיבים את הסדרה הזאת מוכרים לנו היטב מילדותנו, וחלקם מקוריים וחדשים. אלה וגם אלה ניכר שנבחרו בקפידה רבה, ומשותפת להם ההתייחסות הרכה אל עולם הילדות ואל הטקסים המרכיבים אותו: חלקי היום השונים (בוקר, הליכה לגן, ארוחה, לילה), עונות השנה והטבע המשתנה בהן, וחגי ישראל. בין השירים בעברית משובצים גם שירים עממיים מרחבי העולם, בעלי מלים פשוטות ומעטות שקל לילדים לחזור עליהן. העיבודים המוסיקליים הקסומים כוללים כלים אקוסטיים בלבד: גיטרות, כינור, חליל, אקורדיון, קלימבה, קסילופונים, גונגים, ושפע של כלי הקשה וקולות אנושיים, גבריים ונשיים.

ילדיי ואני אוהבים להאזין לכל האלבומים בסדרה, לרוב בהתאם לעונה או לזמן ביום. האהוב עלי במיוחד מביניהם הוא "שיר לאביב ולקיץ". בחירת השירים שם גאונית (כולל ביצוע נפלא ל"טוליק" המיתולוגי, וגם ל"אבטיח אבטיח, לא על עץ ולא על שיח"), העיבודים והביצועים מטריפים והוא כולו שיר הלל חגיגי וצבעוני לטבע, לפריחה, לפירות העונה ולים.

 

ארבעה ילדים ואוטו – אורי ביתן

מה קורה כשלוין קיפניס, ע. הלל, נעמי שמר, לאה נאור ורפאל ספורטה מגיעים לפסטיבל הג'אז? מסתבר שמה שקורה הוא ג'אז בעברית לילדים, ושזה נשמע נהדר. אורי ביתן בחר שירי ילדות מתוקים מאוד, חלקם מולחנים ומוכרים לנו היטב מילדותנו ("הדואר בא היום באוטו האדום", "הכול אני יכול בחופש הגדול"), וחלקם בלחנים מקוריים שלו. כולם מוגשים באלבום הזה בעיבודים ג'אזיים קלים ומהנים לגדולים וקטנים, שנותנים המון מקום לטקסטים, אך גם חוגגים את המוסיקה כמו שרק ג'אז יודע לעשות. מגוון עצום של כלי נגינה שותפים באלבום הזה – כלי קשת ונשיפה, פסנתר וגיטרות, קונטרבס, תופים וכלי הקשה. בשירה משתתפות ארבע זמרות, וביתן עצמו.

הרבה מהטקסטים באלבום עוסקים בעצמאות ואחריות של ילדים: חבורת ילדים שתופרים תחפושות יחד; ילדים שעורכים ניקיון יסודי בבית; ילד שעוזר לאמו בעבודות הבית. אחרים מביאים משחקי מלים משעשעים, שהעטיפה הג'אזית מוסיפה למשחקיות שלהם:

"מֶה הייתי עושה

אילו הייתי שה?

אילו הייתי שה

עושה הייתי מֶה.

(…)

מה היה קורה לי

לו בלעתי שום?

לו בלעתי שום

שום דבר לא היה קורה לי.”

(מתוך השיר "מה הייתי עושה").

 

יואל אמר – רונית קנו וסיימון סטאר

"יואל אומר שיש מפלצת שבולעת את עצמה

יואל אומר שהיא אומרת: איכס אני לא טעימה!

הזנב שלי חריף, הצוואר שלי מר

שמישהו מהר יוסיף לי סוכר!

ואף אחד לא מתקרב, אף אחד לא מעז

והמפלצת מאוד רוצה להתרגז,

אבל היא לא מתרגזת, היא לא יכולה,

כי בעצם היא כבר בתוך הבטן שלה.”

(מתוך השיר "ההפחדות של יואל").

