ספרות

ההיית או חלמתי חלום? / יותם שווימר

על שני "יומני חלומות" מקוריים שראו אור לאחרונה

פברואר 8, 2017  

בצירוף מקרים מפתיע ונחמד מאוד, ראו אור לפני מספר חודשים שני "ספרי חלומות" מקוריים. לא מדובר בספרים עלילתיים אלא בספרים העוסקים בחלומות ובחלימה בלילה, ומעודדים את הילדים לכתוב את חלומותיהם ביומן החלומות, ולבטא את עצמם דרכם.

אינני מתכוון להשוות בין הספרים מבחינת איכות או דירוגים אחרים; הם שונים זה מזה, ולכל אחד דגשים מסוימים. אך בכל זאת מעניין לבחון אותם יחד כדי לקבל תמונה רחבה של הבחירות האמנותיות שעשו יוצרים שונים בבואם להתייחס לתופעת החלומות.

את "ספר החלומות שלי" כתבה שרית אליהו ואיירה לנה גוברמן. זהו ללא ספק אחד הספרים המרשימים שראו אור בישראל מבחינה וויזואלית, והפיזיות של הספר כאובייקט משחקת תפקיד מרכזי בחוויה כבר מעטיפת הספר, המדמה באופן מוחשי את עצימת העיניים, כאשר מטים את הספר ו"התריסים" נסגרים יחד עם העיניים הגדולות שבמרכז העטיפה.

lena1

פעולה זו מכניסה אותנו מייד למהלך האמנותי השלט בספר, עליו אחראית גוברמן בניצוחו של קובי פרנקו כמעצב: החלימה כתאטרון. עצימת העיניים אמנם הפוכה לפעולת הסטת הווילון בפתיחת הצגה, אך למעשה היא מהווה את הצעד הראשון בכניסה לעולם אחר – עשיר, מורכב ומסעיר, שמוצג במוחנו כשאנו חולמים. מהלך זה בא לידי ביטוי באיורי הפנים של הספר, שניתן לזהותם כמעין תפאורות צבעוניות וקרנבליות, עתירות דוגמאות ופרטים, אשר בסביבתן מופיעות שלל דמויות משונות, כאילו היו שחקנים מחופשים; יצירי דמיון ססגוניים.

ספר החלומות שלי 3

שיאו של המהלך בכפולה נפתחת של אולם תאטרון שבו ניתן לשחק עם דמויות המופיעות בספר אשר הודפסו על גבי דף נפרד הטמון במעטפה המצורפת לספר. כך יכולים הילדים והילדות לבטא בצורה יצירתית את חוויית המשחק התיאטרלית הגלומה במעשה החלימה, ולהוסיף דמויות/שחקנים משלהם. עבודתה המצוינת של לנה גוברמן, שסיפרה ל"הפנקס" כי השראתה היתה "החלום כתאטרון הנפש", הולמת את נושא הספר, ועל אף בחירתה הספציפית היא למעשה משאירה מרחב פרשני-יצירתי גדול (אולי אינסופי) לילדים ולילדות לדמיין את עולם החלומות.

הטקסט של "ספר החלומות שלי", שעליו אמונה אליהו, כולל דוגמאות מתרבויות שונות בעולם, בזמנים שונים – מימי קדם ועד המאה העשרים, המבארות סוגיות הקשורות להתייחסות של עמים ואישים כלפי חלומות. המידע נמסר בתמציתיות יחסית, ומטרתו להדגים את הספקטרום הפרשני-אמוני הרחב של חלומות. בנוסף, יש בספר שאלות ו"מחשבות חלום", שמהוות פן אישי יותר, על מנת לקרב את הילדים והילדות לנושא.

אל מול העושר הוויזואלי הנפלא, הטקסט בולט בחיוורונו, ועל אף שדוגמאות רבות בהחלט מעוררות עניין, הן נדמות כאנקדוטות ש"הולכות לאיבוד" בקרנבל המשחקי והמרהיב של גוברמן. מה שעובד טוב מאוד באיור מבחינת הענקת השראה באמצעות החשיפה לעולם החלומות דרך ציורים ותאטרון, אינו בא לידי ביטוי מספיק בטקסטים הפזורים בספר.

עניין בעייתי נוסף הוא דף ההנחיות המצורף לספר בסיומו, בו הפנייה היא דווקא להורים, ושם מפצירים בהם – על ידי הנחיה של ממש – לעודד את הילדים לדבר על חלומותיהם ולבטא דרך כך את רחשי לבם ואת עולם הדמיון שלהם. זו בחירה משונה, כיוון שהספר פונה לילדים – בטקסט ובאיור, ובתוכו גם אמורים הילדים לכתוב את חלומותיהם או לצייר אותם – בדפים ייעודים לכך הממוקמים כחלק מהרצף של הספר ולא בנפרד ממנו, מה שלדעתי מחליש את פוטנציאל השימוש בהם. דף ההנחיות, אם כן, עלול ליצור רתיעה מסוימת כי הוא נקרא כמניפולציה של המבוגרים על הילדים למטרת העמק הקשר הבינדורי.

ספר החלומות שלי

לפיכך, החיבור בין הפן הוויזואלי והפן הטקסטואלי של הספר מחמיץ במידה מסוימת את הגישה היפה והמעניינת לעניין החלומות ופעולת החלימה. הצגתו כמרחב בלתי סדור ומיושב של אפשרויות ופרשנויות, משחק והפתעה, הוא מהלך אינטליגנטי ומוצלח, ויש בכוחו לעודד את הילדים להתמסר לחלומותיהם ולבטא אותם באמנות הכתיבה או הציור ביומן החלומות (והרי הספר נקרא "ספר החלומות שלי"). אולם הטקסט הופך את הספר לאנציקלופדי מדי, כזה שלא הולך עם חוויית המשחק עד הסוף, ובמקום שהילדים יתפסו עצמם כאינדיבידואלים שהם חלק ממסורת רבת שנים של התייחסות לחלומות, הם עלולים לתפוס את הספר כמעין חוברת לימוד/הפעלה מאוירת להפליא.

