16 ספרות

החברה החדשה הכי טובה שלכם / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרה של תמר הוכשטטר, "כרובינה"

ספטמבר 23, 2012  

ראשית, גילוי נאות. תמר הוכשטטר עורכת יחד איתי את "הפנקס"; היא חברה וקולגה. במחוזותינו לא נהוג לכתוב על קולגות, ובכל-זאת מצאתי לנכון לכתוב על ספר הביכורים של הוכשטטר כסופרת ומאיירת. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שרשימות הביקורת ב"הפנקס" דנות ביצירה הספרותית ולא מנוסחות ככתב המלצה, וכי במרחב המצומצם של ביקורת ספרות הילדים בישראל, כמעט בלתי נמנע שתחומי היצירה "יתערבבו" זה בזה. אנו מקווים כי קהל הקוראים של "הפנקס" יכיר במורכבות הזאת, שכן איננו מעוניינים לקפח יוצרים המשויכים ל"הפנקס" בדרך זו או אחרת. ועתה, כדאי שאמשיך הלאה, משום שכרובינה כבר מושכת בחולצתי; להוטה לשמוע מה אומרים עליה.

עטיפת הספר (יח"צ)

כרובינה היא גיבורת הסיפור שנושא את שמה. דמותה מתנוססת על העטיפה הקדמית של הספר והיא אוחזת בברווז צעצוע. טרם קראנו מילה אחת על אודותיה, עיצובה הוויזואלי מדגיש את ייחודה, שכן כרובינה אינה דומה כלל לדמויות הילדים שאנו רגילים למצוא בספרות הילדים הישראלית. יש לה פרצוף מעט שדוני, מבט ממזרי, שיער ג'ינג'י אסוף בשתי קוקיות. האסוציאציה הראשונה היא כמובן לבילבי, ואכן יש הרבה מבילבי בכרובינה – שתיהן דעתניות, נחושות, בעלות תפיסה אינדיבידואלית מובהקת – אך צמותיה האייקוניות של בילבי עוברות מיני-טראנספורמציה אצל כרובינה, ששערה אסוף בגמלוניות מה. אני מתעכב על כך כיוון ש"כרובינה" משופע בציטוטים וויזואליים ומחוות לתרבות הילדים העולמית – מ"בילבי", היצורים של טובה ינסן והייאו מיאזאקי ו"פו הדב" – ואלו מעשירים את הסיפור וחוויית הקריאה וההתבוננות בו, ויחד עם זאת, מדגישים את המהלכים המקוריים שמבצעת הוכשטטר, הממקמים את הספר, לדעתי, כיצירה שלה רבדים רבים, הן מבחינה ספרותית והן מהבחינות החברתיות והתרבותיות.

"יום אחד בחופש הגדול קמה כרובינה בבוקר והבינה שאין לה מה לעשות. לא היה לה אפילו רעיון מעניין אחד. היא היתה משועממת. חוץ מזה, גם נגמרו לה דמי הכיס". כך נפתח סיפורה של כרובינה – בשעמום. האיור המלווה את הטקסט מיטיב לתאר את הסיטואציה בה נמצאת הדמות הראשית, ובעצם הבחירה לפתוח סיפור בשעמום יש, לטעמי, הצהרה של ממש. החופש הגדול מוצג לרוב כקרקע פורייה להתרחשויות מלהיבות, להרפתקאות ולשבירת השגרה. אולם המציאות אינה כזאת. החופש הגדול יכול להיות גם משעמם מאוד, ולפיכך, נקודת המוצא של החוויה העתידית של כרובינה אינה הפוטנציאל המלהיב של החופש הגדול אלא דווקא השעמום שבשגרת החופש.

איור מתוך הספר: תמר הוכשטטר

אך השעמום אינו בעייתה הגדולה ביותר של כרובינה, שכן מיד לאחר מכן היא חושבת לעצמה: "משעמם לי, ואני רוצה להתעשר". הסיפור עוד לא התחיל וכבר מונחים לפנינו שני מניעים מפתיעים למדי בספרות הילדים: השעמום והרצון להתעשר. ואכן, מדובר ברצון מוכר מאוד אצל ילדים, וכרובינה מציגה את תפיסתה לגבי עושר, שכן הוא יאפשר לה לקנות "סוס פוני ונחשי גומי וטרמפולינה" – כלומר, העושר יפיג את השעמום ויאפשר לה בעיקר ליהנות. האיחוד המדויק כל כך בין כל האלמנטים הללו מוצג באופן מיידי וחד-משמעי, כאשר לאחר מכן, בעצתה של אמה, כרובינה ניגשת לחדרה המלא ב"שטויות", ומתחילה לברור מבין אוצרותיה מה היא יכולה למכור.

