6 ספרות

"החוויה היא אמיתית והפנטזיה היא רק אמצעי" – שיחה עם נורית זרחי

נורית זרחי, מסופרות הילדים האהובות והפוריות בארץ, משוחחת על מכשפות, קסמים וכתיבה, ומאמינה כי ביכולתן של האמנות והיצירה לשנות את המציאות

מרץ 13, 2010  

איזה מין מכשפה היא המכשפה של נורית זרחי?

למרות שאינני כותבת לרוב על מכשפות, האפיון המשמעותי ביותר שאני מוצאת במכשפה שלי הינו הדואליות בין טוב ורע. תנינה היא הדוגמא הטובה ביותר לכך, שכן שני הקטבים הללו נמצאים אצלה בהתנגשות תמידית. למכשפה שאני כותבת יש כפילות המאפיינת למעשה את המין האנושי. יחד עם זאת, לא מדובר במכשפה, כי אם במכשפה-קוסמת, והמאבק בין הטוב והרע בא לידי ביטוי בייצוג הדואלי. ישנו ניכוס של האלמנטים הטובים של הקוסמת בשילוב עם האלמנטים הרעים המזוהים עם המכשפה. אותי מעניין להציג את שני הפנים האלו ולא ליצור דמות פלקטית של מכשפה שעושה מעשים נבזיים ורעים.

האם כתיבתך נשענת על דמויות מכשפה מן הקורפוס הספרותי, או שואבת השראה ממקורות מסוימים?

אני לא מרגישה חלק ממסורת. אני כותבת בלי קשר לסיפורים קודמים. אני אמנם מודעת לקורפוס הספרותי, אך אין פה החלטה מודעת. ייתכן מאד כי באופן בלתי-מודע אני כותבת בהתייחס לדמויות המוכרות לי, שכן אף על פי שאני בת אדם מודעת, בכתיבתי מתחזק המימד של התת-מודע. דמויות כמו בילבי של אסטריד לינדגרן מוכרות לי, משעשעות ומרתקות אותי, ובהחלט ניתן לשים את האצבע על אפיונים דומים בינה לבין דמויות המכשפה-קוסמת-ילדה שאני כותבת. אך שוב, אם ישנן השפעות הן אינן מודעות.

דמות המכשפה שלך מתמודדת לעיתים רבות עם חוסר שליטה בקסם. מדוע את מבקשת לכתוב על קסם כאשר יש חוסר שליטה בו?

אינני מסכימה לגמרי. אמורי למשל, נחלצת בסופו של דבר בעזרת הקסם. הערעור על המוחלטות של הקסם נובעת מתוך חוסר ההכרעה של המכשפה-קוסמת עצמה. אותו מאבק בין רע וטוב יוצר גיבורה שאינה מוכרעת, שאינה שחור ולבן, כי אם צבעונית ובעלת רבדים רבים, ממש כמו בני-האדם, רק בפוקוס גדול יותר. המשמעות היא שבני אדם הם כפולים. מעבר לכך, השימוש המפתיע שנעשה בקסם, דווקא מתוך חוסר השליטה בו, מדגים את הכוח של היצירה והאמנות. אני מאמינה כי יש לבני האדם את היכולת לשנות באמצעות האמנות.

אם כך, תנינה היא למעשה בת-אדם יצירתית.

בהחלט. ויתרה מכך, כולנו כאלה. או לפחות בכולנו יש את הפוטנציאל לשנות את המציאות באמצעות היצירתיות, באמצעות האמנות.

בראיונות רבים איתך את מדגישה את היעדר הגבולות בין הפנטסטי לריאליסטי בכתיבתך. למעשה, את לא רואה הבדל בין שני התחומים. האם כך הדבר גם בנוגע לדמות המכשפה?

הסיפורים הם לגמרי ריאליסטים, למרות שהגיבורות הן מכשפות. למשל, הסיפורים של תנינה ואחיותיה המכשפות לא מציגים עולם פנטסטי של קסם, כי אם מראה ליחסים המורכבים שבין אחיות. השימוש במה שנתפס כפנטסטי נעשה מתוך רצון להדגיש דברים מסוימים בעולם הריאליסטי. לטעמי, אין מילה כזאת: פנטסטי. המוזר והאחר הם בעצם מראה לריאליזם, שכן לא ניתן לבטל את העובדה שמוצג דבר-מה אמיתי.

