6 ספרות

בעקבות הזמן האבוד / לי עברון

רשימת ביקורת על הספר "כשתגיע אלי" מאת רבקה סטד

פברואר 15, 2017  

זהירות – רשימה זו כוללת ספויילרים!

כל ספר הוא, בין השאר, מסע בזמן. ב"כשתגיע אלי" לוקחת אותנו רבקה סטד אל ניו-יורק בשנת 1979, שם חיה מירנדה בת השתיים-עשרה עם אמה. מירנדה מתמודדת עם התרחקותו של החבר הכי טוב שלה, סאל, מתיידדת עם בת כיתתה, אן-מארי, עוזרת לאמה להתכונן לשעשועון טלוויזיוני נושא פרסים (שמות פרקי הספר הם קטגוריות, כמו בשעשועון הטלוויזיוני שבו צריך לנחש את שם הקטגוריה או את הפריטים בה), ומקבלת פתקים מסתוריים מנוסע בזמן, שמבטיח שיגיע אליה "כדי להציל את החיים של החבר שלך, ואת החיים שלי." פתקיו של הנוסע בזמן קצרים וחידתיים, אך הוא מוכיח למירנדה שהוא יודע מראש את העתיד להתרחש, ובכך קונה את אמונה.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

בקריאה שנייה של הספר מבחינים בפרטים רבים שפשרם יתברר בהמשך. תיאורים ומצבים שנדמה בהתחלה שתפקידם רק לכונן את ההוויה הניו-יורקית, את האווירה בבית הספר ובבית – למשל, כשהילדים שמירנדה וסאל חולפים על פניהם כל יום בדרך הביתה מכים ילד חבוש כובע; האיש העירום שרץ ברחובות; הדברים ההזויים כביכול שאומר חסר הבית המכונה "האיש הצוחק" – כולם חשובים ומלאי משמעות.

מירנדה צריכה לפענח כמה תעלומות: קודם כול, מי הוא שכותב לה את הפתקים המסתוריים, האם הוא באמת נוסע בזמן, והאם עליה להיענות לבקשתו לכתוב לו מכתב מפורט? מדוע הרביץ מרקוס, תלמיד חדש בבית הספר, שמתברר שהוא דווקא בסדר, לסאל? למה התנכר סאל למירנדה מאז? האם קולין, שמוצא חן בעיני מירנדה, דלוק עליה או על אן-מארי? מערכות היחסים בין חברים וחברות, התנודות והשינויים המתוארים באופן אמין ורגיש, מסתוריים לא פחות מן המסע בזמן, ומרתקים יותר ממנו.

ואמנם, לטעמי עיקר כוחו של הספר הוא בעיסוק במערכות היחסים: הקרבה הסימביוטית של מירנדה וסאל, ההתנכרות שבאה אחריה, הניסיונות של מירנדה ליצור קשר חדש עם אן-מארי כדי למלא את החלל. בסצנה יפה, מבינה מירנדה שהרגשות והתהיות האלה אינם נחלתה שלה בלבד, ושג'וליה, שנואת נפשה מאז כיתה ג', אוהבת את אן-מארי בדיוק כפי שהיא עצמה אוהבת את סאל: "ההבעה שלה כל כך מוכרת, שהיא גרמה לכל הגוף שלי לצלצל כמו פעמון. המבט של ג'וליה היה המבט שלי. כשאני מביטה בסאל."

גם בחלק המרכזי האחר בספר, הבנוי על המסע בזמן והתעלומות הכרוכות בו, ישנם רעיונות יפים מאוד, והוא מותח ומהנה. הנוסע בזמן הוא אחד האנשים הקיימים גם בהווה של מירנדה, כלומר, שני אנשים שמירנדה מכירה הם בעצם אדם אחד בגילים שונים, ולוקח זמן רב עד שהקורא, ואחריו היא, מנחשים זאת; אבל ישנן גם כמה בעיות. כפי שכתב הנוסע בזמן למירנדה בפתק הראשון שלו, מטרת המסע שלו בזמן היא להציל את חייו של סאל. לשם כך הוא מבקש ממירנדה לכתוב לו מכתב: המכתב שמירנדה תכתוב/כתבה לו הוא שמאפשר לו לדעת מראש את השתלשלות העניינים ולמלא בה את תפקידו.

אבל הסצנה שהיא השיא הדרמטי של הספר, זו שבה הנוסע בזמן מציל את סאל, חלשה מאוד. גם בלי להיזכר באריסטו שכתב על "הסתברות והכרח", ניתן לחשוב על דרכים רבות כל כך שבהן היה הנוסע יכול להציל את סאל או למנוע מלכתחילה את הסיטואציה המסוכנת, עד שניטל עוקצו של מעשה הגבורה שלו. כמו כן, לא ברור מדוע בחר הנוסע בזמן לשלוח את הפתקים דווקא למירנדה, ולא, למשל, לעצמו הצעיר.

