16 איור

גוזמאות מרהיבות ובדיחות צבעוניות / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איוריהם של ירמי פינקוס ורותו מודן בשני ספרים של "ספריית נח"

נובמבר 27, 2013  

חרוזיה של גולדברג קצרים ועליזים אך יש להודות על האמת, הם כתובים ברובם בשפה אחרת שאינה מוכרת לילדים ואף לחלק ניכר מן המבוגרים. בניגוד למהלך שהוחלט לעשות בהוצאה המחודשת של "בערוגת הגינה", שם הושמטה סצנת הבולבוס מתוך חשש שילדים אינם מכירים את המילה "בולבוס", כאן הושארו כל ה"אצתי" וה"חסתי" וה"למפרע" למיניהם. למרבה השמחה, לעזרת השפה הארכאית באים האיורים ופריסתם כקומיקס באפיזודות.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

16 תגובות:

  1. מאת שחר קובר:

    בעיני זאת עבודה ממש מרעננת של ירמי, שכאילו גילה שם משהו חדש. העבודה הצבעונית של העפרונות בצבעוניות המוגבלת נהדרת ממש ומוסיפה הרבה חוֹם לאיורים. אני מאוד אוהב את זה. גב׳ גולדברג הייתה שמחה.

  2. מאת חנה:

    השאלה היא אם היצירות המיושנות מצדיקות את הוצאתן מחדש? לא בטוחה שקיבלתי תשובה בטקסט.

  3. מאת בתיה קולטון:

    לחנה
    לשמחתי הגדולה התשובה היא כן
    היצירה היא ישנה כרונולוגית אך מסופרת היטב, מחורזת נפלא והאיורים משלימים את המילים
    שיצאו משימוש ונותנים להם תוקף חדש.
    מניסיוני מבוגרים מקריאים חוששים להקריא טקסטים ארכאיים שמא הילדים לא יבינו
    ולא יקשיבו
    דווקא בגיל הרך כשהילדים בשלב קליטה והרחבה של השפה אין להם שום בעיה לשמוע מילים לא מוכרות
    במיוחד אם הן כתובות היטב ומתחרזות נפלא
    זה קודם כל נעים באוזן וגם מצחיק לפעמים
    בעייני אפילו אין צורך להסביר במיוחד אלא אם כן מתבקשים לכך
    הילדים מבינים מההקשר ומהציורים
    מה שמקשה לעיתים על החיבור הוא מעשה האיור
    ולכן במקרה הזה יצירת הסיפור המאוייר החדש היא מוצדקת ומבורכת

    בהצלחה לכם
    בתיה

  4. יוזמה נהדרת ותוצאה מרשימה.

    מה דעתכם על הבחירה לכתוב על העטיפה "צייר/ה" ולא אייר/ה?
    כמו פעם, אולי, אבל פחות מכובד לדעתי, עד כמה שישנה מכובדות בעניין שכזה, מעמד האיור והמאייר וכו'

  5. מאת אלישבע:

    אין לי דבר נגד איוריהם של פינקוס ורותקו. אבל אני מאוד אוהבת את איוריו של אריה נבון. לאחרונה מצאתי כרך דבר ילדים משנת 1945 והדבר שהכי התרשמתי ממנו היה איור של אריה נבון עם כיתוב מרענן: אמי מצייר את נחום גוטמן שמצייר את יציב שכותב ספור…
    אני הייתי משאירה איורים ישנים ליד החדשים. מהדורה מוערת/מוארת ומוקירה.

  6. מאת טלי:

    מרגע שפתחתי את שני הספרים המרהיבים האלה אני בדילמה מסוימת: מצד אחד, אני שותפה לכל המילים הטובות שתמר הרעיפה כאן, בצדק רב, על העיצוב הנעים והמוקפד, על מגע הדפים ועל ספרים שמצליחים לשדר, בו זמנית, איכות ונגישות מקסימליות, וזה לא מובן מאליו. גם האיורים- כל מאייר בסגנונו שלו- יפים, משעשעים, עשירים ומעשירים. הטקסט של אורי כדורי פחות עומד במבחן הזמן- לטעמי האישי- אין לי שום בעיה עם שפה מיושנת, אבל זה פשוט טקסט פחות מוצלח בעיניי. מר גוזמאי הבדאי, לעומתו, עומד במבחן הזמן והצליח להעלות חיוך של ממש על שפתיי.

    אני מלאת הערכה למפעל רב השנים שמודן ופינקוס מובילים להשרשת תרבות הקומיקס לילדים ואין ספק ש"ספריית נח" היא עוד נדבך חשוב ומבורך במפעל הזה.

    ולמרות כל זאת, יש לי קושי מסוים.

