3 ספרות

האחר הוא ירוק / לי עברון-ועקנין

רשימת ביקורת על ספרו של גרגורי מגווייר, "מרשעת: קורות חייה של המכשפה הרעה מהמערב"

ינואר 17, 2016  

"מרשעת" הוא ספר פוליטי. עצם הרעיון שמאחוריו פוליטי: לתת קול למושתקים, ל"אחר", שאולי הוא לא "אני", כמו בססמה התמוהה קצת של משרד החינוך, אבל הוא סובייקט, יש לו סיפור משלו ונקודת מבט משלו. "מרשעת" הוא סיפורה של מי שהכרנו (בחטף, וכבר נמסה ומתה) ב"הקוסם מארץ עוץ" בדמות "המכשפה הרעה מן המערב", וכאן יש לה שם (אֶלפַבָּה), עור ירוק מלידה, וסיפור חיים. מעבר לזה, אלפבה עצמה היא אדם פוליטי מאוד, והספר חדור מודעות לעוולות ולמאבקי הכוח הכרוכים בדתות, בשלטון ובדיכוי בעלי החיוּת – בעלי חיים מדברים (בספר נערכת הבחנה בינם לבין בעלי החיים ה'אילמים', גם מבחינת הזכויות, אבל הוא מעורר מחשבה על זכויותיהם של בעלי חיים בכלל, מה גם שרדיפת בעלי החיוּת והיחס הרע כלפיהם הופכים גם אותם בהדרגה לאילמים).

wicked cover

עטיפת הספר (יח"צ)

"מרשעת" הוא גם רומן רחב-יריעה, סוחף ומעורר הזדהות (חוויית הקריאה בו מזכירה רומנים כמו "חלף עם הרוח" ו"ציפורים מתות בסתר"), ולא פלא שהפך לרב-מכר וגם ביססו עליו מחזמר מצליח. אבל תוך כדי הקריאה שאלתי את עצמי עד כמה הוא קשור, בהכרח, ל"הקוסם מארץ עוץ": הדמויות שבנה גרגורי מגווייר עומדות בפני עצמן, והעולם שיצר סביבן מבוסס אמנם על ארץ עוץ, אבל האם הקשר הכרחי? ומצד שני, אולי עצם השאלה, הבדיקה, היא הדבר המעניין שהיינו מחמיצים אילו החליט מגווייר להעביר את אלפבה שלו אל עולם אחר שאינו קשור ביצירתו של פרנק באום. ובכל זאת, לי הייתה תחושה קלה של החמצה דווקא במקום שבו שני הספרים נפגשים: הגעתה של דורותי, שכאן מתרחשת לקראת סוף הספר, אמורה להיות מעין נקודת שיא, אבל בזמן הקריאה חשתי שההפך הוא הנכון, שכאן הסיפור כבר התעייף ומגווייר רק נותן לו עוד דחיפה אחרונה במדרון.

גם בתרגום הורחקה אלפבה מארץ עוץ: המתרגם אסף ברקת בחר לקרוא לארצה "אוז", כמו במקור. אילו היה ספרו של פרנק באום מתורגם היום, ודאי היה גם הוא מתרחש ב"אוז" ולא בארצו של איוב, שבאמת לא ברור איך הגיעה דורותי אליה דווקא; אבל כיום, כשהשם "עוץ" שגור כל כך בהקשר הזה, דומה שמוטב לדבוק בו.

הבחירה הזאת, גם אם ניתן לחלוק עליה, לגיטימית; למרבה הצער, בעיות אחרות בתרגום אינן נראות כתוצאה של בחירה אלא של שלבים חסרים בעבודה; נראה שהסתפקו בתרגום ראשוני, מילולי, לעברית, שאי אפשר לחוש דרכו את הסגנון של המקור ולעתים קשה אפילו להבין את המשפטים בו. למשל, מלנה ההרה (שתהיה לאמה של אלפבה) אומרת לבעלה: "אם אתה לא יכול לאחסן אותו בעצמך, יקירי, מוטב שתזוז מהדרך. הוא ילך בשלו, ושום דבר לא יעצור אותו עכשיו." (כנראה: "הוא ילך בדרכו שלו", ואין זו הבעיה היחידה במשפט). בעלה משיב לה: "חשבי על זה כעל תרגיל רוחני. השגחה על החושים." (השגחה? מה פירוש?) ומלנה מסבירה שלא נותרה לה עצמיות: "אני רק המארחת עבור הטפיל. איפה העצמי הזה בכלל? איפה השארתי את הדבר הזקן הזה?" ("עבור" אינה מילת היחס הנכונה, "עצמיות" מתחלפת ב"עצמי" במקום שבו נכון לשמור על אחידות ו"הדבר הזקן" שנשכח באיזשהו מקום, כנראה that old thing, מדומה לחפץ ישן ואין לזה שום קשר לזִקנה.) אחר כך היא אומרת גם: "אני חושבת שאתה אשם בלפחות חצי מהעיתוי" – ולא נראה שדיבורה עילג במכוון, אחרת למה שמו בפיה משפט כמו "יקירי, מוטב שתזוז מהדרך"?  מוטב היה שתאמר שהוא נושא לפחות במחצית האשמה, או האחריות, לעיתוי.

