כללי

דיוקן ישראלי, גרסת 2019 / עומר מזרחי

רשימת ביקורת על עבודת האיור של דניאל פלג לספר "כולם פה עכשיו"

אוקטובר 24, 2019  

משפחתולוגיה הוא מושג שמתייחס למיתולוגיה המשפחתית שיש לכל אחד מאתנו. לכל משפחה – בכל מקום בעולם – יש קשרים סבוכים יותר או פחות, אבל במיוחד בקיבוץ הגלויות הקטן-הישראלי שלנו יש כל כך הרבה עולמות, רקעים וסיפורים שנפגשים בתוך משפחה אחת, שלפעמים קשה לעקוב אחרי הקשרים בין כולם. לי עצמי יש דודים ודודות, דודים חורגים, דודים למחצה, וחברי משפחה שהם כל כך קרובים עד שהם כמו משפחה לכל דבר, ובשישי בערב כולנו יושבים סביב אותו השולחן.

"כלם פה עכשיו" עוסק בדיוק במשפחתולוגיה הישראלית. כשעידו הקטן חוזר מהגן עם משימה לצלם תמונה משפחתית, אחיו הגדול עוצר את כולם ותוך שהוא מתעלם מהקשרים המתוסבכים "של המבוגרים", הוא מזמין את כל מי שהוא מחשיב כמשפחה: את הילדים מהנישואים הקודמים של אבא, את גרושתו של אבא, את בעלה החדש, ואת הבנות המשותפות החדשות של שניהם. רק כשכולם, כולל האוגר, בתוך התמונה – הוא מסכים לצלם, ומגלה בתוך כך אמפתיה גם למשפחה הגרעינית שלו.

כריכת הספר

הסיפור פשוט והמסר יפה: "משפחה זה מה שאתה מרגיש", מסכמת הסופרת מירי רוזובסקי ומנגישה לילדים נושא מורכב מאוד במשפט אחד. הספר נוקט בנקודת המבט של הילדים ורק דרך מבטים או הערות אגב של הדמויות מציג בעדינות מתוחכמת וכמעט נונשלנטית את המטענים שיש בין בני המשפחה המורכבת הזו, ובעיקר – ממחיש שכל זה לא העיקר במושג "משפחה".

הפורטרט המשפחתי הזה יכול לקרות בכל מקום, אלא שהספר עוסק בחמולה הישראלית ומכוון לקהל הקוראים הישראלים. למקום הזה נכנסים האיורים של דניאל פלג. אדבר לרגע על סגנון האיור. מדובר באיור דיגיטלי שמדמה טכניקה ידנית. זהו סגנון רווח מאוד בימינו – קל ליצור בו, קל לתקן טעויות, קל יותר לדייק, וקיצורי הדרך שמציע העולם הדיגיטלי מקלים מאוד על הליך האיור. החיסרון בסגנון הזה הוא בחוק הלא כתוב שאיורים דיגיטליים לרוב נראים שטוחים יותר, ופחות "חיים" כשמוציאים אותם לדפוס. 

זה קורה מכמה סיבות: ראשית, מאפייני הצבע במסך ובדפוס שונים, כאשר הצבעים בדפוס בוהקים פחות. שנית, הדף המודפס חסר את התאורה שקיימת במסך וזה מוריד מה"חיוּת" שבו. מעבר לכך, האיור הדיגיטלי "יוצא" מהסביבה הטבעית שלו שכן העין שלנו רגילה לתפוס את הלוק הדיגיטלי בתוך המסך. אבל בעיקר, אין בו את הקסם שנוצר כשמאייר ממש מצייר ידנית על הדף עם כל הטקסטורות, הטעויות הקטנות וחוסר השלמות. 

בבחירה באיור דיגיטלי מאיירים מחפשים דרכים שונות כדי להפיח חיים באיור, וזו לא משימה קלה. ב"כולם פה עכשיו", המאיירת משתמשת בטקסטורות דיגיטליות ומברשות טקסטורה כדי להוסיף "לכלוכים" לבנים למשטחי הצבע. כך היא הופכת אותם ללא מושלמים ופחות אוטומטיים, ונוצרת תנועה בתוך האיור ששוברת את המונוטוניות של הצביעה הדיגיטלית. בחלק מהמקרים זה עובד מצוין ונותן אווירה נוסטלגית של תמונה מגורענת, קצת כמו תמונות של פעם. אבל בחלק מהמקרים הרפטטיביות הדיגיטלית של הטקסטורה הזאת בולטת ונראית כמו שכבה אחידה של כתמים לבנים ממוחשבים, מה שגורם לאיור להיראות כאילו עבר עיבוד דיגיטלי אוטומטי.

מתוך הספר

לגבי הצבעים עצמם: בחירת הצבעים בנויה בעיקר על צבעים ברוויה נמוכה – הרבה לבן, הירוקים דהויים, החומים דהויים, וגם הצהובים, וכו'. זו צבעוניות שיוצרת איורים מאוד אסתטיים, רכים ונעימים, וגם צבעים שהיו מתנגשים בכל מקום אחר מקבלים אווירה אחידה שעובדת נהדר. הצבעים הדהויים בספר יוצרים אווירה נוסטלגית, ואיכשהו  גם ישראלית, וזה בהחלט הישג. מצד שני, אלו לא הצבעים שהייתי מצפה למצוא בספר ילדים שמדבר על משפחה מגוונת, אוהבת, שמחה ולא שגרתית. לדעתי, הצבעים הדהויים יחד עם המינון הגדול של הצבע הלבן בכל כפולה יוצרים אווירה של חלל ריק והרמטי, ותחושה קצת מלנכולית. 

