במה ומסך

הַזּ'וֹנְגְלֶר האנתרופוסוף / בת-אל לביא

ראיון עם מנהל "תיאטרון המילה"' רועי בירן

יולי 17, 2014  

"תיאטרון המילה" הוא תיאטרון השוכן בקיבוץ הרדוף ופועל ברוח האנתרופוסופית. בתיאטרון הצגות למבוגרים וילדים, ביניהן "ג'ים ונהג הקטר", "ליצנים מחפשים משמעות" ו"צרור נפלאות הקרקס". בעקבות ההצגה "צרור נפלאות הקרקס" המבוססת על שירים של נתן אלתרמן' ראיינה בת-אל לביא את מנהל התיאטרון ובמאי ההצגה, רועי בירן.

בהגדרתם, קיבוץ הרדוף והתיאטרון שבו, הם אנתרופוסופיים. כיצד זה בא לידי ביטוי בהצגות?

מה שנוצר מתוך האנתרופוסופיה בתחום של אמנויות הבמה הוא עבודה רצינית מאוד על הדיבור של שחקן; המכונה "עיצוב הדיבור". הניסיון ב"בית הספר לעיצוב דיבור ודרמה" הוא לעבוד עם הדיבור כאמנות בפני עצמה. ברור שנגן צריך לתרגל ולשלוט בכלי שלו, אבל בהכשרה של שחקנים אין עבודה כזו ששמה דגש על הדיבור. יש דיקציה, צריך לדעת לדבר ברור. אבל זה פחות מה השחקן אומר, פחות הקשבה לדיבור רק כמסירת תוכן, אלא לראות שיש בדיבור מוזיקה, שיש בו צלילים, שיש לשחקן מה להעביר. זה היופי בג'אגלינג הזה שאלתרמן עושה עם השפה – ילדים יכולים לשמוע וליהנות מהמוזיקליות בלי להבין את כל הטקסט. במיוחד שאנחנו עושים דברים נוספים על הבמה, זה משלים להם את התמונה, בעיניי.

האם עשיתם עיבוד לטקסט כדי שיתאים לילדים?

קיצרנו פה ושם; היו חלקים אטיים יותר שהוצאנו לגמרי, אבל חוץ מקיצור הטקסט לא רציתי לגעת ולשנות. התפיסה שלנו היא שלא חייבים להבין הכול, בטח שבגילים הקטנים לא צריכים לקלוט הכול דרך הראש, דרך ההבנה. הם יכולים ליהנות מהשפה, מהיופי של המוזיקליות שלה, הצבעים השונים שלה. בתחום של "עיצוב הדיבור" אנחנו מנסים להיות אמנים, לשלוט בקול ובדיבור, זה הכלי המיוחד שלנו. מתוך זה ברור שהטקסטים שאנחנו בוחרים יותר נוטים לעבודה עם טקסט ולא תנועות גוף. עבודה עם טקסטים מאתגרים דווקא, יפים במיוחד, מסובכים. יש חלקים בטקסט שהם בלתי אפשריים כמעט, שזה אתגר לדבר אותם.

צרור נפלאות הקרקס- צלם אברהם חי

צילום: אברהם חי

איך הגעת לטקסט של אלתרמן?

אלתרמן הולך אתי מהילדות. כשהייתי סטודנט בבית הספר בהרדוף חשבתי לנסות לעשות משהו עם הטקסט הזה של אלתרמן ולהמחיז אותו. כמה שנים אחר כך, במסגרת התיאטרון, חזרנו לטקסט הזה. האתגר הגדול היה מה עושים אתו. אמרנו שנספר את השירים, נדבר את הטקסט של אלתרמן, אבל מה קורה על הבמה? האם זה בדיוק מה שמתואר, או לא? הרגע של השינוי היה כשהבנו שנעשה קרקס אבל כולו יהיה "כאילו". אז הבנו שאנחנו יכולים לעשות הכול אם עושים "כאילו", גם פירמידה של סינים שצריכה להגיע לגובה של כמה מטרים. אם אתה הולך עם זה לגמרי על הבמה, הילדים תמיד נדהמים גם. אני בסך הכול עומד על סולם, אבל אם כשחקן אתה לוקח את זה ברצינות ונותן תחושה שעשית את זה באמת – אז הילדים אתך.

יצרת הצגה נוספת על ליצנים – "ליצנים מחפשים משמעות", אותה כתבת וביימת. מה מושך אותך בנושא?

כרונולוגית, "ליצנים מחפשים משמעות" נכתבה אחרי העבודה על ההצגה "צרור נפלאות הקרקס". גם את ההצגה הזו יצרתי בהתחלה במסגרת בית הספר כעבודה עם הסטודנטים. "ליצנים מחפשים משמעות" התחילה מסיפור שהוא גם אוטוביוגרפי וגם דמיוני כי כשאחי ואני יצרנו אותה ביחד, חיפשתי את האמת של הסיפור שלנו – וזוג ליצנים שנסגר הקרקס שלהם והם צריכים להפוך לרציניים זה לגמרי אחי ואני. אני בן 40, הוא בן 50, שנינו עם משפחות ועדיין מחפשים איך מפרנסים ומה עושים כשנהיה גדולים. כך קישרנו את זה לליצנות. לא החלטתי ליצור רק הצגות שקשורות בליצנים אבל זה נורא כיף לעסוק בזה. לא למדתי ליצנות, וגם בהצגה "צרור נפלאות הקרקס" למדתי לאט מה עובד, כמו להישיר מבט לקהל אחרי שקרה משהו; תמיד לשתף את הקהל במה שקרה ואז זה הופך לליצנות.