לאחר שהיא עוברת על כל חפציה, ומוצאת צידוקים מדוע לא למכור קונכייה ("היא מזכרת"), חוט ועליו מושחלים חרוזים ("אפשר לשמור את החרוזים ולהכין מהם צמיד") ומלפפון מפלסטיק ("אפשר לתת אותו לאנשים, והם יחשבו שהוא אוכל וינסו לקחת ממנו ביס. זה יכול להיות מצחיק"), היא יוצאת בהצהרה: "כל הדברים שלי חשובים ויפים". הוכשטטר מעצבת במהלך הסיטואציה הזאת את קולה הילדי המשכנע של כרובינה, ולצד הומור עדין וברור מאוד, היא מעצבת גם את תפיסתה לגבי עצמה והדברים החשובים לה. היא שומרת את המזכרת פשוט מפני שמזכרות לא מוסרים; חושבת על אפשרויות למחזור חפץ שאין בו כל שימוש; מקדשת את השובבות וההלצה, ולבסוף מסיקה את המסקנה הבלתי נמנעת, שהכול חשוב ויפה. בקריאה ראשונה, המסקנה מעלה חיוך, ואילו קריאות נוספות בספר עשויות להעמיק את המשמעות הגלומה במהלך הזה. זוהי נקודת המוצא האמיתית לתהליך שכרובינה עתידה לעבור. ההכרה בכך שמה שנמצא ברשותה הוא בעל ערך עבורה ולא ניתן להחליפו גם לא בחלום ההתעשרות הנכסף, היא מהותית לדמות ואינה מובנית מאליה בספרות הילדים, המחנכת לרוב לשותפות אידילית. לא כך אצל כרובינה: הרכושנות שלה כלפי רכושה לגיטימית, מעוררת הזדהות ובהמשך הסיפור גם נוגעת ללב. והרי כל ילד וילדה נצמדים בכוח לדברים האהובים עליהם.

איור מתוך הספר: תמר הוכשטטר

לפתע פתאום מוצאת כרובינה ברווז צעצוע ישן ומתפרק ומיד מחליטה למכור אותו וקוראת, "סוף-סוף מצאתי משהו שלא שווה כלום!" הוכששטר אינה הולכת סחור-סחור והיא מניחה בפיה של הגיבורה שלה אמירות חזקות, חד-משמעיות, המדגישות את אופיה הנחוש. ואכן, באותה נקודת זמן, הברווז אינו שווה כלום מבחינתה, אולם האיור המלווה את הטקסט, בו רואים את כרובינה יורדת במדרגות כשהברווז מסתרך אחריה, במחווה יפהפייה לסצנת ירידת המדרגות של כריסטופר רובין ופו הדב שלו שאייר ארנסט שפארד, כבר מתרים את שעתיד לקרות – הברווז יהפוך להיות "פו הדב" של כרובינה.