יחד עם זאת, התוכן המאויר מבריק. הוא מלא בטקסטורות ואזכורים ישראליים, החל מאריחי השומשום הצבעוניים ברצפה שהופכים לטקסטורה ססגונית, הלוגו של חולצת סוף המסלול של יואב, אדניות החמר המוכרות בחצר, המזגן המאוד ספציפי (שכמעט אפשר לשמוע את הרעש החורק שלו כשמסתבוננים באיור), הלוגו על בלון הגז בחצר, ואפילו הצמחים והעצים – כולם מאוד ישראליים, מאוד מדויקים, ומתבססים על הידע הקולקטיבי שלנו שמאפשר לזהות סימנים מהסביבה הישראלית שלנו. פלג מטמינה לנו סימנים שזועקים "ישראלי" באופן מובהק, אבל גם אינטואיטיבי, וכך המיקום קרוב ללב שלנו ולסיפור המשפחתי שלנו.

סממנים ישראלים. מתוך הספר.

ההישג האיורי הכי גדול בספר הוא אפיון הדמויות. אפיון דמויות נשען תמיד על סטריאוטיפים כדי להבהיר לנו באופן חזותי וברור מהם המאפיינים של הדמות שלפנינו. אבל פלג מצליחה להפוך כל דמות לייחודית. הדמויות נראות כמו אנשים אמתיים: החיילים, למשל, נראים כמו חבר'ה צעירים שדומים לאלה ששירתו אתך בצבא, ותווי הפנים שלהם כל כך ספציפיים שאתה כמעט יכול לדמיין איך הם נשמעים, איך הם זזים, ומה האופי שלהם. זה מראה עד כמה אפיון הדמויות מוצלח, ויוצק אמינות שמחייה את הסיפור. על אף שכל דמות ייחודית מאוד, משהו בסגנון ובניואנסים הקטנים במראה שלהן עדיין יוצר תחושה שהם בני אותה משפחה. אינדיבידואליים, אבל מקושרים. 

אפיון הדמויות מטעין את הסיפור ברובד מורכבות נוסף שלא מצוין בכתוב, כאשר פלג בוחרת לדמויות צבעי עור מגוונים. אין עדיין הרבה ספרי ילדים ישראליים שבהם מוצגת אמא עם עור שחום, אבא ג'ינג'י וילדים בגוונים מעורבים כגיבורי הסיפור. מדובר בבחירות איוריות מהותיות בעידן שבו ישנה הבנה עד כמה חשובים ייצוגים מגוונים לילדים כבר מגיל צעיר, כדי שהקורא הצעיר יפגוש דמויות שדומות לו לצד דמויות ששונות ממנו.

מתוך הספר

בנוסף, האפיון האיורי של הדמויות מוסיף גיוון חשוב במקומות בהם הסיפור היה יכול להעז קצת יותר. בשנת 2019 כאשר עוסקים במשפחה מגוונת ובגישור על פערים, אפשר, לדעתי לפחות, לבחור תיאורים נועזים יותר מאשר "הבנים של הגרושה".  

הנה דוגמא: על אף שהטקסט לא מזכיר זאת, האיור מציג את אחת-מהבנות-של-הגרושה-של-אבא-עם-בן-זוגה-הנוכחי (שאיפה לאוויר) הכי רחוק שאפשר מהסטריאוטיפ הקלאסי הנשי. יש לה שיער קצוץ וסגול, היא לובשת בגד שאינו סטריאוטיפי לנשים שמסתיר כל סממן גופני מזהה לנערה צעירה. כמי שתומך בייצוגים מגוונים מגדרית ופמיניסטית, אני חושב שאפיון הדמות הזה אמיץ ולא מובן מאליו. ובעיקר, הוא מחבק לתוך המשפחתולוגיה הישראלית גם ייצוגים כאלו, ומוכיח כמה כוח יש לאיור ביצירת מסרים.

מתוך הספר

וכמובן, איך אפשר לשכוח – האוגר! האוגר מספק את אפקט ה"איפה אפי". הוא ההפוגה הקומית שמסתתרת בכל אחד מהאיורים, שהילדים ודאי ישמחו לחפש ולמצוא. מעבר לכיף ולהישגיות, זה מעניק משמעות וייחוד לקוראים הוויזואליים בלבד של הספר – הילדים. כל אלו תורמים לכך מתקבלת תוצאה מתוקה, נוגעת ללב, מקומית, ומאוד לא בנאלית למשפחתולוגיה הישראלית.

 

"כולם פה עכשיו" מאת: מירי רוזובסקי, איורים: דניאל פלג. הוצאת "כנרת זמורה ביתן", 2019

עומר מזרחי – מאייר, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית ב"שנקר".

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה