ספרות

גילגמש הצעיר והמסע לשאול / שירלי גרץ

בלעדי - פרסום שני פרקים ראשונים מתוך הספר

יוני 10, 2017  

"גילגמש הצעיר והמסע לשאול" מאת שירלי גרץ הוא ספר ההמשך ל"גילגמש הצעיר והגן המכושף". גילגמש ואנכידו בדרך לצאת מהגן המכושף, אך מפגש עם הכוסריכו מסית אותם מהדרך. כתוצאה מכך, אנכידו נחטף לשאול וגילגמש, אכול רגשות אשמה, רוצה להציל את חברו.

האם יצליח גילגמש להציל את אנכידו?

אנו שמחים להציג בפניכם את שני הפרקים הראשונים של הספר.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

שָׁלוֹם, חֲבֵרִים!

טוֹב שֶׁחֲזַרְתֶּם! יֵשׁ לִי הֲמוֹן הַרְפַּתְקָאוֹת חֲדָשׁוֹת לְסַפֵּר לָכֶם עַל שׁוֹרֵי-אָדָם, עַל שֵׁדִים מַפְחִידִים, עַל גֶשְׁתִינַנַּה וְעַל… רֶגַע, אַתֶּם בִּכְלָל יוֹדְעִים מִי אֲנִי?

שְׁמִי גִילְגַמֶשׁ, אֲנִי בֶּן תֵּשַׁע וְגָר בָּעִיר אֶרֶךְ שֶׁבְּאֶרֶץ שׁוּמֵר. אִמָּא שֶׁלִּי הִיא נִינְסוּן, אֵלַת הַפָּרוֹת, וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא לֻגַלְבַּנְדַה, מֶלֶךְ הָעִיר. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁבַרְתִּי (בְּטָעוּת!) פֶּסֶל שֶׁל אֵל, וְזֶה חֵטְא נוֹרָא בְּאַרְצֵנוּ, אֶנְלִיל, מֶלֶךְ הָאֵלִים, הֶעֱנִישׁ אוֹתִי. הוּא שָׁלַח אוֹתִי לַגַּן הַמְּכֻשָּׁף לִמְצֹא אֶת פֶּרֶא הָאָדָם אֶנְכִּידוּ וְלַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְאָדָם מְתֻרְבָּת. לְצֹרֶךְ הַמְּשִׂימָה קִבַּלְתִּי אַלָּה שֶׁעוֹזֶרֶת לִי וְתִיק אַצּוֹת שֶׁקּוֹסֵם אֹכֶל וּבְגָדִים. לְשִׂמְחָתִי, מָצָאתִי אֶת אֶנְכִּידוּ, גִּלִּיתִי שֶׁהוּא בְּעֶצֶם יֶלֶד כָּמוֹנִי, וְנִהְיֵינוּ חֲבֵרִים. אֶנְלִיל, מֶלֶךְ הָאֵלִים, שָׁלַח אֶת שְׁנֵינוּ לַעֲזֹר לַעֲנַק הַגַּן שֶׁסָּבַל מִכְּאֵבֵי שִׁנַּיִם אֲיֻמִּים, וּבִתְמוּרָה הָעֲנָק הִבְטִיחַ לָתֵת לָנוּ אֶת הָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה שֶׁתּוֹבִיל אוֹתָנוּ לַיְּצִיאָה מֵהַגַּן הַמְּכֻשָּׁף. כְּפִי שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם, זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט כָּל כָּךְ…

 

פרק ראשון

עֲנַק הַגַּן אָמַר שֶׁהָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה נִמְצֵאת בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ, וּלְשָׁם פָּנֵינוּ הָיוּ מוּעָדוֹת. אַחֲרֵי צְעִידָה אֲרֻכָּה בַּיַּעַר רָאִינוּ מֵרָחוֹק אֶת בֵּית הָעֲנָק. קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ הָאַדִּירִים שֶׁהִקִּיפוּ אֶת גַּג הַבַּיִת בִּשְּׂרוּ רָעוֹת, וּכְשֶׁנִּכְנַסְנוּ פְּנִימָה, הַבֶּטֶן שֶׁלִּי הִתְהַפְּכָה: הַבַּיִת הָיָה מְבֻלְגָּן וּמְטֻנָּף; הָיוּ שָׁם הָרֵי זֶבֶל וּבְקֹשִׁי הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲבֹר בֵּינֵיהֶם; הָרָהִיטִים נִצְּבוּ הֲפוּכִים וּבְגָדִים הָיוּ זְרוּקִים בְּכָל פִּנָּה; שְׁאֵרִיּוֹת אֹכֶל רְקוּבוֹת הֵפִיצוּ סֵרָחוֹן קָשֶׁה מִנְּשֹׂא; וְעַל הַתִּקְרָה שׁוֹטְטוּ עַכְּבִישִׁים בְּגֹדֶל כַּף יָדִי.

