3 ראיונות

בוגרים לגילם – נדב וייסמן

ראיון עם בוגר תקשורת חזותית ב"בצלאל" על פרויקט הגמר שלו - "טיול בוקר", איורים לשירים של א. א. מילן

אוגוסט 4, 2015  

בוגרים לגילם הוא מדור שנוסד לכבוד תערוכות הסיום של בוגרי המחלקות השונות בבתי הספר הגבוהים לעיצוב. גם השנה בחרנו מספר בוגרים מוכשרים שפרויקטי הגמר שלהם קשורים לתרבות לילדים, ושלטעמנו כדאי מאוד לשים לב אליהם. אנו שמחים להציג בפניכם את יוצרי העתיד, המפגינים כבר בפרויקט הגמר שלהם גישה ייחודית, מרעננת ומגוונת לעשיה תרבותית ואמנותית לילדים.

 

 

והפעם, ראיון עם המאייר נדב וייסמן, בוגר "בצלאל". 

הפרויקט: "טיול בוקר", ספר שירים לילדים. בשנים 1924 ו-1927 יצאו לאור באנגליה שני ספרי שירה לילדים שכתב א.א מילן: "פעוטים היינו" ו"אנחנו שנינו". בשנים 1956 ו-1957 יצאו לאור הספרים בשפה העברית בתרגומו של יעקב אורלנד. את הפרויקט הנחו מיכל סהר ודברת בן נחום.

עטיפת הספר

עטיפת הספר

שלום נדב, ספר לנו קצת על עצמך, מאיפה אתה, למה החלטת ללמוד תקשורת חזותית?

שמי נדב וייסמן, בן 29, סיימתי את לימודי במחלקה לתקשורת חזותית ב"בצלאל" בשנת 2013. לא הגשתי בזמנו פרויקט גמר והשנה חזרתי לאקדמיה כדי להשלים את החוסר. למה החלטתי ללמוד תקשורת חזותית? אני חושב שהגעתי בשביל האיור. לא חלמתי להיות מאייר כשהייתי קטן; אני לא בטוח שידעתי שיש כזאת עבודה בכלל. רציתי להיות צייר או שף.

הייתי בחוג ציור בכיתה ד' ו-ה'. בסוף שנה ה' החלטתי שציור זה לא לבנים, ואני זוכר שלקחתי את כל הציוד שהיה לי: מכחולים, ניירות, צבעים, ציורים (!) וזרקתי הכול לפח-צפרדע שהיה במורד הרחוב. הפעם הבאה שלמדתי רישום הייתה רק בשנה א' ב"בצלאל". תמיד אהבתי לקרוא והשילוב של מלים וציור משך אותי מאוד. בצבא יצא לי לבלות כמה שבועות בירושלים ודי התאהבתי בעיר, אני מודה. "בצלאל" הייתה השאיפה, לשם נמשכתי. נרשמתי ל"בצלאל" ול"שנקר". ל"שנקר" הייתי בטוח שהתקבלתי אחרי הראיון – ולא התקבלתי, ב"בצלאל" הייתי בטוח שהלך נורא, היה לי מראיין קשוח – והתקבלתי. כך קרה.

פורזץ

פורזץ

איך אתה מסכם את שנות לימודיך ב"בצלאל"? מה התהליך שעברת? מה גילית ובמה השתפרת?

הלימודים ב"בצלאל" היו חוויה, אין ספק. אני חושב שבשנה הראשונה היה לי קשה מאוד. בראיה לאחור אני לא מצליח להבין איך בכלל עברתי את זה בשלום. הייתי מאוד מבולבל, כמו כולם, אני מניח. חשבתי שמה שעושים אחרי התואר זה כרטיסי ביקור בשחור לבן. לא מצאתי את עצמי בהתחלה. אחר כך כבר למדתי שיש קורסים מעניינים יותר וקורסים מעניינים פחות, ושזה בסדר.

מחשבות על פורזץ

מחשבות על פורזץ

ספר על פרויקט הגמר שלך, איך הגעת אליו ובמה הוא עוסק? 