לאור הערתך, ניתן לומר כי ההתרחשות, גם אם תתפס כפנטסטית, מבוססת על חוויות ריאליסטיות?

הדמויות תמיד נשענות על חוויות אמיתיות. המאורע לא משנה, החוויה היא אמיתית והפנטזיה היא רק אמצעי. אני לא בוראת עולם שאינו ריאליסטי, אם לעשות בכל-זאת את ההפרדה הקלישאתית. המכשפה-קוסמת שלי נעה בין עולם פנטסטי לריאליסטי, אך בעצם נשארת תמיד באותו המקום, שכן החוויה שלה היא זו שנמצאת במרכז הסיפור. ההבלחות שניתן לזהותן כפנטסטיות מבוססות על העולם הריאליסטי ומתפקדות כאמצעי לעיצוב הנושאים העולים מן החוויה.

על-אף ההסתייגות שאת מעלה, קוראים צעירים מזהים בדמות המכשפה-קוסמת שלך משהו בעל קסם, שאינו מזוהה עם עולם בני-האדם. מדוע בכל-זאת חשוב לך לכתוב מתוך הריחוק הזה?

כאשר אתה מתבגר, אתה מתרחק באופן טבעי מהילדים ומעולמם. במובן זה הריאלי דוהה אך הפנטזיה נשארת. חשוב לשמור על רוח הילדים בכדי להגיע אליהם. זהו גם ההבדל הגדול בין כתיבה לילדים וכתיבה למבוגרים. צריך לעבור מסע, לתפוס מציאות שאינה ברשותך עוד ולהעלות אותה על הכתב באופן כזה שימצא את דרכו ללבם של הילדים. זוהי תכונה שקשה ללמוד, אך ניתן לפתח. הריחוק מהמציאות כפי שהילדים תופסים אותה משמש כאמצעי להגיע ללבם של הקוראים הצעירים. מתוך כמיהתם לזר והלא-מוכר, לקסם והריחוק – יש באפשרותי להציב מראה, כפי שאמרתי קודם לכן, לעולם המציאות, תוך כדי שהם הולכים שבי אחר הקסם.

האם ישנה עמדה פמינסטית בבחירה שלך להציג את המכשפה כגיבורה ולא מכשף כגיבור?

כקונצנזוס תרבותי, המכשפה היא אישה, וכוחותיה לרוב חזקים ומפחידים יותר מאשר של המכשף. אך אני לא מציגה עמדה פמיניסטית. מה גם שדמויות גבריות סובבות את המכשפה, כמו למשל החתול של תנינה, קרקבן. אני חושבת שהבחירה במכשפה-ילדה נובעת מכך שההוויה הנשית יותר מורכבת ולכן אני והקוראים יכולים להטעין אותה במשמעויות רבות.

בסיפורי המכשפות שלך ניתן למצוא גם הרבה הומור. האם ההומור שלך מוצא ביטוי רב יותר בכתיבתך לילדים, והאם את רואה בכך מאפיין הכרחי בכתיבה שכזאת?

כן, בהחלט. זאת זכות שאני שומרת לילדים. כפי שאמרתי, אני סופרת לא מודעת, המילים זורמות ממני. אך ניתן לראות כי ההומור הוא נחלת הילדים. ישנה מוכנות נפשית מסוימת לכתיבה לילדים. היכולת של מחבר לצלול ולחדור לתוך עולם של ילדים אינה פשוטה, ומה שחשוב לי כשאני קוראת ספרי ילדים זה להיזכר בהרגשה של להיות ילד. לכן, קשה יותר לכתוב למבוגרים על מכשפות, שכן אופן הדיבור הוא שונה לחלוטין, וכך גם בנוגע להומור. כאשר אתה כותב לילדים ישנו מרחב גדול יותר להומור מבחינת האפשרויות והוא גם אמצעי לחדירה המחודשת לעולמם של הילדים. אינני יכולה לומר שזהו מאפיין הכרחי, אך הוא תורם למסע.