הָעֲנָק מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו בְּהִתְנַצְּלוּת, "אִם תַּעַזְרוּ לִי לְסַדֵּר אֶת הַבַּיִת, אוּכַל לִמְצֹא אֶת הָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁתַּעֲזֹר לָכֶם לַחְזֹר הַבַּיְתָה", הִבְטִיחַ.

"אֲנִי, גִילְגַמֶשׁ, נָסִיךְ וּבֵן שֶׁל אֵלָה, מִיָּמַי לֹא נִקִּיתִי אוֹ סִדַּרְתִּי דָּבָר! תָּמִיד נִקּוּ וְסִדְּרוּ אַחֲרַי הַמְּשָׁרְתִים וְהַמְּשָׁרְתוֹת. אֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְנַקּוֹת אֶת זֶה?" מִלְמַלְתִּי לְעַצְמִי בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ. חַשְׁתִּי תְּחוּשַׁת גֹּעַל, וּצְמַרְמֹרֶת הִרְעִידָה אֶת גּוּפִי, אֲבָל לֹא הָיָה טַעַם לְהִתְלוֹנֵן. יוֹתֵר מִכֹּל, רָצִיתִי לַחְזֹר הַבַּיְתָה, לִרְאוֹת שׁוּב אֶת אִמָּא וְאַבָּא וּלְהַכִּיר לְאֶנְכִּידוּ אֶת עוֹלָמִי, וּלְשֵׁם כָּךְ הָיִיתִי זָקוּק לָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה. אָז נִגַּשְׁנוּ לַמְּלָאכָה – לְנַקּוֹת אֶת בֵּית הָעֲנָק וּלְלַמֵּד אוֹתוֹ לְסַדֵּר וּלְנַקּוֹת.

קֹדֶם כֹּל, הוֹצֵאנוּ אֶת כָּל הַזֶּבֶל מֵהַבַּיִת וְשָׂרַפְנוּ אוֹתוֹ בִּמְדוּרָה גְּדוֹלָה; אַחַר כָּךְ טִאטֵאנוּ אֶת הָרִצְפָּה בְּעֶזְרַת מַטְאֲטֵא עָשׂוּי מֵעָנָף שֶׁבְּקָצֵהוּ קָשַׁר אֶנְכִּידוּ זְרָדִים קְטַנִּים; הָעֲנָק מִלֵּא דְּלָיֵי מַיִם וַאֲנַחְנוּ קִרְצַפְנוּ אֶת הָרִצְפָּה בְּעֶזְרַת סְחָבוֹת וּבְגָדִים קְרוּעִים. אֲפִלּוּ אֶת הַקִּירוֹת הָיִינוּ צְרִיכִים לִשְׁטֹף כִּי גַּם בָּהֶם דָּבְקוּ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אֹכֶל. יוֹם שָׁלֵם נִקִּינוּ אֶת הַבַּיִת, אֵיזֶה עֹנֶשׁ! לְבַסּוֹף, כְּשֶׁהַבַּיִת הָיָה נָקִי, סִדַּרְנוּ אֶת כָּל הָרָהִיטִים בִּמְקוֹמָם. עֲנָק הַגַּן עָמַד בַּצַּד וּמִדֵּי פַּעַם הִשְׁמִיעַ מִלְמוּלֵי הִתְפַּעֲלוּת, "אָה, אָז לְשָׁם הַנַּעַל הַזֹּאת נֶעֶלְמָה!" וּ"בֶּאֱמֶת לֹא אָהַבְתִּי אֶת הַדַּיְסָה הַזֹּאת שֶׁדְּבוּקָה לַקִּיר".

כְּשֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הָעֲבוֹדָה, הַבַּיִת הָיָה מְצֻחְצָח וּמְסֻדָּר וַאֲפִלּוּ הָיָה בּוֹ רֵיחַ נָעִים. אֶנְכִּידוּ וַאֲנִי שָׁטַפְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּמֵי הַבְּאֵר שֶׁל הָעֲנָק, וְתִיק הָאַצּוֹת הֵכִין לָנוּ בְּגָדִים חֲדָשִׁים וַאֲרוּחַת עֶרֶב נֶהֱדֶרֶת. הָעֲנָק אָכַל עֶשֶׂר פִּתּוֹת, תֵּשַׁע חֲתִיכוֹת בָּשָׂר שְׁמֵנוֹת, שָׁלוֹשׁ עוּגוֹת וְעֶשֶׂר תְּאֵנִים. "זֶה טָעִים מְאוֹד. בִּגְלַל הַשֵּׁן הַכּוֹאֶבֶת, זְמַן רַב לֹא יָכֹלְתִּי לֵהָנוֹת מֵאֹכֶל", אָמַר הָעֲנָק לְאַחַר הָאֲרוּחָה הַדְּשֵׁנָה. "אוֹי, אֲנִי מָלֵא", קָם הָעֲנָק וְטָפַח עַל בִּטְנוֹ. "וְעַכְשָׁו, לָעֲבוֹדָה!" אָמַר בְּהִתְלַהֲבוּת וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אַחַר הָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה, אַךְ לֹא מָצָא אוֹתָהּ בְּשׁוּם מָקוֹם.