הילדה העצמאית, שהחליטה לממש את שאיפותיה ולפעול להשגת מטרתה, אכן עושה זאת ("אני יוצאת לעשות כסף!"). היא כותבת שלט בשגיאות כתיב ומעמידה את הברווזון למכירה. היא ממתינה זמן רב (בכפולה האהובה עלי ניתן לראות את כרובינה לבדה בשדרה בשלל סיטואציות של המתנה) ולבסוף, שלוש דמויות מבקשות לקנות את הברווזון. דמויות אלו מפתיעות גם כן בעיצובן הטקסטואלי והוויזואלי' שכן הן מצוינות כבעלי חיים (כפי שיובהר בהמשך), אך למעשה הן מאוירות כבני אדם עם סממנים חייתים. ראשון מגיע זבוב בחליפה. אותו זבוב הוא מעין קריקטורה של איש עסקים ממולח וחסר מנוחה, אשר ממהר לסרב למחיר שמציבה כרובינה בנחישות, ואילו כרובינה מזדעזעת מכך שהברווז שקנו לה ביום הולדתה יימכר במחיר זעום כל כך. הדמות השנייה היא חסידה, אשר לשאלתה האם הברווז למכירה משיבה כרובינה בחוצפה האופיינית לה, שיותר מכל מדגישה את התפיסה הילדית חסרת העקבות: "ברור[…] את לא רואה את השלט?" לטענתה של החסידה כי הברווזון משומש ולפיכך אינו שווה סכום כסף גדול (בינתיים העלתה כרובינה את המחיר) היא משיבה: "זה רק הופך אותו לשווה יותר, כי הוא למד דבר או שניים על החיים האמיתיים. בתור אחת שמכירה אותו המון זמן, אני מבטיחה לך שהוא יודע איך מתנהגים כשגרים בבית ואיך נרדמים בלילה בחדר חשוך והכול".

איור מתוך הספר: תמר הוכשטטר

אט אט, מכירה כרובינה בחשיבותו של הברווז עבורה, אך הכרה זו מחלחלת בשלב זה אל הקוראים ולא אל הדמות הראשית, אשר מצידה מתעצבנת, נעלבת ומתמקחת אל מול המבוגרים שפשוט אינם מבינים אותה. במהלך חכם מאוד, לדעתי, מניחה הוכשטטר את תאוות הבצע הילדית של כרובינה על אותו מישור עם המשמעות הרגשית הנבנית אצל כרובינה מבלי שתרגיש. כך, לאחר שהחסידה עוזבת את המקום היא אומרת: "נראה להם שאני אמכור אותך במחיר שאי-אפשר לקנות בו אפילו שתי סוכריות? אתה שווה יותר מנחש גומי ומסטיק". הסאבטקסט הוא כמובן על החשיבות של הברווז עבור כרובינה, שכאמור נבנית בהדרגה, בעוד האמירה המפורשת קשורה לענייני רווח מול הפסד כלכלי. כאן כבר ניתן לראות את המורכבות שמשלבת הוכשטטר בנוגע לייצוג הקפיטלזם בספרה. כרובינה חיה בעולם קפיטליסטי ובאיור ניתן לראותה מתבוננת בכמיהה לעבר האוטו גלידה, כשכל מאווייה הם להתעשר כדי שתוכל לספק את רצונותיה החומריים. אולם כרובינה אינה דורסנית, והתהליך שהיא עוברת מצביע על שינוי התפיסה החומרית שנבנית לאורך הנרטיב.

הדמות השלישית שמעוניינת לרכוש את הברווזון (זאת לאחר אפיזודה עם דיצה, שכנתה של כרובינה, המתפקדת כאתנחתא קומית שגם מאפשרת לזהות את ייחודה של כרובינה אל מול הילדה המחונכת, הלבושה בקפידה, אשר כרובינה ה"טום בוי" מוציאה לה לשון לאחר שנפנפה אותה מהשטח) – הדמות השלישית היא עז קשישה. אותה עז נענית למחיר שמציבה כרובינה באמרה "שיהיה. אחרי הכל, זה רק כסף". האמירה הברורה הזאת, דווקא משום שהיא באה מפיה של דמות הסבתא החביבה ולא כתובנה שכרובינה מגיעה אליה, יש בה כוח רב והיא כמו הופכת את קערת הקפיטליזם על פיה. אך הוכשטטר אינה מסתפקת בכך, והאלטרנטיבה שמציעה העז משנה גם את העלילה, שכן בנקודה זו אמורה היתה כרובינה למכור את הברווזון ולהתעשר סוף סוף.

