7 ספרות

דמדומי הרעב / גלית ראב"ד

על שמרנות, הורמונים, אהבה ואפיונים נוספים בעקבות קריאה בספרות עכשווית פופולרית

אוגוסט 9, 2012  

הספרים האלה מעניינים אותי מכל מיני סיבות. קודם כל, כיף לי לקרוא אותם. שנית, הפופולריות שלהם היא סיבה טובה בעיני להתבונן בעולם שהם בוראים: מעניין אותי להסתכל במה שאנשים אוהבים ולהבין מדוע אוהבים אותו; זה מעשיר ומרחיב את אופק המבט על העולם שלנו. יותר מכל מעניין אותי לתהות מה הם הערכים המוצהרים שמביאים הספרים האלה אל הקוראים, ואילו ערכים משתמעים מהם מתוך הדברים שהסופרת "משיחה על פי תומה".

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

7 תגובות:

  1. מאת דפנה:

    אהבתי מאד, את הפרשנות שלך על הספרים, הטלת על הנושא אור חדש. הלוואי שהורים יקראו את הביקורת, ומתוך זה יבינו את ילדיהם ולמה הם אוהבים את הספרים האלה. הנוער של היום כל כך מבולבל, מצד אחד הכל מותר, ומצד שני אם הכל מותר אז למה נשאר לשאוף. והספרים האלה בהחלט מראים עולם דמיוני כלשהו, אבל במציאות שלנו הוא חדשני ומעורר מחשבה.

  2. מאת ענת גיגר:

    לא קראתי את הספרים, אבל נשמע מעניין, ובטח בקרוב יגיעו אל הכמעט-מתבגר שלי, שהתחיל לצמצם את מסך המחשב כשאני עוברת ליד. מעניין אולי להשוות את הספרים הללו לסדרה שגדלתי/התבגרתי על ברכיה – פרחים בעליית הגג, ושאר הספרים האפלים והאירוטים של וי. סי אנדרוס.

  3. שלום ענת! (-: מה, הוא כבר כל כך גדול? אגב, מעניין איך בנים קוראים את הספרים האלה. אם בכלל.
    אני זוכרת את הספרים שהזכרת ובעיקר את ההיסטריה שהיתה סביבם, אבל כנראה כבר לא הייתי מתבגרת כשהם הגיעו לארץ, כי לא קראתי אותם.

    דפנה, תודה על התגובה! אני חושבת שאם ההורים יקראו את הספרים עצמם זה יהיה עוד יותר טוב מלקרוא את הרשימה. אבל זה באמת לא ז'אנר שמושך את כולם, ואם לא קוראים מתוך אהבה ועניין אולי מוטב לא לקרוא בכלל.

  4. […] גלית ראב"ד על "דמדומי הרעב":שלום ענת! (-: מה, הוא כבר כל כך גדול? אגב, מעניין איך בנים קוראים את… […]

  5. מאת מיכל פז-קלפ:

    גלית ידידתי,
    כמה משמח שקראת את "ההצהרה"!
    אני דווקא יכולה להבין למה הספר לא עוסק בתשוקה – הוא עוסק בפוריות ובהתרבות. זוכרת את הקטע המתאר את התמודדותן של הנערות עם הווסת החודשית? (הן ישנות על הרצפה כדי לא ללכלך את הסדינים הלבנים בדם, מכיוון שאם המוסד תעניש אותן על כך.)
    כל העיסוק בגוף כצורך-משאבים ובעלומים כ"פצצת הִתרבות מתקתקת" לא מאפשר לגלוש גם ל"מותרות" כגון תשוקה ואפילו אהבה…
    בעיני ההחלטה לא לקחת את הסיפור לכיוון הרומנטי אלא לשמור על הפן החייתי הראשוני הזה היא שנותנת לו את הכוח והעוצמה שלו.
    ועוד הערונת קטנה: אם בתשוקת נעורים עסקינן, בל נשכח את ג'ורג'יה ניקולסון מ"אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות" ואת "יומנה של בריג'יט ג'ונס" – מאחורי חומת ההומור המושחז, הגברות הצעירות האלה לא מהססות לשתף אותנו בכל החדוות שהורמונים צעירים יכולים לספק. כנראה שכשהטון הוא רציני, היוצרים נבהלים קצת מהייצרים…

  6. מיכל, אני מסכימה אתך שההומור הוא אחת הדרכים של ספרות הנעורים להתמודד עם היצרים של הגיל הזה, ואפילו התייחסתי לכך באחת הטיוטות של המאמר הזה (ומחקתי מפאת העומס). בכל אופן, אני מודה שאת סדרת "אנגוס, חוטיני…" וגו' עדיין לא קראתי – זה בתכנון, אבל בז'אנר הזה אני עוד מתקדמת לאטי עם "יומני הנסיכה" (-:

    בקשר ל"הצהרה" – זה אכן הספר שנמנע יותר מכל השאר שהזכרתי מהתעסקות בתשוקה, ולמען האמת לא נוגע בה בכלל. אבל דווקא האיסור על רבייה בעולם של קאסיה, גיבורת הספר, היה יכול לספק שלל הזדמנויות לעסוק באהבה ובתשוקה – והבחירה להימנע מכך היא בחירה ספרותית ותרבותית רבת משמעות. וכן, בעיני היא שמרנית. בכל מקרה, אני לא עוסקת בביקורת ספרות אלא בהתבוננות סקרנית על העולם שלנו כפי שהוא משתקף בספרים, ומנקודת המבט הזאת מעניין מאוד מה שכתבת על הגוף והעלומים. תסתכלי, למשל, על גוף הנערה כפי שהוא מוצג בפרסומות בעולם שלנו: חשוף, מחוטב, מיופייף, פתייני – אבל מרוקן מכל יצר של ממש. "ההצהרה" מקצין בדיוק את העלומים המזויפים האלה מהפרסומות, לא? וכאן יש כר נרחב לביקורתיות, ועצם העולם שמוצג בספר מבטא את הביקורת הזאת. מעניין מה קורה בספרי ההמשך.

  7. מאת דנה:

    לאיזה גילאים מיועד המאמר?
    ולאיזה גילאים את ממליצה על הספרים?

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.