עַל כֵּן הוּא בָּנָה מִחוּץ לְבֵיתוֹ סֻכָּה מְיֻחֶדֶת, סֻכָּה לְמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁהָאֵלִים יוֹפִיעוּ בַּחֲלוֹמוֹתָיו וְיַעֲנוּ לוֹ עַל שְׁאֵלוֹתָיו. הוּא נִגַּשׁ לַסֻּכָּה לְהִתְפַּלֵּל לְאֶנְלִיל, מֶלֶךְ הָאֵלִים, וּלְאֶנְכִּי, אֵל הַחָכְמָה. הוּא הוֹדָה לָאֵלִים עַל שֶׁשָּׁלְחוּ אוֹתָנוּ לְעֶזְרָתוֹ וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לְגַלּוֹת לוֹ הֵיכָן הָאֶבֶן. אַחַר כָּךְ, שָׂבֵעַ מֵהָאֲרוּחָה הַדְּשֵׁנָה, נִשְׁכַּב בַּסֻּכָּה וְנִרְדַּם. הָעֲנָק נָחַר בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת עַד שֶׁאֲפִלּוּ קִירוֹת הַבַּיִת רָעֲדוּ. אֶנְכִּידוּ וַאֲנִי הִשְׁתַּדַּלְנוּ שֶׁלֹּא לִצְחֹק יוֹתֵר מִדַּי.

לַמְרוֹת הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁעָשִׂינוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, עוֹד לֹא הָיִינוּ עֲיֵפִים, אָז שָׁכַבְנוּ לְיַד הַמְּדוּרָה וַאֲנִי סִפַּרְתִּי לְאֶנְכִּידוּ עַל הָאֵדוּבָּה, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי לוֹמֵד קְרֹא וּכְתֹב, וְעַל סִין-אִילִי, הַיֶּלֶד שֶׁתָּמִיד מִתְגָּרֶה בִּי. אֶנְכִּידוּ הִקְשִׁיב בְּהִשְׁתָּאוּת וְנִסָּה לְהָבִין מָה זֹאת אוֹמֶרֶת 'לִכְתֹּב'. הוּא לֹא הֵבִין אֵיךְ אֶפְשָׁר לְתָאֵר מַשֶּׁהוּ בְּלִי לוֹמַר אֶת שְׁמוֹ בְּקוֹל. כְּדֵי לְהַסְבִּיר לוֹ, צִיַּרְתִּי בָּאֲדָמָה סִימָן אֶחָד, אֶת הַסִּימָן לְשֵׁם הָאֵל 'אָנוּ', אֵל הַשָּׁמַיִם. לְאַחַר שֶׁאֶנְכִּידוּ הִצְלִיחַ לְהַעֲתִיק אוֹתוֹ, צִיַּרְתִּי עוֹד כַּמָּה סִימָנִים וְהֶרְאֵיתִי לוֹ אֵיךְ כּוֹתְבִים גִילְגַמֶשׁ וְאֵיךְ כּוֹתְבִים אֶנְכִּידוּ. "יֵשׁ! הִצְלַחְתִּי!" קָרָא בְּשִׂמְחָה לְאַחַר כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת, וְכָךְ הִמְשַׁכְנוּ לְדַבֵּר וְלִכְתֹּב עַד שֶׁהָעֲיֵפוּת הִכְרִיעָה אוֹתָנוּ וְנִרְדַּמְנוּ.

בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרַרְנוּ בְּבֶהָלָה לְקוֹל קְרִיאוֹת הָעֲנָק, "הָאֵלִים שָׁלְחוּ לִי חֲלוֹם! הָאֶבֶן נִמְצֵאת מִתַּחַת לְמִטָּתִי. גִילְגַמֶשׁ, אֶנְכִּידוּ, בּוֹאוּ!"

מִהַרְנוּ לְהִכָּנֵס לְבֵית הָעֲנָק וְכָרַעְנוּ לְיַד מִטָּתוֹ. הַמִּטָּה הָיְתָה כֹּה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת אֶת סוֹפָהּ!