עטיפת המהדורה האנגלית

עטיפת המהדורה האנגלית

מלבד בעיות בעברית, דומה שיש לפעמים בעיות בהבנת האנגלית (וכאן אני יכולה רק לשער, משום שלא השוויתי את התרגום למקור). מלנה אומרת ש"כומר נאה מושך יותר חוזרים בתשובה מכומר פשוט" – ייתכן שהופיעה כאן המילה plain, שפירושה לא רק "פשוט" אלא גם "כעור". בפעם הראשונה שאלפבה מקבלת חיבוק מאמה, התינוקת "לא התלוננה ולא החזירה לה חיבוק, רק נפלה בחזרה, מופתעת מהחידוש שבחיבוק" – ייתכן שבמקור כתוב fell back, ומכל מקום אין כאן נפילה של ממש, וודאי שלא "נפילה בחזרה" (לאן?).

דמות חשובה בחייהם של הורי אלפבה הוא לב הצב, בן לעם אחר – הקוואדלינגים, שאינו דובר היטב את שפתם. דיבורו אמור להיות עילג, אבל אינו אמין: "אובלס היא עולם קטן. עד שאני עוזב, אני לא לדעת על גבעות אחת אחרי השנייה, ממקום צר לעולם כל כך רחב. הטשטוש באופק כואב בעיניים, כי אני לא יכול רואה אותו. בבקשה אדון לתאר את העולם שאתה מכיר." נדמה לי ש"הטשטוש באופק כואב בעיניים" ו"לתאר את העולם שאתה מכיר" חורגים מן המשלב המיוחס לדיבורו של לב הצב.

נדמה גם שאין בתרגום מבט כולל שמחבר משפט למשפט ושורה לשורה. בוק אומר: "בואי נחיה את הרגע, אנחנו צעירים ומלאי חיים." ואלפבה משיבה: "אני לא יודעת למה אתה קורא לזה חי […] לי זה נשמע יותר כמו משהו כתוב." נראה שכדי שיהיה פשר לדיאלוג, אלפבה צריכה לחזור על אותה מילה – אולי "חיים", או "מלאי חיים" – וכמו כן, לא הבנתי את הניגוד בין "חי" ל"כתוב", ואינני משוכנעת שהבנתי מהו "זה".

עוד עניין חשוב בספר הוא בעלי החיוּת. אינני יודעת איך נקראו במקור אבל על פי המתרחש בסיפור, המילה המציינת אותם נשמעת דומה מאוד למילה המציינת "בעלי חיים", ומבטאו של הדובר עשוי לטשטש את ההבחנה בין השתיים. אם לא ניתן למצוא פתרון לכך בתרגום, אולי היה כדאי להוסיף הערת שוליים ולספר בה כיצד נקראו במקור.

ועל אף כל זאת, הספר נקרא בהנאה ומעורר הזדהות ומחשבה; ואולי גם בלבושו העברי הנוכחי, יהיה לרב-מכר.

"מרשעת: קורות חייה של המכשפה הרעה מהמערב" מאת גרגורי מגווייר. תרגום: אסף ברקת, הוצאות אוקיינוס ומודן, 2015

 

לי עברון-ועקנין – משוררת, מתרגמת ועורכת.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. מאת יחיעם פדן:

    בעיני יש בעייתיות בשיוך "מרשעת" למדף ספרי הנוער, בעיקר בגלל תכניו. אשר לבעיות בתרגום – אין לי אלא להצטרף למבקרת, ודווקא מפני שהשוויתי למקור. האמירה נגד הגזענות, המתחזקת בהמשכים שכתב מגווייר, ראויה לטקסט עברי טוב בהרבה משני התרגומים שנעשו לו.

  2. מאת רחלי:

    תרגום גרוע וממש לא ספר שמתאים לילדים ונוער, המון תיאורי סקס בוטים.

  3. מאת יונה:

    דווקא ממתרגמת הייתי מצפה שתשווה את התרגום העברי לאנגלית, במקום כל כך הרבה הנחות, השערות, ומגדלים באוויר (״כנראה״, ״ייתכן שהופיעה כאן…״, ״ייתכן שבמקור כתוב…״, וכו׳ וכו׳). טקסט מתיש וחסר-עניין, גם אם הטענה בו נכונה. לשיקול דעתם של העורכים.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.