4 ספרות

האי ברחוב הציפורים / אורי אורלב

פרסום פתיחת הספר "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, במלאת 30 שנה ליציאתו לאור לראשונה

מרץ 2, 2011  

לפני שלושים שנה ראה אור בהוצאת "כתר" הספר "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, שאף חגג בחודש פברואר יום הולדת שמונים. ספרי הילדים והנוער של אורי אורלב, יליד וורשה 1931, תורגמו לשפות רבות וזיכו אותו בפרסים רבים, ביניהם פרס ביאליק לספרות יפה בקטגוריית ספרות הילדים לשנת 2006, פרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 1976, והיה הסופר הישראלי הראשון שזכה בפרס אנדרסן היוקרתי. אורלב עוסק בנוסף בתרגום ספרים מפולנית לעברית, ובין מפעליו נמצא תרגום כתבי יאנוש קורצ'אק, סטניסלב לם וברונו שולץ. "האי ברחוב הציפורים" תורגם ל-16 שפות ועובד לסרט קולנוע. בין ספריו הידועים: "הביתה מערבות השמש" (כתר), "אח בוגר" (כתר), "חיית החושך" (עם עובד), "משגעת פילים" (כתר), "סבתא סורגת" (מסדה) ו"רוץ ילד, רוץ" (כתר).

מההוצאה לאור נמסר כי בשפה מדויקת ומאופקת, מגובה עיניו של ילד, כותב אורי אורלב את סיפור הישרדות מופלא. היישר מתוך לבו הפועם של אלכס, מתאר אורלב כיצד ילד אחד לבדו מגייס את כל כוחות הנפש כדי למצוא אוכל, מיטה, מקלט וגם חברה בדמותו של עכבר לבן ונאמן. ממקום מחבואו רואה אלכס עולם אלים וחסר היגיון, עולם שהשתגע, עולם שחרב, והוא ממשיך בחוכמה ובאומץ במלאכת ההישארות בחיים.

עלילת "האי ברחוב הציפורים" מתרחשת אף היא – כמרבית ספריו של אורלב – בתקופת השואה. הספר מגולל את סיפורו של אלכס, אשר נגד כל הסיכויים מתחמק מהסלקציה, וכמו שהורו לו אביו וחברו, הוא מתחבא בבית מספר 78 ברחוב הציפורים. זהו בית הרוס, כמו בתים רבים בגטו המפונה, ושם, בין קירותיו הנוטים ליפול, במעברים הסודיים בין הדירות והקומות, אלכס מתחבא. ימים הופכים לשבועות ושבועות הופכים לחודשים אבל אבא אמר שיחזור ואלכס מחכה לו.

אנו גאים לפרסם את פתיחת הספר, שיוצא כעת במהדורה חדשה ומיוחדת, בליווי איוריה של אורה איתן.

"האי ברחוב הציפורים", פרק א' –

הסוד של אבא

התעוררתי. אבא ישב על הרצפה. נר דלק לרגליו. הייתי עייף מאוד וחלמתי חלום שעוד לא נגמר. פיהקתי ורציתי לחזור ולחלום את סופו. לפעמים זה מצליח. אם לא מתעוררים ממש עד הסוף. אמא אמרה שאפשר לחזור ולחלום בתנאי לא מביטים בחלון. אבל עכשיו היה החלון היה מאופל וגם בחוץ היה חושך.

משהו הטריד אותי. מה אבא עושה על הרצפה? אבא התעסק בדברים קטנים ממתכת. שמעתי את הצליל. ניגב אותם והתבונן בהם. ואז ראה שהתיישבתי על מיטתי. ברגע הראשון כיסה את הכל בכפות-ידיו, כאילו רוצה להסתיר ממני איזה סוד. אך מיד ראיתי מה זה. ראיתי את הקת עם ההדק. לאבא שלי יש אקדח! התעוררתי לגמרי. האם הוא הולך להרוג גרמנים?

אמא לא חזרה. היא יצאה והלכה לבקר את חברי תנועתה בגיטו א' ולא חזרה משם. זה היה כבר לפני שבוע או עשרה ימים. לא ספרתי. היה לי יותר מדי עצוב לספור. בהתחלה חשבנו שתפסו אותה לעבודה בסביבה הקרובה. אחר-כך חשבנו אולי לקחו אותה לכמה ימים למקום רחוק יותר. לבסוף התחלנו לחשוב שלקחו אותה לגרמניה. אך מעטים מאוד היו האנשים אשר קיבלו משם מכתבים דרך הצלב-האדום ואי-אפשר היה לדעת אם המכתבים הוכתבו לאנשים או שזה היה באמת.

