4 איור

בוגרים לגילם – גל ערד כבירי

ראיון עם בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל" על פרויקט הגמר שלה

אוגוסט 23, 2016  

בוגרים לגילם הוא מדור שנוסד לכבוד תערוכות הסיום של בוגרי המחלקות השונות בבתי הספר הגבוהים לעיצוב. גם השנה בחרנו מספר בוגרים מוכשרים שפרויקטי הגמר שלהם קשורים לתרבות לילדים, ושלטעמנו כדאי מאוד לשים לב אליהם. אנו שמחים להציג בפניכם את יוצרי העתיד, המפגינים כבר בפרויקט הגמר שלהם גישה ייחודית, מרעננת ומגוונת לעשיה תרבותית ואמנותית לילדים.

שלום גל, ספרי לנו קצת על עצמך, למה החלטת ללמוד תקשורת חזותית?

היי! אני גל, בת 26, במקור מהוד השרון, בשנים האחרונות מירושלים. מאורסת פלוס תוכי. האמת היא שבכלל לא התכוונתי ללמוד תקשורת חזותית. במקור, התקבלתי ל"בצלאל" בשנת 2011 למחלקה לאמנויות המסך, התמחות אנימציה. אחרי שסיימתי את שנה א' החלטתי שהתחום לא בשבילי ועברתי לתקשורת חזותית, בגלל שהבנתי ששם אלמד דברים שיותר רלוונטיים בשבילי ושאצליח שם יותר, בייחוד בהתמחות איור. במחשבה לאחור, תמיד הייתי מאיירת – למדתי בתיכון במגמה לאמנות פלסטית בתלמה ילין, וכל העבודות שעשיתי בתקופה ההיא ועד המעבר לתקשורת חזותית, עסקו תמיד בציורים שמלווים ומפרשים טקסט – פשוט לא ידעתי שאני בעצם מאיירת. בשבועות הראשונים לאחר המעבר נהיה לי ברור מאוד שעשיתי את ההחלטה הנכונה, ושעיצוב ואיור מדברים אליי הרבה יותר.

מתוך פרויקט הגמר

מתוך פרויקט הגמר

איך את מסכמת את ארבע שנות לימודייך? מה גילית, במה השתפרת? האם גיבשת שפה סגנונית או טכניקה אהובה?

קשות מאוד, אבל גם פוריות מאוד. קשה להיחשף לכל כך הרבה תחומים בו-זמנית, וקשה עוד יותר לגלות שאת לאו דווקא טובה בכל התחומים הללו כמו שחשבת שתהיי. בראש ובראשונה, גיליתי מה זה עיצוב. אני תמיד אומרת שבשביל להיות מעצבים טובים, לא חייבים להיות מאיירים – אבל בשביל להיות מאיירים טובים, חייבים להיות מעצבים.

מבחינת טכניקה, כבר הגעתי עם המון ידע מוקדם מהלימודים בתיכון ומהתנסות עצמית (צבעי מים ואיורים יחסית ראליסטיים הם הטכניקה המועדפת עליי בשבע השנים האחרונות) – אבל ברמה הרעיונית, "בצלאל" עשו בשבילי משהו שלעולם לא הייתי יכולה לעשות לבד. גיליתי שלא חייבים להגיד את הדבר כמו שהוא – שיש עולם תוכן שלם שלא קיים למראית עין שטחית, שיש לו עומק, ושיכול להוסיף פרשנות חדשה – ושצריך ללמוד טוב-טוב איך להשתמש בו.

מתוך פרויקט הגמר

מתוך פרויקט הגמר

אודה ואומר שנאבקתי בזה עד לפרויקט הגמר – לא בגלל שהייתי נגד, אלא בעיקר בגלל שקל להגיד אבל קשה לעשות. למרות שבזכות הכיתות הקטנות יש קשר ויחס די אישיים בין סטודנטים למרצים, מעולם לא יצא לי לעבוד בצורה קרובה כל כך עם מרצה לפני כן. המנחה של הפרויקט שלי, אורית ברגמן, ממש דחפה אותי לאתגר את עצמי ולחשוב ארוכות על מה אני עושה ולמה, גם מבחינה רעיונית וגם מבחינה טכנית, מבלי לערער את הביטחון שלי. לא יכולתי לבקש מנחה טובה יותר.