    אריה נבון יצר את הקומיקס של "אורי כדורי" ו"מר גוזמאי הבדאי". הוא לא אייר את הפרשנות שלו לטקסט של גולדברג אלא יצר את העלילה וההתרחשות, וכיוון שכך, קש לי עם העובדה שמעשה שכל כולו מתבסס על כבוד והערכה ליצירה קלאסית שהתיישנה, למעשה, מבטל אותה…

    כיוון שהיצירה נוצרה, בראש ובראשונה, באמצעות האיורים, משהו צורם לי בבחירה לאייר אותה מחדש. אהבתי את המחווה הקטנה של מודן לדמותו של אורי כדורי של נבון בפתח הספר, אבל זה לא מספיק.

    אישית, לא הייתי יכולה לדמיין מצב בו בעוד עשרות שנים מישהו אחר יאייר מחדש את "סעודה אצל המלכה" המצוין של מודן. זה סיפור שנולד באמצעות, ואולי ממש מתוך, האיור, ולכן קשה לי עם הידחקותו לשוליים של היוצר המקורי.

    איך היה יותר נכון לעשות את זה? קטונתי.
    ובכל זאת, לצד ההערכה האמיתית והעצומה שאני חולקת לכוונותיהם הטהורות של היוצרים, אני מרגישה צביטה מסוימת לגבי אריה נבון, אביהם מולידם של מר גוזמאי ואורי כדורי…

  7. טלי, יש לזה צד משפטי של זכויות. אני מקווה ומניחה שטיפלו בו. ואם כן וכל עוד זה גלוי ומוצהר – אני לא רואה שום בעיה. תרבות זה דיאלוג וטלפון שבור וגלגוליו של מעיל וספירלה שבה חוזרים כל פעם לאותם מקומות אבל אחרת, זה חלק מהחיים ומהיופי שלה. (הדוגמא היחידה שעולה בדעתי כרגע קצת משונה ובכל זאת – "הנבחר" של תומאס מאן, אחד הספרים האהובים עלי, מבוסס, כפי שכתוב בשוליו, על אפוס שכתב המשורר היינריך פון אאוה שחי אמנם שנים רבות לפני מאן. ועדיין – הוא לקח את חרוזיו וכתב על פיהם רומן נהדר).

  8. מאת רותו:

    זה לא מהרגלי להגיב לביקורת שנכתבת עלי, כי אני מאמינה שהיצירה שלי חייבת לעמוד בפני עצמה בלי שאני אתווך אותה.
    בכל זאת, במקרה הזה, אני מרגישה צורך להסביר , כי אני התלבטתי בעצם כמו טלי .
    גם דויד נבון-בנו של אריה נבון ובעל הזכויות-שאיתו נפגשתי לפני שהתחלתי לעבוד (מישהו חשב פה שאפגע בזכויות יוצרים של מאייר אחר? חס וחלילה!) התלבט אם לאפשר את הפרשנות החדשה ליצירה של אביו והעלה שיקולים דומים למה שטלי כתבה.
    אלא שגם דויד נבון הגיע למסקנה, שבהחלטה לא לגעת באורי כדורי המקורי, יש לא מעט רומנטיזציה.
    כי האמת היא, שמעטים מכירים היום את אורי כדורי. אני הכרתי את אורי, כי בילדותי אהבתי לנבור בעיתונים ישנים בבית אריאלה, אבל אפילו בדור שלי -ואני מתקרבת כבר ל50-אורי מוכר לבודדים.
    כך שההחלטה היתה בעצם: לא לגעת במקור-ושאורי לא יהיה קיים למעשה בתודעה של הקהל הרחב או ליצור גירסה חדשה, ולהחיות את אורי כדורי לילדים של היום, גם אם בפרשנות אחרת.
    רמז לכך שמדובר במידה רבה ברומנטיזציה, אפשר למצוא בדבריה של טלי כשיהא מדברת על "הקומיקס שאריה נבון יצר למר גוזמאי": מר גוזמאי מעולם לא היה קומיקס, ואריה נבון לא המציא אותו. לאה גולדברג המציאה וכתבה את סיפוריו של מר גוזמאי והם הופיעו ב"דבר לילדים" מלווים באיור קטן, יחיד של נבון. ירמי הוא שהפך את הסיפורים לקומיקס וזהו מקרה אחר לגמרי מאורי כדורי. אגב-גם זכרונו של אורי כדורי גדול מהמקור (וזה רק לזכותו של נבון שיצר דמות בלתי נשכחת) מספר הטורים של אורי, שמצאתי בתחקיר, היה קטן הרבה יותר משציפיתי.
    אורי כדורי הקומיקס הוא גם הדמות (לא רק איך שהיא נראית, גם אופיה), גם העלילה וגם הציור של ההתרחשות. אני השארתי את השניים הראשונים וציירתי אותם אחרת, עבדתי כמו מאיירת לסיפורים של נבון.
    מבחינתי זו אדפטציה. המדיום המקורי הוא לא רק הקומיקס אלא גם מדיום של טור בעיתון. ספר הוא מדיום אחר, שמצריך קצב אחר, מורכבות איורית שונה וסטורי-טלינג מעובה יותר וזו עובדה, שבשנות השמונים הוציאו את טורי אורי כדורי כמו שהם בספר והספר לא "עבד" (וגם לא מכר).
    מן הסתם, איורי השחור לבן המרושלים (והנפלאים) עברו יותר טוב בעיתון מאשר בספר.
    הרעיון של שתי גרסאות במקביל ומוערות לא נראה לי-ילדים לא מתענינים בהשוואת גרסאות ובהסברים אלא בסיפורים. בשביל ילד זה כמעט מבהיל אם דמות ספרותית יכולה להראות גם ככה וגם ככה. דמות צריכה להיות חד פעמית כאילו היא אדם חי ונושם.
    אורי כדורי של נבון מקסים בעיני ואכן נבון גם המציא את הדמות וגם את עלילותיו-לאה גולדברג רק חרזה (להפליא) את רעיונותיו של נבון. בגלל זה הוספנו את ההקדמה שמספרת על תולדותיו של אורי. באתי לאייר את אורי מחדש-כמו שאומרים-מאהבה ולא מרצון למחוק אלא להפך-להשאיר אותו איתנו. זה דיאלוג שלי, עם יצירה אהובה, שאותה סיפרתי שוב, בדרכי, לעצמי ולאחרים.