כמו כן, מירנדה מגלה את זהותו של הנוסע בזמן במין הבזק של הבנה, רגע של השראה, שאף שיש בו משהו מרגש, הוא גם מאכזב מעט: נדמה לי שהיה מספק יותר לו פענחה את העניין באמצעות רמזים, בהדרגה, ואפילו לו טעתה. בגלל כל זאת, ומשום שאין קשר מהותי בין המסע בזמן לבין הנושאים הרגשיים המטופלים בספר (שלא כמו, למשל, ב"אשתו של הנוסע בזמן" מאת אודרי ניפנגר, שם המסע בזמן הוא מטאפורה שמאפשרת להגיד במדויק כמה דברים על אהבה ועל זוגיות), נוצרת תחושה שב"כשתגיע אלי" מקופלים שני ספרים: האחד עוסק ביחסי חברות של נערים ונערות בני שתיים-עשרה והאחר במסע בזמן, והראשון מוצלח יותר מן השני.

"כשתגיע אלי" נסמך לכל אורכו על יצירה אחרת, הספר האהוב על מירנדה, שהיא לוקחת אתה לכל מקום וגם דנה בו עם מרקוס ועם ג'וליה, דיון המעניק רמזים חשובים בנושא המסע בזמן. ספר זה הוא "קמט בזמן", שראה אור ב-1962 (והופיע בעברית ב-2012, בסדרת "מרגנית"). המחווה של רבקה סטד לספר שוודאי אהוב עליה עצמה היא יפה, אבל ההשוואה אינה מיטיבה עם ספרה שלה. "כשתגיע אלי" מהנה ואינו נטול רגישות וקסם, אבל "קמט בזמן" הוא ספר נפלא ממש, בָּשל ושלם, שיש בו מקוריות ומעוף. חבל שלא זכה לתרגום מוקפד הרבה יותר.

קמט_בזמן

את שני הספרים תרגם ארז אשרוב. תרגומו ל"כשתגיע אלי" קולח ברובו, במשלב דיבורי שמתאים לסיפור מפיה של נערה בת שתיים-עשרה, ואולי הרושם הכללי הקולח נובע מן הכתיבה הבלתי אמצעית של רבקה סטד עצמה, משום שכשמתעמקים בתרגום מוצאים בעיות רבות, בכל פסקה ופסקה. למשל, חריגות פתאומיות מן המשלב הדיבורי למשלב גבוה יותר: "אמא אומרת שמקצת הידוענים האלה טיפשים כמו נעל"; "יום אחד בן אדם אחד אומר לבת אדם אחת שהוא לא רוצה ללכת אתה עוד לבית הספר", וניסוחים לא-טבעיים – "מסיטה פינה מהרעלה שלה" (במקום "מסיטה את קצה הרעלה"), "יודעת משהו? תעשי את זה בעצמך." (במקום: "את יודעת מה?"); "את ישנה כמו המתים" (ולא "כמו מתה") וגם משפטים לא תקניים או מסורבלים כמו "הכלא עוצר אותם מלהפוך למי שהם היו עשויים להיות"; "הצ'יפס והעוגיות אמורים לעזור איכשהו. זה לא באמת העוגיות… זאת העובדה שמישהו מביא אותן." (עדיף: "אלה לא באמת העוגיות", או: "לא העוגיות עוזרות… אלא…"); "שהם יראו את עצמם נוחתים בין הברוקולי." (עדיף: "בין פרחי הברוקולי", או: "בערוגת הברוקולי"). "עם סיגר לא מודלק בפה" (עדיף "לא דלוק") ועוד מעקשים ומוקשים רבים.

על אף כל זאת, הקריאה בספר, גם מבעד לתרגום, היא, כאמור, מהנה; הוא מאפשר מסע בזמן ובמרחב אל ילדות ניו-יורקית בשנות השבעים, אל ילדי מפתח שלומדים איך להתמודד עם חסרי-בית ועם הצקות ברחוב, ועוסקים בנושאים עמוקים ואוניברסליים: יחסי חברות, הצורך בקרבה ובביטחון לעומת הצורך להתבגר, לפרוש כנפיים, להכיר גם חברים חדשים. גם בנושא המסע בזמן ישנם רעיונות יפים מאוד (למשל ההבנה שאותם אנשים עירומים שרצו ברחובות ניו יורק לא היו אלא הנוסע, שהתאמן לקראת המסע) אבל בניית החלק הזה של הספר מוצלחת פחות, וההסתמכות המרובה על "קמט בזמן" הנפלא מטילה עליו צל גדול מדי.