אך לא כך קורה, שכן כרובינה, שחוששת פתאום כי תאבד את הברווז שלה, מתחילה לחקור את העז ומנסה לתרץ בכל דרך שהיא מדוע היא אינה יכולה למכור אותו. סצנת ההתמקחות מגיעה לשיא בכפולה משעשעת המציגה את העז המבוהלת ואת כרובינה הנחושה, בסצנת "משפט שלמה" קלאסית, ומיותר לציין שכרובינה מנצחת ובורחת מהמקום כשהברווז בידיה. כרובינה אכן שמחה על כך שהברווז נשאר אצלה, אך אם חשבתם שהיא תכה על חטא, לא הבנתם את כרובינה. "'איזה מזל![…] כמעט לקחו אותך ממני!'" היא אומרת לו, אף על פי שהיא זאת שהניעה את המהלך, והיא מוסיפה: "'איך היית מסתדר בלעדי עם הרגל שלך והלכלוכון החמוד שיש לך על המצח? מזל שהצלתי אותך ממש ברגע האחרון.'" כן, זוהי כרובינה. היא עוברת תהליך שגלוי לקוראים, אך בסיכומו, היא משיבה את הכוח אליה. היא זאת שהצילה אותו, בזכותה הוא נותר הצעצוע שלה. זוהי אינה אגואיסטיות כי אם תפיסה ילדי אותנטית, מקורית ומרעננת מאוד בספרות הילדים הישראלית. בדומה לבילבי, כרובינה רואה את העולם דרך העיניים שלה ושלה בלבד, ומשום כך, היא הגיבורה הגדולה של החוויה הזאת. אך כיוון שכרובינה בכל זאת עברה תהליך של חיבור רגשי לברווז, הסצנה החותמת את הספר מראה את כרובינה שכובה במיטתה עם הברווז, ולשאלתה של אמה עם איזו מהשטויות שלה היא רוצה לישון, היא משיבה: "'עם הברווזון שלי, ברור!'". מברווז צעצוע ש"לא שווה כלום" הוא הפך לברווזון ו"לשטות" האהובה עליה ביותר. חלום ההתעשרות נגוז לו – או שהוא פשוט אינו רלוונטי כרגע – והחוויה היא העיקר. כרובינה הפיגה את השעמום, פעלה להשגת מטרתה ובסוף זכתה בדבר הטוב מכל: בחבר חדש-ישן.

איור מתוך הספר: תמר הוכשטטר

אחת הנקודות החזקות כאמור בסיפור ובעיצוב דמותה של כרובינה היא ראייתה הייחודית את העולם. זוהי ראייה אינדיבידואלית החורגת מהעיצוב השכיח של ילדים בספרות המקומית, והיא באה לידי ביטוי הן באמירות השנונות והחריפות של כרובינה, הן באופן בו היא מציגה ללא בושה את דעותיה ועקרונותיה והן באופן בו הוכשטטר עיצבה את ראייתה את עולם המבוגרים. האם, למשל, היא נוכחת נפקדת בסיפור. איננו רואים אותה – גם לא בסצנת הסיום, שכמעט מתבקש כי היא תופיע בשעה בה כרובינה הולכת לישון – אך קולה תורם להתרחשות. היא מובילה את כרובינה לחדרה המבולגן ומנצלת את רצונה למכור משהו כדי שתעשה סדר בחפציה (מה שלא קורה, כמובן), והרי זאת אמירה אימהית מוכרת היטב. אולם הוכשטטר אינה מתעכבת על כך, משום שכרובינה מתעלמת מהצהרתה של אמה לגבי התנהלותה. כל שאנו נחשפים אליו – בטקסט ובאיור – נובע מהתפיסה של כרובינה, ולפיכך, לא נראה לנו מוזר שכרובינה יוצאת בגפה לשדרה ומתמודדת עם "החיים האמיתיים" ללא סמכות הורית – שגם אינה שואלת אותה דבר עם חזרתה. גם דמויות המבוגרים שמופיעות בסיפור מעוצבות על פי תפיסתה של כרובינה אותם. הזבוב, החסידה והעז, הם בני אדם, אשר הוכשטטר היטיבה לאיירם עם סממנים חייתים התואמים את שמם. הבחירה לכתוב כי הגיעה חסידה או עז ולא אישה צעירה עם תינוק או אישה זקנה, מדגישה את האופן בו האנשים הללו נקלטו בתודעתה של כרובינה. האישה הצעירה הזכירה לה חסידה – אזי היא תוצג כחסידה, וכן הלאה. זוהי בחירה אמיצה למדי, והיא מעוררת צחוק ומעשירה את חוויית ההתבוננות באיור אל מול הטקסט.

"כרובינה" הוא ספר מצחיק, מקורי ושנון, המציג דמות חדשה לגמרי, מפתיעה ומעניינת לספרות הילדים הישראלית. לצד הרבדים השונים הגלומים בו, הוא סיפור משעשע, מדויק מאוד מבחינת המבע, הדיאלוגים ועיצוב הסצנות, ואיוריה של הוכשטטר לספר מרעננים למדי ומדגישים את סגנונה האמנותי. אמת, ליוויתי את הספר לאורך תקופה ארוכה, אך אני מאמין כי מדובר ביצירה עשירה ומעשירה, וכי מספיקה קריאה אחת בספר כדי להתאהב בדמותה הבלתי-מתפשרת של כרובינה, בסגנון דיבורה ובחוסר העכבות שלה. מספיקה קריאה אחת כדי לרצות לקרוא עוד על אודותיה ואולי יותר מהכול, לרצות את כרובינה כחברה.

"כרובינה" – כתבה ואיירה: תמר הוכשטטר, עריכה: נעה סמלסון, עיצוב: יואב רייס. מטר, 2012.

יותם שווימר – עורך עצמאי וכותב על ספרות ותרבות, בעיקר זו הממוענת לילדים.

כתיבת תגובה

16 תגובות:

  1. מאת נעה סמלסון:

    כמה נחת. נ' עורכת הספר "כרובינה"

  2. מאת גבי:

    ברכות לתמר על הספר, הוא נראה חמוד מאוד והאיורים יפים ומקוריים.

    והערה לרשימה: המרחב הציבורי הישראלי הממשי משופע בדמויות אנוכיות, בוטות וחסרות עכבות, וכך גם ספרות הילדים האמריקאית העכשוית, עם דמויות כמו אוליביה ו"לא דיויד" (ראה רשימה בניו יורקר על דמויות הילד העריץ וההורה המבוהל הממלאות את ספרי הילדים) http://www.newyorker.com/arts/critics/atlarge/2009/10/19/091019crat_atlarge_zalewski?currentPage=1

    בחברה שבה הבוטות וחוסר המעצורים תופסים יותר ויותר מקום, אני מקוה שספרות הילדים תמשיך לרענן אותנו מדי פעם בדמויות מתחשבות, מצפוניות ואולי אפילו פה ושם מנומסות. וזאת בלי קשר לכרובינה, שאין לי ספק שהיא רבת חן, מצחיקה ובעלת תכונות יפות כמו עצמאות ונאמנות.

  3. מאת נמרוד:

    כרובינה אכן מצטיירת כדמות מצודדת ומסקרנת,

    אבל,

    קצת קשה לי לקבל את התשבוחות בדבר המניעים הקפיטליסטיים והאנוכיים של כרובינה בהינתן סיום הסיפור.
    האפיון האמיתי של כל דמות נקבע ע"י ההחלטות המכריעות אותן היא מקבלת בסופו.
    רובינה בוחרת להפנות עורף למטרותיה המקוריות, וגם אם יש בפעולתה הסופית אנוכיות לא מבוטלת, הרי שהיא אנטי חומרנית ואנטי קפיטליסטית בעליל.
    הלקח שאנו למדים מכרובינה ומהסיפור הוא שנטיות הלב לתאוות בצע ולחומרניות הן לא יותר מתולדה של שעמום וחמור מכך, של תפיסת עולם ילדותית.
    לא ניתן ליחס מעמד חתרני וחדשני לעמדותיה של כרובינה אם אלה מוצגות בתחילת הסיפור רק כדי לשמש כנקודת מוצא לקשת הדרמתית הידועה של גילוי האמת הפנימית הישנה והמוכרת – "כל מה שרציתי כבר נמצא בידי".

    ובלי קשר. אני מת על הסגנון הקריקטורי הנקי של תמר.

