כללי

הגשמה של חלום ילדות / יותם שווימר

על ספרה החדש של עינת צרפתי, "ארמון החול"

ספטמבר 20, 2019  

ספרה הראשון של עינת צרפתי כמאיירת-סופרת מיצב אותה כיוצרת מרכזית לילדים. אחד האלמנטים החזקים בספר "השכנים" היה השימוש החכם שעשתה בסוגת הפיקצ'רבוק, שעדיין נדירה יחסית במחוזותינו. לפיכך, ספרה החדש, "ארמון בחול", עורר סקרנות, ובמידה רבה הוא בהחלט מממש את הציפיות הגבוהות, וממשיך את הקו האמנותי של צרפתי כמספרת סיפורים.

כריכת הספר (יח"צ)

"ארמון בחול" נפתח בכפולה מאוירת נטולת טקסט של חוף ים, גדוש בהמון רב ומגוון של דמויות. צרפתי יודעת היטב כיצד לבנות דרמה, ומטרת הפתיחה של הסיפור, הנפרשת על פני שלוש הכפולות הראשונות, היא לעצב מתח לקראת הכפולה הרביעית המרהיבה, בה נחשף ארמון החול שבונה גיבורת הספר. בן-רגע מקבל הספר – שנדמה ראליסטי עד אותה נקודה – ממד פנטסטי מובהק, מעין הגשמה של חלום ילדות אוניברסאלי.

מתוך "ארמון בחול"

המעבר החד מסיטואציה ראליסטית, יומיומית ושגרתית אל הקצנתה הפנטסטית הוא מהלך מקובל בספרות הילדים, ומי שביצעה זאת בכישרון רב היתה רותו מודן בספרה "סעודה אצל המלכה". יש קווי דמיון רבים בין ספרה של מודן לזה של צרפתי – לשניהם פן קומי מובהק, פארסי כמעט, דמויות של אנשי אצולה המקיפות ילדה אחת קטנה ו"רגילה", המתמודדת עם נוכחותם ועם אלמנט חריג המאיים על הסדר הקיים (במקרה של מודן, נימוסי השולחן הקלוקלים של הגיבורה, במקרה של צרפתי, החול שמשבש את החגיגות המלכותיות); וסצנת השיא ב"ארמון החול" מהדהדת בקריצה לסצנת הסעודה הפראית של מודן.

מתוך: "סעודה אצל המלכה" / רותו מודן

צילום כפולה מתוך: "ארמון בחול"

על אף קווי הדמיון בין היצירות, צרפתי לא כתבה קומדיה סאטירית כמו מודן. היא נצמדת למאפיין סגנוני מרכזי שבא לידי ביטוי גם ב"השכנים", והוא ההצצה. את בניין הדירות הסטנדרטי שמאחורי כל דלת שלו מסתתר עולם ספציפי אותו מדמיינת הגיבורה, מחליף עתה ארמון חול המקבל אפיון מלכותי, מופרז, ואנו מציצים לחדריו הרבים, אל התנהגותן של הדמויות הרבות (אולי יושבי החול שעברו המרה לאצילים?) ולחללים הארכיטקטוניים המרשימים. עוד לפני סצנת השיא – שכמו בספרה של מודן, היא הרגע שבו האיפוק נעלם והבלאגן מתחיל, בזכות הילדה – העניין העיקרי בסיפור הוא ההצצה לעולם יוצא הדופן שבראה המאיירת-סופרת. לפיכך, חלק מהסצנות המאוירות בספר מזכירות את הסצנות הדחוסות בפרטים ובהתרחשות מ"השכנים", אבל לא כשכפול או חוסר מקוריות, אלא כביטוי סגנוני המחבר בין הספרים.

מתוך: "השכנים" / עינת צרפתי

מתוך "ארמון בחול"

מבחינה נרטיבית, נקודת החולשה של הספר מגיעה עם סצנת השיא. האורחים המכובדים המתארחים בארמון החול סובלים מהחול, ובתגובה מחליטה הילדה ליזום "מלחמת חול עצומה, גרגירית וצהובה", שגורמת לכולם לשחק כמו ילדים. זהו מהלך נחמד לכשעצמו – להפוך את האלמנט הבעייתי, שלא ניתן לבטלו כיוון שהארמון כולו עשוי חול, לאלמנט מהנה ומבדר, המקושר לעולמה של הילדה. גם ההיטמעות של מבוגרים בעולם של ילדים היא קונבנציה מוכרת למדי בספרות הילדים, והיא בהחלט מעלה חיוך ומהווה פתרון עלילתי לגיטימי.

אולם כאשר נפרץ סדק בארמון בגלל הכף שמחזיקה הילדה, וכל המבנה הענק קורס ("בא הים ושטף את הכול"), האפקטיביות של הבחירה במלחמת החול מתעמעמת. זוהי דרכה של צרפתי לתת ביטוי נרטיבי לתופעה מן העולם הריאליסטי המוכרת לכל מי שבנה אי פעם ארמון חול בחוף הים, והיא מחברת בינה לבין הסיפור הבדיוני. ואכן, בן-רגע נעלם אותו עולם בדיוני על שלל דמויותיו, והכפולה האחרונה מציגה את הילדה מתחילה לבנות ארמון נוסף בחול. הסצנה המאוירת זהה לסצנה מפתיחת הסיפור, והשינויים המסוימים שחלו בה מרמזים על הזמן שחלף.

אם כן, יש לסיפור למעשה שני סופים: הסוף של מלחמת החול, שהוא הפתרון לקונפליקט בתוך העולם הפנטסטי, והסוף של הים שהרס את ארמון החול בתוך העולם המציאותי של הסיפור. מה שהיה יכול להיות מהלך רב שכבתי מתפקד במידה מסוימת דווקא כחולשה נרטיבית, לדעתי, המנמיך את דמותה של הגיבורה. אם, למשל, היתה הילדה מחליטה להשתמש באלמנט חיצוני לפנטזיה (כלומר, בכוחו של הים לשטוף את הכול), ובאקט של "לשבור את הכלים ולא משחקים" היתה סודקת במכוון את ארמון החול כי נמאס לה מהקיטורים של האורחים הנודניקים, היה נוצר דיאלוג מעניין בין הפנטזיה והמציאות, כאשר בשתיהן שולטת הילדה בהתרחשות באמצעות כוח המצאתה, דמיונה ויכולותיה: היא שבראה, והיא זו שיכולה גם להרוס כשמתחשק לה, כשהיא נעזרת בתופעה לא פנטסטית אל מול הפנטזיה.

מתוך: "ארמון בחול"

כיוון שלא כך נעשה, הפנטזיה מאבדת במידת מה מכוחה. ב"השכנים", סוף הספר היווה תמונת מראה הפוכה לשאר הסיפור (הוריה של הגיבורה נדמים בעיניה רגילים, בשונה מהחיים המיוחדים שהיא מדמיינת שיש לשכניה, בעוד האיור חושף את מה שהילדה לא יודעת – הוריה הם גיבורי-על), ובשל כך גם שימש כפאנץ' ליין מוצלח, קריצה לנמענים הצעירים. לעומת זאת, "ארמון בחול" מסתיים בתחושת החמצה מסוימת. על אף החן שיש בסיום המעגלי של הסיפור (בניה מחודשת של ארמון חול), נדמה כי כל מה שנחשף בפנינו עד כה במהלך הסיפור לא היה בעל ערך של ממש עבור הגיבורה, ויעידו על כך הבעות פניה המחויכות והשלוות של הילדה נוכח הפירוק הקולוסאלי של הפנטזיה.

"ארמון בחול" הוא פיקצ'רבוק מרשים למדי. עבודת האיור של צרפתי מרהיבה ממש, והסצנות אפיות ומשלבות ניחוח מקומי עם נימה חובקת עולם. הוא מספק חוויה מציצנית והרפתקנית, וגם הפעם צרפתי משתמשת היטב בדרמה של הפיכת הדף, המשמעותית כל כך בפיקצ'רבוק. על אף שהיה לדעתי ניתן לקחת את הסיפור למקום מעט שונה, הוא עדיין מאשש את כשרונה של צרפתי כמספרת סיפורים בטקסט ובאיור, ומוסיף לסקרנות לקראת יצירותיה הבאות.

"ארמון בחול" – כתבה ואיירה: עינת צרפתי. הוצאת כתר, 2019

יותם שווימר – עורך ומבקר. כותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים. עורך ראשי של הוצאת טל-מאי.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה