8 איור

האיור הלא מתאים / מרית בן-ישראל

על גילויי חתרנות במספר איורים של בתיה קולטון לשירי ילדים - הרצאה ביום עיון לאיור ספרי ילדים בבצלאל

מאי 12, 2010  

כשחיפשתי נושא להרצאה דפדפתי בעשרות ספרים מאוירים, ושמתי לב שכמעט כל האיורים, הנפלאים והדלים כאחד הם מאד קונפורמיסטיים. בהכללה גסה אפשר לומר שהמודל של היחסים בין הטקסט והאיור הוא מודל של נישואים מסורתיים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

8 תגובות:

  1. מאת גבי רגב:

    התעייפנו כבר מהאיורים החתרניים. בבצלאל עסקו בלי סוף בכך שהאיור צריך לעמוד בפני עצמו ו"לא להאכיל בכפית", ו"לא להיות אחד לאחד", ובסופו של דבר, החתרניים האלה הם לטעמי קרים ומנותקים מעולמו של הילד. הדמויות מספרי ילדים גרמניים לעוסות ולא קשורות אל הילדים והמבוגרים הקוראים. באיורים של קולטון אין הבעה. הם ניחנו בצבעוניות יפה מאוד, אבל מתאימים יותר לעיתונות.

  2. מאת מרית:

    לא רוצה לדבר בשם בצלאל כי אין לי שום קשר אליהם, ואני גם לא רואה את עקבות הגישה הזאת בשטח.
    אני בוודאי לא אמרתי שאיור צריך להיות ככה ולא אחרת. אני בעד פלורליזם, בעד שונות ומגוון וגמישות והפתעות.
    כתבתי בהתלהבות לא פחותה על שני ספרים עם גישה איורית לגמרי שונה:
    על העץ הנדיב http://maritbenisrael.wordpress.com/2008/10/31/מה-אומרים-האיורים-העץ-הנדיב/
    ועל גורילה של אנתוני בראון http://wp.me/pSKif-eEh

    ובהמשך לצורך במגוון ושונות אני גם לא מכירה ביישות הזאת שנקראת "הילד" (וכבר כתבתי את זה גם במאמר וגם בתשובה לאחת המגיבות): הקביעה שילדים הם ככה או אחרת מקפיצה אותי כמו רוב ההכללות על בני אדם. ילדים שונים ממבוגרים כמו ששוודים שונים מישראלים. מרחוק ובאופן כללי ההבדלים ברורים, אבל ככל שמתקרבים ומגיעים לאדם הפרטי הם מאבדים כל תוקף ומשמעות. ואני מה לעשות, מתעניינת באדם הפרטי שהוא תמיד יחיד ומיוחד.
    .

  3. מאת אפרת דקל:

    פוסט מעניין בצורה יוצאת דופן, אני שמחה שבחרת לכתוב על ציוריה של בתיה קולטון, איוריה תמיד נוגעים לליבי,
    והמאמר האיר אותם בצורה חדשה. אין הרבה מאיירים לטעמי שמצליחים לטעון טקסט בכל כך הרבה משמעות
    כמו קולטון.

  4. מאת יעל:

    פוסט מאוד מעניין. אני מסכימה עם כל מילה. הרבה מבוגרים חוששים שהאיורים של קולטון לא יתקשרו עם הילדים. בתור מי שלא רק נהנית בעצמה מהאיורים אלא גם קוראת אותם לילדים – איוריה של קולטון מסקרנים ומאתגרים אותם להתעמק בניאונסים הדקים. כמו כן אי אפשר להתעלם מהאסתטיות שהם מוסיפים. לסיכום איוריה של קולטון נותנים רובד נוסף של הנאה ועניין לספר.

  5. ניתוח מרתק.
    הילדים שלי מאוד אוהבים את הציורים של בתיה קולטון, ולא חושבים שהם מוזרים או לא מתאימים לטקסט.
    בעיני הציורים שלה מאוד מתאימים לספרים של נורית זרחי – משהו בציורים הזוי כמו בעלילות הספרים, והיא תמיד מוסיפה עליהן.

  6. מאת אפרת:

    תגובה מאוחרת במקצת… (-:
    אבל זה משהו שמטריד אותי מאוד. אני אישית לא אוהבת את הספר מכמה סיבות (ביניהן זאת שהזכירה טלי כוכבי- ההומוגניות התרבותית של הילדים באיורים) אבל האיורים מפריעים לי מאוד מסיבה אחרת. מפריעים לי עד כדי כך שקשה לי מאוד לקרוא בספר לבתי.
    קולטון לדעתי משקפת מה שבעיניי הוא ממש רע חולה- פרשנות איורית מילולית לטקסט.
    גם החתרנות שלה, שמרית מפליגה בשבחיה, מבוססת על רציונליות מילולית שאני לא מוצאת בה שום רגש.
    יותר מכך- לעתים היא פשוט טועה! דוגמא שאני זוכרת במיוחד היא באיור ל'עננים נוסעים' בשיר 'אני שואל', שם העננים הם מכוניות! מכוניות!
    יש עוד כמה דוגמאות שצורמות לי עד מאוד.
    מזכיר לי ספר אחר- 'בערוגת הגינה' לביאליק באיורי פלטלינה של רוני אורן. להבנתו של אורן, 'התלבטו בין רגליים' משמעו ש'הסתבכו להם הרגליים' זו בזו. אללה ירחמו

  7. ילדי הפרחים של בתיה קולטון מזכירים את ילדי הפרחים של אלזה בסקאו ושל ארנסט קריידורף.
    http://anillustratorsinspiration.blogspot.co.il/2011/09/ernst-kreidolf-and-elsa-beskow.html
    השראה או Great Minds Think Alike?

  8. מאת עינה ארדל:

    אני כל-כך אוהבת איך שאת כותבת! תמיד באופן מרתק.

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.