9 ספרות

הדבר הזה ב-iPad, זה ספר? / אמי ספרד

מכתב לקהילת יוצרי ספרות הילדים בעקבות פאנל בכנס הפנקס הראשון לספרות ילדים

ינואר 23, 2013  

הוויכוח שהתפתח בפאנל לא היה לי זר. בשנתיים שאני עוסקת בתחום שמעתי פעמים רבות טענות כמו אלו שנשמעו בפאנל, שעיקרם "אל תקראי לזה ספר". התגובות הביקורתיות טומנות בחובן יותר מויכוח על מושגים. התחושה היא שרבים, ובהם יוצרי ספרות ילדים, רואים בספר הדיגיטאלי לילדים מוצר שמבטא תרבות "נמוכה", שטחית, לא האיכות שספרות ילדים "אמיתית" מנחילה לילדים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. רחל הגיב:

    מסכימה מאד עם כל מה שכתבת, ושמחה על שהדברים פורסמו כאן. תמשיכי לחשוב זה באמת כיף:)

  2. רונית חכם הגיב:

    דברים חשובים מאוד אומרת כאן אמי ספרד (למען הגילוי הנאות: אנחנו עובדות ביחד על סיפור במדיה החדשה). ורציתי להוסיף שגם הקולנוע בתחילתו נחשב לדבר זול ונחות – בידור להמונים ולכן גם המוני, ואיך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו היום את חיינו ותודעתנו בלי האמנות השביעית הזו

  3. בתיה קולטון הגיב:

    הי
    אני הייתי באותו קהל בכנס
    ואני ממש חייבת לתקן אותך שלא מדובר בהכרח בקבוצה ביביופילית שאוהבת את ריח הדפים
    מדובר באנשים שקודם כל אוהבים סיפור
    וסיפור אפשר לספר בכל מיני מדיומים
    ומה שכרגע נמצא במוצר הדיגיטלי הוא לא משהו עתידני אלא משהו שכבר הומצא מזמן:
    משחק סרט אינטרקטיביות ממש שנות התשעים

    כנראה שמה שיקרה בעתיד עם הספר המאוייר אנחנו איננו יודעים
    כמו שאף אחד לא חשב שאנשים ילכו ברחוב וידברו אל עצמם (פלאפונים)
    וההרגשה היא שכרגע מדובר בפרשנות הכי פשטנית לדבר הזה שעוד אין לו שם
    בכנס דיברו על אפשרות שתיתן לילד לשוטט בסיפור איך שהוא רוצה להמציא לו עלילות חדשות התקדמות
    וזה קומם מאד
    בשביל סיפורים טובים יש סופרים טובים וההצעה הזאת מזלזלת ביוצרים

    מעבר לכך שמעלתו וגדולתו של הספר המאויר היכן שלא יחיה הוא בכך
    שהוא לא אנימטבי אלא מנציח ותופס מציאות שאפשר להתבונן בה לאורך זמן ולגלות בה בכל פעם משהו אחר
    ספר מאויר הוא לא קיי- פריים של אנימציה

    וגם אני בילדותי האזנתי לתסכיתים וגם הם לא החליפו את הספרים
    זו עוד צורת בילוי עם סיפור
    וזה בעצם הדבר שרצית לדבר עליו- מהות
    הטיעונים עוד רבים ואולי אמשיך אחר כך
    לילה טוב

  4. חגית הגיב:

    הדברים שנכתבו מספקים נקודת מבט די צרה. אני נוטה להסכים יותר עם בתיה קולטון. גם אני היתי בכנס וישבתי בקהל, שמעתי את הדברים שנאמרו על הבמה לקהל ושמעתי את הדברים שנאמרו מהקהל אל הבמה. ואכן התחושה היתה של אי הסכמה. לפני שבאים לדון מה מקומו של הספר בעידן הבא עלינו לטובה (או שלא…), יש לדון מהו ספר? בעיקר כאשר מדובר על ספרים לילדים הצעירים – מהו הספור שבו, ומה המקום של האיור. ברגע שנאמר בכנס שניתן לילד לשוטט ולהמציא עלילות חדשות ייתרו את הסופר וגם כנראה את המאייר. לכן כדאי לחשוב שוב איך צריך להראות ספר אלקטרוני שאינו מייתר את היוצרים. זה לא נכתב מנקודת מבט של דאגה ליוצרים אלא מנקודת מבט על מה, ומה אנחנו רוצים לתת לילדים לקרוא ואיזה סיפורים להגיש להם.

