ראיונות

בוגרים לגילם – מיכל לבל

ראיון עם בוגרת תקשורת חזותית ב"בשנקר" על פרויקט הגמר שלה - איורים לשירי ערש ארגנטינאים

אוגוסט 10, 2015  

בוגרים לגילם הוא מדור שנוסד לכבוד תערוכות הסיום של בוגרי המחלקות השונות בבתי הספר הגבוהים לעיצוב. גם השנה בחרנו מספר בוגרים מוכשרים שפרויקטי הגמר שלהם קשורים לתרבות לילדים, ושלטעמנו כדאי מאוד לשים לב אליהם. אנו שמחים להציג בפניכם את יוצרי העתיד, המפגינים כבר בפרויקט הגמר שלהם גישה ייחודית, מרעננת ומגוונת לעשיה תרבותית ואמנותית לילדים.

 

שלום מיכל, ספרי לנו קצת על עצמך, מאיפה את, למה החלטת ללמוד תקשורת חזותית?

גדלתי בקיסריה עם שתי אחיותי לאמא מרפאה בעיסוק ואמנית, ולאבא הייטקיסט חובב נגרות. מגיל צעיר נחשפתי בבית לאמנות ואהבתי את זה. המורות לאמנות בבית הספר היסודי עודדו וטיפחו אהבה זו. מפה לשם נבחנתי והתקבלתי לתיכון תלמה ילין למגמות אמנות פלסטית וערבית. בתיכון, לצד לימודי הרישום והצבע גיליתי את אהבתי הרבה לאומנויות ה CRAFTS. ימים שלמים הייתי יושבת בסבלנות אין קץ, רוקמת, תופרת ויוצרת קולאזים תלת ממדיים מחומרים שאספתי, בדים מילדותי, חרוזים ועוד.

עבודות שונות משנה ג בשנקר. חיפוש שפה אישית - קולאז'ים

עבודות שונות משנה ג' ב"שנקר". חיפוש שפה אישית – קולאז'ים

3

אז עוד לא ידעתי, אבל מה שהתחיל משילוב בין הדו-ממד לחומר הפך מאוחר יותר לשפה האישית שלי. בתום לימודי התיכון התגייסתי למודיעין, 8200. לאחר השחרור ובעקבות לימודי התיכוניים עמדו בפני שתי אפשרויות ללימודים אקדמאים: את לימודי השפה הערבית הרגשתי שמיציתי (לעת עתה) ולכן בחרתי בדבר השני שאני יודעת לעשות – איור. נבחנתי ל"שנקר" ו"בצלאל", ולא התקבלתי. שנה לאחר מכן, עם קצת פחות ציפיות, ניגשתי שוב למבחני הקבלה ל"שנקר" והפעם זה עבד.

4

איך את מסכמת את ארבע שנות לימודייך ב"שנקר"?

אולי כארבע השנים הקשות והמאתגרות של חיי. הרבה לחץ ונקודות שבירה שבהן לא היה לי ברור מה אני עושה שם, אבל גם רגעים של אושר וגילוי עצמי; הרבה חיפוש עצמי וגם קצת תשובות. בדרך זכיתי להכיר כמה מרצים שאפשרו לי להסתכל על דברים מזווית אחרת ולמדתי מהם המון. הכי הרבה למדתי מחבריי לכיתה: לעבוד יחד ולקבל תמיכה אך גם ביקורת לא קלה מחברים שלומדים ועוברים את אותו תהליך. עוד דבר שלמדתי: בתור אחת שרגילה לסיים את שיעורי הבית ראשונה, גיליתי שבתהליך למידה אין כזה דבר לסיים ושאם יש זמן צריך להמשיך לחקור ולנסות להגיע לתוצאה שלמה יותר.

מה גילית ובמה השתפרת?

גיליתי שזה לא קל למצוא ולפתח שפה אישית ושהרבה פעמים אחרי הרבה חיפושים ולמידה והתנסות וחקירה צריך לחזור לבסיס – עם הידע החדש שצברתי – ולמקורות, כי שם התשובה. כשאת בפנים, בתוך התהליך, הרבה פעמים עולה התסכול וקשה להבין את המכלול. הרבה פעמים הרגשתי שאני עושה דברים סתם ולא הבנתי איך זה מקדם אותי. היום, כאשר אני מסתכלת על המכלול, אני מבינה שרכשתי כלים חדשים.

ספרי על פרויקט הגמר שלך, איך הגעת אליו ובמה הוא עוסק?

בפרויקט הגמר שלי ביקשתי לעסוק ביחסים שבין עיצוב זיכרון ושימורו דרך עיבוד מסורת משפחתית של שירי ערש ושימור הזיכרון האישי שלי מאותה חוויה. הפרויקט הוא אוסף איורים אנימטיביים לשבעה שירי ערש ארגנטינאים ששרה לי אמי בילדותי. שירים שהיוו חלק מנוף ילדותי וטוו בדימיוני עולם ומלואו. התוצאה הסופית הנה חיבור בין אותם זיכרונות עמומים ונאיביים, לבין זיכרונותיי כיום, דימויים והשפעות מעולמי כבוגרת צורכת תרבות.