"כשתגיע אלי" מאת רבקה סטד, מאנגלית: ארז אשרוב. סדרת "מרגנית", הוצאת זמורה ביתן, 2017

לי עברון – משוררת, מתרגמת ועורכת.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת ינשופופר:

    לי, תודה על רשימה נפלאה! גם אני הרגשתי שהסיפור נסמך על "קמט בזמן" כמו על פיגום, ושהדבר נהפך לו לרועץ, בסופו של דבר. בבסיס הסיפור יש רעיון נהדר בדבר אדם שחוזר בזמן ומופיע בילדותו שלו, ומובן שהילד אינו מזהה אותו – לגביו הוא זר מוחלט. האפשרות הזאת מרהיבה ומרתקת. זה מזכיר לי מחקר חדש בפיזיקה שטוען שהעתיד נוכח בחיינו ומשפיע עליהם בדיוק כמו העבר – העבר דוחף מאחור, בעוד שהעתיד מושך מלפנים (התיאוריה של פרופ' יקיר אהרונוב, למשל). השאלה מה בחיינו עתה בא מן העתיד היא שאלה מופלאה – העבר והעתיד שולחים אלומות, כל אחד מכיוונו, ושניהם מתאבכים כאן, בנקודת ההווה :)

  2. מאת לי:

    ינשופופר, הנושא שהעלית והאופן שבו אתה מציג אותו באמת מרהיב ומרתק. מהספר זה לא עלה אלי כך, בטח לא בחדות כזאת כמו מהתגובה שלך (מתחשק לקרוא ספר שלם שלך… :)) ושתי האלומות, וואו! איזו תמונה.

  3. מאת יונה:

    "הצ'יפס והעוגיות״: מי אוכל טוגנים יחד עם עוגיות? הכוונה היא ודאי לעוגיות שבבי שוקולד (chocolate chip cookies).
    "יום אחד בן אדם אחד אומר לבת אדם אחת שהוא לא רוצה ללכת אתה עוד לבית הספר": משפט מסורבל ולא מוצלח במיוחד. אפשר היה לתרגם, ״יום אחד מישהו אומר למישהי שהוא לא רוצה ללכת איתה יותר לבית הספר.״
    וסיגר ״לא דלוק״ הוא סתם סיגר כבוי. ״הוגו נטל את הסכין, וכמו מחפש צידוק לכך התחיל חותך את הסיגר, לשמור לשעת־תפנוקים נוספת. ׳לא על השולחן,׳ נזפה בו לאה, והוא חדל – ודיבר, סיגר כבוי ביד אחת, סכין באחרת״ (משה שמיר, ׳הינומת הכלה׳).

  4. מאת לי:

    שלום יונה, החשד בדבר הצ'יפס והעוגיות מוצדק, אבל במקרה זה אמנם מדובר בצ'יפס, או טוגנים, שנשארו מארוחת הצהריים בבית האבות שלואיזה עובדת בו, ובעוגיות.
    "יום אחד מישהו אומר למישהי שהוא לא רוצה ללכת איתה יותר לבית הספר.״ – נשמע מצוין גם לי.
    והדוגמה ממשה שמיר נהדרת. ובכל זאת הייתי מתלבטת קצת, כי "סיגר כבוי" נשמע לי כמו סיגר שהוצת וכבה. (אולי זה צריך להיות "סיגר שלא הוצת"…)

  5. מאת איילין מוסקוביץ:

    כתבה מעניינת מאוד על ספר נפלא (בעיני). את נוגעת בשאלה מעניינת ביותר, שגם העסיקה אותי כשקראתי את הספר במקור: האם ההסתמכות על "קמט בזמן" מובנת לקוראים הישראלים הצעירים? מפני שלמרות שתורגם פעמים (בפעם הראשונה בשנות ה-80) מעט ישראלים מכירים את הספר. לאומת זאת, באמריקה "קמט בזמן" הוא בין ספרי הילדים הנקראים ביותר, שכבר יותר מ-50 שנה נמצא ברשימות ספרים ובקריאה בבתי הספר…. ספר "קלאסי" וידוע – משהו כמו "הבכור לבית אב"י" אצלנו….

  6. מאת לי:

    שלום איילין, השאלה שהעלית מזכירה לי שפעם הייתי מורה לספרות בתיכון ולימדתי את "התפסן בשדה השיפון" ושם המספר פותח ואומר שהוא לא יספר קודם כול מתי נולד וכו' "and all that David Copperfield crap" והרגשתי צורך קודם כול להבהיר לתלמידים מה זה דייוויד קופרפילד, לא רק כאחד הספרים האהובים עלי אלא כספר שהוא דוגמה ומופת וקריאת חובה וכו'. כמו התלמידים שלי גם אני הלכתי בכיוון ההפוך: הסתקרנתי והלכתי לקרוא את "קמט בזמן" בזכות "כשתגיע אלי", ואני לא יודעת איך באמת חווה את זה מישהו שאמון על "קמט בזמן" כמו שסיפרת, כספר קאנוני.
    באמת שאלה מעניינת ביותר לגבי המעבר בין תרבויות בתרגום…

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.