ספרי על פרויקט הגמר שלך, איך הגעת אליו ובמה הוא עוסק?

בשורה קצרה: פרויקט הגמר שלי הוא ספר פופ-אפ מאויר לסיפור ילדים של וולף ארלברוך (סופר ילדים גרמני עכשווי), שמטרתו להסביר את נושא המוות לילדים יחסית קטנים.

01-01

את הסיפור פגשתי לראשונה ב"שבוע העיצוב הטורקי" (שבוע סדנאות אינטנסיבי ומרוכז שהועבר לכלל שנה ד' על-ידי צוות של מרצים ומעצבים מטורקיה, שהתרחש בסמסטר א' של שנה ד'). אני שובצתי בסדנה של המאייר המדהים סדאת גירגין, שביקש שנאייר מינימום שלוש כפולות מתוך הסיפור. כמובן שהתאהבתי בו מייד. אני בדרך כלל עוסקת בנושאים "אפלים", ולכן כמובן שההתעסקות במוות קסמה לי – אך מעבר לזה, הוא היה כתוב בצורה כל כך ייחודית, לירית ועדינה, עד שלא יכולתי לעמוד בפניו. מעולם לא קראתי משהו יפה כל כך, ועוד שנכתב לילדים.

ההחלטה לעסוק בפופ-אפ הייתה כמעט במחשבה שנייה, קצת כמו ההחלטה לעבור לתקשורת חזותית. תכננתי לעשות פרויקט גמר אחר לחלוטין שהיה אמור לעסוק באיור באזור שבין דו לתלת-ממד. כשהחלטתי לבסוף לעבוד עם ספר, הפופ-אפ היה סוג של פשרה בשבילי – כדי שעדיין אוכל להתעסק במשהו תלת-ממדי ובעל תנועה. כמובן, לא כך נראה הפרויקט בסופו של דבר. הייתי צריכה למצוא סיבות מאוד טובות להשתמש בפופ-אפ במקומות בהם בחרתי להשתמש בטכניקה. בסופו של דבר, מה שהתחיל בתור פשרה ורצון להתנסות במשהו חדש הפך לחלק בלתי נפרד מקריאת הספר.

מתוך פרויקט הגמר

מתוך פרויקט הגמר

למה בחרת בפרויקט הפונה לילדים?

וידוי נאות: מאוד קשה לי עם ילדים. אני לא מבינה אותם, לא יודעת איך לתקשר אתם ולא אוהבת להיות בחברת רובם. בשלב מוקדם של פרויקט הגמר החלטתי שהגיע הזמן באמת לאתגר את עצמי – שאתגר טכני (עיצוב דמויות שאינני רגילה אליו וטכניקה חדשה) הוא לא מספיק – שפרויקט גמר הוא מעמד שבו אני חייבת להוציא מעצמי את הטוב ביותר ולאתגר את עצמי כמה שיותר – גם מתוקף המעמד, וגם כי זו כנראה ההזדמנות האחרונה שלי לעשות זאת בזמן הקרוב, ואולי אפילו הרחוק. שמחתי לגלות שעמדתי בו בהצלחה ושגם עם הקשיים שלי, מצאתי דרך לתקשר עם ילדים.

המוק-אפ – סקיצות מאוד ראשוניות לכפולות של הספר כדי להבין מה יושב איפה

המוק-אפ – סקיצות מאוד ראשוניות לכפולות של הספר כדי להבין מה יושב איפה

 

המוק-אפ – סקיצות מאוד ראשוניות לכפולות של הספר כדי להבין מה יושב איפה

המוק-אפ – סקיצות מאוד ראשוניות לכפולות של הספר כדי להבין מה יושב איפה

 

ספרו של ארלברוך עוסק כאמור בנושא דרמטי מאוד – מוות. האם את חושבת שזה נושא מתאים לספרות הילדים? ומה התפקיד של מאיירים/ות בתיווך נושאים קשים כמו מוות?

