5 יצירה מקורית

דובל'ה קורא ספרים / איור: ענבר לואיזה אלגזי, טקסט: יעל בן ברוך

יצירה ראשונה במדור "איור תחילה"

מרץ 2, 2018  

המדור החדש "איור תחילה" מבוסס על הפרויקט באותו שם שהופק עבור כנס "הפנקס", ובו ביקשנו להפוך את היוצרות ולשים את האיור כמקור ליצירה, ולא את הטקסט. בהתאמה, במדור זה נציג טקסטים – שירים וסיפורים – שנכתבו בעקבות איור שלא הופיע קודם בספר. התוצאות מפתיעות ומעניינות, ומעלות שוב את השאלה מדוע תמיד הטקסט קודם לדימוי. 

איור: ענבר לואיזה אלגזי

זְעִירָא וְדֹבָלֶ'ה הֵם מוֹכְרֵי סְפָרִים,

מִסְתּוֹבְבִים בַּיְּעָרוֹת וּבֵין הֶהָרִים,

מוֹכְרִים לְכֻלָּם, מֵהַפִּיל עַד הַקּוֹף,

לַנָּחָש לַשּׁוּעָל לָאַרְיֵה וְלַדֹּב.

 

עוֹבְרִים בַּחוֹפִים וְגַם בַּסָּוָאנָה

וּפוֹגְשִׁים גִּ'ירָפָה, נָמֵר, אִיגוּאָנָה.

מַכְרִיזִים הֵם בְּקוֹל: "סְפָרִים רַבּוֹתַי!

מִבְצָע לַחַיּוֹת! מִשְׁתַּלֵּם וּכְדַאי!"

 

הַחַיּוֹת מְמַהֲרוֹת, קוֹנוֹת עוֹד וָעוֹד,

תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן יוֹשְׁבוֹת וְקוֹרְאוֹת.

דֹּבָלֶ'ה מִתְפַּלֵּא, מִסְתַּכֵּל וְנִסְחָף,

אֵיךְ הֵן מְרֻתָּקוֹת דַּף אַחֲרֵי דַּף.

 

"נִתְרָאֶה, דֹּבָלֶ'ה, בַּפַּעַם הַבָּאָה."

 מְנוֹפֶפֶת לוֹ בִּזְנָבָהּ הַלְּטָאָה.

 

בֹּקֶר אֶחָד כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הֵעִירָה,

אֶת הָעֵינַיִם פָּקַח לוֹ זְעִירָא,

הִבִּיט עַל הַדֹּב שׁוּב וָשׁוּב וְשָׁאַל:

"דֹּבָלֶ'ה, אַתָּה מַרְגִּישׁ מְבֻלְבָּל?"

"לֹא," עָנָה לוֹ הַדֹּב,

"אֲנִי מַרְגִּישׁ מַמָּשׁ טוֹב!"

"אָז מָה קוֹרֶה?"

"אֲנִי קוֹרֵא!

דֹּב חִיֵּךְ אֵלַי מֵהַכְּרִיכָה,

חָשַׁבְתִּי רַק אֶקְרָא אֶת הַפְּתִיחָה,

עַכְשָׁיו לֹא אוּכַל כְּבָר לְהַפְסִיק,

אִם לֹא נִמְכֹּר הַיּוֹם, זֶה כָּל כָּךְ יַזִּיק?"

"תִּקְרָא כְּשֶׁנַּחְזֹר, אוֹ בַּצָּהֳרַיִם,

מֻכְרָחִים לָצֵאת, אַחַת שְׁתַּיִם!

הַלְּבִיאָה הִזְמִינָה מוֹתְחָן וְהַתַּן – סֵפֶר שִׁירִים,

קָדִימָה דֹּבָלֶ'ה! צָרִיךְ לִמְכֹּר סְפָרִים."

 

"אֲבָל זְעִירָא, תַּקְשִׁיב רֶגַע, בֶּאֱמֶת!

הַדֹּב הַזֶּה לְבַדּוֹ בַּתַּחֲנָה עוֹמֵד,

אֲנִי מֻכְרָח לִקְרוֹא מָה יִהְיֶה בַּסּוֹף."

זְעִירָא מַבִּיט בּוֹ, עוֹד רֶגַע יִנְזֹף,

זֶה מַמָּשׁ עֵסֶק בִּישׁ! יֵשׁ כָּאן בְּעָיָה,

הַדֹּב לֹא עוֹזֵב אֶת הַסֵּפֶר לִשְׁנִיָּה!

 

פִּתְאוֹם צָץ בְרֹאשׁוֹ רַעְיוֹן גְּאוֹנִי,

כָּךְ יַצְלִיחַ דֹּבָלֶ'ה מַמָּשׁ בּוֹ זְמַנִּית,

גַּם לִמְכֹּר גַּם לִקְרוֹא בְּבַת אַחַת.

