14 ספרות

הזכות לבחור עולם נטול צבע / טלי כוכבי

רשימת ביקורת על ספרו של ינאי פרי, "העיפרון השחור"

דצמבר 12, 2013  

אפשר להכתיר את ספרו של ינאי פרי, אמן קומיקס שכתב וגם צייר את "העיפרון השחור"(עם עובד) בהרבה כותרות: ספר מרהיב עין, ספר כעוס, ספר ישיר, אמיץ, אלים, עצמאי – כל שמות התואר האלה הולמים את הספר ואת גיבורו, וכוחו, ככל הנראה, במגוון הקריאות האפשריות שניתן למצוא בו. אחרי פתיחה מסחררת חושים – פורזץ גדוש ברישומים גאומטריים שהזכירו לי קצת את ציוריו של Escher, מתחיל סיפור שבמסגרתו – לצד רישומים רבי הבעה בשחור לבן ובשלושת צבעי היסוד: אדום, צהוב, כחול' וטיפוגרפיה רבת עוצמה – מופיע טקסט מינימליסטי ביותר, השילוב בין עזות ההבעה באיורים לבין המינימליזם של הטקסט, יוצר יצירה רבת רושם שניתן לפרש במגוון רחב של דרכים.

האם אתם מנויים שלנו?

התוכן בכתב-העת פתוח במלואו למנויים בלבד.

כתיבת תגובה

14 תגובות:

  1. עשית לי חשק גדול גדול לבדוק את הספר הזה…

  2. נראה מעולה. גם לי עשה אותו חשק

  3. מאת בתיה:

    וואו איזה יופי ינאי
    מזמן לא ראיתי כזה
    בתיה קולטון

  4. מאת מירב:

    נתקלתי בספר הזה בספרייה ולקחתי בגלל האיורים (בלי שבדקתי מראש את הסיפור). בבית הקראתי לבני בן ה4 ושנינו התאהבנו גם בסיפור. אחרי כמה פעמים שהילד ביקש שוב ושוב את הסיפור , חלפו כמה ימים והחזרתי לספריה.
    בביקור הבא , שוב ביקש הילד את אותו סיפור ולא הבין איך יתכן שהחזרתי אותו.
    אז קנינו :-)

    נפלא , וציורים מדהימים !

  5. מאת דפנה חיימוביץ':

    הפעם לא התחברתי לטענתה של טלי כוכבי ש"יש משהו…ממש אמיץ בכתיבת ספר ילדים שמעלה על נס את המיזנתרופיה…",
    עם זאת, היא גם טוענת, ובצדק לדעתי, שהיא לא שלמה עם הדרך שבה מוצג הקונפליקט בין הצדדים ועם הסלמת האלימות.
    אני נוטה לקבל את דעתה של עדנה אברמסון ש"הבעייתיות בסיפור נובעת מרמת האלימות שבו…" עם זאת, האיורים אכן מרשימים מאוד.

  6. מאת חנה חרמץ:

    בעולם מלא באלימות פיזית, נפשית ובעיקר מילולית. בו דריסה גסה של הפרטיות נחשבת לנורמה – דווקא ספרו של ינאי פותח צוהר אופטימי לזכותו של הפרט לבחור את עולמו שלו גם אם הוא מונוכרומי ובעיני אחרים נראה כמיזנטרופ. הנכדים שלי אוהבים את הספר על ציוריו המדהימים ומסרו האופטימי. הנאה צרופה גם למבוגרים.

  7. מאת שרי:

    הספר נראה מאוד מעניין ומרשים מבחינת האיורים – אני אחפש אותו. הרשימה שלך גרמה לי לחשוב. אני יכולה להבין את הצורך הקנאי של העיפרון במרחב ובכבוד לרצון שלו – אני מכירה כמה אנשים (וילדים) שעפרונות צבעוניים שוחרי טוב מאוד מרגיזים אותם. גם כאמא אני מרגישה את הציפייה של הסביבה ש"הילד יהיה במשבצת". אני חושבת שהציפיה הזאת והכח להחליט בשבילך הם חזקים כשאתה ילד וגם הכעס שהם יכולים לגרום חזק, ומכאן הסצנות האלימות.

  8. מאת דפנה חיימוביץ':

    האם העובדה שילד בן 4-6 מעדיף ספר מסוים, מעיד על איכותו של הספר? ציורי הספר המדובר כנראה מושכים מאוד ילדים (ומבוגרים), בלי קשר לתוכן (האלים). בדומה להעדפת הילדים לאכול מאכלים כמו במבה, סוכריות וכד'. השאלה מה מקומם ותפקידם של המתווכים בין הילד לספר (הורים, מחנכים…) אולי אילולא תיווכם לא היו מגיעים לידי הילדים יצירותיהן המופלאות של יוצרות כמו: ברגשטיין, ילן-שטקליס, גולדברג, זרחי, שנהב, קרמר, וכן של ביאליק, גרוסמן, שלו ועוד…

  9. נשמע ונראה מעניין מאוד והנון-קונפורמיזם קורץ לי מאוד. אהבתי גם את דרך כתיבת הביקורת שהיא לא חד-משמעית ויש בה תהיות. תודה.

  10. ספר זה ראי ובקורת היא תמיד גם פורטרט עצמי. והפעם במיוחד. הספר גרם להתנגשות פנימית אצל טלי, לכן הבקורת כל כך נוגעת ללב. בינתיים השגתי את הספר ונראה לי שלא תהיה לי ברירה אלא לכתוב עליו. (בַּשֶׁרְט, כמו שסבתא שלי היתה אומרת, זה הגורל).

  11. תוך כדי קריאת הרשומה חשבתי "זה בשביל מרית", ואז שמחתי לראות אותך בתגובות…
    מסכימה שביקורת היא פורטרט עצמי, אבל בעיני ספר הוא לא רק ראי, גם פניו של היוצר מופיעים שם, וזה אפילו עוד יותר מרתק. ההצטיירות ההדדית. הפנר כתב על זה יפה, בין השאר ב"אמנות שפה זרה".
    מחכה לקרוא אצלך :)

  12. מאת יעל ר.:

    האיורים פנטסטיים, ועושים חשק לרכוש את הספר רק בגללם. איזו יצירה יפהפייה למראה.

  13. […] קיומו של "העיפרון השחור" למדתי מהבקורת הישרה והאמביוונלטית של טלי כוכבי בהפנקס (תודה, טלי). […]

  14. […] אולי מעבר לקריאת הספר לקרוא גם  ביקורת מתוך הפנקס של טלי כוכבי הזכות  לבחור בעולם נטול צבע רק ששחור הוא צבע לכל דבר […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.