הרבה זמן רציתי לאייר ספר ילדים וחשבתי שזאת הזדמנות מצוינת. ידעתי שאני רוצה להתעסק בטקסט, לאייר בסמיכות למלים ולא רק "לעשות משהו יפה". הקו שהנחה אותי במהלך הפרויקט היה לאייר בדו-שיח עם הטקסט, לא למצוא בהכרח "פתרונות". חיפשתי עוד לפני הסמסטר טקסטים; ההיצע היה די גדול אבל הרגשתי שהרבה מהם כבר אוירו (בהצלחה) בעבר, חלקם היו ארכאיים מעט לטעמי ולא הצלחתי להתחבר אליהם באמת. לטקסט של מילן הגעתי ממש במקרה ומייד ידעתי שזה זה. הרגשתי כאילו מצאתי אוצר.

לא הכרתי את הטקסטים האלה לפני המחקר. התרגום הנפלא של אורלנד החזיר אותי לימי הילדות הרחוקים שלי, בהם אהבתי לקרוא את "והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס. חווית הקריאה של נדב הכמעט-בן-ה-30 הייתה דומה מאוד לזאת של פעם. לצערי, קהל הילדים של היום לא מכיר את השירים של מילן, וחבל. החלטתי שאני בוחר בפרויקט הזה וידעתי שהטקסט ישמש לי עוגן, גם אם יהיו משברים בדרך (והיו) – יש לי לאן לחזור, והכול יהיה בסדר בסופו של דבר.

 

עיצוב דמות

עיצוב דמות

עיצוב דמות

עיצוב דמות

לאחר שמצאתי את הטקסטים וערכתי רשימה של שירים אותם ארצה לאייר, בחרתי שני שירים ואיירתי אותם במספר טכניקות. רציתי למצוא את השפה הנכונה, את החומריות הנכונה. ניסיתי לאייר בגואש:

סקיצה בצבעי גואש וצבעי עיפרון

סקיצה בצבעי גואש וצבעי עיפרון

 

סקיצה בצבעי גואש וצבעי עיפרון

סקיצה בצבעי גואש וצבעי עיפרון

צבעי מים:

סקיצה בצבעי מים

סקיצה בצבעי מים

גזרי נייר:

סקיצה בגזרי נייר

סקיצה בגזרי נייר

צבעי עיפרון והדפסי טינר:

סקיצה בהדפס טינר וצבעי עיפרון

סקיצה בהדפס טינר וצבעי עיפרון

במקביל גם בחנתי פורמטים וגדלים שונים של ספר. בסופו של דבר בחרתי בטכניקה של הדפסי טינר ידניים על נייר עיתון. בטכניקה הזאת יצרתי עד עתה דווקא לא בהקשר האיור. משנה א' ב"בצלאל" התחלתי לאסוף דימויים שאני אוהב במחברת. את הטכניקה למדתי בקורס שהנחתה בזמנו ג'ודית אשר, וזה היה אחד השיעורים המהנים שאני זוכר ב"בצלאל". טינר זה קסם. בשירות האיור, הטכניקה יכולה לשמש מעין דפוס רשת לעניים.

הדפס טינר (מתוך "שילגיה ושבעת הגמדים")

הדפס טינר (מתוך "שילגיה ושבעת הגמדים")

הדפס טינר (מיכל ינאי מתוך המחזמר "הקוסם מארץ עוץ")

הדפס טינר (מיכל ינאי מתוך המחזמר "הקוסם מארץ עוץ")

אני חושב שהטכניקה מרפררת לתקופה ההיא שבה הספר יצא לאור בארץ לראשונה. היא גם שידוך הולם לשפה היפה שבה תרגם אורלנד את הטקטסים. בהמשך הדרך נוספו להדפסי הטינר גם צבעי עיפרון.

סקיצה בהדפסי טינר על נייר עם טקסטורה

סקיצה בהדפסי טינר על נייר עם טקסטורה

כל האיורים צוירו מהראש. להבדיל מפרויקטים אחרים לא נעזרתי ברפרנסים. התוצאה שמתקבלת משמחת: ברור לי שהאנטומיה של הילד שמתבונן בשלולית לא נכונה, אבל זה עדיין עובד.

ילד, שלולית ואנטומיה. סקיצה.

ילד, שלולית ואנטומיה. סקיצה.

הדפסי טינר על נייר עיתון

הדפסי טינר על נייר עיתון

האיור הסופי

האיור הסופי

אנא פרט על הפרשנויות הייחודיות לטקסטים. מנין הן הגיעו?