-4-e1476016930407

אל מול הנימה הקונקרטית והנוכחות המפוארת של "ספר החלומות שלי", ספרם של אור ארנסט (כתיבה) ואורי טור (איור), "מרבד קרפדות", שראה אור בהוצאה עצמית, מציג גישה אינטימית יותר, הפונה במישרין לילדים ולילדות.

עטיפת הספר (יח"צ)

עטיפת הספר (יח"צ)

כותרת המשנה של הספר היא "יומן חלומות", והספר אכן מחולק לשני חלקים – "מרבד קרפדות" הוא אסופה של סיפורים קצרים; הרפתקאות חלום מוזרות ופרועות שכתבה ארנסט, אשר בהקדמה האישית מספרת שהיתה "ילדה ממש אמיצה… אבל בלילה זה כבר היה סיפור אחר." החלק השני הוא יומן חלומות הכולל דפי שורות ריקים בחלוקה ברורה לרישום החלומות, בצירוף אלמנטים וויזואליים עדינים, אנקדוטות שמזכירות את אלו בספרה של אליהו, ושטחים למילוי על פי הצעות כמו "חלום שאני רוצה שיתגשם" או "הדבר הכי מוזר שרדף אחרי".

ההפרדה הפיזית בין שני הפנים של הספר מעניקה כבוד ונפח ראוי לכל אחד מהם. יחד עם זאת, היא מאפשרת לראות בחלק הספרותי/אמנותי יומן חלומות של ארנסט וטור עצמם, מצד אחד, ואת יומן החלומות הפרטי של הילדים והילדות כהמשך ספרותי/אמנותי שווה ערך.

מתוך החלק השני של הספר

מתוך החלק השני של הספר

יתרה מכך, אחת ממטרות הספר היא לעודד את הילדים והילדות לכתוב את חלומותיהם, ויש לשער שלאחר קריאה בסיפורים שבחלק הראשון יתעורר בהם הצורך לעשות זאת, והסיבה לכך לא טמונה בהכרח ביופיים של הסיפורים, אלא משום שהם מתמקדים בחוסר הגבולות שבחלומות, ולמעשה מרמזים לכך שכל דבר יכול להוות השראה לסיפור, שדברים לא הגיוניים ודמויות מוזרות ראויים להיכתב וכדאי לתת להם ביטוי.

הפראיות של הטקסטים שכתבה ארנסט, היעדר החוקיות, הנזילות וההומור אמנם הולמים את עולם החלומות הפרוע ואת פעולת החלימה שמובילה אותנו לעולם שבו הכול אפשרי, אבל אי ההיגיון הזה אינו מציג רמה אחידה מבחינה ספרותית. יש טקסטים סוחפים מאוד מבחינה דרמטית, ואילו אחרים חלשים יותר כיוון שהם מפוזרים מדי או שיש בהם הרמזים וביטויים לשוניים שזרים לעולמם של ילדים. ארנסט משחקת עם הקצב והחריזה, ולעתים ישנה תחושה שזהו הדהוד של היעדר החוקים והפריצות בעולם החלומות. יש בכך עניין והפתעה, אולם במקרים אחרים מהלך זה נדמה זר לאופן מסירת הסיפור המתבקש.

toadrug - book - final - jpg's6

לעומת זאת, אחד הדברים היפים בטקסטים הספרותיים הוא הברק של צירופי מלים מסוימות או דימויים נהדרים; החל ב"מרבד קרפדות" המסקרן, ודוגמאות נוספות כמו: "אגם בתוך ים", "שמיכת זיקוקי דינור" או "מיץ-קשת פורץ משבע מזרקות". את החיבורים הנוצצים הללו מהדהדים היטב האיורים המצוינים של אורי טור. סגנונו, שאינו נפוץ בספרות הילדים המקומית ומזכיר במידה רבה סרטי אנימציה של מיאזקי, למשל, מבטא היטב את עולם החלומות במובנו הפסיכולוגי כמרחב גמיש, משונה, צבעוני ופרוע. איוריו של טור מלאי נפח ונוכחות, ומיקומם על הדף כמו יוצר תחושה שהם נוזלים ומתפרשים לכל עבר, וממש יכולים לשנות צורה תוך כדי ההתבוננות בהם. את הפאר שבאיוריה של גוברמן לא נמצא כאן, אבל כן קיימת דרמה שבולעת את הקוראים פנימה, ומכניסה אותם עמוק לנבכי עולם הדמיון הפרוע.

toadrug - book - final - jpg's14

לאור הנקודות שציינתי, "מרבד חלומות" שם דגשים מתאימים יותר לדעתי על יומן חלומות, ומצליח לשלב בין פן אמנותי מעניין ליצירת מקום לביטוי עצמי של הילדים כמעין יומן סודי שבו הם יכולים להשתולל כאוות נפשם.

"ספר החלומות שלי" מאת שרית אליהו, איורים: לנה גוברמן. עריכה: דלית לב. הוצאת עם עובד, 2016

"מרבד קרפדות" מאת אור ארנסט, איורים: אורי טור. הוצאת עצמית, 2016

יותם שווימר – עורך ומבקר. כותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים. עורך ראשי של הוצאת טל-מאי.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.