1 כללי

הדיסני של שחרזאדה / שרון קנטור

מי בעצם מספר את הסיפור בהצגה "אלף לילה ולילה"?

דצמבר 31, 2019  

אף שהשירים היו מוצלחים ונעימים והיעדר הפלייבק היה כמשב רוח רענן בהפקות הילדים, רוחו של וולט דיסני שרתה על השירים ההיתוליים והבלדות. אוצר האגדה הגדול של המזרח היה יכול להיות משופע ומושפע מיותר מוסיקה מזרחית וערבית.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

תגובה אחת:

  1. kseal הגיב:

    …אם להמשיך את ההשוואה למזון, מעניין שבעידן שבו מקפידים על כל קוציץ של אוכל, בתחום הנפשי-רוחני ילדים מואבסים דווקא בממתקים הורסי שיניים, דוגמת "אף אחד לא יפחד להיות מי שהוא באמת". קודם כל, איך אפשר להיות "מי שאתה באמת"? העצמיות היא לא פלסטלינה שאפשר לעצב ולהציב בחלון ראווה; היא נוזלית, חמקמקה, משתנה, בעלת פנים רבות. שנית – "לא יפחד"…? ברור שכן – הלוא הדרישות החדשות מחמירות לא פחות מהקודמות.
    את כל הרעות החולות האלה אפשר לראות בסרט ההמשך של "לשבור את הקרח" – איש השלג שהיה מצחיק ונהדר כל כך בסרט הקודם פולט בסרט הנוכחי את זרם התודעה העכשוי – כל הקלישאות ההעצמה האפשריות. דבר נוסף וחשוב – בסרט אין שום תהליך. הדוגמה הכי מצחיקה לכך היא שכריסטוף – שגם הוא היה מלבב כל כך בסרט הראשון וחסר אישיות בשני – מצהיר שהוא יכול להסתדר ביער שכן הוא מכיר אותו טוב (איך? היער היה מוסתר עד עתה), ושנייה אחת לאחר מכן הוא כבר פוצח בשיר על היותו "אבוד ביער"…
    בקיצור, אם ילדים עוברים תהליך אמיתי במהלך הצפייה הכרזות ההעצמה מיותרות לגמרי, ואם הם לא חווים אותן, הן מיותרות עוד יותר…

כתיבת תגובה