כיצד את רואה את הכתיבה לילדים? מה צריך לאפיין סופר ילדים מוצלח?

ספרות ילדים זו עבודה בשפה. זו שפה אחרת משל המבוגרים ולכן זה נשמע אחרת. על סופר ילדים לדעת בעצם עוד שפה. זאת יכולת שעלולה להיעלם בן רגע, אך היא גם  ניתנת ללמידה במידה מסוימת. אני מאמינה שהיכולת עוברת דרכך בלי לשים-לב. נושא מרכזי הוא יכולת ההתבוננות שמתוכה חשוב לשאול את עצמך כיצד אתה יכול כמבוגר להיקשר לשפה של ילדות. מאד שכיח לראות סופרים שמנסים לתפוס מציאות שלא ברשותם עוד, אך נעדרת מהם היכולת להתבונן בעולם הילדות ולתרגם את ההתבוננות לשפה.

עלילות  המכשפה-קוסמת תנינה יצאו בשנה שעברה במהדורה חדשה שכללה גם סיפורים שלא הופיעו קודם-לכן. איך היה המפגש המחודש עם דמותה של תנינה?

המפגש לא היה מחודש לגמרי שכן היו לי סיפורים שלא נכנסו לספרים הקודמים ופיתחתי אותם. לא היה לי קשה אבל לא היה בזה את אותו עניין. ההרגשה היתה שזה קצת כמו אחרי המאורע, מכיוון שעברו הרבה שנים ולא רציתי לערבב תנינה חדשה עם תנינה ישנה. אבל אני שמחה שהוציאו את הסיפורים שוב.

טובי המאיירים בארץ, בהם רותו מודן, הילה חבקין ובתיה קולטון, איירו את ספרי הילדים שלך. האם את לוקחת חלק פעיל באיור הספרים?

נושא האיור קרוב מאד לליבי וחשוב לי ביותר. אני שונאת לקרוא ספרים עם עטיפות מכוערות ואיורים גרועים. יש לי קשר עם המאיירים אבל אני נותנת להם חופש פעולה. בדומה לכתיבה, מה שחשוב לי באיור זאת תחושת החופש האמנותי. מעשה האמנות על גווניו השונים צריך, לדעתי, להציג חוסר קיבעון וחירות של הדמיון ושל היצירה. ממש כפי שתנינה, המכשפה-קוסמת-ילדה, יוצרת יש מאין, כך גם המאיירים והסופרים: מתוך חוסר השליטה הפנימי, הבלתי-מודע לעיתים, מקימים לתחייה עולם.

כתיבת תגובה

6 תגובות:

  1. מאת שלומית:

    מזדהה מאד עם דבריה של נורית זרחי בתשובתה לגבי המעורבות בעבודתו של המאייר. אני רואה מחמאה בכך שהמלים של הכותב/ת מאפשרים למאייר/ת לצאת למסע מופלא משל עצמו.

  2. מאת קרול מימון:

    לנורית שלום רב,
    בימים אלה ממש אנו כיתה ה/3 בבית ספר שפרינצק מתחילים ללמוד חלק מיצירותיך. הלוח המרכזי בכיתה יהיה עליך כאדם מפורסם וכסופרת. אודה לך מאוד אם תוכלי להיות עימי בקשר כדי לומר לי מהיכן אוכל לקבל חומרים אודתייך כרזות על ספריך ועוד.

  3. מאת אופיר:

    לנורית שלום,
    אני לומד עליך בשיעור שפה – ספרות ואני צריך 11 שמות של השירים שלך ואני לא יכול להצביע בלי חומר של השירים שלך!!!!!!!!!!!!

  4. מאת חיים ויצמן:

    רשמת 102 ? ספרים

  5. […] יותם: ‫כן, רשימה של יהודה אטלס, רשימה על רואלד דאל של ליבי דאון, ראיון עם נורית זרחי. […]

  6. […] גם ילדותם, ואני רוצה לטעון בעקבותיהן שיצירתה השירית של נורית זרחי מכוננת שפה שבה הדיכוטומיה מבוגר-ילד מתפרקת ובוראת […]

כתיבת תגובה


ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.