הנושא מתאים מאוד, לפי דעתי. אפילו יותר ממתאים – הוא חשוב. בשלב מסוים בחייהם, ילדים יצטרכו להתמודד אתו. לא חסרים ילדים שקרוב משפחה שלהם נפטר, ואנחנו המבוגרים ממש לא תורמים לתחושה הכללית סביב הנושא. מוות הוא טאבו, לא מדברים עליו. הוא מפחיד מאוד. בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה למות, גם אם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות בצורה כזו או אחרת. הבלתי נודע הוא מבעית. דווקא בגיל צעיר, שבו הם עדיין פתוחים הרבה יותר לקבלת והבנת רעיונות, חשוב מאוד להעלות את המוות, כל כך חשוב לדבר עליו, וכל כך חשוב להסביר שאין מה לפחד ממנו. שהוא טבעי, שהוא קורה לכולם, ושגם אם הוא כואב, החיים ממשיכים.

עיצובי דמויות מוקדמים

עיצובי דמויות מוקדמים

 

עיצובי דמויות מוקדמים

עיצובי דמויות מוקדמים

הטקסט של ארלברוך, למרות אהבתי אליו, הוא מאוד אניגמטי ומבלבל. אין לזלזל בבינתם של ילדים, אבל ייתכן שללא איורים, היה נוצר פער שלא היה ניתן לגשר עליו. יכול להיות שהסיפור לא היה מובן, שהמסר שלו לא היה מועבר. האיורים עוזרים להנגיש, להפוך את הסיפור למובן יותר ואמתי. להגיד שהמוות אינו מפחיד זה דבר אחד, אבל להראות זה דבר אחר לגמרי. זה היה גם הקושי הגדול ביותר שלי בתחילת הפרויקט: להחליט איך נראה המוות. אם המסר הוא שהמוות אינו מפחיד, הרי שהוא לא יכול להיראות מפחיד – אבל היה לי מאוד חשוב שהוא גם לא יהיה חמוד. עם או בלי פחד, זה לא נושא שאפשר לקחת בקלות דעת.

בשורה התחתונה: טקסטים יכולים לקחת את הדמיון למקומות רחוקים – אבל בנושאים קשים כמו מוות, תפקידו של המאייר הוא לחדד את המסר ולוודא שהוא מועבר בצורה הנכונה ביותר.

עיצובי דמויות מוקדמים

עיצובי דמויות מוקדמים

מה את מקווה לעשות כעת, עם סיום לימודייך?

אני מקווה מאוד לעבוד בתחום – יותר מהכול, בתור מאיירת (ובשלב מסוים גם סופרת) לילדים. אני בטוחה שלא מאמינים לי כשאני אומרת שנהניתי מכל שלב בפרויקט, אבל זוהי האמת. היו קשיים, כמובן, תמיד יש – אבל לרגע לא התחרטתי על הבחירות שעשיתי, וגיליתי שבאיור לילדים יש המון חופש שאין – או שיש בצורה אחרת – באיור למבוגרים. אני מקווה מאוד שייצא לי לעבוד עם טקסטים כל כך ייחודיים ומרגשים בעתיד – ואם לא, אכתוב אותם בעצמי (או לפחות אנסה). אשמח מאוד גם להתעסק בפופ-אפ – גיליתי שאני אוהבת לעבוד עם הידיים.

סקיצה לפופ-אפ, שנבנה ותוכנן מספר פעמים לפני שהוחלט על העיצוב הסופי

סקיצה לפופ-אפ, שנבנה ותוכנן מספר פעמים לפני שהוחלט על העיצוב הסופי

 

מתוך פרויקט הגמר

מתוך פרויקט הגמר

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. מאת אנה:

    אחד הפרוייקטים היפים והמיוחדים ביותר שראיתי בתערוכה השנה. הטקסט הנהדר מאויר ברגישות ובחוכמה, כשאלמנט הפופ-אפ לא משמש כסתם גימיק, אלא מהווה חלק קריטי מהעיצוב והאיור. כל פרט ופרט בספר מצאו חן בעיני, כשהשיא הוא הכפולה היפהפיה עם קרעי העננים הנעים.

  2. מאת עינה ארדל:

    איזה יופי! אני מקווה שהספר גם ייצא לאור.

  3. מאת יסמין:

    יפהיפה! חבל שלא יוצאים יותר ספרי פופ-אפ בעיברית. מעבר לטקסט ול
    איור זה מעניק עוד מימד לספר וילדים בכל הגילאים מאוד נמשכים לספרים כאלה

  4. מאת מתן:

    ספר מצוין, ספר השנה ! (או ספר השנה שעברה!)
    האם גרסת פופ-אפ זו מתוכננת להימכר? אני אשמח לעותק.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.