    נב אין לי דיעה בקשר לאיור של "סעודה עם המלכה" בידי מאייר אחר בעתיד כי קשה לי לדמיין מה יקרה אחרי שאמות. סביר להניח, שלא יהיה כל כך אכפת לי.

  9. אני אפילו יותר קיצונית מרותו. יש המון קסם באבולוציה של תרבות, בדרך הישר שלה ובדרכים הלא סלולות וגם בקפיצות הדרך. כשכתבתי על ציור עגל הזהב של ניקולא פוסן, נתקלתי בגרסא של פיליפינו ליפי מהמאה ה15 לפרשה, ואני משוכנעת בסתר ליבי (גם קצת מחוצה לו), שזה היה הטריגר/הזרע לשיר השטות מאמא אווזה על הפרה שקפצה מעל לירח.

    הנה התמונה של ליפי http://maritbenisrael.files.wordpress.com/2013/05/2.jpg
    והנה תמונת הפרה בספר הנפלא "לילה טוב ירח" http://maritbenisrael.files.wordpress.com/2013/05/3s.jpg

  10. אני לא יודעת למה זה מטריד אותי כל כך. אולי בגלל שכל נסיון לחסום את חופש היצירה והמחשבה (ולו מסיבות נעלות כמו של טלי) כואב לי אישית כמו בגד לוחץ. אז הנה עוד דוגמא, הרבה יותר קרובה, שמוכיחה שהכל עניין של הרגלים וקונבנציות: הרי בקולנוע מאד מקובל לקחת סרט ישן ולעשות לו רימייק. לפעמים זה מצליח ולפעמים בכלל לא, אבל אף אחד לא חושב שזאת גזלה (בתנאי שהזכויות המשפטיות מוסדרות, כמובן כמובן). וזה הכי כמקרה אורי כדורי, ואפילו יותר.

  11. מאת דפנה חיימוביץ':

    ומה עם שקספיר הענק? הרי גם הוא ביסס רבים וטובים ממחזותיו על יצירותיהם של אחרים ומיחזר סיפורים הסטוריים ידועים.

  12. מאת טלי:

    כהרגלי אני שבה באחור אבל רק חשוב לי להבהיר שברור שלא היה לי ספק שאין פה, חלילה, עניין משפטי של גזלת זכויות יוצרים או משהו כזה, לא חשדתי שרותו ו/או ירמי עשו משהו לא חוקי או לא הגון ולא היה לי צל של ספק שזה נעשה בתיאום עם היורשים של אריה נבון. אכן, רותו, "תפסת אותי" – לצערי לא נחשפתי למקור של היצירות הללו – היו אמנם במשפחתי כל כרכי דבר לילדים אבל לצערי העמוק הם נזרקו, וכשאני ושאר בני המשפחה גילינו את זה כבר היה מאוחר מדי ובכל מקרה זה קרה הרבה לפני שהתחלתי להתעניין בספרות ילדים כמבוגרת.