הגישה משתנה כאשר עובדים על טקסט של מישהו אחר ולא שלך?

כשהטקסט לא שלך יש הרגשה של משהו הרבה יותר קדוש, בטח של אלתרמן (ואני חובב אלתרמן גדול). כשהטקסט היה שלי ערכנו שינויים תוך כדי חזרות, מחקתי ושיניתי, אבל פה יש טקסט שלוקחים אותו כמו שהוא. כך גם השחקנים למדו את הטקסט: חילקנו את דמות המספר, וכל שחקן למד את הטקסט שלו. זה דבר בסיסי מאוד. אני לא כותב או מחזאי, וכשעובדים עם טקסטים כאלו אתה מצטנע. יש המון כבוד לטקסט, וחושבים איך הוא יכול להגיע לילדים. בהצגה שאני כתבתי יש טקסט פשוט יותר, מחורז אמנם אבל לא בשפה הגבוהה ביותר, אז יש משהו שמאפשר לתקשר יותר בקלות, אתה יכול לעצור ולדבר עם הקהל. במקרה הזה, הטקסט של אלתרמן שלם כל כך – מקשה אחת, אז כל הדיבור הליצני שהוספנו היה בג'יבריש, כדי לא להוסיף לצד הטקסט של אלתרמן עוד טקסט שהוא מז'אנר אחר וברמה אחרת.

צרור נפלאות הקרקס צלם אברהם חי

מתוך "צרור נפלאות הקרקס"

ההצגה "צרור נפלאות הקרקס" מצחיקה מאוד. במה שונה ההומור כשהוא מכוון לילדים?

במקרים רבים בתרבות שלנו לא מכוונים הומור במיוחד לילדים, אלא לוקחים הרבה דברים שאני קורא להם ציניות של מבוגרים, ומעניקים אותם גם לילדים, בהצגות ובספרים. אנחנו מנסים לנקות את עצמנו, לנסות להיות לגמרי נאיביים ולא לקרוץ לילדים.

ובכל זאת, הילדים מגיעים להצגה עם מבוגרים מלווים, האם אתם חושבים גם עליהם כקהל?

בהצגות שלנו המבוגר צריך להיות קצת ילד, לצחוק מהדברים הכי פשוטים. אני לא אצחיק אותו בדברים מתוחכמים או סקסיסטיים למשל. אני ממש נשמר שם. אני לא רוצה להיות מעל הגובה של הילדים, גם כשאני מתבדח עם המבוגר אני לא רוצה לצחוק על חשבון הילד או על משהו שילד בכלל לא מבין. כאן יש מקום להומור מבוגר יותר בשפה, כולם צוחקים מהשנינויות של אלתרמן, אז ברור שזה בסדר שזה יתאים גם למבוגרים אבל לא אכוון את ההומור במיוחד למבוגרים. מהניסיון שלנו מבוגרים אוהבים מאוד לחזור למקומות האלו של ילדים, לצחוק מהדברים הכי פשוטים יחד עם הילד שאתם. הרבה פעמים מבוגרים אומרים שהם לא יודעים אם הם נהנו יותר מהילד או פחות אבל הם ישבו וצחקו יחד. אנחנו מנסים לשמור את ההצגות במקום פשוט ונאיבי מאוד, לא לסבך ולא להתחכם, ובעיקר לא להיות ציניים. ציניות תמיד מפרידה ומרחיקה; כדי להיות ציני אתה מפריד את עצמך מהאירוע. לילדים אנחנו מרגישים שצריך את הקרבה והחיבור.

איזו חוויה נשארת עם הילדים מההצגה, לדעתך?

זה שונה מהצגה להצגה. יש ב"תיאטרון המילה" הצגה שנקראת "ג'ים ונהג הקטר", שם אנחנו מעבירים את הילדים מסע שהוא עמוק וחכם בעיני, ומלא הומור, מסע התבגרות של ג'ים הילד. שם ברור לי שאני רוצה שהילדים יעברו אתנו את המסע וייקחו מהכוחות שיש בו. הדמות עוברת תהליך ואני רוצה שלילד יהיו כוחות חדשים, שיצליח לעמוד מול פחד כמו שג'ים מצליח. בהצגה "צרור נפלאות הקרקס" זו שאלה מסובכת יותר, אבל אני מוכרח לומר שיש הרבה צופים מבוגרים שלוקחים אחר כך את הספר וקוראים לילדים אלתרמן. לפעמים אני מנסה לא להפריע, או לא להרוס, אני מנסה להשאיר את הילדים חולמים, לא מנסה להעביר מסרים ושיצאו מההצגה וידעו משהו שהם לא ידעו קודם. אני מנסה ליצור מולם עולם צבעוני, יפה ועדין. אני מקווה שהם ישבו פה חמישים דקות ויישאר בהם זיכרון אמנותי בעיקר, לא לחשוב מה הם הבינו אלא שייזכרו בהצגה ויגידו שזה היה  יפה כל כך שהם רוצים להיות שם שוב.

צילום: אברהם חי

צילום: אברהם חי

 

 

בת-אל לביא – סטודנטית לתואר שני במחלקה לספרות עברית – במסלול למו״לות.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.