"אֲנִי מִתְנַדֵּב לִזְחֹל תַּחְתֶּיהָ", אָמַרְתִּי וְזָחַלְתִּי אֶל מִתַּחַת לַמִּטָּה. אֵיזוֹ הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה, בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי הַיֶּלֶד הֲכִי גָּדוֹל בַּסְּבִיבָה, וְאִלּוּ כָּאן, בְּהַשְׁוָאָה לָעֲנָק וְלַמִּטָּה שֶׁלּוֹ, הִרְגַּשְׁתִּי מַמָּשׁ קָטָן. "אוֹי לֹא… לֹא נִקִּינוּ כָּאן!" צָעַקְתִּי לְאֶנְכִּידוּ, "קִשְּׁטָה!" הֵנַפְתִּי אֶת יָדִי לְעֵבֶר עַכָּבִישׁ שֶׁזָּחַל לְכִוּוּנִי. בִּזְהִירוּת הֵזַזְתִּי הַצִּדָּה שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אֹכֶל, סַנְדָּלִים קְרוּעִים וְצַלַּחַת שְׁבוּרָה וְהִמְשַׁכְתִּי לִזְחֹל עַל גְּחוֹנִי אֶל תּוֹךְ הֶחָלָל שֶׁמִּתַּחַת לַמִּטָּה. בַּקָּצֶה, לְיַד הַקִּיר, רָאִיתִי קֻפְסַת עֵץ קְטַנָּה. אָחַזְתִּי בָּהּ וְזָחַלְתִּי אֲחוֹרַנִּית עַד שֶׁיָּצָאתִי.

"כֵּן, זֹאת הַקֻּפְסָה!" הִכְרִיז עֲנַק הַיַּעַר בְּהִתְלַהֲבוּת וּפָתַח אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת. בְּתוֹכָהּ רָאִינוּ אֶבֶן אֲדֻמָּה פְּשׁוּטָה.

"זֹאת אֶבֶן מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. הִיא תַּעֲזֹר לָכֶם לִמְצֹא אֶת הַשַּׁעַר הַקָּסוּם, וְדַרְכּוֹ תּוּכְלוּ לָצֵאת מֵהַגַּן הַמְּכֻשָּׁף וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה. לְאוֹת תּוֹדָה עַל הָעֶזְרָה שֶׁהִגַּשְׁתֶּם לִי וְעַל שֶׁלִּמַּדְתֶּם אוֹתִי לְנַקּוֹת, אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה", אָמַר וְחִיֵּךְ אֵלֵינוּ.

"אֲבָל אֵיךְ… אֵיךְ הִיא תַּעֲזֹר לָנוּ לִמְצֹא אֶת הַשַּׁעַר?" שָׁאַלְתִּי.

"אָה, לָאֶבֶן הַזֹּאת יֵשׁ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת – הִיא יוֹדַעַת לְהַרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְצוּ לְהַגִּיעַ אֵלָיו. כָּל שֶׁעֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת הוּא לוֹמַר אֶת הַלַּחַשׁ הַמַּתְאִים וְאֶת שֵׁם הַמָּקוֹם, וְהָאֶבֶן תּוֹבִיל אֶתְכֶם לִמְחוֹז חֶפְצְכֶם. כְּשֶׁהִיא זוֹהֶרֶת, תֵּדְעוּ שֶׁאַתֶּם בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה; אִם הִיא תֶּחְדַּל לִזְהֹר, סִימָן שֶׁטְּעִיתֶם בְּדַרְכְּכֶם וְשֶׁעֲלֵיכֶם לְשַׁנּוֹת כִּוּוּן. הַבִּיטוּ", אָמַר הָעֲנָק וְקָרָא:

"אֶבֶן אֲדֻמָּה, אֶבֶן יְקָרָה,

הַרְאִי אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵיתִי בִּמְהֵרָה!"

הָאֶבֶן הֵחֵלָּה לְנַצְנֵץ וּבִן-רֶגַע אוֹר אָדֹם חָזָק זָהַר מִמֶּנָּה וְסִנְוֵר אֶת כֻּלָּנוּ. מִהַרְתִּי לִסְגֹּר אֶת הַקֻּפְסָה לִפְנֵי שֶׁנִּתְעַוֵּר.

"תּוֹדָה לְךָ, עֲנַק הַגַּן, תּוֹדָה רַבָּה", אָמַרְתִּי. נָטַלְתִּי מִיְּדֵי הָעֲנָק אֶת הַקֻּפְסָה וְדָחַפְתִּי אוֹתָהּ לְתִיק הָאַצּוֹת שֶׁלִּי.