    חשבתי, בטעות- אני מבינה, שמר גוזמאי נוצר כקומיקס כמו אורי כדורי, וגם הושפעתי מסיפור רכילותי אך מקסים ששמעתי מפרופ' מומחית לספרות ילדים בהרצאה (הקרדיט כולו שלה אבל אני לא בטוחה שהיא רוצה שזה יפורסם בכתב, לכן אני מתלבטת ונדמה לי שזהיר יותר לא להזכיר את שמה), לגבי שאלת הקרדיט (ואני כבר לא מעזה לומר אם מדובר באורי כדורי או מר גוזמאי או שניהם, כך או כך, הכוונה לקרדיט משותף שהיה לגולדברג ונבון על היצירה ללא חלוקה לקרדיט על כתיבה ואיור בנפרד.) שאלו את נבון, לימים, על הקרדיט המשותף הזה והוא ענה- אני מצטטת את הציטוט, כן- שאחרי שזוג נמצא יחד במיטה נשאר כתם ואי אפשר לדעת ממי מהם יצא כל חלק בכתם… או במילים אחרות- זו היתה יצירה משותפת של שניהם.

    ובחזרה לספרים החדשים של ספריית נח – אין לי ספק שיש פה מעשה שכל כולו אהבה ויצירה ואני, כאמור, גם מאוד אוהבת את התוצאה הסופית (ואפילו הצלחתי לקרוא את הרשימה הנלהבת והמלבבת של מרית על מר גוזמאי בעיר האושר ונדהמתי לגלות שלל פרטים וקישורים שלא העליתי בדעתי- אני סתם נהניתי נורא (-: ).

    מרית יקירתי, אני בכלל לא מדברת במושגים של גזילה, חלילה, דיברתי על תחושת צביטה מסוימת, לצד ההנאה הרבה מהיצירה החדשה, זה הכל.

    ורותו – *אני* מתקשה לדמיין את "סעודה אצל המלכה" באיורים לא שלך. אני, כקוראת. שוב – רגשית לגמרי, לא משפטית (-:

  13. טלי, באשר למר גוזמאי, על כל דבר שכתבתי יש משהו שנשאר בחוץ. הספר הזה הוא כמו האמתחת של מרי פופינס, קשה להאמין כמה מקום יש בו.
    ובאשר לאריה נבון, תחשבי עליו כמו ילד שמשתפים אותו במשחק במקום ללכת סביבו על קצות אצבעות…

  14. מאת תמי:

    לי מוזר משהו אחר…
    מילא היו מביאים סגנון חדשני לאיורים הוינטאג', מילא היו מיצרים איור שמשתמש בכלים שלא היו מוכרים אז, אבל מה העניין לקחת ציורים בסגנון וינטאג' ולהחליף אותם בציורים בסגנון וינטאג'?
    במקרה כזה הרבה יותר הגיוני לתת עיבוד משובח לציורים הישנים. כזה שייתן להן קישור לימינו.
    כך נראה לי.

  15. […] מר גוזמאי הבדאי הפך תחת ידיו של פינקוס לדמות שהגיעה אלינו על מנת להישאר. קל לדמיין אותה מככבת בספרים נוספים (או סתם מציצה בדלת של סיפור אחר, כדוד תימהוני שהופיע לארוחה) ואפילו בסרטוני אנימציה ללא מלים. מבוגרים שמספרים שטויות הם זן אהוב בספרי ילדים, ודמותו המהוגנת של מר גוזמאי (פרט לתלתליו דימויי הקרניים) אף מוסיפה לפער עליו מושתת הקומדיה הנוכחית, שבמהלכה הילד הקורא (או המאזין) צוחק ולא מאמין. בעפרונות צבעוניים, צנועים ומדויקים, פורס פינקוס שלוש עלילות (ושלושה עלילונים) בתמונות. כל תמונה עושה שימוש משכיל במסגרת הפרטית שלה ובעוד כמה מסגרות בתוך האיור, כמו סיפור בתוך סיפור. המסגרות נכנסות לתוך הספר, ואת הספר אנחנו ממליצים להכניס למזוודה קטנה, כך הוא ישמש כמו השמש הארוזה של מר גוזמאי: "ועכשיו אני נוסע, בשמחה מחוץ לעיר, שהרי אני יודע כי השמש לי תאיר". […]

  16. מאת נעמה איתן:

    חבל שאין למצוא את "מר גוזמאי הבדאי" בהוצאתו המקורית והמלאה. בעיני הוא ספרה המבריק והמשעשע ביותר של גולדברג, והסגנון הציורי המשורבט כמו משלים את המימד הגוזמאי בסיפור. נטול מסגרת, חסר עכבות, מהיר ושלפני. בקיצור, האיור המקורי לוקח בעיני ובגדול, וגם משאיר יותר מקום לדמיון. ספר נפלא, מעורר נוסטלגיה וכמיהה לספרות משובחת מבחינה שפתית כמו גם רעיונית.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.