3 ספרות

ההורים לא התבגרו / יחיעם פדן

פברואר 27, 2010  

רוב הגיבורים בספרי ילדים ונוער אמורים להיקלע לנסיבות שבהן יתמודדו בכוחות עצמם עם קשיים, רצוי כמעט בלתי אפשריים. הכי קל לסופר להפוך אותם ליתומים – ובאמצע המאה התשע-עשרה זה היה פשוט, כי ילדים רבים אכן היו יתומים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

3 תגובות:

  1. ליאורה גרוסמן הגיב:

    הי יחיעם.
    הרי בדיוק בגלל זה אני כל-כך אוהבת לצייר קלאסיקות (כמו שאתה יודע היטב). בגלל היעדרה המוחלט של הרעה החולה, הידועה בכינוי "פוליטיקלי קורקט". כשם שזה לא פוליטיקלי קורקט להראות היום לילדים את סצנת מותה של אמא של במבי, כך זה לא יאה לתת להם לדעת איך נראים החיים האמיתיים שם בחוץ.
    אני עוד זוכרת בערגה, ספר אחר של אסטריד לינדגרן – "מיו-מיו שלי". ספר שמדבר על ילד, שהוריו מתו, והוא גדל אצל דודים שאינם אוהבים אותו. כבר בפתיחה הוא יושב על ספסל עם שקיעה, מתבונן בחלונות המוארים, ומדמין לעצמו את המשפחות האמיתיות שמסתתרות מאחוריהם. כמה אמת, עצב וחמלה היו ברגע הזה בספר, שלקחתי איתי למסע שלי כמאיירת.
    יש לי בעיה כבירה עם הניקיון הסינטתי של טקסטים בני זמננו, עם חוסר הנכונות להתמודד עם שום דבר שקורה בחיים. אני חושבת שזה מרחיק את הילדים מהקריאה. לא פחות.
    לא רק שהטקסטים שהם מקבלים לא זורמים בקצב המהיר לו הם רגילים ממדיות אחרות, אלא שהם סובלים מחוסר אמינות וחוסר יושרה קיצוניים. לא פלא שהארי פוטר הצליח כל-כך. הספר זורם בקצב מסחרר, ודברים רעים קורים לאנשים שאנחנו לומדים לאהוב.
    הדבר השני שהתייחסת אליו, וממש משפיע עלי ברמה של לא לקחת לעולם טקסטים כאלה לאיור – הוא ההחדרה של ההורים ללב כל סיטואציה. אני אמנם מדברת על ספרי ילדים, ואתה בדרך-כלל עוסק בספרות נוער, אבל אתה צולף בדיוק ללב הבעיה.
    למה, לכל הרוחות, כל אמא שנולד לה תינוק – בטוחה במאה אחוז שהיא:
    א. יכולה לכתוב ספר ילדים. כאילו שזה דבר כל-כך פשוט וקל. צ'וקובסקי אמר בזמנו, שספרות ילדים היא הז'אנר הקשה ביותר לכתיבה, ואחרי 187 ספרים שאיירתי, אני נוטה להסכים איתו.
    ב. שהילדים, בהם הילד שלה – עשוי לגלות עניין בחוויה שלה כאמא. האמא היא המרכז. הנשיקות של אמא. החיבוקים של אמא. אמא הלכה. אמא חזרה. אמא אמרה לילה טוב. באמא שלכם.
    אולי הגיע הזמן סוף -סוף, לטקסטים אחרים, ואם אין טקסטים אחרים – יחזור העולם בבקשה לטקסטים הישנים והמופלאים.
    מי שמכיר את סיפור החורף של מוניטרול (טרול, שיש לו אמא – אבל אמא מוצדקת לחלוטין), הלא הוא "עמק החיות המוזרות",
    יזכור בוודאי, איך מתעורר מומינטרול לפתע משנת החורף שלו (כולם, כולל אמא – ישנים לגמרי) ויוצא לבדו אל העולם המושלג.
    היש פראפרזה יפה יותר על הילדות והנעורים?
    לכי אמא!

  2. איילין מוסקוביץ הגיב:

    לליאורה גרוסמן-
    ההערות שלך מרתקות ומעלות מחשבה! הביקורת על הסינתטיות של טקסטים מודרנים והמקום המרכזי של חוויית האמהות בספרים לקטנים נוגעות לעניין שמעט מאוד מתייסים אליו.
    הייתי שמחה אם תכתבי מאמר שלם על הנושא…….

  3. יחיעם פדן הגיב:

    ליאורה – את כל כך צודקת! התופעה לא ממש חדשה, אם נחשוב על "האפרוח שהלך לחפש אימא אחרת" של קיפניס, אבל בלי ספק קיבל תאוצה בשנים האחרונות. (אולי מאז שהפסיכולוגיה מעודדת את הילדים-שהתבגרו לחשוף את מחדלי האמהות ואת מעשיהן הלא ראויים; כל אם היראה מפני יום הדין מכינה את כתב ההגנה שלה מראש.) ועם זאת, בואי לא נשכח את הספרים הרבים למדי שבהם "מחנכים את ההורים" להקשבה: "לא עכשיו, ברנרד" של מקיי, או "הכובע הגדול של אלברט" של נעמה בנזימן – שבו האם עומדת במרכז הסיפור, אבל כנאשמת ולא כגיבורה. ויש גם ספרים שבהם האם נמצאת בדיוק במקום המתאים לה: היא צריכה לאהוב את ילדיה ללא תנאי, כמו שעושה אמו של מקס ב"ארץ יצורי הפרא" של סנדק.

כתיבת תגובה