  5. התפיסה הרווחת (ובמפתיע – רווחת גם בקרב מאיירים) רואה את הטקסט הכתוב כסיבת קיומו של הספר המאוייר, ומתייחסת לפורמט, לאיורים, ובוודאי לאינטראקציות ולתנועה, כאלמנטים הנלווים לטקסט. אבל הספר האינטרקאטיבי, בדומה למדיות עכשוויות נוספות, מאפשר לערוץ החזותי (וכן לטכנולוגיה) לשחק תפקיד מרכזי בבניית משמעות הסיפור. כל עמדה שיפוטית שפוסלת את הפורמט עצמו חוטאת בבלבול בין תוכן לבין צורה. באופן מהותי, אני לא בטוחה שיש כאן בכלל ויכוח.
    נדמה לי שיש הסכמה על כך שהתוכן הוא לב עניין. האתגר האמנותי הוא למצוא את אופן הייצוג ההולם לתוכן – זה יכול להיות דרך מלים ואיורים, וזה יכול להיות דרך אנימציה, סאונד ואינטראקציה.

  6. בתיה קולטון הגיב:

    נעמה מה שאת מתארת קוראים לו אנימציה ומשחקים רק שבמקום להמציא אותם
    לוקחים סיפורים קיימים ומשתמשים בהם
    השלב הבא יכתבו מראש למדיום האינטראקטיבי ועוד משהו ילך לאיבוד בלספר סיפור
    שנקונן עליו
    הדוגמאות שהראית לנו בכנס הוכיחו את זה לא היה באף אחת מהן שום דבר שונה מסרט אנימציה או
    אפליקציות אינטראקטיביות שאנו מכירים
    לא היה בהם שום דבר מועיל או טוב יותר מהמקור
    מדיום של ספר מאוייר הוא מדיום אומנותי שמתקיים על סוגי פורמט שונים על דיפדוף ובעיקר על התבוננות והקשבה
    המדיום הדיגיטלי האינטראקטיבי הוא מאד אחיד ופאסיבי
    כולנו ראינו איך ילדים לוקחים בידיהם אייפדים וטרוטי עיינים ואחוזי תזזית הם מזיזים דברים שומעים קולות מחפשים מהר על מה אפשר ללחוץ ועוברים מהר לדבר אחר

    הספר המאוייר הוא מדיום אקטיבי בגלל השקט שבו
    קדמה אינה בהכרח טכנולוגיה והמחשבה על הכלים הטכנולוגיים
    בתור הפתרון לילדינו טרוטי העיינים ממסכים
    היא לא נכונה לדעתי ומכאן נובעת הבעיה.
    לא מהבית שבו רוצים לשכן את הסיפור אלא מחומרי הבניה
    במקום להמשיך ולהתעסק באומנות וביצירה מתעסקים בגימיקים
    ומנציחים את הבעיות
    יוצרים הפרעות קשב חדשות בנוסף לאלו הקיימות
    אני בכלל עוד מנסה לפצח את החיבור בין טקסט ודימוי היכן שלא יהיה
    כי פה טמון הסוד ולא כמה פעמים אלחץ על הבלון עד שהוא יתפוצץ
    אני גם חושבת שיש דברים שצריכים להתקיים מחוץ למסך
    אי אפשר להחליף טיול בטבע למרות שגם על זה בטח עובדים איפה שהוא
    ובעייני באותה חשיבות אי אפשר להחליף התבוננות השקטה ואקטיבית
    ואת הטקס בין הורה לילד בהקראת סיפור
    יחד עם זאת ברור לי שיהיה משהו דיגיטלי שאינני יודעת מהו ואף אחד מאיתנו לא יודע
    אבל הוא יהיה נכון יותר וטבעי יותר ממה שמנסים לעשות עכשיו כי לשינוי כזה צריך פרספקטיבה
    שעוד אין לנו