מחשבות ורעיונות מהסוג הזה הם העיקר ב"יואל אמר", אלבום שמרכז את שירי ההצגה הנושאת את אותו השם, שזכתה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים בשנת 2014. שירי ההצגה והאלבום נכתבו בהשראת ספרו של יואל הופמן, "בפברואר כדאי לקנות פילים".

השירים מספרים את סיפור היחסים בין שלושה אנשים: שניים מציאותיים ואחד דמיוני (יואל), שמתפקד כמשהו שבין השראה, חבר דמיוני וסוג של אל. "רוחו" של יואל המרחפת מעל השירים מביאה אתה רעיונות משונים הנעים בין פילוסופיה דמיונית-ילדית ובין הומור נונסנס עדין וחכם. במקביל לכל אלה, נרקם הקשר המעניין בין רונית וסיימון – ספק ילדים-ספק מבוגרים – והאלבום מספר סיפור של יחסים הכוללים מריבות, עלבונות, קנאה, ולבסוף התקרבות ושמחת-יחד גדולה.

הטקסטים הכתובים בחכמה ובעדינות, יחד עם הלחנים והעיבודים הנפלאים, יוצרים אלבום מתוק שהוא תענוג אינטלקטואלי ומוסיקלי לגדולים וקטנים כאחד.

 

"ציפורי שיר" – צורית יעיר
"הילדים אופים פיתות על טבון

והחובזה מוכנה כבר לטיגון

אז תגידו מתי הולכים ללון?

כי עכשיו מתבשל קפה טחון.”

(מתוך השיר "בחווה").

האלבום הזה מתחרה עם "פלא" על התואר אלבום ילדי הטבע של ישראל. אבל בשונה מ"פלא", הלוקח אותנו למסע בנופים אחרים ותרבויות אחרות, "ציפורי שיר" לוקח אותנו לטיול כאן קרוב – בארץ ישראל, בין אירוסים ורקפות וציפורים נודדות, חיפושיות ותרנגולות וחמורים ומעיינות ונחלים. אחד השירים באלבום נקרא "שיר אהבה לאביב", אך האלבום כולו הוא שיר אהבה לטבע, ובמיוחד לטבע הישראלי, לנופים שבחוץ וגם לנופים שבתוך הנפש.

מבחינה מוסיקלית האלבום הזה עשיר בצלילים ובכלי נגינה באופן חריג ומרשים, בעיקר ביחס לאלבום שירי ילדים. הטקסטים המאוד עבריים וארצישראליים עטופים בסגנונות מוסיקליים ובכלי נגינה מכל העולם – בעיקר מהמזרח התיכון ומהמזרח הרחוק – והעיבודים המופלאים הופכים את כל הערב-רב הזה לנעים לאוזן, ומצליחים להשאיר מקום ראוי לטקסטים וללחנים.

 

"פירורים" – אתי ואיתי אברמוביץ

"מה קרה למיתר של הגיטרה?

הוא נקרע לי בזמן שאני שרה

צליל אחד חשוב היה חסר

אז התחלתי לאלתר".

(מתוך השיר "מה קרה")

"פירורים" הוא אלבום משחקי ומהנה לגיל הרך. הטקסטים שבו מכוונים לקטנים, והם פשוטים, נגישים ומחורזים. יש בהם משהו שמזכיר את שירי המשחק של דתיה בן-דור מ"פרפר נחמד". יש בו גם שירים המוכרים לנו מילדותנו, כמו "רוח רוח, בפרדס נפל תפוח" או "ברווזוני, איזה כיף". אך המיוחד באלבום הזה ביחס לז'אנר הזה של שירי משחק, הוא מגוון הסגנונות המוסיקליים המשתנה בין השירים: ממוסיקה אפריקאית ומקצבים דרום אמריקאים, דרך מוסיקה אירית, ג'אז ואפילו סוג של היפ-הופ. כך, בד בבד עם ההאזנה לטקסטים פשוטים הפונים ישירות לילדים, הם נחשפים גם לסגנונות מוסיקליים, מקצבים וכלי נגינה שונים. ואנחנו, הגדולים, נהנים על הדרך ממוסיקה טובה מבוצעת היטב.