זֶה יִהְיֶה, בֶּאֱמֶת, סִדּוּר מְיֻחָד!

 

וְשׁוּב הֵם עוֹבְרִים בַּחוֹפִים, בַּסָּוָאנָה,

וּפוֹגְשִׁים גִּ'ירָפָה, נָמֵר, אִיגוּאָנָה.

מַכְרִיזִים הֵם בְּקוֹל: "סְפָרִים רַבּוֹתַי!

מִבְצָע לַחַיּוֹת! מִשְׁתַּלֵּם וּכְדַאי!"

 

"הֵם בָּאִים!" קוֹרֵאת הַלְּטָאָה עַל עָנָף,

וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְנוֹפֶפֶת בַּזָּנָב.

וְהַחַיּוֹת, מֵהַפִּיל וְעַד הָעֶפְרוֹנִי,

מְשַׁבְּחוֹת כֻּלָּן אֶת הָרַעְיוֹן הַגְּאוֹנִי.

 

הַדֹּב מַמְשִׁיךְ לִקְרוֹא, וְרוֹאָה הַלְּטָאָה,

שֶׁמֵּעֵינָיו זוֹלֶגֶת בַּסֵּתֶר דִּמְעָה,

"דֹּבָלֶ'ה, מָה קָרָה? מַשֶּׁהוּ כּוֹאֵב?"

"הַסִּפּוּר שֶׁקָּרָאתִי, הוּא צָבַט לִי בַּלֵּב…"

 

השיר נוקד על ידי דינה וולוך

כתיבת תגובה

5 תגובות:

  1. kseal הגיב:

    השיר מקסים!
    מכיוון שהאיור שבה גם אותי, אני מצרף פה את גרסתי:
    *
    "אַלפֵני נא בִּינָה, וַלא…"
    נָהַם-לָהַט דֹּב קרקסים
    למאלפוֹ מימות עולם,
    מר א.ב. חוסה מקסים.
    *
    הסכים הלז, חוסה מקסים,
    אבל מיד התנה לו תנאי:
    "אלמדך לקרוא, לכתוב –
    על חשבון שעות הפנאי."
    *
    הסכים הדֹב. עד מהרה
    אילף את כל האלפבית;
    מ"רמה קמה" הוא הגיע
    למלך ליר ולמקבת.
    *
    בלע הדֹב ספרים שלמים
    תמיד מבעד לחישוק
    (איזו אטרקציה הוא היה
    בהופעות בימי השוק!…)
    *
    וכשנע מצד לצד
    מול המון מְצַחֲקִים
    על גבי רצפה רותחת,
    שינן אִמְרוֹת הפיקוויקים.
    *
    אך יום אחד והזדקְנוּ –
    הדֹב וגם חוסה.
    אך איך יוצאים מן הקרקס?
    לזה דרוש עוד מעשה:
    *
    סִכְּמוּ שניהם שאִם הדֹב
    יקרא, ימצא להם סוף טוב,
    יקפוץ ראשון לתוך הספר
    ומשם יושיט ידו –
    *
    ויתפוס את מר מקסים
    (אסור ללז להתיאש!)
    וימשכוֹ אחריו כמו
    מבעד לחישוק של אש.

  2. נתי בית הגיב:

    יפה, גם הרעיון גם הביצוע.
    אוסיף אחד קצרצר ממני, בנימה של אנדה עמיר:

    הביאו לדוב
    ספרים לרוב,
    ולמד הדוב
    קרוא וכתוב.

    ועתה הדוב
    מדדה ברחוב
    וקורא ספרים –
    הנה מה טוב!

  3. יעל בן ברוך הגיב:

    תודה לכם!
    ותודה על רעיונות מגוונים ומקוריים – יופי!

  4. לבנה מושון הגיב:

    חינני ומפתיע, כה לחי, יעל.

  5. kseal הגיב:

    …לפני זמן מה ראיתי סרט על דיקנס שבו הוא מצהיר ששמות הדמויות הם עניין חשוב מאין כמותו. אני לא יודע אם הוא באמת אמר זאת (שמות גיבוריו מרתקים תמיד), בכל אופן, אהבתי מאוד את שמות הדמויות שבשיר, זעירא ודובל'ה. אני גם לא לגמרי מסכים עם יותם שהכיוון שננקט כאן, מאיור לסיפור, הוא יוצא דופן. הרבה פעמים סיפור נולד מתוך תמונה או דימוי, וכל השאר הוא בגדר "נמק, פרט והרחב".
    ונכון שמיתוס או סמל הם תמצות כביר, אבל לפעמים הם מתמצקים בתוך עצמם ומשכיחים עולם שלם וחי של רעיונות ומאורעות. ההתרה שלהם היא לפעמים מעשה כביר ומרתק עוד יותר – זה הדבר שאני אוהב ומעריך בספרים של רוברט גרייבס, למשל ("מסע הארגונאוטים" שלו הוא מופתי).

כתיבת תגובה