  7. כפי שכתבתי, אמירות מכלילות על פורמטים טובים ורעים, על מה מקורי ומה לא, מפספסות את העיסוק בתוכן.
    בתיה, כמה ספרים אינטראקטיביים יצא לך לקרוא?
    לצורך המחשה: הספר "הזחל הרעב" הוא – לדעתי – ספר אינטראקטיבי מצוין. יש בו סיפור, הנאה, גילוי, לימוד, הומור, משחק והפעלה.
    הוא אמנם מודפס (איזו הקלה!) אבל הוא אינטראקטיבי כיוון שהאיור, הפורמט המשתנה, המשחק והגילוי מובילים את העלילה. ולא, לא משתמע מכך שכל ספרי המשחק הם טובים.

  8. ערן שחר הגיב:

    אמי, אני קורא את דברייך בזהירות ואני חושב ששורש המחלוקת טמון באי הסכמה על מושגים: מהו ספר? מהי חווית הקריאה? אילו תהליכים קוגניטיבים יוצרים משמעות? מה מקומו של הדמיון? מהם פערים? יש עוד שאלות רבות לבירור. כשאני שואל את הספר הקלאסי והדיגיטלי שאלות אלו ואחרות אני מקבל תשובות שונות. אלה גרמו לי לכפור בתפיסה שלפנינו שלב אבולוציוני של התפתחות ספרות הילדים. יש כאן להבנתי בסה"כ מדיום חדש לספר סיפור. ברוך הבא. הספר הדיגיטלי כמו שהתרשמתי ממנו לא יחליף את ספרי הנייר, ואין זו אמירה שנובעת מאנחת רווחה טכנופובית. מהותם שונה, זה הכל. לשניהם יש מקום.
    אני מסכים איתך לגמרי שבלי קשר לשאלות הביבליוסופיות האלו, על זהותו, על שמו ותפקידו באבולוציה הגוטנברגית כדאי לדבר על עיצוב מהותו.

    אגב, דווקא הרעיון להעניק לילד את הכוח לקדם ולשלוט בזרימת העלילה נשמע לי מעניין. אני לא חושב שהוא הוסבר כראוי בפאנל. הייתה לו פריחה מסוימת בספרות הנוער של פעם. בשוק הספרים של היום ניתן למצוא את זה מיושם בסדרת "כישוף" שם תוכלו לדוגמה לבחור להתעמת מול הענק שמולכם (לעבור לעמ' X), או לחמוק דרך פתח הסתרים שבגזע העץ (לעבור לע' Y). אף אחד לא הולך לאיבוד אלא בשבילים המתפצלים שסלל המחבר.

    יש עוד המון להגיד. מקווה שאח"כ.

  9. אמי ספרד הגיב:

    המטרה שלי בכתיבת הטקסט היתה לפתוח דיון. לדבר אם עוד אנשים שהתחום נוגע להם על איך לעשות את המוצר הזה טוב וחכם. אני חושבת שהערכים שלי דומים לשלכם, אני מעריכה ואוהבת סיפורים. יש לי המון כבוד ליוצרים ואני לגמרי מסכימה עם בתיה שאמרה שחלק מהכוח של ספר מאוייר הוא בתפיסת רגע במציאות, כל פעם שנשארים איתו או שחוזרים אליו הוא מקבל מימד אחר. זה בדיוק סוג הדברים שאני מנסה לשמר ולהבין.
    מתפתח מדיום חדש לספר סיפור והוא לא חייב להיות משחק או סרט, הוא גם לא חייב ליצור בעיות של קשב וריכוז. לדעתי הוא יכול להיות מעמיק ואלגנטי. אפשר לנצל את הטכנולוגיה לטובתינו ואפשר להשכיל לנצל את כל הכלים האומנותיים שעומדים לרשותיינו כמו הטקסט, האיור, הסאונד והאנימציה.
    דוגמא טובה לחקירה של היכולות והגבולות האלו היא המגזין היפה Scrawl שערכו ויצרו רוני פחימה, מיכאל גולן ושירז פומן.

כתיבת תגובה