במה ומסך

דרדסיות בפיג'מות / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על סדרת הטלוויזיה "הפיג'מות"

ספטמבר 18, 2015  

אני מתה על הסהרוריות המטופשת של "הפיג'מות". התוודעתי אליהם רק לאחרונה, כשילדיי התחילו לצפות, למרות שזו כבר העונה התשיעית, עם צפי לעשירית.

במשך השנים האלה, כך הבנתי, המבקרים קטלו לא פעם את הסדרה. אמרו עליהם שהם לא חינוכיים, ריקניים, וולגריים… אבל מה לעשות, גם לילדים מגיע קאלט משלהם. והפיג'מות הם קאלט-בורקס קליל ומצוין. די להתרשם מפרקים מופתיים, כמו הפרק שבו עודד מתאבל על ארליך, בובת הגרב שלו שנהרסה בכביסה, או הפרק שבו מתנהל משפט בשאלה מי גנב לג'ורה (דורה) את הסביח.

האם הרוחנית של הפיג'מות היא כמובן "זהו זה" – שתי הסדרות שואבות מפארודיות על ז'אנרים, בנויות על מניירות קומיות קבועות ועל סיטואציות הזויות, ועושות את כל אלה באופן מאוד ישראלי. נאג'י מהאגודה לתרבות הדיור, למשל, הוא דמות שבאין לה מונח אקדמי הולם אכנה אותה "קורעת".

אז מה הבעיה? אני צופה וצוחקת ומתפקעת, ולא מבינה מה הקטע של הבנות ב"פיג'מות". מדובר בשחקניות מצוינות, עם תזמון קומי ועם רצון להוציא את המיטב ממה שניתן להן. הבעיה היא שמה שניתן להן בעייתי מאוד. זה לא שהן מוצגות כטיפשות, נניח. להפך, התסריטאים השתדלו מאוד, ולכן אחת מהן היא אפילו סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, ולכן פולטת פה ושם מושגים מהתחום.

אבל מיהן הנשים האלה? מהן? לכל אחד מהגברים יש פרסונה מובחנת, ויותר מזה – אפשר לראות בקלות שהם עפים על הדמות שלהם. נתן (יובל סגל המהמם) הוא הנעבעך הנצחי, אילן הוא בעל החלומות, עודד הוא הטמבל חסר המודעות. וכמובן ישנם גרי וקובי הקיצוניים, שעפים כל פרק מחדש לאן שהם רוצים, ובחדווה. הם אינם ברי החלפה – האם אתם רואים שחקן אחר מתיימר להיכנס לנעליים של אחד מהם? ואילו השחקניות – ובכן, קודם היתה "בחורה" אחת (אלונה טל) על תקן "הדרדסית" – דמות נשית ייצוגית, אחת לסקטור, וכשהיא פרשה, הביאו  במקומה "בחורה" ועוד "בחורה" (ימית סול ודנה פרידר). שתיהן מוכשרות, נראות נהדר בכל מה שמלבישים להן ובאמת מנסות ככל יכולתן להוציא את הטירוף שלהן החוצה. אלא שזה לא עובד.

d794d7a4d799d792d79ed795d7aa-8-9

חשבו לרגע: מה השריטה האישית של דנה כדמות קומית (חוץ מתכונות שנחשבות נשיות כמו "מקדישה חשיבות לימי שנה לזוגיות" או "אוהבת שהדירה מסודרת")? האם יש בהן מאפיין שמישהי אחרת לא תוכל לגלם באותו אופן? אין להן. ושוב, לא בגלל שיש בהן דופי כשחקניות, אלא מפני שאין להן עם מה לעבוד. אין להן מרחב להוציא את הילד המשוגע שבהן כמו עודד, להיות סמרטוט רצפה כמו נתן, או להפוך בן רגע לשלל דמויות קיצוניות כמו קובי. הן סייד קיק ותו לא. שתיהן מגלמות סטריאוטיפ נשי, רק שהוא לא מצחיק כמו הסטריאוטיפ של העיראקי (גילוי נאות: אני גם אישה וגם חצי-עיראקית).

וכשיש סטריאוטיפים בלבד, אין מאיפה לדלות התנהגות ייחודית של הדמויות ונשענים על קלישאות: כשעודד מספר שיש לו בעיה עם בחורה שהכיר, מהי הבעיה? הבחורה רוצה שיקנה לה מתנות כדי שתצא אתו(!). כשדנה ויובל הם זוג, יובל מת מפחד שדנה תגלה שהוא לא יודע מתי חל יום השנה שלהם. ממש מבחר מצבים מייצגים מהוליווד של שנות החמישים. העריצות הנשית דווקא עובדת יפה בזוגיות של גרי ושפרה – כי לגרי מותר להתלונן בנבזיות על כל דבר ובפרט על אשתו הדמונית – אבל כשהיא הופכת דפוס לכל היחסים הזוגיים בסדרה, יש לנו בעיה. ומקור רוחני לשאוב ממנו אין, כי ב"זהו זה" לא היו קומיקאיות.

x240-nQJ

 

ברגעים הבודדים שבהם משאירים את הנשים לבד, מה קורה? האם הן עוברות את מבחן בכדל? ממש לא. כשדנה המלוהקת החדשה מגיעה לתכנית, מה שיש לרעותה לומר זה "היא לא באה במקומי אלא בנוסף", לבטא קנאה במראה החיצוני שלה (לא שלימית חסר משהו) ולהתרעם על כל מי שיצפה מהן לערוך "קרב חתולות בבוץ בבגדים צמודים". האם זו באמת האסוציאציה הראשונה של קהל היעד – צופי ערוץ הילדים – מתוספת של דמות לסדרה?! או שהמונולוג נכתב בכלל לטובת קהל מדומיין, בגילו של התסריטאי?

חשוב לומר: זו לא בעיה פמיניסטית או בעיה של שוויון הזדמנויות חברתי או דוגמה אישית לנערות – אלא בעיה תס-רי-ט-אית. מצב הדברים הזה, בפשטות, מפחית מן האיכויות של הסדרה עצמה. לחמש דמויות בסדרה מותר לעוף לאן שבא להן, ואילו לשתיים האחרות אין כנפיים בכלל.

רובי דואניאס יקר ומוכשר, זו לא בושה לעשות תחקיר. לו היית רוצה לכלול בסדרה דמות של צוללן או רץ מרתון או שף תאילנדי לא היית מהסס לבדוק פרטים ולהתייעץ עם מביני דבר. אתה ודאי שם לב שהבנות בתכנית לא ממלאות כל תפקיד מהותי חוץ מהשלמת בדיחות והחלפת זוגות מזדמנת עם הבנים. אם כך, בבואך לכתוב דמות של אישה, וכשברור אחרי תשע עונות שאין לך מושג מה קורה בראש של אישה ו/או יכולת לתת לדמות נשית קצת יותר נפח (יש תסריטאים גברים שכן מצליחים בזה) – נסה לקבל סיוע פה ושם. כן, מתסריטאית אישה. הסדרה כאמור מצחיקה מאוד, אבל אנחנו לא רק רוצים לצחוק, אלא גם רוצות.

 

אביבית משמרי – ילידת 1968, כותבת, עורכת ואמא לשניים. בעלת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב. ספרה "הזקן השתגע" יצא ב-2013 בהוצאת "חרגול מודן" וזכה בפרס רמת גן לספר ביכורים. ספרה "הנפש קמה באמצע הלילה" יצא ב-2015. בעלת הבלוג "כותבת מוחקת".

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.