6 ספרות

האישה המעופפת ידעה שמוריס פשוט זקוק לסיפור טוב / טלי כוכבי

רשימת ביקורת על הספרים "הארנב שרצה להיות עץ" ו"הספרים המעופפים המופלאים של מוריס לסמור"

ספטמבר 16, 2013  

רבות נאמר ונכתב על תפקידם המשמעותי של האיורים בספרי ילדים. ילדים (ולמען האמת, גם מבוגרים) בוחרים ספר קודם כל לפי העין, כשמשהו בעיצוב, בצבעים ובדמויות מסקרן אותם ומדבר אל לבם. ככה בדיוק נתקלתי לראשונה בשני הספרים הנסקרים כאן: שיטוט מקרי בחנות ספרים גרם לי להושיט את היד אל שניהם, להרים ולדפדף בסקרנות. אצל ילדים שעוד לא יודעים לקרוא, תפקידו של ההיבט הוויזואלי חזק אפילו יותר, מטבע הדברים, משום שהם ממשיכים ו"קוראים" את האיורים בזמן שהם מקשיבים לטקסט המוקרא על ידי מבוגר.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. ELMO הגיב:

    לא נתקלתי עדיין בספרו של דוידי רוזנפלד כך שאיני יכול להגיב לגביו, אבל אני מכיר היטב את "הספרים המעופפים", וחבל מאוד שהחלטת לכתוב ביקורת ארוכה ומעמיקה שכזו אם כלל לא הבנת את הסיפור ואת המסר שלו.
    חבל שלא הצלחת לראות איזה ספר מיוחד ומלא דמיון את אוחזת בידייך, חבל שלא אפשרת לעצמך לצלול אל עומק האהבה המוענקת בספר לאותיות ולכתיבה, חבל שלא השכלת להבין את תפקידן של האישה והילדה, גם אם הופיעו לרגע קצר.
    אני באמת מציע שתנסי לקרוא שוב את הספר, נסי להבין אותו מעט יותר ממה שהצלחת עד כה. נסי אפילו לראות את סרט האנימציה (קצר, לא יקח ממך זמן רב), אני בטוח שלא תצטערי.

  2. רחל הגיב:

    רשימה מעניינת, תודה. לגבי "הארנב שרצה להיות עץ" דעתי שונה. האיורים אכן מופלאים ומלאי קסם. זו פעם ראשונה שראיתי ספר ילדים על המדף וקניתי אותו בלי לקרוא את הסיפור, רק בזכות האיורים. הם ממש נהדרים, ואני מדפדפת בהם שוב ושוב. לגבי הסיפור – בקריאה ראשונה, גם אני הרגשתי מידה מסויימת של אי נוחות. אבל המסקנה הסופית שלי, ויסלחו לי היוצרים, היא שיש מידה מסויימת של חוסר התאמה בין האיורים לטקסט. הטקסט הומוריסטי, ארצי, ציני לפעמים. האיורים שואבים לעולם אחר, מופלא וקסום ומלא דמיון ועושר. אני חושבת שאם הסיפור הזה היה מלווה באיורים יותר מינימליסטיים והומוריסטיים, הדיסוננס היה פחות מורגש.
    לגבי הסיפור, אני מבינה את הבקורת עליו, אבל בסופו של דבר, ארנב באמת לא יכול להיות עץ… אני לא מרגישה שדוידי ויתר על החלום שלו, אלא עשה כל מה שאפשר כדי להתחבר אליו, והוא הגיע הכי קרוב שאפשר, בכפולת החלום. אבל יותר מזה אי אפשר, לפחות לא במסגרת החוקים של העולם שלנו.

  3. מסכים לגמרי עם כל הנאמר בביקורת, ורק רוצה להוסיף – משהו שמאוד עצבן אותי, וזה שבכל העותקים שאני ראיתי של "הארנב שרצה להיות עץ" -האיורים על העטיפה ובתוך הספר היו מפוקסלים!! רמת ההדפסה היתה מזעזעת, ועשו לאיורים הנפלאים של מאיה שלייפר עוול ענקי, למרבה הצער.

  4. איילת הגיב:

    כמו שכבר אמרתי לטלי….אני אכן בוחרת את ספרי הילדים קודם כל עפ"י האיורים. וזו הסיבה שקניתי את ספרו של ויליאם ג'ויס.
    אחרי שהקראתי אותו לבני…הרגשתי חוסר נוחות. הסיבה הראשונה שלא יכולתי לענות על שאלות של בני בבהירות לא הצלחתי לגייס את דעתי על כל מיני נושאים, ובחרתי בתשובה מתעלמת כמו כל אחד צריך לחשוב בעצמו… והסיבה השנייה שרק עכשיו טלי הבהירה לי – בדידות ! איום ונורא….לאיש הנפלא והעדין למרות חבריו הספרים, לא היו חברים, קהילה להתחלק איתם ברשמיו…רק לכתוב אותם בספר. והרי זה סוד האנושות…לשתף ולחלוק חוויות. תודה טלי…את נפלאה .

  5. רחלי הגיב:

    טלי יקרה, נסחת היטב את הרגשתי, תחושת ההחמצה העולה מספר שאיוריו כובשים וסיפרו חלש דומה לארוחה מרהיבת עין אך תפלה. חבל.

  6. […] של המאיירת מאיה שלייפר נשביתי בספר "הארנב שרצה להיות עץ" וכאן היא עושה עבודה מעניינת מאוד, בצבעי […]

כתיבת תגובה