14 איור

ביצים הוא לא מטיל, חלב הוא לא נותן / תמר הוכשטטר

על דמותו של האב בספריו של דויד גרוסמן

דצמבר 12, 2014  

בהופכו לבעלי-חיים משולחי רסן, מפחידים, הבזים למטלות הוריות, מספר האב סיפור המובלע במשחק המשעשע המוצג לקוראים. סיפור זה עוסק במאבקו הפנימי בין גבריותו לאבהותו. בגעגועיו ל"יערות אפלים" המסמלים את ימיו כצייד נודד, חסר מחויבות ובית. זהו גם שיעור מרומז לאיתמר ש"בכלל לא ידע שבתוך אבא שלו מסתתרות כל החיות האלה".

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. מאת לי עברון-ועקנין:

    מרתק. אחרי ההרצאה שלך על אבהות בכנס הפנקס (נדמה לי לא בזה האחרון אלא בזה שלפניו) את ממשיכה להרחיב את היריעה, ואני תוהה אם זה חלק ממחקר רחב יותר על הנושא? בכל מקרה – מרתק!

  2. מה שלי אמרה.
    וגם האבא בספר הדקדוק הפנימי הוא לא כל כך חד משמעי. כשאהרון מתגנב לחדר השינה של הוריו הוא נמשך אל ריח כפות הרגליים של אביו. שמתוארות כ"ארוכות ומעוגלות בקצותיהן, כמו שתי כיכרות לחם גדולות … אצבעות הרגליים טריות ורעננות כמו לחמניות קטנות" (302). הוא כורע ברך לרגלי המיטה דרך סגידה, כדי להתקרב לחום ולטריות ובעיקר כדי לשאוף את הריח, ריח המאפייה, הגן עדן של אבא לפני שגורש ממנה והפך לפקיד. "ריח ראשון", קורא אהרון לריח הזה, "ריח ילדות". ובסופו של דבר הוא גם מנסה להחליף את שדי אמו בכפות הרגליים של אביו, שמהן "יינק" את "ריח השורשים" שלו.

  3. מאת תמר הוכשטטר:

    תודה לי ומרית!
    כן, לי, אני אכן חוקרת את האבות בספרות הילדים הישראלית. עוד בהמשך…
    מרית – זה ציטוט פשוט נהדר, תודה. והקשר בין אוכל לאימהות/אבהות קיים בכל כך הרבה ספרי ילדים ובטח ב"אבא עושה בושות" שם האבא מצליח לכפר על מעשיו רק בזכות העוגה הפרפורמטיבית הזאת שלו. וריח הלחם מזכיר לי גם את אבא פיל מ"גן גורים": "אבא פיל? אבא פיל? אלף לחם הוא אוכל! כל הלחם מתחבא פה בבטן הגדולה. איזה כוח אכילה!".

  4. מאת naama benziman:

    יפה ומעניין. ומעניין לבדוק בהקשר הזה גם את "חיבוק" שכל כולו דיאלוג בין אמא ובן (ששמו בן).

  5. מאת חגית:

    תודה!
    רק הערה קטנה על המשפט שכתבת:
    "… עובדה זו, בנוסף לנשיאתו את איתמר עטוף מגבות, קרוב לחזהו, מעידה על קרבתו הברורה לנשיות ואימהיות." אפשר לחלוק על אמירה זו. כאשר מוציאים פעוט מהאמבט,והוא נעטף (עם הרבה אהבה) במגבת רכה, מקרבים את הילד לגוף כי זה הכי נוח והכי בטוח. איך לכך כל קשר לאימהיות ולנשיות. גם גברים גבריים מאוד אוחזים כך את ילדיהם הפעוטים.

  6. מאת תמר הוכשטטר:

    תודה נעמה, אתבונן שוב ב"חיבוק" שלא הקדשתי לו תשומת לב מרובה כשיצא.
    תודה על ההערה חגית, אני מסכימה איתך שהמשפט לא מדויק דיו.