"תּוֹדָה לָכֶם", אָמַר הָעֲנָק, "רְאוּ, הַצִּפּוֹרִים חָזְרוּ לְקַנֵּן עַל הָעֵצִים לְיַד בֵּיתִי. כְּבָר אֵינֶנִּי מַפְחִיד אוֹתָן בְּזַעֲקוֹתַי. מֵהַיּוֹם אַקְפִּיד עַל הַסֵּדֶר וְעַל הַנִּקָּיוֹן – בַּבַּיִת וְגַם בְּתוֹךְ הַפֶּה. אוּלַי תָּבוֹאוּ פַּעַם לְבַקֵּר אוֹתִי? אֶשְׂמַח לִרְאוֹת אֶתְכֶם שׁוּב. בְּעֶזְרַת הָאֶבֶן תּוּכְלוּ לִמְצֹא אוֹתִי בְּקַלּוּת".

"כֵּן, נָבוֹא לְבַקֵּר", הִבְטַחְתִּי.

"לְהִתְרָאוֹת", אָמַר אֶנְכִּידוּ.

"לְהִתְרָאוֹת", הוֹסַפְתִּי, וְכָךְ נִפְרַדְנוּ מֵעֲנַק הַגַּן וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.


פרק שני

כְּשֶׁעָזַבְנוּ אֶת הַיַּעַר, הוֹצֵאתִי אֶת הָאֶבֶן מֵהַקֻּפְסָה הַקְּטַנָּה וְאָחַזְתִּי בָּהּ.

"אַתָּה יוֹדֵעַ, אֶנְכִּידוּ, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבְּלִי הַיֶּדַע שֶׁלְּךָ בְּעוֹלַם הַצְּמָחִים וּבְעוֹלַם הַחַי, לֹא הָיִיתִי מַצְלִיחַ לְהִסְתַּדֵּר כָּאן, בַּגַּן", הוֹדֵיתִי לִפְנֵי חֲבֵרִי הֶחָדָשׁ, "וְעַכְשָׁו הִגִּיעַ הָרֶגַע לַעֲזֹב אֶת הַגַּן הַמְּכֻשָּׁף. אֲנִי כְּבָר מַמָּשׁ מִתְגַּעְגֵּעַ הַבַּיְתָה וְרוֹצֶה לְהַכִּיר לְךָ סוֹף-סוֹף אֶת הָעוֹלָם שֶׁלִּי".

"וַאֲנִי סַקְרָן לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ, אֶת הָאֵדוּבָּה וְאֶת הָאַרְמוֹן שֶׁאַתָּה גָּר בּוֹ. שָׁם, בָּעִיר, תִּצְטָרֵךְ לַעֲזֹר לִי לְהִתְאַקְלֵם. שָׁם לֹא יַעֲזֹר לִי הַיֶּדַע שֶׁלִּי בְּעוֹלַם הַטֶּבַע", אָמַר אֶנְכִּידוּ בִּדְאָגָה.

"בָּרוּר שֶׁאֶעֱזֹר לְךָ, אֲנַחְנוּ נִסְתַּדֵּר מְצֻיָּן וְנִהְיֶה צֶמֶד-חֶמֶד. אַתָּה תִּרְאֶה, יִהְיֶה כֵּיף חַיִּים", עוֹדַדְתִּי אוֹתוֹ. "בּוֹא, נְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרַת הָאֶבֶן", אָמַרְתִּי חֲדוּר הִתְלַהֲבוּת וְדִקְלַמְתִּי אֶת הַלַּחַשׁ שֶׁלִּמֵּד אוֹתָנוּ הָעֲנָק:

"אֶבֶן אֲדֻמָּה, אֶבֶן יְקָרָה,

הַרְאִי אֶת הַדֶּרֶךְ לַיְּצִיאָה מֵהַגַּן הַמְּכֻשָּׁף בִּמְהֵרָה!"

הָאֶבֶן הֵחֵלָּה לִזְהֹר בְּאוֹר קָלוּשׁ. הִבַּטְנוּ בָּאֶבֶן וְהָלַכְנוּ כַּמָּה צְעָדִים, אֲבָל הִיא כָּבְתָה מִיָּד. נִסִּינוּ לָלֶכֶת לְכִוּוּן אַחֵר וְהִיא לֹא חָזְרָה לִזְהֹר. רַק בַּנִּסָּיוֹן הַשְּׁלִישִׁי הִיא שָׁבָה לְהָאִיר.