לא רציתי שהאיור בספר יהיה קישוט. זה משעמם. יש משהו מקסים בעיני בספר שירים מהסוג הזה שבכל כפולה יש סיפור אחד. הוא מתחיל ונגמר באותו הדף, וכמאייר תפקידי להאיר, להוסיף, לספר עוד משהו בנוסף לגוש הטקסט שנמצא שם. לתפוס את מהות השיר בדימוי אחד. כך, לדוגמא, בשיר "בדידות", הדימוי הסופי היה גם הדימוי הראשון שציירתי. זה היה אינטואטיבי, זאת החוויה הפרטית שלי. היו ניסיונות להושיב את האמא והילד על כורסא, אחר כך על ספסל בגינה, אבל תמיד עם גבם אל הקורא. היה ברור לי שזה לא עובד, רציתי שיהיה ברור שהבית שהילד מחפש הוא אמא שלו, תיאורי סביבה היו כאן מיותרים, ולכן הם לא מופיעים באיור הסופי.

סקיצות לשיר "בדידות"

סקיצות לשיר "בדידות"

השיר "בדידות" מתוך הספר

השיר "בדידות" מתוך הספר

 

היו גם כמה רגעי משבר: באמצע הדרך הרגשתי שאני מייצר דימויים רק לשם הייצור, רק כי צריך להספיק. דברת בן נחום הציעה לי לחזור לאיורים הראשונים שעשיתי, לחזור לטקסט שוב, להרים את הראש משולחן העבודה, ללכת לראות תערוכה. לעשות הפסקה. זאת עצה טובה. אני חושב שדיאלוג מהסוג הזה מאד עוזר, להראות סקיצות, להשמיע רעיונות לאנשים שאתה סומך על דעתם המקצועית. ככלל, תמיד חזרתי לחוויה האישית שלי מקריאת השיר: מה אני מדמיין, איך אני יוצק את העולם האישי שלי לתוך האיור אבל גם זוכר שהוא צריך לתקשר עם זה שקורא אותו.

סקיצה לשיר "אושר"

סקיצה לשיר "אושר"

האיורים שלך בפרויקט זה מאופיינים בצבעוניות מצומצמת. מדוע? האם זהו מאפיין סגנוני שלך?

אני מוקסם מספרי ילדים ישנים, מהדפוס העני הזה של מספר צבעים מצומצם. אני לא יודע אם זה דבר שמאפיין אותי בהכרח, אבל לפרויקט הזה ניגשתי עם רצון לעבוד בצבעוניות מצומצמת. כמו שאמרתי, רציתי להביא משהו מן התקופה שבה הספר יצא לראשונה בארץ, אבל באינטרפרטציה אישית. מה גם שהספר הוא ספר שירים וזה הרגיש לי נכון: יש שקט מסוים בטכניקה הזאת, בלובן של הדף ביחס לכתמי הצבע. זה לא מתלהם, זה לא משתלט על הדף, יש אוויר בכתמי הטינר. ניסיתי לאייר כמו שאורלנד תרגם. אני מקווה שהצלחתי.

איור סופי לשיר "אושר"

איור סופי לשיר "אושר"

איור סופי לשיר "טיול בוקר"

איור סופי לשיר "טיול בוקר"

מה אתה מקווה לעשות כעת שסיימת את לימודיך?

פרויקט החלומות שלי הוא לאייר ספר ילדים, אבל על אמת. עם כריכה קשה ונייר מונקן לינקס 120 גרם. וגם לעשות תפאורה למחזה. אני סקרן לראות איך האיור בדו ממד יתורגם לתלת ממד. נו, הלוואי.

 

*תודה מיוחדת למירב סלומון שהייתה לי אוזן קשבת ועין בוחנת וגם לאיציק רנרט שהסכים להיפגש איתי בבית קפה אפלולי בתל-אביב ולבחון את הסקיצות-הלא-ברורות שלי בעליל.

 

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת חגית פורת:

    בעיני האיורים הללו שובים את הלב. ממש מקסים. מתחשק להחזיק את הספר ביד ולדפדף בין האיורים.

  2. מאת יונה:

    יש משהו קטן ומרגש אפילו באיורים הללו, בגלל המינימליזם בהם והצבעוניות המצומצמת. הגיאומטריה הזכירה לי את האיורים הנאים של תום זיידמן-פרויד. עבודה יפהפיה. תודה.

  3. מאת נדב וייסמן:

    חגית, יונה,

    תודה רבה על המילים.
    זה משמח אותי מאד מאד.

    נדב

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.