אבא התבונן בי רגע והסיר את כפות-ידיו מעל חלקי האקדח המפורק. פתחתי את פי לשאול, אך הוא הניח אצבע על שפתיו. אולי בגלל משפחת גרין שישנו בחדר הסמוך בדירה המשותפת שלנו. ירדתי מן המיטה, באתי אליו וישבתי ליד הנר על הרצפה.

"זה אקדח אמיתי?", שאלתי בלחש.

"כן," אמר אבא וחייך אלי.

כאילו זה לא היה ברור. אבל קשה היה להאמין. לא שמעתי שלמישהו מהשכנים שלנו היה אקדח. גם אם היו אנשים עם אקדחים בגיטו, בוודאי היו מעטים מאוד. אולי רק שניים או שלושה. למען האמת, פשוט לא ידעתי. דברים אלה נשמרו בסוד מפני הילדים.

"מה אתה עושה?"

"מנקה ומשמן ומכין לכל מקרה."

"אתה הולך להרוג גרמנים?"

"כן," אמר אבא.

נחרדתי.

"מחר?"

"לא," אמר אבא. "אל תדאג."

אבא לא התכוון לגלות לי את סוד האקדח, למרות שהייתי עוזר לו בכל דבר שהיה עושה. גם כשבנינו את הבונקר יחד עם משפחת גרין. גם כשבנינו את מחבוא-הקרשים הקטן בעליה, לנו-לעצמנו בלבד. שלא לדבר על תיקונים בבית. אך כאשר כבר גיליתי את סודו, שוב לא היסס והסכים להראות לי איך מפרקים ואיך מרכיבים אותו. איך מנקים ואיך משמנים. מה צריך לשמן ומה צריך לנקות משמן לפני שיורים.

"איך אתה יודע?"

"הייתי פעם חייל," אמר אבא.

"אף פעם לא סיפרתי לי."

"זאת לא היתה תקופה מזהירה," אמר אבא, "אמנם לקחו אותי אחרי זמן-מה לנבחרת האגרוף, אבל יהודים אחרים סבלו שם והצטערתי מאוד בגללם."

זה היה אקדח ברטה איטלקי, עם שבעה כדורים במחסנית. אבא הוציא אותם אחד-אחד, והסביר לי את חלקי הכדור.

"אני אלמד אותך לירות באקדח הזה," אמר פתאום, אחר הרהור ממושך, כאילו גמלה החלטה בלבו.

למדתי. ואם מישהו יעיר אותי באמצע הלילה וישאל, אוכל לומר לו מיד, בלי להחסיר מלה: ברטה איטלקי 1934, קוטר 9 מילימטר, אורך הקנה 92 מילימטר, אורך כללי 149 מילימטר, משקל 680 גרם.

מאז אותו לילה היינו יושבים לילות אחדים על הרצפה ואני הייתי מפרק ומרכיב את האקדח שלנו ואבא לימד אותו איך דורכים אותו ואיך פותחים נצרה. הכל לפי הסדר. אחר-כך לימד אותי לכוון למטרה. הוא שכב מולי עם דסקית שגזר מקרטון ואני הייתי מכוון לחריר קטן המסומן במרכז. אחר-כך הייתי לוחץ על ההדק ואומר:

"טררח!"

ואבא היה רואה דרך החריר אם פגעתי או לא.

"האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, ציורים: אורה איתן. הוצאת כתר, 2011.

לדף היוצר של אורי אורלב באתר דףדף יש ללחוץ כאן.

כתיבת תגובה

4 תגובות:

  1. מאת עדן:

    מי הוציא לאור את האי ברחוב הציפורים
    ???

  2. מאת admin:

    עדן, לשאלתך – הוצאת "כתר" הוציאו לאור את "האי ברחוב הציפורים".

  3. מאת נויה:

    שלום אני רוצה לדעת מה מסופר על אמא של אלכס

  4. מאת מtשה:

    הייתי רוצה שתביעו את דעתכם על הקטע שלמעלה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.