"לַכִּוּוּן הַזֶּה!" הִצְבַּעְתִּי וְאֶנְכִּידוּ וַאֲנִי הִתְחַלְנוּ לִצְעֹד. כָּךְ הָלַכְנוּ לְאִטֵּנוּ וּפִתְאוֹם – "טְרַח! טְרַח!" – רַעַשׁ תִּיפוּף חָזָק הִרְעִיד אֶת הַיַּעַר. הָאֲדָמָה רָעֲדָה! הִבַּטְתִּי בְּאֶנְכִּידוּ, וְהוּא הִצְבִּיעַ לְעֵבֶר עֲצֵי הָאֹרֶן, "מַהֵר! לְשָׁם!" אָמַר וְהֵחֵל לָרוּץ. הוּא טִפֵּס עַל אַחַד הָעֵצִים וַאֲנִי אַחֲרָיו; אֶנְכִּידוּ הָיָה זָרִיז מִמֶּנִּי בְּהַרְבֵּה וְקִפֵּץ מֵעָנָף לְעָנָף כְּמוֹ קוֹף. אֲנִי חָשַׁשְׁתִּי לִפֹּל, וְלָכֵן טִפַּסְתִּי בְּאִטִּיּוּת וּבָדַקְתִּי כָּל עָנָף קֹדֶם שֶׁדָּרַכְתִּי עָלָיו.

"שָׁם! הַבֵּט!" קָרָא אֶנְכִּידוּ וְהִצְבִּיעַ לְעֵבֶר קְבוּצַת עֵצִים שֶׁנָּעוּ בְּחָזְקָה מִצַּד לְצַד.

רַעַשׁ הַתִּיפוּף הָיָה מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם!

"מָה זֶה?" צָעַקְתִּי לְאֶנְכִּידוּ.

"תֵּכֶף נִרְאֶה", וּשְׁנֵינוּ חִכִּינוּ בִּדְרִיכוּת לִרְאוֹת מִי, אוֹ מָה, יִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. לְפֶתַע הוֹפִיעוּ מִבֵּין הָעֵצִים יְצוּרִים מְכֹעָרִים שֶׁמִּיָּמַי לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתָם: רַגְלֵיהֶם רַגְלֵי שׁוֹר וּפֶלֶג גּוּפָם הָעֶלְיוֹן כְּגוּף אָדָם; הָיוּ לָהֶם נְחִירַיִם עֲנָקִיִּים שֶׁפָּלְטוּ זִרְמֵי קִיטוֹר יְרֻקִּים, וּלְרֹאשָׁם הַכָּעוּר הִתְנוֹסְסוּ קַרְנַיִם עֲצוּמוֹת; בִּידֵיהֶם אָחֲזוּ קְשָׁתוֹת גְּדוֹלוֹת מְעֻטָּרוֹת בְּזָהָב וּבַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁנָּצְצוּ בִּשְׁלַל צְבָעִים. הֵם הָיוּ מַבְעִיתִים, וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי שֶׁהִסְתַּתַּרְנוּ בְּצַמֶּרֶת הָעֵץ.

הַיְּצוּרִים שָׁעֲטוּ בִּמְהִירוּת לְעֵבֶר נַחַל קָטָן וּבְכָל צַעַד שֶׁלָּהֶם הִרְעִידוּ אֶת הַיַּעַר כֻּלּוֹ.

אֶנְכִּידוּ נָהַם בְּשֶׁקֶט וְחָרַק בְּשִׁנָּיו כְּמוֹ חַיָּה, וַאֲנִי סָקַרְתִּי אֶת הַמִּפְלָצוֹת מִמְּרוֹם מוֹשָׁבֵנוּ. נָכוֹן, הֵן הָיוּ מַפְחִידוֹת, אַךְ כְּשֶׁהִבְחַנְתִּי בַּקְּשָׁתוֹת הַמְּפֹאָרוֹת שֶׁלָּהֶן, רוּחַ הַרְפַּתְקָנוּת הֵחֵלָּה לִסְעֹר בְּגוּפִי. אֵיזֶה הֶשֵּׂג יִהְיֶה לַחְזֹר מֵהַגַּן הַמְּכֻשָּׁף עִם קֶשֶׁת אַדִּירָה מְעֻטֶּרֶת בְּזָהָב וּבַאֲבָנִים טוֹבוֹת! פַּחַד אוֹ לֹא פַּחַד, אֲנִי גִילְגַמֶשׁ, נָסִיךְ וּבֶן אֵלָה, וְדָבָר לֹא יַעֲמֹד בְּדַרְכִּי!

הַשְּׁוָרִים בַּעֲלֵי רֹאשׁ הָאָדָם נִכְנְסוּ לַמַּיִם וְהִשְׁאִירוּ אֶת הַקְּשָׁתוֹת בַּחוּץ.

"בּוֹא, אֶנְכִּידוּ, זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלָּנוּ, נִקַּח אֶת הַקְּשָׁתוֹת שֶׁלָּהֶם וְנִבְרַח", לָחַשְׁתִּי.

