2 איור

בוגרים לגילם – יניב טורם

ראיון עם בוגר "בצלאל" על פרויקט שעשה במסגרת סטודיו לאיור ספרי ילדים - איור מחודש לטקסט הקלאסי "גברת אחת מרחוב בצלאל"

נובמבר 10, 2015  

בוגרים לגילם הוא מדור שנוסד לכבוד תערוכות הסיום של בוגרי המחלקות השונות בבתי הספר הגבוהים לעיצוב. גם השנה בחרנו מספר בוגרים מוכשרים שפרויקטי הגמר שלהם קשורים לתרבות לילדים, ושלטעמנו כדאי מאוד לשים לב אליהם. אנו שמחים להציג בפניכם את יוצרי העתיד, המפגינים כבר בפרויקט הגמר שלהם גישה ייחודית, מרעננת ומגוונת לעשיה תרבותית ואמנותית לילדים.

שלום יניב, ספר לנו קצת על עצמך, מאיפה אתה, בן כמה, למה החלטת ללמוד תקשורת חזותית וכל מה שתרצה להוסיף.

 

היי אני יניב, בן 27. במקור מיישוב קטן בגליל והיום גר בירושלים. האמת היא שהחלטתי שאני רוצה ללמוד תקשורת חזותית בערך בכיתה ג׳. כל היום הייתי מצייר, גוזר, מדביק, מתכנן, בונה דברים, וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות – פשוט עוד לא היה לזה שם. בתיכון התחלתי ללמד את עצמי צילום, עריכה וקצת עיצוב, ממש אוטודידקט. אז כבר ידעתי מה זה "בצלאל" וכיוונתי לשם, אבל עדיין לא ממש היכרתי את המחלקות. ברגע שגיליתי את מחלקת תקשורת חזותית וראיתי שהיא כוללת בתוכה את כל התחומים שאהבתי ונהניתי להתעסק בהם, הבנתי שזה זה. ניגשתי למבחנים רק ל"בצלאל" כי ידעתי שרק שם אני צריך ללמוד, ולשמחתי הם חשבו אותו דבר.

מתוך: גברת אחת מרחוב בצלאל. מאת יורם טהרלב, איור: יניב טורם

מתוך: "גברת אחת מרחוב בצלאל" מאת יורם טהרלב, איור: יניב טורם


איך אתה מסכם את ארבע שנות לימודיך ב"בצלאל"? מה גילית, במה השתפרת? האם גיבשת שפה סגנונית או טכניקה אהובה?

וואו. זו היתה מבחינתי חוויה מפכחת כל כך. הרגשתי שאני מגיע עם קצת פיגור בחומר כי לא הייתי במגמת אמנות ולא הכרתי הרבה שמות גדולים או מוזיאונים. אני זוכר שבשנה א׳ שאלתי מה זה מוזיאון ה״מומה״ (MOMA) וכיתה שלמה הסתכלה עליי בהלם. יכול להיות שהרעב הזה הוא מה שדרבן אותי לקרוא הרבה חומר עיוני מעבר לחובת הלימודים ולהקיף את עצמי בחומרים וויזואליים רבים ככל האפשר. בתור ״הצייר של הכיתה״ בילדות, הגעתי עם איזשהו סגנון מגובש אבל לא מאוד מושכל ונורא רציתי שיהיה לי סגנון מובהק. אבל באותה מידה גם רציתי להמשיך ולהתנסות. בעצם כל השנתיים הראשונות היו מאבק פנימי בין אם באמת ליצור לעצמי סגנון שיהיה מזוהה אתי או להמשיך ולחפש כל הזמן. בסוף כמו תמיד, האמת היא איפשהו באמצע.

