1 ספרות

"במציאות לא הכול מושג בשלמות" / מרים רות

40 שנה ל"מעשה בחמישה בלונים" - פרויקט משותף עם מרכז מרים רות. הסופרת מרים רות מספרת על "מעשה בחמישה בלונים"

יוני 27, 2014  

לכבוד 40 שנה לספר "מעשה בחמישה בלונים" אנו מפרסמים מבחר רשימות הנוגעות ליצירה הקאנונית. הגיליון המיוחד יוצא בשיתוף מרכז מרים רות במכללת אורנים.
להלן קטעים מתוך "שי למרים" – על ספרי הילדים של מרים רות, מכללת אורנים, 2000.

גרעינו של הסיפור "מעשה בחמישה בלונים" טמון בחוויות שלי עם נכדיי. רון ואלון היו בני שנתיים-שנתיים וחצי, ואני נסעתי בדרכים. הם היו מזמינים אצלי בלונים. מעניין היה לראות איך שני ילדים מתייחסים לבלונים בדרכים שונות כל כך. רון סוער ודינאמי, מנסה להקפיץ את הבלון, רוצה אותו "גדול-גדול, כמו השמש!" ואלון כולו היסוס, חשיבה, שומר על הבלון שלא ייקחו אותו ממנו.  אצלו זה היה בנשמה, בגעגועים.

בכל פעם שרון בכה ניחמתי אותו בחרוזים: "אל תצטער רוני רון, זה סופו של כל בלון". ומשפט הניחומים המחורז הושמע גם לנכדים האחרים ועבר לגן. בהתחלה הסיפור היה קיים כסיפור בעל פה. השמעתו בעל פה הייתה התנסות חיה. הוא השתנה מפעם לפעם. המפגש עם הילדים היה מבחן אמת לסיפור. יכולתי לשמוע את התגובות, לחוש את הסקרנות והעניין. אצלי, השלב הזה של סיפור בעל פה, קובע מאוד. אני לא יכולה לבגוד בילדים…

*

ברמה הילדית הבלון מייצג כל חפץ. בשבילי הוא ביטא חלומות. תכנית שהתנפצה. חלומות שמרחפים סביב – מה הייתי עושה אילו יכולתי. חלום על הגשמה מלאה של דברים שאני מאמינה בהם. תקווה, שלמות שרוצים להשיג. במציאות לא הכול מושג בשלמות.

*

בשנת 1974 הייתה לי שנת שבתון מעבודתי בסמינר אורנים ולמדתי ספרות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, אצל דב נוי. בהזדמנות זו התבקשתי ללמד במשך סמסטר אחד ספרות ילדים. זו הייתה  התנסות מרגשת ביותר בשבילי, כי הקהל היה מגוון מאוד. אנשים העלו שאלות מעניינות ושוחחו, זה תרם להם ולי. בין השומעים את הרצאותיי הייתה נערה בשם אורה איל שסיימה את "בצלאל". היא פנתה אליי וביקשה לאייר את אחד מסיפורי שטרם אוירו והביעה נכונות לכוון את סגנון ציוריה לרוח הסיפור. כך "ילדנו" ביחד את הספר "מעשה בחמישה בלונים", שהיה ספר הילדים הראשון שפרסמתי.

images (1)

הגעתי לעיצוב הסופי של הצורה הספרותית רק אחרי הפגישה עם אורה איל. אורה סיימה את לימודיה בבצלאל ורצתה לאייר. עד אז הייתה מאיירת על אהילים לחדרי ילדים בסגנון ממותק, צבעוני. היא הראתה לי את האהילים ומייד היה לי ברור שהילדים בספר שלי לא יהיו כאלה. לכל אחד תהייה אישיות משלו. בתחילה היא איירה את הכול בצבע – הדמויות, החפצים, הבלונים. רציתי שהבלונים יקבלו חשיבות מיוחדת, לכן היא השאירה בצבע את הבלונים בלבד, צבעה אותם בצבעים נקיים ובולטים וגם הבליטה אותם בגודל. אבל את החיסכון בצבעים מילאה על ידי יצירת צורות מגוונות בשחור לבן (בגדי הילדים והתסרוקות שלהם).

*

הצלחתו של הספר דרבנה אותי להמשיך ולכתוב ספרים נוספים לילדים. ועם זאת, לא חדלתי לספר בעל פה. אני נהנית מהשניים: לספר בעל פה וגם לתת לסיפור צורה ספרותית שהולמת את התפיסה של ילדי הגיל הרך.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. מאת דפנה חיימוביץ':

    מעניין להיוודע לחוויותיה של מרים רות כסבתא וכגננת, הרגישה לרחשי ליבם של הילדים – ככאלה אשר היוו טריגר להולדת יצירה על-זמנית זו. נוסף לכך-המפגש ה'הסטורי' עם אורה אייל וכמובן כשרון הכתיבה שנחנה בו וכו'…(אגב, מרים רות החלה בכתיבה לילדים בהיותה בגיל 60)

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.