אֶנְכִּידוּ נִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה וְלָחַשׁ בְּתַקִּיפוּת: "לֹא, לֹא, מָה פִּתְאוֹם? הַיְּצוּרִים הָאֵלֶּה, הַכּוּסָרִיכּוּ, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהֵם חֲזָקִים לְהַפְלִיא, אִם הֵם תּוֹפְסִים אוֹתְךָ –  הֵם מִיָּד מוֹרִידִים אוֹתְךָ לַשְּׁאוֹל".

"הֵם לֹא יִתְפְּסוּ אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ מְהִירִים מֵהֶם הַרְבֵּה יוֹתֵר וְעַד שֶׁהֵם יֵצְאוּ מֵהַנַּחַל, אֲנַחְנוּ כְּבָר נִהְיֶה הַרְחֵק מִכָּאן", הִסְבַּרְתִּי לְאֶנְכִּידוּ בְּהִתְלַהֲבוּת.

"זֶה רַעְיוֹן לֹא טוֹב!"

"זֶה רַעְיוֹן מְצֻיָּן!" הֵשַׁבְתִּי חֲדוּר חֶדְוַת הַרְפַּתְקָאוֹת, "עַל שָׁלָל כָּזֶה אָסוּר לְוַתֵּר. אַל תִּדְאַג, מָה כְּבָר יָכוֹל לִקְרוֹת? הֲרֵי אֲנִי גִילְגַמֶשׁ וְאַתָּה אֶנְכִּידוּ. שְׁנֵינוּ מְהִירִים כְּמוֹ שֵׁדִים וְאֵין דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בְּפָנֵינוּ. בְּיַחַד נָבִיס כָּל מִפְלֶצֶת וְנַעֲמֹד בְּכָל אֶתְגָּר!"

אֶנְכִּידוּ נַעֲנָה בַּחֲשָׁשׁ לְהַפְצָרוֹתַי. יָרַדְנוּ בְּשֶׁקֶט מֵעֵץ הָאֹרֶן וְהִתְחַלְנוּ לְהִתְקַדֵּם לְכִוּוּן הַשָּׁלָל.

נִגַּשְׁנוּ בִּזְהִירוּת לַעֲרֵמַת הַקְּשָׁתוֹת הַמְּקֻשָּׁטוֹת, אֶנְכִּידוּ מִצַּד אֶחָד וַאֲנִי מִצַּד שֵׁנִי, אֲבָל כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְהָרִים אַחַת מֵהֶן גִּלִּיתִי שֶׁהִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר כְּבֵדָה מִמָּה שֶׁשִּׁעַרְתִּי. נִסִּיתִי לִמְשֹׁךְ אוֹתָהּ בְּכָל כּוֹחִי אַךְ הַקֶּשֶׁת לֹא זָזָה. מוּזָר… כְּפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים, אֲנִי חָזָק מְאוֹד, הֲרֵי אִמָּא שֶׁלִּי הִיא הָאֵלָה נִינְסוּן, אֵלַת הַפָּרוֹת.

בְּעוֹדִי מְנַסֶּה לְהָרִים אֶת אַחַת הַקְּשָׁתוֹת, צֵל עֲנָקִי הִסְתִּיר לְפֶתַע אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאֲוִיר סְבִיבִי הִתְחַמֵּם. הִבַּטְתִּי לְמַעְלָה וְרָאִיתִי מֵעָלַי כּוּסָרִיכּוּ, שׁוֹר-אָדָם! מִנְּחִירָיו יָצָא קִיטוֹר יָרֹק וְעֵינָיו בָּעֲרוּ בְּחָרוֹן: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" שָׁאַג בְּקוֹל מְאַיֵּם.

"אֲנִי? לֹא עָשִׂיתִי דָּבָר, בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא", מִלְמַלְתִּי וְצָעַדְתִּי בִּזְהִירוּת אָחוֹרָה, "אָז… אֶה… שֶׁתִּהְיֶה לְךָ רַחֲצָה נְעִימָה, כּוּסָרִיכּוּ", הוֹסַפְתִּי בְּגִמְגּוּם. הִתְכַּוַּנְתִּי לִבְרֹחַ מִשָּׁם מַהֵר כְּכָל שֶׁאוּכַל אַךְ כְּשֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי – טְרַח! הִתְנַגַּשְׁתִּי בְּכּוּסָרִיכּוּ נוֹסָף! עַתָּה הָיִיתִי לָכוּד בֵּין שְׁנֵי שׁוֹרֵי-אָדָם עֲנָקִיִּים.

"אֶנְכִּידוּ! אַלָּה!" צָעַקְתִּי בְּכָל כּוֹחִי, "הַצִּילוּ, אֲנִי צָרִיךְ עֶזְרָה!"