בשנה ג׳ הבנתי שיש לי גישה מסוימת לאיך אני בונה איור, אבל זה לא מוכרח תמיד להיות בדיוק באותו אופן. לפעמים זה יחסי קו כתם מעניינים, ולפעמים רק קו או רק כתם. יותר ראליסטי או סוראליסטי, יותר נאיבי או בוגר, כל פעם לפי מה שהרגשתי שנכון לאיור. התהליך בדרך כלל זהה והוא מתחיל באיור בעפרון ברמה כמה שיותר מדויקת ויורדת לפרטים, ואז סריקה של הכל ועיבוד בפוטושופ. אני לא מוכן לוותר על השלב הידני של העיפרון, אבל העבודה במחשב מקלה עליי בבחירת הצבעוניות שתמיד היתה נושא שהרגשתי בו לא חזק. אחרי שאחת המרצות שלי רמזה שאני לא טוב בצבע ואולי עדיף לי לעבוד רק בשחור–לבן, החלטתי שאני חייב להבין צבע. לקח הרבה זמן עד שקלטתי איך מעמידים סצנה צבעונית, ואני עדיין לומד מכל מאייר שאני פוגש.

ספר על פרויקט איור הספר, למה בחרת דווקא בטקסט הזה וכיצד בחרת את הטכניקה ואת הפורמט?

היה לי נורא קשה לבחור טקסט והסתבכתי בזה כמה שבועות, עד שחברה מהכיתה הביאה לי את הטקסט של יורם טהר–לב. ברגע שקראתי אותו כבר עלו לי מלא רעיונות ומשחקים איוריים והבנתי שקיבלתי אוצר ליד. כמה שבועות קודם לכן עברתי לגור במדרחוב ברחוב בצלאל, שבאמת מלא בחנויות ואנשים צבעוניים מכל הסוגים. הרגשתי שאני רוצה לעשות מן הומאז׳ לרחוב ולהשתמש בו כרפרנס מרכזי לאפיון של החנויות והסביבה. הטקסט מספר על גברת שהולכת ברחוב וקונה לעצמה דברים שהיא צריכה מכל מיני סיבות. השפה היא מאוד היתולית ושובבה והחלטתי שדבר ראשון זה צריך לבוא לידי ביטוי בפורמט. אחת ההחלטות הראשונות היתה שהספר יהיה צר וגבוה, ושהיא תערום את כל הקניות על הראש ולאט-לאט תמלא את הדף.

book_cover_72dpi

משם העיסוק באישיות שלה היה מרכזי מאוד. מי זאת? למה היא קונה את מה שהיא קונה? איך הבית שלה נראה? אני מרגיש שכמו שלא עושים עבודה בזוג עם שותף שלא מכירים, כך גם את הדמויות שאנחנו מאיירים צריך להכיר לעומק. לדעת עליה הכול ולהמציא סיפור חיים שלם, כך שכל תנוחה שלה או הבעה יהיו חלק מהפרסונה שהיא.

חיפוש אפיון לגברת מרחוב בצלאל

רותו מודן שהיתה המרצה שלי בקורס, הראתה לי פרופיל אינסטגרם שנקרא ״סטייל מתקדם״ (Advanced Style) שבו מצולמות נשים מבוגרות עם טעם אפנתי קיצוני, צבעוני וייחודי, ושוב הבנתי שזה בדיוק מה שהייתי צריך. היה לי ברור שהגברת מרחוב בצלאל קצת מטורללת, יש לה המון כסף ולא ברור ממש מאיפה, ושהיא בעיקר לא דוחה סיפוקים.

מתוך: Advanced Style הפרויקט של ארי סת'

מתוך: Advanced Style, הפרויקט של ארי סת'

בהמשך למחשבות האלה, הבנתי שהיא גם חיה בעולם משל עצמה, ולא ממש שמה לב למה שקורה סביבה. החלטתי שאם היא תהיה כל כך צבעונית ומופרעת הרקע צריך להיות מינימליסטי ורגוע, וכמו אצלה בראש, שהיא תהיה המרכז. גם המנטרה הניו–אייג׳ית משהו, "כמה טוב!", שחוזרת על עצמה בסוף כל חרוז קיבלה התייחסות טיפוגרפית, ומתכתבת גם היא עם מצבה של הגברת. ככל שמתקדמים העמודים והמגדל הולך וגדל, הגברת נהיית עליזה פחות ופחות ובלון הדיבור שלה יורד אל תחתית הדף.