  7. מאת עינת ב"א:

    היי תמר יקרה. ממש במקרה – או שלא… את הרי יודעת שעניין לי בייצוגי אבות בספרות ילדים :-) – כתבתי מאמר על האבות ביצירת גרוסמן (בכל 11 ספריו לילדים שבהם היחסים הללו מרכזיים ורלבנטיים). המאמר מבוסס על הרצאתי בכנס NAPH ביוני האחרון, ויתפרסם בקרוב בכתב עת אינטרנטי. אנחנו רואות הרבה עניינים עין בעין, אם כי הדגש אצלי במאמר מעט שונה (אני שואלת באיזה אופן יצר גרוסמן מהפכה מגדרית וכיצד הוא בלם אתה מניי וביי). אשלח לך קישור מייד כשיתפרסם.

  8. מאת תמר הוכשטטר:

    תודה עינת! אנא שלחי :)

  9. מאת טל חן:

    קודם כל היה לי מרתק לקרוא! תודה!
    במקרה לגמרי, בפעם הראשונה השבוע הקראתי לבן שלי את איתמר מטפס על קירות וכל הזמן עלה לי בראש כמה שזה סיפור על אבא ובן
    ואחרי קצת יותר מדי ״ספר הפילפילים״ חיפשתי עוד משהו שיכין לאח קטן… ועכשיו גם החלטתי על ״אח חדש לגמרי״ שעוד לא קראנו…
    שוב תודה!

  10. מאת עינת ברעם אשל:

    היי תמר, ובכן פורסם. הקישור מסורבל מאד, ולכן תוכלי לחפש: 'מגדר – כתב עת אקדמי רב תחומי למגדר ופמיניזם', גיליון שלישי.
    שם המאמר: "אב חדש לגמרי? דפוסי אבהות ביצירת דויד גרוסמן לילדים". אשמח לתגובתך.

  11. מאת דבורה:

    זכורה לי גם ההרצאה של תמר בהקשר דומה (אבות) בכנס הפנקס. שווה לראות למי שמתעניין באיור וספרות ילדים ישראלית
    https://www.youtube.com/watch?v=LBQjKciWOrM

  12. מאת תמר הוכשטטר:

    תודה עינת, קראתי את המאמר בעניין רב.
    אני מסכימה עם טענתך שגרוסמן נשאר בגבולות בין דוריים ברורים ואפילו ב"כובע הקסמים השחור", אליו את מתייחסת בהרחבה והוא הקיצוני יותר מבין הספרים בעיסוק בנושא השליטה והמרות, הוא נותר האב השולט בסיטואציה. למרות "כוחו" של איתמר, אביו לא מניח לו לרשת את מקומו או לערער על סמכותו.
    הדגש שלי הוא באמת מעט אחר ונוגע לא למאבק בין דורי אלא למאבק מגדרי סמוי ואולי אף פנימי – בתוך האב עצמו. בעיניי "האבהות החדשה", שהאב הגרוסמני מייצג למופת, מחפשת את דרכה המגדרית-מינית, כמו שניתן לגלות לא פעם באיור (בהתעגלות השד או ברגישות ובאינפנטיליות של דמות האריה). דווקא שם – באיור – נחשפת האמורפיות של הדמות הגברית-נשית שאין לה כמעט זכר בדיאלוג הבוטח של האב עם ילדו, נקודה שאת מציינת כשאת דנה באיוריה של הילה חבקין לספרו "אל תדאגי רותי" המתארים גם את חולשותיו של האב ואת "רכותו" הפיזית. האם לדעתך ייתכן שהאיור חותר תחת הטקסט ומציג תמונה מורכבת יותר של דמות בהתהוות?

  13. מאת עינת ב"א:

    היי תמר.
    תודה על ההתייחסות :-)
    עד כה הנחתי שהמאיירות מנסות לקלוע ולשקף את המורכבות בזהות האב שמבטא המחבר. ייתכן, וצריך עוד לחשוב על זה, שהעובדה שמדובר במאיירות-נשים תורמת במשהו לאמורפיות. אבל לתחושתי גם אצל אורה איל וגם אצל הילה חבקין האיור לא מורכב או חתרני מן הטקסט, ולעתים אף ההפך הוא הנכון.

  14. […] הזה בפנקס, על מודל האבהות בספרי הילדים של דוד גרוסמן. אני מאוד […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.