"חָה חָה חָה!" פָּרְצוּ שְׁנֵי הַכּוּסָרִיכּוּ בִּצְחוֹק זְדוֹנִי, "אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁהֶחָבֵר שֶׁלְּךָ, הַיֶּלֶד-פֶּרֶא הַזֶּה, יָכוֹל לַעֲזֹר לְךָ? אַתָּה יוֹרֵד עַכְשָׁו לַשְּׁאוֹל, שָׁם תִּלְמַד לֹא לָגַעַת בְּמָה שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לְךָ".

"אֲנִי מִתְנַצֵּל, מֵהַיּוֹם תָּמִיד אֲבַקֵּשׁ רְשׁוּת, אֲנִי מַבְטִיחַ, רַק תְּנוּ לִי לָלֶכֶת", הִתְחַנַּנְתִּי.

"דָּבָר לֹא יַעֲזֹר לְךָ עַכְשָׁו, גִילְגַמֶשׁ, תָּפַסְנוּ אוֹתְךָ!" אָמְרָה אַחַת הַמִּפְלָצוֹת וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ לֶאֱחֹז בִּי. הֵטַלְתִּי אֶת עַצְמִי עַל הָרִצְפָּה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק וְהִתְגַּלְגַּלְתִּי הַצִּדָּה. בִּמְקוֹם לִתְפֹּס אוֹתִי, הַכּוּסָרִיכּוּ הִתְנַגֵּשׁ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁעָמַד מֵאֲחוֹרַי, שְׁנֵיהֶם הִתְנַדְנְדוּ וְנָפְלוּ אַרְצָה וְכִמְעַט מָחֲצוּ אוֹתִי, אֲבָל מִיָּד קַמְתִּי וְהִתְחַלְתִּי לָרוּץ.

"אֶנְכִּידוּ! אֵיפֹה אַתָּה? אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִבְרֹחַ מִפֹּה. רוּץ!" צָעַקְתִּי בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל אָחוֹרָה. קִוִּיתִי שֶׁאֶנְכִּידוּ הִצְלִיחַ לְהִתְחַמֵּק מֵהֶם. הַכּוּסָרִיכּוּ רָדְפוּ אַחֲרֵינוּ, וְשַׁעֲטוֹתֵיהֶם הִרְעִידוּ אֶת הָאֲדָמָה.

"מַהֵר, אֶנְכִּידוּ, מַהֵר! עוֹד רֶגַע הֵם יִתְפְּסוּ אוֹתָנוּ! מַהֵר! הֵם מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֵינוּ!" צָעַקְתִּי בְּקוֹל.

"גִילְגַמֶשׁ! הַצִּילוּ, הַכּוּסָרִיכּוּ תָּפְסוּ אוֹתִי!" שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ הַמְּפֻחָד שֶׁל אֶנְכִּידוּ מֵאֲחוֹרַי.

עָצַרְתִּי וְהִבַּטְתִּי לְאָחוֹר. אֶנְכִּידוּ נִתְפַּס וּשְׁנֵי כּוּסָרִיכּוּ הֶחְזִיקוּ בּוֹ מִשְּׁנֵי צִדָּיו, כְּמוֹ שְׁנֵי שׁוֹמְרִים בִּכְנִיסָה לְמִקְדָּשׁ.

"אֱמֹר שָׁלוֹם לֶחָבֵר שֶׁלְּךָ", אָמַר אַחַד הַכּוּסָרִיכּוּ, הֵרִים אֶת הַקֶּשֶׁת הָעֲצוּמָה שֶׁלּוֹ וְיָרָה חֵץ לָאֲדָמָה. חֹר גָּדוֹל נִפְעַר וְהַכּוּסָרִיכּוּ דָּהֲרוּ לְתוֹכוֹ וְאֶנְכִּידוּ אִתָּם. לְאַחַר שֶׁנֶּעֶלְמוּ בָּאֲדָמָה נִסְגַּר הַפֶּתַח מֵעֲלֵיהֶם.

"אֶנְכִּידוּ, לֹא!" צָעַקְתִּי וְרַצְתִּי לְכִוּוּן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נֶעֶלְמוּ, אֲבָל כְּשֶׁהִגַּעְתִּי כְּבָר לֹא נִשְׁאַר זֵכֶר לֹא לַפֶּתַח, לֹא לְאֶנְכִּידוּ וְלֹא לַכּוּסָרִיכּוּ.

"אוֹי לֹא! מָה עָשִׂיתִי?" צָעַקְתִּי בְּבֶהָלָה, "זֶה לֹא יִתָּכֵן! הַצִּילוּ! מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו?" חֲסַר אוֹנִים עָמַדְתִּי מוּל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ בָּלְעָה הָאֲדָמָה אֶת חֲבֵרִי הַטּוֹב. מָה אֶעֱשֶׂה? לְמִי אֶפְנֶה? אֵיךְ אַצִּיל אֶת אֶנְכִּידוּ?

 


 

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.