spread_7_72dpi

spread_8_72dpi

הרגשתי שמבחינה איורית אני צריך לחזק את הדרמה והמצב הנפשי אליו היא מגיעה כשהיא קונה לעצמה מיץ פטל עם סודה, מה שהוביל לסוף המר. מבחינת שפה איורית, הבנתי שאני צריך לכוון למשהו מאד שטוח אם אני לא רוצה להתחיל להיכנס לפרספקטיבות של מגדל הקניות. ככל שהורדתי יותר פרטים ופישטתי את הצורות, הגעתי לשפה כמעט דקורטיבית, כשהפריטים ממש מודבקים אחד ליד השני ולא כפופים לשום חוק פיזי. זה נתן לי הרבה חופש ותנועה שהייתי זקוק לה. בכלל, המסקנה שחופש מנקודת מבט ראליסטית של סביבה יכולה לפתוח אין סוף אפשרויות לקומפוזיציה ובנייה של סצנה הקלו עלי מאוד, ועזרו לי להבין שהאימג׳מייקניג והתחושה שעולה ממנו, יותר חשובים מטכניקת האיור.

spread_13_72dpi

 

האם עשית במהלך הלימודים עוד פרויקטים הפונים לילדים שתוכל לספר עליהם?

כן יש שני פרויקטים שאני מאוד גאה בהם. אחד הוא איורים בצבעי עפרון לטקסט של יואל כהן שעשיתי במסגרת קורס איור עם מיכל בוננו, והשני הוא פוסטרים אנימטיביים לגני ילדים שנעשה במסגרת סטודיו איור במרחב הדיגיטלי בהנחיית מרב סלומון ואלון בראייר.

01_72dpi 02_72dpi

ההצעה שלי בפוסטרים היתה לתת אלטרנטיבה למה שקיים היום בגני הילדים. אותיות הא'-ב', כשלצד כל אות יש איור של משהו שמתחיל באותה האות, נראו לי מיושנים ולא אטרקטיביים. הרעיון היה ליצור סדרה של פוסטרים בתנועה, כשבכל פוסטר יופיע מקצוע דמיוני בלופ ויהפוך את לימוד האותיות לחוויה מסקרנת.

מה אתה מקווה לעשות עם סיום לימודיך? מהו פרויקט החלומות שלך?

החלום שלי הוא לכתוב ולאייר בעצמי ספר ילדים. אני מרגיש שבארץ הרבה מהספרים הם חידושים או הוצאות של טקסטים קנוניים שנכתבו על ידי גדולי המשוררים שלנו. כמעט אין מאיירים שפונים גם לכתיבה וזה משהו שבחו"ל דווקא יותר נפוץ. שמות חדשים כמו ג'ון קלאסן, אוליבר ג'פרס, ובנג'י דיוויס מוכיחים שגם הצעירים יכולים לכתוב, ושמה שצריך זה בעיקר אמירה חדשה והרבה הרבה דמיון.

כתיבת תגובה

2 תגובות:

  1. מאת אלכס פז-גולדמן:

    אני גאה לספר שיניב מאייר את ספרי החדש "עמית, דלית ושביט בתעלומת המודעות התלושות". את ראשית עבודתו המקסימה ניתן לראות בדף הספר בפייסבוק וכמובן מותר ורצוי לחבב על ידי לחיצה על כפתור ה- "LIKE" בגירסא האנגלית או "אהבתי" בגירסה העברית.

    https://www.facebook.com/%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%98-%D7%91%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%9C%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA-688531281224323/?ref=hl

    בקרוב גם בהדסטארט…

  2. מאת רוקפור:

    יניב היקר איוריך מקסימים !
    ניחנת בכישרון מופלא ואני בטוחה שתגשים את חלומך לכתוב ולאייר בעצמך ספרי ילדים.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.