  4. מאת רויטל:

    אחרי קריאה בספר עצמו אני נוטה לראות את התעסקותה של כרובינה בכסף ומסחר תולדה או אולי שיקוף של ראייתה את עולם המבוגרים. השימוש שהיא עושה בביטויים כמו "לא שווה כלום", "משתלם", "אתה שווה יותר מ.." כמו גם הביטויים שהיא שומעת בדבר חיסכון, יד שניה וכו' מעידים עד כמה הדיון הזה רווח במחוזותינו ועד כמה עדין הגבול בין החומרי לרגשי. הברווז לא שווה כלום (מבחינה כספית) בתחילת הסיפור, ובסופו הופך לברבור של ממש (מבחינה רגשית). והרי כסף, על אף חזותו הרציונלית, הוא דבר אמציונלי מאוד והספר מוכיח זאת.

  5. מאת לילה:

    כרובינה היא באמת חברה טובה, כיף לברווז וגם לנו.

  6. מאת עינת:

    תגובה לתגובה של גבי…אוליביה היא דמות מלאת קסם אישי והומור משובח ביותר! כל הלך הרוח שלה מקורי ויצירתי. אני לא בעד ליישר כל הזמן את השורות…

  7. השבוע גיליתי את הספר ומיהרתי לרכוש אותו. התאהבתי בו ובכרובינה. אהבתי את עיצוב הדמויות בסיפור ובאיור. כולן מוצגות בראייה מקורית והומוריסטית. ספר ייחודי ומקסים. בהצלחה תמר ובציפייה להמשך…

  8. מאת טלי:

    ואני עוד לא קראתי את הספר אבל כבר מקריאת הרשימה הזאת התאהבתי בכרובינה. היא מדליקה ומרעננת ומעוררת מחשבה, ועוררה בי את החשק לקרוא אותה גם על אמת ולא רק בתיווכו האוהב והנאמן של יותם.

    מזלטוב לכרובינה ולתמר המוכשרת, יש לי הרגשה שכרובינה רחוקה מלומר את המילה האחרונה ואני מאחלת לך, תמר, לצד האמנות שכבודה במקומה מונח וכל זה, שכרובינה גם תעזור לך לצאת לעשות כסף. מה זה מגיע לך!

  9. מאת נוגה:

    תודה על הרשימה יותם, נחמד לי מאד להבין קצת יותר למה בעצם אני אוהבת את מה שאני אוהבת…
    על אף שאתה בטח צודק לגבי הריפרור לפו וכריסטופר רובין, אני ראיתי את האיור עם המדרגות ומייד חשבתי על קלווין והובס…

    אני לצערי לא מוצאת ברשת את הפריים שיש לי בראש אבל הנה משהו דומה-
    http://bothfavorite.files.wordpress.com/2009/04/nude-descending-a-staircase-calvin.jpg?w=500&h=157

    ובכלל אני חושבת שכרובינה וקלווין היו יכולים להסתדר טוב יחד…

    http://www.lussonline.net/blogs/andy/images/calvin-hobbes-motivation.gif

  10. מאת נוגה:

    ובהצלחה לתמר המוכשרת, שכחתי לומר

  11. מאת רותי:

    איורים מקוריים ויפייפים. מרגש לראות טריטוריה יחודית בספרות הילדים בארץ.

  12. מאת נועם:

    כרובינה נורא מצחיקה! איזה ספר כיפי, הילדים רוצים לשוב אליו ערב אחרי ערב…

  13. מאת מאירה פירון:

    תמר מאיירת מוכשרת ביותר!

  14. מאת עינת:

    ראיתי את הספר והוא מצחיק ומאוייר בכישרון!

  15. אני רק שתי הערות. ראשית באשר לשם – כרובינה נשמע כמו תיאור מדויק של התסרוקת שלה (הלגמרי מאפיינת אותה) – הכלאה בין כרובית לקלמנטינה (עם קריצה לכרובים המלאכיים בכנסיות איטלקיות).
    ושנית, לגבי החיות האנושיות שהיא פוגשת – הן לא סתם מייצגות באופן חיצוני את מה שכרובינה רואה, אלא חותרות תחת ה"גזענות" של המבוגרים, המבחינים בין חיות (כל שכן חיות צעצוע!) לבני אדם.
    וברכות לתמר, מצפה להמשך!

  16. […] השנה הוא דווקא ספר שלא יכול לזכות בתואר – מדובר ב"כרובינה" – ספר ישיר, אנושי, חצוף ומרגש שכתבה ואיירה תמר […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.