הכול נעשה בעיניים עצומות – אמא עוצמת עיניים תוך כדי שירה, אולי מתרכזת במנגינה, אולי מרדימה את עצמה. אני עוצמת עיניים ונותנת למנגינה ולמלים להחיות את השירים בדמיוני המתמלא דימויים צבעוניים ונוגים; והכול בחסות החושך.

7

תמונות שאספתי כהשראה לדמויות: אמא שלי בהריון

מדובר בשימור של מסורת קולקטיבית ואישית, שכן שירים עממים אלה הועברו מסורתית מדור לדור בין נשות משפחתי. הקולות העדינים והמלטפים הם אלו שהמשיכו הלאה ושרדו, ואת הקול הזה קיוויתי לתעד. איורים אלו מלווים בפסקול של אמי, 20 שנה אחרי, כאשר הוא בעצמו קיבל עומק ורבדים משלו.

9

יצירת הקומפוזיציות והחלטות עיצוביות

בגילגולם השונים, צברו שירים אלו מטען שונה בין מספרת למספרת כאשר כל אחת הוסיפה ואיבדה תכונות מסוימות; בין אם במלים, במנגינה או בהגשה. אמנם אין באפשרותי להתחקות אחר המקור וגלגולו, אך כן הצלחתי לתעד את אותם שירים כפי שאני חוויתי אותם, כפי שהוגשו לי, כאשר חותמי האישי הוא הוספת הרובד החזותי – תיעוד גרפי לתורה שבעל פה.

הטכניקה – עבודה ידנית בקולאז'ים ופטרנים אין סופיים – מייצגת את העשייה והעושר בתרבות שכבר אינה עוד. האין-סופיות, החזרתיות, הרגע שנמשך – הם חלק ממסורת שכבר כמעט לא קיימת כיום.

כאשר נדרשתי לחשוב על נושא לפרויקט הגמר היה לי ברור שאעסוק בנושא אישי. רציתי ליצור משהו שיישאר אתי גם אחרי שהכול יגמר. משהו שיהיה שייך לי. רציתי ליצור זיכרון. בהתחלה עלו כל מיני רעיונות שלקחו חלק כזה או אחר בזכרונות ילדות ובמסורות. רציתי גם לשלב את שפת האם שלי, ספרדית. כיוון שהרבה מהשפה הגיע אליי דרך השירים ששרה לי אמי, היה לי טבעי לשלב את קולה בפרויקט.

כחלק מהתהליך התחלתי לאסוף פיסות זיכרון ילדות בצורות שונות כגון בדים, ציורים וסיכות. ידעתי שהטכניקה תהיה קולאז', ובעצת המנחים שלי התחלתי לייצר לעצמי את חומרי הגלם. ציירתי באופן אובססיבי פטרנים אינסופיים שהפכו לחלק מהותי מהפרויקט.

11

יצירת הפטרן


12

התחלתי לאסוף דימויים ולייצר קומפוזיציות נאמנות לדמיון. כל התהליך נעשה על דפי פרגמנט, החל מהסקיצות הראשונות ועד לחומרי הגלם הסופיים.

15

עבודה על הדמויות


16

22

יצירת חומרי הגלם הסופיים

היה חשוב לי לשמור על השקיפות. רציתי שכל שיר יעמוד בפני עצמו, אך גם כמכלול. בלי לשים לב דברים החלו להירקם ולהיקשר אחד לשני. נוצרו נקודות עוגן כגון קוי אופק ודמויות מכונסות.

18

מבחינתי האתגר הסופי בעבודה היה למצוא את האיזון הנכון: המינון הנכון של הפטרנים, הדיוק בתנועה החזרתית שנועדה להרגיע ולהכניס את הצופה למצב מדיטטיבי של הקשבה, עומס אל מול הפשטה ולבסוף, הבחירה בפורמט ההגשה המתאים – הקרנה על קיר בחדר חשוך עם קולה של אמי ברקע.

24

ניסיונות הקרנה על הקיר של הגיפים הסופיים

la barca

la barca

alfonsito

alfonsito

duerme negrito

duerme negrito

romance del enamorado y la muerte

romance del enamorado y la muerte

מה את מקווה לעשות כעת עם סיום לימודייך?

עכשיו כשסיימתי עם הדבר השני שאני יודעת לעשות, אני חוזרת לדבר הראשון :) נרשמתי ללימודי תואר שני באסלאם וערבית. במקביל אני מקווה להמשיך לעסוק בפרויקטים באיור ועיצוב ולהמשיך לפתח את עצמי בתחום.

כאן תוכלו לראות את עמוד ה-tumblr, שם ניתן לראות את הגיפים של פרויקט הגמר שלי: http://michalebel.tumblr.com/

עמוד נוסף המאגד את שאר עבודותי: http://mijalebel.wix.com/michalebel

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.