5 ספרות

בחיפוש אחר כנוּת / יותם שווימר

מחשבות על כנות, ביקורת ותרבות לילדים בעקבות רשימה מאת ארנה קזין

נובמבר 1, 2012  

דווקא משום שנמעני השיח הביקורתי אינם הנמענים הישירים של היצירות, יש הכרח לעמוד על המשמעות הגלומה במערך הכוחות המתמיד הזה. ובמילים אחרות: צריך לכונן שיח שיהיה שלם למעשה רק אם יהיה כן, ודרכו אנו נבין גם את "עולם המבוגרים": את התהומות שבחיינו שגורמות לנו לתפוס את היצירה לילדים בדרך כזו או אחרת, לזהות את המצוקות שמעלים היוצרים באומנותם (והרי יצירות מעולות נובעות כמעט תמיד מפצע של הכותב/ת, או מרצון לברוא אלטרנטיבה לקיים) ולהתעמת עם מהלכים תרבותיים שאנו מכוננים בעצמנו ומנחילים לילדים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. ארנה קזין הגיב:

    תודה, יותם, על שהמשכת בשיחה על אודות הכנות. התבוננות שלנו בפער וביחסים שבין המבוגרת שבנו ובין הילדה שבתוכנו, או הילדה שאנחנו כבר לא, או המבוגרת שאנחנו מדמיינים, או המבוגרת שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים, היא בהחלט אתגר בעיני בהקשר של כתיבה כנה לילדים.

  2. דפנה חיימוביץ' הגיב:

    מסכימה ומזדהה עם אורנה ועם יותם. ניתן לחוש בכנותו של הטקסט, כאשר מילותיו משדרות אמינות וחוסר זיוף. בין אם הטקסט הוא ספרותי, עיתונאי, ביקורתי, מחקרי, אינפורמטיבי וכד'. בין אם הוא מיועד לילדים או למבוגרים. להצליח בכך זה בהחלט אתגר.
    כאשר הטקסט 'מתייפייף', לא אמין, מזוייף, מתחנף ואף דידקטי מידי – אפשר להבחין בזאת ואז, קרוב לוודאי, הוא יעורר דחייה אצל הקורא (המיומן).

  3. נועה הגיב:

    יפה, תודה

  4. מרקו פולו הגיב:

    תודה על מאמר מרתק. אני רוצה להגיב על היבט אחד- בקטנותי לא התיחסתי אל עצמי כאל ילדה (מגדרית, אם כבר, התיחסתי אל עצמי כאל בן, אבל זה עניין אחר…), הייתי פשוט אדם שיום אחד נפקחו עיניו והוא מצא את עצמו בעולם – עם יצרים, תשוקות, מחשבות ודעות. רק כשהתבגרתי שמתי את האדם הזה בתוך משבצת של ילדוּת, ואין ספק שאני חוטאת בזה גם היום, אני שוכחת לפעמים שילדים הם אנשים קטנים ומשתמשת לבושתי בכל הקונוונציות – התיילדות, הגנת יתר, ורומנטיקה בכל הקשור לעולמם הפנימי. פיות? גמדים? כן, היו כאלה פה ושם גם בילדותי, אבל הם התרבו דווקא כשהתבגרתי… הכי הרבה סקרן וריתק אותי אז עולמם של המבוגרים דווקא, ודווקא הוא היה אפוף מסתורין בעיניי.
    הניסיון להגדיר מה מעסיק ילדים ומה ראוי להם לקרוא – אין מנוס ממנו, אבל אני מקווה שהכיוון שהצעת ילך ויתרחב, והזרקור יופנה גם אל המבוגרים ואל הפילטרים התרבותיים שלהם בבואם לדבר בשמם של הילדים.

  5. […] "איך לרפא כנף שבורה", על יצירתו של דויד גרוסמן ועל הכנות בכתיבת ביקורות על תרבות […]

כתיבת תגובה