זה אלבום רקיד, קליל ומשחקי, המתאים מאוד לגני ילדים, וכיף גם סתם לשים אותו בבית ולרקוד עם הילדים.

 

"בדיוק בדיוק כמו שאני" / אורית ושי אור

האלבום הזה, לפני היותו יצירה מוסיקלית, הוא קודם כל מניפסט חינוכי-הורי רדיקלי, המציע הורות אחרת ויחס אחר לילדים מזה המקובל בחברה. דרך קולם של הילדים-הדוברים בשירים, פונים כותבי השירים אלינו ההורים ומעבירים מסר חד וברור: תנו לילדים להיות מי שהם.

"אם אני כועס – תעזבו אותי בשקט

כי מותר לי לכעוס, מותר לי ללכת

לא רוצה להקשיב – רק רוצה להרוס

אני כועס – אז תנו לכעוס!"

(מתוך השיר "תנו להיות").

תנו להם לחלום בהקיץ, תנו להם לכעוס כשהם כועסים (ואל תיבהלו!), תנו להם להסתכן קצת. היו אתם והקשיבו להם, תתבוננו ותגלו מי הם באמת. למדו אותם לאהוב את עצמם ולהיות קשובים לעצמם. אל תזלזלו בהם ואל תנסו להסתיר מהם מה עובר עליכם. אל תחשבו שכל תפקידכם כהורים הוא לחנך אותם או לשמור עליהם מכל פגע. תנו להם לחיות. תנו להם להיות הפלא שהם. כמובן שהטקסטים והלחנים הקליטים מעבירים את המסר טוב הרבה יותר מכל מניפסט.

רבים מהשירים עוסקים בעולמם הרגשי של הילדים ומנסים לתת מלים לחוויה הרגשית, וגם כאן – להציע לילדים דרכים להיות באהבה ובהקשבה לעצמם. שירי האלבום כולם מבוצעים על ידי ילדים, מה שמעט פוגע בעיני במקצועיות המוסיקלית של האלבום, אך ללא ספק תואם להפליא את המסר.

באופן אישי, שני שירים נגעו ללבי יותר מכול, וממש גורמים לי לדמוע בכל האזנה: בשיר "כשאתם נפרדים", מדברת ילדה על ההתמודדות הרגשית שלה עם הפרידה של הוריה. היא מתארת את הקושי להיות עדה למריבות שלהם ומבקשת שיהיו שם בשבילה, שיכילו את העצב שלה, ושלא ישקרו לה בקשר למה שקורה. השיר "שיר לסוף יום" החותם את האלבום הוא, כמובן, שיר לקראת שינה. אלא שהפעם באופן חריג ומיוחד ביחס לשירים מהז'אנר, הדמות הנוכחת ברגעים האלה שלפני השינה היא לא אמא, אלא אבא. וזה אינו אבא שיש לו סולם, ושעון שאינו מתקלקל גם במים. זהו אבא שנוכח, שמחזיק את היד לפני השינה. אבא שיודע להיות כל מה שאנחנו תמיד מייחסים לאמא, ומצפים בעיקר ממנה להיות: רגיש, אוהב, מכיל וחם.

"לעצור, אבא כאן לידי

ולזכור, יד גדולה בידי

ולנשום, אני לא לבדי,

כשאתה כאן בחושך איתי…"

 

יעל תלם – מוסיקאית ומורה למוסיקה. יוצרת אלבום הילדים "לגדול איתך ביחד". תושבת טבעון, בת זוג של עמית ואמא של אור ומעין.
כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת הילה:

    תודה על הסקירה. חלק מהאלבומים מוכרים ואהובים ואת האחרים נבדוק בקרוב.
    אנחנו נהנים מאד גם להאזין גם מ"הרחק הרחק בארץ כוש" ו"ילדת טבע".

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.