9 איור

הדלת נפתחת / נעמה בנזימן

התבוננות באיורי הספר "מיץ פטל" ובתפקידם ביצירת המשמעות הגלומה בסיפור

פברואר 1, 2013  

בחינת היחסים בין האיור והטקסט במיץ פטל מחייבת בדיקה של הז'אנר אליו משתייך הספר. הספר כרוך בכריכה קשה, מעומד בפונט פרנקריהל מנוקד המותאם לילדים צעירים וכולל איורים בפורמט גדול. מאפיינים אלה משייכים אותו לז'אנר הפיקצ'רבוק, ספר ילדים המסופר בשני ערוצים – ערוץ מילולי (טקסט) וערוץ חזותי (איור). אולם מיץ פטל אינו עונה להגדרות הז'אנר.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

9 תגובות:

  1. מאת לי עברון-ועקנין:

    שמחתי לקרוא מהזווית הזאת על יצירה שכל כולה דלת נפתחת אל כל כך הרבה יופי, עומק ומשמעות :)

  2. מאת יעל קשלס:

    ואני חשבתי שזאת היתה הברקה יצירתית של אמא שלי לגזור את הדלת – לא ידעתי שכך הוא נוצר במקור! במהדורה שקניתי לבתי הבכורה גזרתי את הדלת – מה שגרם להשמדה יעילה ומהירה של כל העמוד עוד בטרם הגיעה הפעוטה לגיל 3. במהדורה הבאה שקניתי עבורה כבר ויתרתי על גזירת הדלת בשאיפה (שהוכיחה את עצמה) להאריך את חיי הספר על מדפינו לעוד שני ילדים.
    גם בלי הדלת הנפתחת הספר הוא מהאהובים על ילדי במשך כל השנים ובכל פעם שהקטן (בן 4 וחצי) בוחר בו כסיפור לפני השינה מייד מתחיל משחק תפקידים רב משתתפים (אתה האריה אני הגי'רפה וכו').
    העובדה שספר "דל אמצעים" כמ שהגדירה אותו תמרה ריקמן, ממשיך לרתק את הילדים בעידן האייפד (אם או בלי דלת נפתחת) מעידה לא רק על איכות הטקסט והאיורים אלא גם על החשיבות של יצירה מסוג זה שמאתגרות את הילדים לחשוב, לדמיין ולשחק.
    תודה על ההתבוננות!

  3. מאת תמי בצלאלי:

    היחסים בין מאייר לכותב הם יחסים סימביוטיים, אי אפשר לנתק. זה מסר חשוב מאוד שעולה מהמאמר שלך, בין כל הדברים האחרים, שהם מיוחדים לספר הזה.
    מתחיל להסתמן שינוי בגישה לאיור (איור חשוב לא פחות מטקסט) אני חושבת, ומאמר כזה מאוד עוזר.
    יש גם דוגמאות הרבה יותר קיצוניות בהשוואה בין המשקל של הטקסט לעומת האיור, למשל עליסה בארץ הפלאות
    הוא ספר שכולו עמודים על עמודים של טקסט, ובכל זאת בלעדי איוריו של הלידיי ספק אם הספר הזה היה נקלט כל כך עמוק בתודעה.
    וגם פו הדוב, כמובן, עם הרישומים המופלאים של שפארד, אחוזים זה בזה למרות שיש בו הרבה יותר טקסט.

    כל זה בשביל להגיד שיש עיוות נוראי בקרב הוצאות הספרים בקשר לחלקו של המאייר בספר הילדים.
    במקרה של סנדק הרי זה אידאלי, הכי שווה לכתוב בעצמך את הספרים שאתה מאייר.וידוע שהוא גם אכל הרבה קש קודם שהתעקש גם לכתוב…

  4. מאת עינת:

    ספר שכולו קסם! גם למבוגר המקריא. תודה על המאמר. לגבי התייחסות לחלקו של המאייר בספרי הילדים, מסכימה עם הכותבת מעל…

  5. מאת ערן שחר:

    יעל, ניתן וכדאי לניילן את הדלת ו"המשקופים" סביב לה באמצעות מסקינטייפ שקוף כמו שנעשה בעותק המצולם.

    הנה עוד הזדמנות לקריאה נוספת למקבלי ההחלטות בעם עובד, מה קורה חבר'ה? כבר הפקתם מהדורה קרטונית של מיץ פטל. האם זה כזה סיפור לפתוח שם את הדלת? עידן הקרטון וטכנולוגיות החיתוך מאפשרים פיתרונות פשוטים לביצוע.

  6. ערן, התייחסת לנושא מהותי. גם אני התבאסתי מרגע שהפסיקו לחתוך את הדלת.

    שמח על ההסכמה על כוחו של האיור והמאייר(ת).
    ואגב, "תואר שני באוריינות חזותית" נשמע מעניין בהחלט.

  7. מאת עטרה:

    לפני כחמש שנים היתה לי תובנה על מיץ פטל – מיהו בעצם מיץ פטל, ומיהם בעצם האריה והג'ירפה – ואני עדיין מחזיקה בה:
    http://cafe.themarker.com/post/65470/

  8. מאת לי עברון-ועקנין:

    לעטרה, תודה על הלינק, נהניתי לקרוא (והשארתי תגובה שם).

  9. מאת עטרה:

    לי, תודה, איזו תגובה יפה. שמחתי לקרוא. בכלל, הצטבר שם אוסף די מרתק של תגובות, למי שיש כוח להיכנס ללינק ולעיין (הסדר שם הוא מלמטה למעלה).

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.